את הפליטים והמהגרים שאל אדלר מה הם לקחו ומה הם השאירו מאחור.

מאיה שטנריך, בת 19, סטודנטית לספרדית ולספרות, בלגרד:
"שהיתי 10 ימים בבודפשט לפני שהגעתי לישראל. היו לי רק שעתיים לארוז. רציתי לחזור הביתה ולכן לא לקחתי דברים רבים. לקחתי רק כמה בגדים, מוצרי קוסמטיקה, את היומן שלי, את הספר "דון קישוט" וווקמן עם כמה קלטות: האבנים המתגלגלות, טרייסי צ'פמן, מוסיקה דרום אמריקאית... לא ברחתי מבלגרד אבל עזבתי בחיפזון. אינני יודעת מי אשם במלחמה הזו. כל צד מספר את הסיפור שלו. אינני יודעת מי "הרעים". הם כולם "רעים".

שרה סבליך, בת 19, סטודנטית לאמנות, בלגרד:
"גם אני לא לקחתי דברים רבים, רק תיק קטן עם כמה בגדים, היומן שלי ורשימת הקשר של בית-הספר. עזבתי את בלגרד חודש אחרי שהחלה המלחמה. לא רציתי לעזוב. לא רציתי להרגיש כמו פליטה, אהבתי את החיים שלי שם וזו היתה החלטה מאוד רצינית עבורי. אני אוהבת את משפחתי, אני אוהבת את חבריי, אני אוהבת את הסבתות שלי, אני אוהבת את הכלב שלי, אני אוהבת את חדרי, אני אוהבת את עירי, אני אוהבת את השמש שלי, אני אוהבת את הנהר שלי, אני אוהבת את בית-הספר שלי... יותר מכך?
הייתי כאן כמה פעמים בעבר ותמיד היה לי כיף, תמיד ידעתי שאני אחזור. הפעם זה שונה."