רוזוב מציג את טייס הקרב כדמות בעלת עוצמה לא רגילה, מעין "סופרמן" הֶרואי. על ידי עיצובו כ"טורסו", דמות ללא פנים ייחודיות, הופך האמן את גיבורו לסמל כללי של גבורה. הקשר אל הפיסול היווני הקלאסי, גם הוא מוסיף לדמות הקשרים של שלמות. בהקשר הישראלי שלמות זו מתחברת להיותם של טייסי הקרב חלק מקבוצה נבחרת של הלוחמים המובחרים ביותר. אנו עדים, אם כן, להצגה של דמות המשקפת את "מיתוס הצבר"- בדמות הטייס הקרבי, הגיבור המושלם, שהוא גם קורבן מרצון המוכן לסכן את נפשו ולהקריב את חייו למען מדינת ישראל. אך להצגה זו של גבורה והקרבה מוסיף האמן סממנים המבטאים את גורלו הקשה של הגיבור. דמותו של הטייס מוצגת לצופים במבט חזיתי ובמבט מאחור - כשהיא נתונה בתוך מערכת של רתמות, קשרים ואבזמים. הכיסים מוסטים מחזהו של הטייס על מנת לחשוף את החגורות שעליו. הצגתה המפורטת של חליפת ההצלה מצביעה גם על פגיעותו של הטייס וגם על הסכנה שהוא נתון בה. הצגתה של הדמות קפואה ולחוצה בתוך מסגרת הציור, כבולה בחגורות וברתמות - מדגישה את חוסר המוצא והגורל שהוא חלק ממצבה הקיומי של הדמות - מצב בו הטייס בוחר להיות שה לעולה. דימוי הצלוב שרוזוב השתמש בו ברישומיו המוקדמים נרמז ב"טורסו I" על ידי הצלבת החגורות שעל גבו של הטייס.
