את הפליטים והמהגרים שאל אדלר מה הם לקחו ומה הם השאירו מאחור.

אמרה טבאבו ובני משפחתו, מרכז קליטה לעולים חדשים, ירושלים:
"לפני 7 שנים עברנו לגונְדֶר מהכפר קוארה בו חיינו. חיכינו שם במשך 7 שנים כדי לעלות לישראל. לא הרשו לנו להביא איתנו דברים רבים ולכן הבאנו כמה בגדים, וגם בגדים מסורתיים שנתנו לנו במטוס. הבאתי מזון זה; הוא כמו דגנים. היה לי רדיו אבל נתתי אותו לאחיה של רעייתי. השארתי שם את משפחתי. זה הדבר שאליו אני מתגעגע. האובייקט היחיד משם שיש לו ערך רגשי עבורי הוא המסרק הזה. אחי נתן לי אותו. יש לי אותו כבר 4 שנים. כמובן שלעולם לא אחליף אותו. האם היית מחליף את אמך העירומה עבור אישה לבושה זהב? זוהי מתנה מאחי. כאשר המסרק נמצא איתי, גם אחי נמצא איתי."