על פי החוק המקראי חובה לקבור את המת בצורה מסודרת. ביזוי המת הנורא ביותר הוא אי הבאתו לקבורה. בעונש זה נענשו מלכי ישראל שעשו את הרע בעיני ה'. "הַמֵּת לְיָרָבְעָם בָּעִיר יֹאכְלוּ הַכְּלָבִים, וְהַמֵּת בַּשָּׂדֶה יֹאכְלוּ עוֹף הַשָּׁמָיִם כִּי ה' דִּבֵּר" (מלכים א יד, 11). צורת הקבורה המקובלת הייתה במערות קבורה משפחתיות, שבהן אספו את עצמות הנפטרים לערמה אחת - ומכאן מקור הביטוי "נאסף אל אבותיו". השימוש בארונות קבורה היה מקובל מאוד בתרבויות השכנות - מצרים, אשור, פניקיה וכנען. אצל היהודים החל מנהג הקבורה בארון רק במאה הראשונה לספירה, לפני חורבן בית שני.