הסדרי נגישות
עמוד הבית > יהדות ועם ישראל > מקרא [תנך] > משפחת האבות > סיפורי אברהםעמוד הבית > יהדות ועם ישראל > מקרא [תנך] > מקרא באמנות > אברהם, יצחק ויעקב
מכון מנדל למנהיגות



תקציר
השוואה בין יצירותיהם של דונטלו, קרבג'יו ורמברנדט על עקדת יצחק, כדי לבחון את הדרך שבה צירו את נושא העקדה בתקופת הרנסנס באיטליה ובתקופת הבארוק.



עקדת יצחק באמנות הרנסנס והבארוק
מחברת: אורנה סילברמן


דוגמאות ליצירות מתקופת הרנסנס באיטליה

בתקופת הרנסנס אנו עדים לגישה המשלבת בין הממדים הדתיים של העקדה לבין ממדיה האנושיים. בשתי דוגמאות – אחת מראשיתה ואחת מסופה של המאה החמש עשרה - מבטאים האמנים גישה חדשנית בנושא העקדה, פרשנות המתארת את העקדה כמאבק בין-דורי. יצחק אינו עוד משתתף כנוע, מסכים או אף מתלהב להקריב עצמו, כפי שראינו ביצירות מתקופות קודמות.

דונטלו מפסל את אברהם ויצחק כיחידה אחת מאונכת המדגישה את קרבתם הפיזית, אך מדגיש את המאבק המתחולל ביניהם ואת בדידותם. אברהם מתרומם גבוה ונושא את עיניו מעלה בעודו אוחז במאכלת ובשערו של יצחק ומצמיד אליו בחוזקה את רגלו הימנית. יצחק יושב מכווץ לרגלי אביו כשידיו קשורות מאחורי גבו ומבטו מופנה מטה. ראשיהם וכתפיהם של אברהם ויצחק פונים לכיוונים מנוגדים. אם יש שיתוף ביניהם הרי שהוא מתבטא במצב הקשה ששניהם נתונים בו – מצב של מצוקה ובדידות.

בציורו של מנטניה מופיעים אמנם סמלי ההצלה האלוהית בדמות יד האל בשמים והאיל הישוב על המזבח, אך תשומת לבם של הצופים מופנית לדמותו של יצחק המוצב במרכז הקומפוזיציה. המאבק הבין-דורי מודגש כאן באמצעות מאבק פיזי כמעט ממשי בין האב לבנו הקשור שנכנע בעל כורחו לאביו האוחז בחוזקה בשערו של הבן ולוחץ על רגלו ברגלו הימנית.

יצחק של דונטלו מרכין את ראשו ופניו שקטות, ואילו יצחק של מנטניה מרים את ראשו בתנועה המבטאת התנגדות ואף התרסה.

מפנה זה בפרשנות הנושא יתבטא אף ביתר שאת ביצירות מתקופת הבארוק במיוחד אצל קרבג'יו.

עקדת יצחק באמנות האירופית של תקופת הבארוק –קרבג'יו ורמברנדט

העקדה זכתה לביטויים רבים באמנות האירופית בתקופת הרנסנס ובתקופת הבארוק. במיוחד עסקו בה אמנים באיטליה ובארצות השפלה 1. שתים מהיצירות הידועות ביותר על הנושא הן היצירות של קרבג'יו האיטלקי ורמברנדט ההולנדי.

 

הדמיון בין היצירות הוא קודם כל בסגנונן המציאותי המאפשר לצופים להזדהות ביתר קלות עם ההתרחשות המוצגת לפניהם. שני האמנים בחרו לתאר את שיאה של הדרמה – הרגע שבו האל מודיע לאברהם כי אין הוא מצווה להקריב את בנו – והם מעצימים, כל אחד בדרכו את סערת הרגשות של הדמויות. ההתרחשות מוארת בניגודי אור וצל חריפים המעצימים את הדרמה. קרבג'יו מדגיש את האלימות בסצנה - יצחק הלכוד זועק באימה, אברהם המעוצב כאיכר איטלקי מחוספס אוחז בידו השמאלית את צווארו של יצחק ובידו הימנית מחזיק במאכלת וכל כולו מכוון ונחוש לבצע את משימתו. המלאך עוצר בעדו בחוזקה ומצביע לעבר האיל. האופן שבו קרבג'יו מתאר את הלך רוחו של אברהם בעת שהמלאך עוצר אותו מביצוע משימתו - מזכירה מדרשים המתארים את אברהם מתווכח עם המלאך: "ויאמר אל תשלח ידך. וסכין היכן היה ? נשרו שלש דמעות ממלאכי השרת ושחת הסכין. אמר לו אחנקנו. אמר לו אל תשלח ידך אל הנער. אמר לו אוציא ממנו טיפת דם . אמר לו אל תעש לו מאומה אל תעש לו מומה."(מדרש רבה בראשית פרשה נ"ו פסקה ז'). קרבג'יו מדגיש את קנאותו הדתית של אברהם ואת דבקותו במשימה, ואילו רמברנדט מציג אותו כנתון בין ההקרבה לגאולה וכמי שהוקל לו בעקבות בשורת המלאך - ידו הימנית של אברהם מונחת אמנם בחוזקה על פניו של יצחק אך נראה שמטרתו היא גם למנוע מיצחק לראות את המתרחש – כאקט של רחמים. המאכלת מתעופפת מידו הימנית, הוא נראה מופתע והבעת פניו רווית סבל. שלושת המשתתפים בסצנה מקושרים זה לזה בצורת קשת כשהמוצא מהגורל מסומן על ידי האל. האלכסונים וניגודי האור והצל בציור של רמברנדט מוסיפים לתחושה הדרמטית.

שני האמנים מנסים לחדור אל תחושותיהן של הנפשות הפועלות. שניהם מתארים את אברהם כאדם מאמין המוכן להקריב לאל את היקר לו מכול. אולם קרבג'יו מציג את אברהם כנחוש ואלים ואת יצחק כאחוז אימת מוות, ואילו רמברנדט מציג את אברהם ששערו הלבין מהסבל שחווה ואת יצחק כמשתף פעולה עם אביו.

נקודה מעניינת המשפיעה על הפרשנות שאמנים מסוימים נותנים לעקדת יצחק היא הביוגרפיה של האמן עצמו. קרבג'יו נודע במזגו הסוער והיה מעורב באירועים אלימים ואף ברצח, מה שמסביר את הדגש ביצירתו על הממד האלים והיצרי של העקדה. רמברנדט חווה טרגדיות אישיות כאשר אשתו ושלושה מבניהם מתו בטרם עת; ביצירותיו הוא מדגיש את סבלן של הדמויות ומבליט את היחסים ביניהן.

 

ברישומים ובתצריב 2 שלפנינו מתאר רמברנדט את הקשרים בין אברהם ליצחק ומדגיש את האהבה, הקשר, הסבל המשותף והחמלה. הרישום "אברהם ויצחק" ממחיש את אהבתו של אברהם לבן הזקונים שלו - שניהם מתוארים כחטיבה מאוחדת ומאושרת. ברישום העיפרון "אברהם ויצחק לפני העקדה ", אברהם נראה מנסה להסביר לבנו את הצפוי לו. לוריא מדגיש כי ידו הימנית מונחת על לבו על מנת לבטא את כאבו וידו השמאלית מצביעה כלפי מעלה, על מנת להסביר ליצחק כי זו מצוות האל. בניגוד לקרבה בין האב לבנו הפעוט שברישום הראשון הרי כאן הם מוצבים זה מול זה, כאשר מצוות האל המסומלת על ידי אצבעו המושטת של אברהם מאחדת ביניהם באופן פורמאלי אך מפרידה ביניהם באופן פסיכולוגי. עיניו של יצחק חשוכות ומטושטשות ופניו קודרות 3 . ידיו של יצחק ממוללות את העצים שהוא מחזיק. מאחורי אברהם יש עצים ואור ואילו יצחק עומד קרוב לקצה הצוק ומאחוריו קווקווים המסמנים חשכה 4.

התצריב "עקדת יצחק" נוצר ב-1655, עשרים שנה לאחר ציור השמן. סבלו האישי של רמברנדט, שאשתו וילדיו מתו עליו בשנים אלה, משתקף בגרסה המאוחרת של הנושא. ידו הימנית של אברהם מונחת ברכות ובחמלה על עיניו של יצחק הכורע בחיקו של אביו, המלאך מחבק את אברהם, ראשו של אברהם מתמזג עם כנף המלאך ופניהם של אברהם והמלאך קרובות ומביעות סבל וחמלה. התצריב מדגיש במיוחד את הסבל שאברהם חווה והמלאך נראה פורש עליו את כנפיו.

הדגש על הבעת הרגשות, בעיקר בין אברהם ליצחק, אופייני לציור האיטלקי וההולנדי של המאה השבע עשרה. האמנים תיארו את שלביו השונים של הסיפור – לפני העקדה, העקדה עצמה והמרתה ולאחר העקדה.

 

בציורו של יאן ליוונס, בן דורו של רמברנדט מתוארים אברהם ויצחק כשהם מחובקים, מביטים בהודיה אל החשכה שממנה באה ואליה שבה ישועתם. תיאור זה עוקב אחרי תיאורו של יוספוס פלאביוס 5, שלספרו הייתה השפעה רבה על אמני הולנד במאה השבע עשרה 6. האב ובנו חווים הקלה עם חלוף הסכנה וחוויה משותפת זו אף מסמלת, על פי ג'ו מילגרום, את העקדה כמיתוס של מאבק בין-דורי, תמורה מעוינות להתפייסות 7.

קרבג'ו, שגרסתו המוקדמת לעקדה הדגישה את הממדים הקשים והאלימים שבה, מתאר בציור מאוחר יותר את ההקלה שחשים אברהם ויצחק כאשר מתברר כי העקדה אינה עומדת להתממש. המתח הרב שהיה בגרסה הקודמת התפוגג. את מקום המקבילית רווית המתח שנוצרה עם חיבור ארבע הדמויות בציור המוקדם נוטל כעת מעגל הרמוני של שיתוף. ידו של אברהם מונחת על ראשו של יצחק אך המלאך מראה לו את החלופה - ידו שלו מונחת על האיל. השינוי הגדול ביותר הוא בדמותו של יצחק – פניו רגועות וגופו רפוי. האור חסר הרחמים שהתמקד בפניהם של אברהם ויצחק מפנה את מקומו להצללה מרככת ומי שמואר כעת הוא המלאך.

 

לקריאת חלקים נוספים בפרק:
עקדת יצחק בעת העתיקה- התקופה הרומית והביזנטית – מאות 3 – 6 לספירה
עקדת יצחק בימי הביניים
עקדת יצחק באמנות הרנסנס והבארוק (פריט זה)
עקדת יצחק באמנות היהודית העממית ובתשמישי קדושה – מאות 16 - 20
עקדת יצחק באמנות היהודית המודרנית - מרק שאגאל

הערות:

  1. בין האמנים הרבים שעסקו בנושא העקדה ניתן להזכיר בתקופת הרנסנס באיטליה את ברונלסקי, גיברטי, דונטלו, מנטניה, רפאל ומיכלאנג'לו. בתקופת הבארוק טיפלו בו קרבג'יו באיטליה,רמברנדט וליוונס בהולנד,רובנס בפלנדריה ורבים אחרים.
  2. תצריב היא טכניקת הדפס מסורתית שהומצאה במאה ה-16 ואשר רמברנדט שכלל במאה ה-17. בטכניקה זו האמן חורץ קוים בשכבה דקה של שעווה (עמידה בחומצה) שבה מכסים לוח מתכת. כשמשרים את הלוח בחומצה היא צורבת בו תלמים באותם מקומות שחשפה החריטה. רמברנדט נהג להדפיס את ההדפסים בעצמו ובמאה השנים שלאחר מותו התבססה תהילתו הבינלאומית יותר על תצריביו מאשר על ציורי השמן שלו (סדנת ההדפס, עמ' 2 ).
  3. לוריא, עמ' 78.
  4. Milgrom,1988,p.237.
  5. קדמוניות היהודים I, עמ' 236.
  6. לוריא, עמ' 77.
  7. Milgrom, 1988 ,p.250.


אל האסופה עקדת יצחק באמנות3

ביבליוגרפיה:
כותר: עקדת יצחק באמנות הרנסנס והבארוק
שם  הפרסום מקורי: עקדת יצחק באמנות
מחברת: סילברמן, אורנה
תאריך: 2009
בעלי זכויות : מכון מנדל למנהיגות
הוצאה לאור: מכון מנדל למנהיגות
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית