לפי מיתוס הבריאה הבבלי בראשית היו שני אלים - אַפְּסוּ – האל של מי התהום המתוקים, ותִּיאֲמַת – האלה של מי התהום המלוחים. מהזיווג שלהם נוצרו האלים של כוחות הטבע. בעקבות סכסוך בין האלים הצעירים לבין שני האלים הותיקים, קטל האל אֵאָה את אפסו. בתגובה, ניסתה תיאמת להתנקם באלים הצעירים בעזרת צבא של מפלצות. לאחר ניסיונות כושלים לנצח את תיאמת, התנדב האל מַרְדוּך להנהיג את הקרב, ובתמורה ביקש שיכירו בו כמלך האלים. מרדוך ניצח את תיאמת וברא מגופה את העולם: הוא ביתר את גופה לשניים ויצר ממחצית אחת את השמים ומהמחצית האחרת את הארץ.
פסלה של אור- נה רן נמצא בכניסה לירושלים. כדי להגיע אל הפסל, הנושא את שמה של האלה תיאמת, יש ללכת על גשר להולכי רגל ולרדת למטה – עצם הירידה יש בה כדי להזכיר שאנו עוסקים במיתוס קדמון, בשכבות קדומות שעל פי אמונה עתיקה מצויות בבסיס העולם. אולי יש בירידה זו גם כדי להזכיר את היותה של תיאמת אלה של מי תהום.
הפסל תחום באזור מעגלי – אולי רמז לצורת העולם. במרכז הפסל שתי צורות קעורות המצופות באריחי צפחה וזכוכית בגווני ירוק וכחול, גוונים הרומזים לצבעיהם של מי התהום, של הגרעין ממנו נוצר העולם על פי מיתוס הבריאה הבבלי. צורה של כוכב ים על גבי אחת הצורות מהווה גם היא אלמנט ימי. החלוקה לשני חצאים מייצגת את חלוקתה של תיאמת לשניים – שמים וארץ. מתוך המרכז נשלחות מעין זרועות בתנועה גלית – תנועה זו ממחישה את המטמורפוזה (שינוי צורה) שעוברת האלה תיאמת – גופה מתפרש החוצה ממנה והופך להיות העולם.
