אמנת ג`נבה בדבר הגנת אזרחים בימי מלחמה : חלק ראשון

האמנה נחשבת לחלק מהמשפט הבינלאומי ההסכמי, אך ממשלות ישראל גרסו מאז ומתמיד כי אין היא חלה על פעולותיה בשטחים, שכן ישראל אינה מתייחסת לשטחים ככבושים. עם זאת, ישראל הצהירה כי היא מקבלת על עצמה את "ההוראות ההומניטריות" שבאמנה.
ישראל הפקידה את כתב האישור ביום 6 ביולי 1951

החתומים מטה, הנציגים המוסמכים של הממשלות המיוצגות בועידת הדיפלומטים שנתקיימה בג`נבה מיום 21 באפריל עד 12 באוגוסט 1949, לשם קביעת אמנה בדבר הגנת אזרחים בימי מלחמה, הסכימו ביניהם לאמור:

חלק ראשון: הוראות כלליות

סעיף 1

בעלי האמנה מתחייבים לכבד את האמנה הזאת ולדאוג לכיבודה בכל הנסיבות.

סעיף 2

נוסף על ההוראות שיבוצעו בימי שלום, תחול האמנה הזאת על כל מקרים של מלחמה מוכרזת או של סכסוך מזוין אחר העלול להתגלע בין שנים מבעלי האמנה או בין יותר משנים, ואפילו לא הכיר אחד מהם במצב המלחמה.

כן תחול האמנה על כל מקרה של כיבוש חלקי או שלם של ארצו של אחד מבעלי האמנה, ואפילו לא נתקל הכיבוש האמור בשום התנגדות מזוינת.

גם אם אחת המעצמות המסוכסכות אינה צד לאמנה הזאת, יישארו המעצמות שהן צדדים לה כפותות לה ביחסיהן ההדדיים. יתר על כן, הן יהיו כפותות לאמנה ביחס למעצמה האמורה, אם קיבלה זו על עצמה את הוראותיה ונוהגת לפיהן.

סעיף 3

נתגלע בשטחו של אחד מבעלי האמנה סכסוך מזוין, שאינו בעל אופי בינלאומי, יהא כל צד בסכסוך מחויב להנהיג, בתורת מינימום, את ההוראות הבאות:

(1) בני אדם, שאינם נוטלים חלק פעיל בפעולות האיבה, לרבות חיילים שהניחו את נשקם, וחיילים שהוצאו מן המערכה עקב חולי, פצעים, מעצר או כל סיבה אחרת, יהיו נוהגים בהם תמיד מנהג אנושי, ללא כל הפלייה לרעה מטעמי גזע, צבע, דת או אמונה, מין, יוחסין, מצב חמרי, או מכל טעם אחר כיוצא בזה.

לתכלית זו יהיו ויישארו המעשים שלהלן אסורים בכל עת ובכל מקום בנוגע לאנשים הנ"ל:

(א) מעשה אלימות בנפשו ובגופו של אדם, ובפרט רצח על סוגיו השונים, הטלת מום, יחס אכזרי ועינויים;

(ב)לקיחת בני ערובה;

(ג) מעשי התעללות בכבודו של אדם, ובפרט יחס השפלה וזלזול;

(ד) חריצת דינו של אדם והוצאתו להורג של אדם ללא פסק דין קודם של בית משפט המורכב כדין והנותן את כל הערבויות המשפטיות שהוכרו על ידי עמים תרבותיים כדבר שאי-אפשר בלעדיו.

(2) הפצועים והחולים ייאספו, ויושם להם לב. מוסד הומניטארי חסר-פנייה, כגון הועד הבינלאומי של הצלב האדום, רשאי להציע את שירותיו לבעלי הסכסוך.

כן ישתדלו בעלי הסכסוך ליתן תוקף על ידי הסכמים מיוחדים לשאר הוראות האמנה הזאת, כולן או מקצתן.

הנהגת ההוראות שלעיל לא תשפיע על מעמדם המשפטי של בעלי הסכסוך.

סעיף 4

מוגנים על ידי האמנה הזאת הם אלה המוציאים את עצמם - באיזה זמן שהוא ובאיזו דרך שהיא - בשעת סכסוך או כיבוש - בידי אחד מבעלי הסכסוך או בידי אחת המעצמות הכובשות, והם אינם אזרחיו של אותו בעל סכסוך או אזרחיה של אותה מעצמה כובשת.

אזרחיה של מדינה, שאינה כפותה לאמנה, אינם מוגנים על ידיה. אזרחיה של מדינה נויטראלית המוצאים את עצמם בשטח מדינה לוחמת ואזרחיה של מדינה שותפת במלחמה - לא יהיו רואים אותם כמוגנים, כל זמן שהמדינה, שהם אזרחיה, יש לה ייצוג דיפלומאטי רגיל במדינה, שבידיה הם נמצאים.

אולם, כפי שהוגדר בסעיף 13, היקף תחולתן של הוראות חלק שני הוא רחב יותר.

בני אדם המוגנים על ידי אמנת ג`נבה מ- 12 באוגוסט 1949, בדבר הטבת מצבם של הפצועים והחולים מבין אנשי הכוחות המזוינים בשדה הקרב, או על ידי אמנת ג`נבה מ- 12 באוגוסט, 1949, בדבר הטבת מצעם של פצועים, חולים ונטרפי אניות מבין אנשי הכוחות המזוינים בים, או על ידי אמנת ג`נבה מ- 12 באוגוסט 1949, בדבר טיפול בשבויי מלחמה, אין רואים אותם כמוגנים במשמעותה של האמנה הזאת.

סעיף 5

מצא אחד מבעלי הסכסוך שמוגן הנמצא בשטחו חשוד לחלוטין על פעולות, או עוסק בפעולות, לרעת בטחונה של המדינה, לא יהיה אותו אדם זכאי לתבוע לעצמו את הזכויות וזכויות-היתר לפי האמנה הזאת, שאילו השתמשו בהן לטובת אותו אדם, היו פוגעות בבטחונה של אותה מדינה.

נעצר אדם בשטח כבוש, כמרגל או כמחבל או כחשוד חשד של ממש בפעולה לרעת המעצמה הכובשת, יהיו רואים אותו אדם, מקום שהביטחון המוחלט מחייב את הדבר, כאילו הפסיד את זכויות-הקשר שלו לפי האמנה הזאת.

בכל מקרה מן המקרים האלה ינהגו בכל זאת בבני אדם כאלה במידה אנושית, ואם הועמדו לדין, לא ישללו מהם את הזכויות של שפיטה הוגנת וסדירה שנקבעו באמנה הזאת. כן יעניקו להם בהקדם האפשרי, ובמידה שאין בכך פגיעה בביטחון של המדינה או של המעצמה הכובשת - הכל לפי העניין, - את כל הזכויות וזכויות-היתר של אדם מוגן לפי האמנה הזאת.

סעיף 6

תחולת האמנה הזאת תחילה עם תחילתו של כל סכסוך או כיבוש המוזכר בסעיף 2.

תחולת האמנה הזאת מסתיימת בשטחם של בעלי הסכוך עם סיומן הכללי של הפעולות הצבאיות.

בשטח כבוש תיפסק תחולת האמנה הזאת שנה לאחר סיומן הכללי של הפעולות הצבאיות; אולם המעצמה הכובשת תהא קשורה במשך זמן הכיבוש, במידה שהיא ממלאת את תפקידי הממשלה באותו שטח, בהוראות הסעיפים הבאים של האמנה הזאת:

1 עד 12, 27, 29 עד 34, 47, 49, 51, 52, 53, 59, 61 עד 77, 143.

מוגנים, ששחרורם, השבתם לארצם או שיקומם יבוצעו אחרי התאריכים האלה, ימשיכו בינתיים ליהנות מהאמנה הזאת.

סעיף 7

נוסף על ההסכמים שנדונו במפורש בסעיפים 11, 14, 15, 17, 36, 108, 109, 132, 133, ו- 149 רשאים בעלי האמנה לבוא לידי הסכמים מיוחדים אחרים בנידון כל העניינים שלגביהם ימצאו למתאים לקבוע הוראה נפרדת. שום הסכם מיוחד לא יפגע לרעה במצבם של מוגנים, כפי שהוגדר באמנה הזאת, ולא יצמצם את הזכויות שהיא מעניקה להם.

מוגנים ימשיכו ליהנות מהסכמים כאלה, כל זמן שהאמנה הזאת נוהגת לגביהם, חוץ ממקום שהוכללו בהסכמים הנ"ל או בהסכמים שייעשו לאחר מכן, הוראות מפורשות בניגוד לכך, או חוץ ממקום שאחד מבעלי הסכסוך נקט אמצעים נוחים יותר ביחס אליהם.

סעיף 8

בשום פנים לא יהיו מוגנים רשאים לוותר על זכות מן הזכויות המובטחות להם על ידי האמנה הזאת ועל ידי ההסכמים המיוחדים המוזכרים בסעיף הקודם, אם יש הסכמים כאלה.

סעיף 9

האמנה הזאת תונהג תוך שיתוף עם המעצמות המגינות שמחובתן לשמור על עניני בעלי הסכסוך ובפיקוחן החמור. לשם זה רשאיות המעצמות המגינות למנות, מלבד חבר העובדים הדיפלומאטי או הקונסולארי שלהן, שליחים מבין אזרחיהן שלהן או מבין אזרחיהן של מעצמות נויטראליות אחרות. מינוי השליחים האמורים יהיה טעון אישורה של המעצמה שביחד אתה עליהם לבצע את תפקידיהם.

בעלי הסכסוך יקלו, במלוא מידת האפשר, על תפקידם של נציגיהן או שליחיהן של המעצמות המגינות.

נציגיהן או שליחיהן של המעצמות המגינות לא יחרגו בשום פנים ממסגרת שליחותם לפי האמנה הזאת. במיוחד יתחשבו בצרכים ההכרחיים של ביטחון המדינה שבה הם ממלאים את תפקידם.

סעיף 10

הוראות האמנה הזאת אינן מהוות שום מכשול בדרך הפעולות ההומניטאריות, שהועד הבינלאומי של הצלב האדום או ארגון הומניטארי חסר-פניות אחר עשוי לקבל על עצמו, לשם הגנה על אזרחים והושטת עזרה להם, תוך כפיפות להסכמת בעלי הסכסוך הנוגעים בדבר.

סעיף 11

בעלי האמנה יכולים בכל עת להסכים ביניהם למסור בידי ארגון, שיש בו ערובה מלאה לאי-משוא פנים וליעילות, את התפקידים המוטלים על המעצמות המגינות בתוקף האמנה הזאת.

כל אימת שהמוגנים לפי האמנה הזאת אינם נהנים - או חדלו ליהנות, מאיזו סיבה שהיא, מפעולות המעצמה המגינה או מפעולותיו של ארגון כאמור בפסקה הראשונה לעיל, תבקש המעצמה העוצרת ממדינה ניטראלית או מארגון כזה לקבל על עצמם את התפקידים המבוצעים לפי האמנה הזאת על ידי מעצמה מגינה שנועדה לכך על ידי בעלי הסכסוך.

באין אפשרות להבטיח הגנה כאמור, תקבל המעצמה העוצרת מאת ארגון הומניטארי, כגון הועד הבינלאומי של הצלב האדום, שייטול על עצמו את התפקידים ההומניטאריים המבוצעים על ידי המעצמות המגינות לפי האמנה הזאת, או תקבל, תוך כפיפות להוראות הסעיף הזה, את הצעתו של ארגון כזה להגיש את שירותיו.

מעצמה נויטראלית או כל ארגון שנתבקשו על ידי המעצמה המעונינת או המציעים את עצמם למטרות אלה, יידרשו לפעול מתוך הרגשת אחריות כלפי בעלי הסכסוך שבו תלויים המוגנים לפי האמנה הזאת, וליתן ערבויות מספיקות ליכולתם ליטול על עצמם את התפקידים הנאותים ולמלאם ללא משוא-פנים.

הסכמים מיוחדים בין מעצמות, שאחת מהן מוגבלת - ולו אך באופן זמני - בחופש פעולתה לשאת ולתת עם המעצמה השניה או עם בעלות בריתה, בגלל מאורעות מלחמה, - בייחוד כששטח ארצה של המעצמה האמורה או חלק ניכר ממנו נכבש, - לא יה כוחם יפה לגרוע מההוראות שלעיל.

כל מקום באמנה הזאת שמדובר בו על מעצמה מגינה, הרי המדובר הוא גם על ארגונים הבאים במקומה, במשמעותו של סעיף זה.

הוראות סעיף זה יורחבו ויותאמו לגבי אזרחי מדינה נויטראלית הנמצאים בשטח נכבש או בשטח מדינה לוחמת, שבה אין למדינה, שהם אזרחיה, ייצוג דיפלומאטי תקין.

סעיף 12

כל אימת שהמעצמות המגינות יראו את הדבר רצוי לטובת המוגנים, בייחוד במקרי מחלוקת בין בעלי הסכסוך בנוגע לתחולתן או לפירושן של הוראות האמנה הזאת, יתנו המעצמות המגינות את מלוא שירותן ליישוב המחלוקת.

לתכלית זו, רשאית כל אחת מהמעצמות המגינות - אם לפי בקשת אחד מבעלי הסכסוך ואם על דעת עצמה - להציע לבעלי הסכסוך לקיים פגישה בין נציגיהם - ובייחוד בין הרשויות האחראיות למוגנים, ואם אפשר - תקוים הפגישה בשטח נויטראלי שייבחר כשטח מתאים. בעלי הסכסוך יהיו מחויבים לבצע את ההצעות שיוצעו בפניהם לצורך זה. המעצמות המגינות רשאיות, אם יש צורך בכך, להציע, לאישורם של בעלי הסכסוך, אדם השייך למעצמה נויטראלית, או מיופה-כוח מטעם הועד הבינלאומי של הצלב האדום, שיתבקש לקחת חלק בפגישה כזאת.

לחלקים נוספים של האמנה:

חלק ראשון: הוראות כלליות (פריט זה)
חלק שני: הגנה כללית על האוכלוסייה בפני תוצאות מסוימות של מלחמה
חלק שלישי: מעמדם של מוגנים והטיפול בהם
חלק רביעי: ביצוע האמנה