ב-1982, כאשר בנו התגייס לצבא ועל רקע מלחמת לבנון, החל קדישמן לעסוק בנושא העקדה בצורה אינטנסיבית ביותר והמשיך לפתחו בשנות השמונים והתשעים של המאה העשרים. קדישמן משלב ביצירות העקדה שלו יסודות ביוגרפים, התייחסות לסיפור המקראי, סמלים נוצריים, השפעות מהאמנות הישראלית של התנועה הכנענית והשפעות של האמנות המודרנית, ויוצר חטיבה אמנותית מורכבת ורבת סמלים ומשמעויות.
תמונה זו היא דוגמא ליצירתו של קדישמן בשנות השמונים של המאה העשרים, העוסקת במוות במלחמה. הוא שואב השראה מתצלומו של יעקב אגור ממלחמת סיני, "כלב מכרסם בגווייתו של חייל הרוג". ברישום המושפע מהצילום מתואר הכלב יושב על גווייתו של אדם המונח למרגלותיו בתנועת צליבה.
