את דמותו של האב המקריב מעלים קדישמן מיצירות העקדה שלו – אין מקום לאב כזה בעולמו. לעומת זאת מופיעות בציוריו ובפסליו נשים מקוננות המייצגות את האמהות המתאבלות על מות הבנים בהווה ואת האמהות המקוננות ממיתוס העקדה והצליבה – שרה ומריה. האם המקוננת היא דמות אוניברסאלית, נוצרית ויהודית.
קדישמן מחבר את מראות המלחמה המזעזעים בהווה לסיפור המקראי . הוא מציג את יצחק כמת ממש, ובכך, כמו האמנים ארדון, פן ובזם - מצטרף למסורת המרטירולוגית היהודית ולסצנות הצליבה והפייטה של האמנות הנוצרית.
ביצירותיו, קדישמן משנה את הסיפור המקראי – הוא מוציא ממנו את דמותו של אברהם, האב הקנאי המקריב את בנו, ממית את יצחק, משלב את הנשים המקוננות המייצגות את שרה בסיטואציית ההקרבה, הופך את האיל לאיל מלחמה ברברי - וכך מדגיש את כאבו ואת מחאתו נגד חשיבותו של מיתוס העקדה והקרבת הבנים במציאות הישראלית.
