עמוד הבית > יהדות ועם ישראל > מקרא [תנך] > ממצרים לכנען > מעמד הר סיניעמוד הבית > יהדות ועם ישראל > מקרא [תנך] > חורבן גלות וגאולה > עזרא ונחמיהעמוד הבית > יהדות ועם ישראל > תרבות ישראל > עונות, חגים וימי זיכרון > סיגד
מרכז ההיגוי של עולי אתיופיה במערכת החינוךמטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית




תקציר
לחג הסיגְד, אותו חוגגים יהודי אתיופיה, שני מקורות מקראיים מרכזיים: מעמד הר סיני שבו נכרתה ברית בין בני ישראל לבין ה', ושיבת ציון, המתוארת בספר עזרא ונחמיה, שבה חודשה ברית זו כאשר שבו בני ישראל לארצם. הטקסט עוסק בקשר של מקורות מקראיים אלו לרעיונותיו של החג: אזכור וחידוש הברית בין עם ישראל לבין ה' והכמיהה לחזור לארץ ישראל ולירושלים.



חג הסיגד והמקרא
מחברת: ענת בסר


חג הסיגְד, אותו חוגגים יהודי אתיופיה, סובב סביב שלושה רעיונות מרכזיים:

  • להזכיר את הברית בין עם ישראל ובין ה' ולחדשה בכל שנה.
  • להבדיל בין היהודים באתיופיה לשכניהם ולמנוע התבוללות.
  • כְּמִיהָה לחזור לארץ ישראל הבאה לידי ביטוי בתפילות ובקשות מה'. תפילות ובקשות אלו יכולות להיענות רק כאשר עם ישראל מוכיח את המחויבות שלו לברית.

שני המקורות המקראיים המרכזיים לחג הסיגְד הם:
1. מעמד הר סיני שמתואר בספר שמות - במעמד זה נכרתה הברית בין בני ישראל ובין ה'.
2. שיבת ציון שמתוארת בספר עזרא ונחמיה. שם חידשו ברית זו כאשר שבו בני ישראל לארצם (ליהודה), ולכן יש קשר הדוק בין חידוש הברית ובין הכמיהה לעלות לישראל.

הסיגד ומעמד מתן תורה בהר סיני

הברית שחודשה בזמן שיבת ציון היא אותה ברית שמתוארת במעמד מתן תורה בהר סיני - שמות יט-כ. לכן הוקראו פרקים אלו במהלך אירועי חג הסיגְד.

מהי הברית שנחתמה בזמן מעמד מתן תורה? זהו הסכם בין עם ישראל ובין ה'. כדי לקיים את הברית צריכים בני ישראל לקיים את החוקים שבעשרת הדברות (שמות כ, א-יג). בתמורה, ה' מבטיח לראות בעם ישראל עם מיוחד ונבחר: "וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל-הָעַמִּים כִּי-לִי כָּל-הָאָרֶץ. וְאַתֶּם תִּהְיוּ-לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (שמות יט, ה-ו).

מה המשמעות של היות עם ישראל עם נבחר? האם עם ישראל מקבל זכויות יתר על פני עמים אחרים? יש פרשנים שהסבירו כך, ויש פרשנים שחלקו עליהם ואמרו שלא כך הדבר. בהקשר זה אומר ישעיהו ליבוביץ' דברים מעניינים ואלה דבריו: "המובן של "אתה בחרתנו מכל העמים" הוא שעל עם ישראל הוטלו משימות קשות יותר מאשר על בני עמים אחרים ונדרש ממנו יותר מאשר כל עם אחר, ולפיכך הוא אף נושא באחריות כבדה יותר. התורה שנתן ה' לישראל ושקיומה מחייב מאמצים מיוחדים וקשרו בסבל וקרבנות – היא-היא הבחירה של ישראל: משום שה' בחר בישראל הוא מחמיר בדרישותיו מן העם הזה".1

כאמור, הקשר בין הברית לחג הסיגד בא לידי ביטוי בעצם ההתייחסות לחידוש הברית. ניתן למצוא עוד קשרים בתפילות הנאמרות בחג הסיגְד וכוללות דברי שבח והלל לאל ובקשה לעזרה. לדוגמה, קטע מתוך תפילה הנאמרת אחר הצהריים בחג הסיגְד:

ה' שמע אותנו שמע אותנו אלהינו.
ויאמר משה אשר התפלל בהר סיני מתוך האש
ארבעים יום וארבעים לילה אוכל לא אכל ומים לא שתה:
שוב ה' תרחיק ממנו רעתך (כעסך),
הורד סליחה ורחמים על עמך ישראל.
מהר שמע אותנו... 2

בתפילה זו מופיעים הדים לברית בין אלוהים ובין עם ישראל. בברית מסופר על גבורת האל והוצאת בני ישראל ממצרים. גם בתפילת חג הסיגְד מוצג כך האל: "ה' אלהינו אשר הצלת את ישראל... אשר הוצאת אותם מארץ מצרים בכח גדול ובכח זרועך המרוממת". כמו-כן יש חזרה בתפילה על הציווי בעשרת הדיברות המדבר על אמונה באל אחד: "ה' אשר אין אחר מלבדך. אין אלהים מלבדך".

אפשר לפרש את התפילה כהצהרה של עם ישראל על קיום הצד שלו בברית ובקשה מהאל להמשיך לקיים גם את הצד שלו, וכך נאמר בתפילה:

באשר לא עזבנו אותך, מאמיניך, את האמונה שלך לא עזבנו...
מהר שמע אותנו.

חג הסיגד וספר עזרא ונחמיה

בספר עזרא ונחמיה מסופר על שיבת ציון. כורש, מלך פרס, פרסם צו מלכותי שאישר לגולים היהודים בבבל לחזור ליהודה ולבנות בה מחדש את בית המקדש, צו זה נודע בשם "הכרזת כורש" והגולים ששבו לארץ ישראל אכן חידשו את היישוב היהודי. הם גם זכו לאוטונומיה דתית והקימו את בית המקדש השני. כאשר הגיעו השבים לארץ התברר להם שהיהודים שנשארו בארץ התבוללו בקרב הגויים, עזרא ונחמיה ניסו לעצור את ההתבוללות ולחדש את הברית בין העם ובין האל, ברית שהעם מתחייב בה לשמור את חוקי האל.

בין הטקסטים שקוראים בחג הסיגְד ניתן מקום מרכזי לנחמיה ח-ט. בפרק ח, פסוקים א-יב מתוארת קריאת התורה בראש השנה, א' תשרי. ובפסוקים יג-יח מתוארת קריאת התורה בחג הסוכות.

פרק ט' פותח בתיאור של יום צום ווידוי, ומדגיש את חטאיהם של בני ישראל שהפרו את הברית. ומנגד- את חסדו של האל וקיום חלקו בברית למרות חטאי העם. אזכור אחד של הברית דן במפורש במעמד הר סיני ("וְעַל הַר-סִינַי יָרַדְתָּ וְדַבֵּר עִמָּהֶם מִשָּׁמָיִם וַתִּתֵּן לָהֶם מִשְׁפָּטִים יְשָׁרִים וְתוֹרוֹת אֱמֶת חֻקִּים וּמִצְו‍ֹת טוֹבִים" – נחמיה ט, יג).

לאחר שבפרק ט' מוזכרים חטאי העם מצביע פרק י' על חידוש הברית עם האל: "וּבְכָל-זֹאת אֲנַחְנוּ כֹּרְתִים אֲמָנָה וְכֹתְבִים וְעַל הֶחָתוּם שָׂרֵינוּ לְוִיֵּנוּ כֹּהֲנֵינוּ" (נחמיה י, א). חידוש הברית משמעו שמירת מצוות התורה והוא מזכיר את הברית הקדומה במעמד הר סיני (שמות, יט-כ) אותה הזכרנו קודם.

מה הקשר בין חידוש הברית בימי שיבת ציון לבין חג הסיגד?

כך סיפר וובה אקלה לשושנה בן-דור: "אבותינו בארץ הגלות (הכוונה לאתיופיה), שבאה עליהם לרעה, סבלו ולמדו לקחים מסבלם הקשה. בחג הסיגְד הם ביקשו מה' בצום, בתפילה ובסגידה כדי להזהיר את העם שלא יתרחקו מן ה"היימנות" (אמונות ומצוות), ולהקשיב אל האזהרות של חוק התורה. בגלל הרס ירושלים הם עשו סיגְד. לכן חיקו את ההתכנסות ההיא כדי שמה שנעשה על ידי עזרא ונחמיה יימשך, ושהמטרה לא יעזבו, ושלא יהיה רק ליום אחד, אלא בכל שנה שיהיה, קבעו חוק ותאריך."3 אהרון כהן, ששימש שליח באתיופיה בשנת 1976 מספר על חג הסיגְד. במהלך סיפורו הוא מצטט את ברכיה הקְס (הכוהן) שאמר על התפילות: "אנו הכוהנים אומרים תפילות בגעז תפילות של הנביאים עזרא ונחמיה שהתפללו לה' שלא יתערב זרע ישראל עם הנוכרים ושישיב אותם ה' במהרה לארץ-ישראל."4 דבריו אלה מבוססים על הכתוב בנחמיה ט, א-ג: "וּבְיוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לַחֹדֶשׁ הַזֶּה נֶאֶסְפוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּצוֹם וּבְשַׂקִּים וַאֲדָמָה עֲלֵיהֶם. וַיִּבָּדְלוּ זֶרַע יִשְׂרָאֵל מִכֹּל בְּנֵי נֵכָר וַיַּעַמְדוּ וַיִּתְוַדּוּ עַל-חַטֹּאתֵיהֶם וַעֲו‍ֹנוֹת אֲבֹתֵיהֶם. וַיָּקוּמוּ עַל-עָמְדָם וַיִּקְרְאוּ בְּסֵפֶר תּוֹרַת יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם רְבִעִית הַיּוֹם וּרְבִעִית מִתְוַדִּים וּמִשְׁתַּחֲוִים לַיהוָה אֱלֹהֵיהֶם."

שלושה מרכיבים המשותפים ליהודי אתיופיה בשבתם באתיופיה וליהודים בזמן שיבת ציון באים לידי ביטוי בדברים אלה:

  1. הכְּמִיהָה לשוב לארץ ישראל
  2. החשש מכך שבני-העם יעזבו את מצוותיו של ה'
  3. החשש מפני התבוללות.

לפי אמונתם של יהודי אתיופיה, חג הסיגְד הראשון התקיים בימי שיבת ציון והוא מתואר בספר נחמיה, פרק ט. בפרק מתואר יום של צום, התוודות על חטאים שעשו הם ואבותיהם, קריאה בספר התורה והשתחוות. כלומר, יש כאן ניסיון לחדש את היחסים בין האל ובין העם.

יהודי אתיופיה מאמינים שכפי ששבי ציון חידשו את הברית עם האל, כך גם על כולנו לחדש את בריתנו עם האל בכל שנה ושנה, כדי לזכור את החשיבות של שמירת המצוות- קיום חלקנו בברית.

כמו-כן, מטרתו של חג הסיגְד היא למנוע התבוללות כמו זו שהייתה בתקופת שיבת ציון..מכיוון שיהודי אתיופיה חיו לצד שכניהם הנוצרים, המוסלמים ובני דתות אחרות היה חשש מהתבוללות. קבוצת ההתייחסות המרכזית עבורם הייתה הדת הנוצרית בגלל ניסיונות של הנוצרים להעביר את יהודי אתיופיה על דתם. בחג הסיגְד עלו יהודי אתיופיה על הר וכך הבדילו את עצמם משאר האוכלוסייה באתיופיה. יונה בוגלה, איש הקשר בין יהודי אתיופיה לבין מדינת ישראל בשנים 1955- 1979, מספר על הקשר בין ימי שיבת ציון ובין מצבם של יהודי אתיופיה: "כאשר חזרו העם מגלות בבל לישראל התחילו להתבולל... עזרא הסופר אסף את האנשים והוא דרש מהם שישמרו את המצוות ושיגרשו את הנשים הנכריות... ואצלנו לקחו את זה בתור דוגמא שזאת היא מצווה מן התורה ומן הנביאים שאסור להתבולל...". 5

נוסף על זה, הזיקה בין השיבה לארץ ישראל ובין חידוש הברית העצימה את תקוותם של יהודי אתיופיה לשוב לארץ ישראל, לירושלים. לכן נתנו יהודים אלו ביטוי לחידוש הברית במנהגי החג.

החשיבות של הקריאה בספרי הקודש קשורה גם היא לנטייה הבאה לידי ביטוי בספר נחמיה – בעוד שבראשית ימי הבית השני, תפס בית-המקדש מקום מרכזי בפולחן, בתקופה המתוארת בספר נחמיה הפך הספר למוקד החיים הדתיים ואילו חשיבותו של המקדש הלכה ופחתה.

איך ממשיך חג הסיגד את האירוע המתואר בנחמיה?

בבוקרו של יום חג הסיגְד יהודי אתיופיה צמים. הקֵסִים מעלים את התורה למקום גבוה ובני העם עולים אחריהם ונאספים יחד: "וּבְיוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לַחֹדֶשׁ הַזֶּה נֶאֶסְפוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּצוֹם וּבְשַׂקִּים וַאֲדָמָה עֲלֵיהֶם" (נחמיה ט, א)

כאשר מגיעים כולם למקום גבוה, הקסים קוראים תפילות וקטעים מן התנ"ך: "וַיָּקוּמוּ עַל-עָמְדָם וַיִּקְרְאוּ בְּסֵפֶר תּוֹרַת יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם" (נחמיה ט, ג).

אחר כך מטיף הקס לעם שיש לקיים את מצוות האל כדי לחזור לירושלים, כלומר מטיף להם לשמור את הברית או לחדש אותה (מכיוון שיש לחדש את הברית בכל שנה ושנה).

השם "סיגד" - על שום מה?

גם שמו של החג לקוח מספר עזרא ונחמיה. משמעות המילה סיגְד היא: סגידה, השתחוות. מילים אלו מופיעות בפסוקים שונים בספר עזרא ונחמיה וגם בפרק שמתואר בו חג הסיגְד הראשון: "וַיָּקוּמוּ עַל-עָמְדָם וַיִּקְרְאוּ בְּסֵפֶר תּוֹרַת יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם רְבִעִית הַיּוֹם וּרְבִעִית מִתְוַדִּים וּמִשְׁתַּחֲוִים לַיהוָה אֱלֹהֵיהֶם" (נחמיה ט, ג).

מקורות מקראיים נוספים

מעמד הר סיני וספר עזרא ונחמיה הם המקורות העיקריים של חג הסיגד, אך הם אינם המקורות היחידים. יש קשר בין עקרונות חג הסיגד ומנהגיו ובין מעמד הַקְהֵל המתואר בספר דברים לא, י-יג:

"וַיְצַו מֹשֶׁה אוֹתָם לֵאמֹר מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים בְּמֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה בְּחַג הַסֻּכּוֹת. בְּבוֹא כָל-יִשְׂרָאֵל לֵרָאוֹת אֶת-פְּנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר תִּקְרָא אֶת-הַתּוֹרָה הַזֹּאת נֶגֶד כָּל-יִשְׂרָאֵל בְּאָזְנֵיהֶם. הַקְהֵל אֶת-הָעָם הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וּלְמַעַן יִלְמְדוּ וְיָרְאוּ אֶת-יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם וְשָׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת. וּבְנֵיהֶם אֲשֶׁר לֹא-יָדְעוּ יִשְׁמְעוּ וְלָמְדוּ לְיִרְאָה אֶת-יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם כָּל-הַיָּמִים אֲשֶׁר אַתֶּם חַיִּים עַל-הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים אֶת-הַיַּרְדֵּן שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ".

במעמד הַקְהֵל התכנס כל העם בירושלים והמלך קרא לעם מתוך ספר התורה. כמו המעמד בספר דברים גם בחג הסיגְד נאספים כולם והקסים קוראים לפניהם פרקים מתוך כתבי הקודש. בשני הטקסים המטרה זהה והיא שבני ישראל ישמרו את מצוות האל.

מקורות מקראיים נוספים באים לידי ביטוי בתפילות הייחודיות של חג הסיגד. להלן כמה דוגמאות: 6

מתוך תפילות החג מתוך המקרא
ה' יברך אותם, את עמו בשלום. יְהוָה עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן יְהוָה יְבָרֵךְ אֶת-עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם. (תהילים, כט, יא)
כסאות לבית דוד, תבקשו טוב לירושלים. כִּי שָׁמָּה יָשְׁבוּ כִסְאוֹת לְמִשְׁפָּט כִּסְאוֹת לְבֵית דָּוִד. שַׁאֲלוּ שְׁלוֹם יְרוּשָׁלִָם יִשְׁלָיוּ אֹהֲבָיִךְ. (תהילים, קכב, ה-ו)
ויאמרו: ה' אשר היה ויהיה ה' אלהי אבותינו אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב ישראל הקדושים כבוד אבא אבא סוסי החיים הכח של ישראל אבא אבא מהר שמע אותנו. וֶאֱלִישָׁע רֹאֶה וְהוּא מְצַעֵק אָבִי אָבִי רֶכֶב יִשְׂרָאֵל וּפָרָשָׁיו וְלֹא רָאָהוּ עוֹד וַיַּחֲזֵק בִּבְגָדָיו וַיִּקְרָעֵם לִשְׁנַיִם קְרָעִים. (מלכים ב, ב, יב)

לקריאה נוספת:
חג הסיגד
חג הסיגד - חג ייחודי של יהודי אתיופיה
מנהגיו של חג הסיגד

הערות שוליים:

  1. רציתי לשאול אותך, פרופ' ליבוביץ... מכתבים אל ישעיהו ליבוביץ וממנו, שער שני: על האמונה (כתר הוצאה לאור, ירושלים, 1999) עמ' 191.
  2. הסיגד: חג חידוש הברית והכיסופים לציון, מפגש עם תרבות היהודים מאתיופיה ״ביתא ישראל״ (משרד החינוך, התשנ״ה 1995) עמ' 50.
  3. שושנה בן-דור, "סיגד", מתוך: הגר סלמון (עורכת), אתיופיה (משרד החינוך ומכון בן-צבי, תשס"ח), עמ' 137.
  4. אהרון כהן, "עליתי להר אמבובר", מתוך: הסיגד: חג חידוש הברית והכיסופים לציון, עמ' 31, 33 – 34.
  5. מתוך: הסיגד: חג חידוש הברית והכיסופים לציון, עמ' 52.
    לגבי גירוש הנשים הנוכריות, חשוב לציין: ישנן תפיסות שונות ביהדות, ולא כולן דוגלות בגישה המתבדלת של עזרא ונחמיה. אפשר לראות בטקסטים אחרים במקרא יחס חיובי לנשים נוכריות, לדוגמה: מגילת רות.
  6. ההשוואה בין התפילות לבין המקרא לקוחה מתוך: הסיגד: חג חידוש הברית והכיסופים לציון.
ביבליוגרפיה:
כותר: חג הסיגד והמקרא
מחברת: בסר, ענת
שם  הפרסום מקורי: חג הסיגד
מחברת: בסר, ענת
תאריך: 2008
בעלי זכויות : מרכז ההיגוי של עולי אתיופיה במערכת החינוך; מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית
הוצאה לאור: מרכז ההיגוי של עולי אתיופיה במערכת החינוך; מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית
הערות: 1. פרסום מקורי שנכתב עבור "מרכז ההיגוי של עולי אתיופיה במערכת החינוך".
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית