המוטיבים של המזבח, האיל, החייל המת ובמיוחד הכבשה - הופיעו ביצירתו של קדישמן זמן רב לפני שעסק באופן מפורש בנושא העקדה. ב-1982, כאשר בנו התגייס לצבא ועל רקע מלחמת לבנון, החל קדישמן לעסוק בנושא העקדה בצורה אינטנסיבית ביותר והמשיך לפתחו בשנות השמונים והתשעים של המאה העשרים (עפרת,1988).
קדישמן מחבר את מראות המלחמה המזעזעים בהווה לסיפור המקראי . הוא מציג את יצחק כמת ממש, ובכך, כמו האמנים ארדון, פן ובזם - מצטרף למסורת המרטירולוגית היהודית ולסצנות הצליבה והפייטה של האמנות הנוצרית. את האיל מתאר קדישמן כאיל מלחמה מאיים ולא כקורבן חלופי ליצחק. האיל מייצג את היסוד האי רציונלי, החייתי והאכזרי המתבטא, להשקפתו של קדישמן, במציאות הדוגלת בהקרבת בנים.
