הסדרי נגישות
עמוד הבית > מדעים > ביולוגיה > גנטיקה
גליליאו : כתב עת למדע ומחשבה


תקציר
מספר הילדות הנולדות אמור להיות שווה בדיוק למספר הילדים הנולדים. ואולם כאן מתחילות לעתים בעיות. ראשית, יש משפחות, חברות ותרבויות שהיו מעדיפות שהחלוקה בין המינים לא תהיה שווה. שנית, מנתונים דמוגרפיים מתברר שהחלוקה בין בנות לבנים אינה בדיוק 50%:50%. מי קובע את מינו של היילוד? מה הסיבה לכך שאחוז הבנים הנולדים (51.3) גבוה מאחוז הבנות הנולדות? וכיצד ניתן להתגבר על "רוע הגזירה", ולהביא להולדת צאצא ממין רצוי?



איזה מין תינוק?
מחבר: צבי עצמון


מבחינת כרומוזומי המין, הביציות מהוות אוכלוסייה אחידה - כל אחת מהן כוללת כרומוזום X, ואילו בין הזרעונים שמפריש הגבר יש שתי אוכלוסיות: זרעונים המכילים כרומוזום X וזרעונים המכילים כרומוזום Y "מכאן שהאב הוא שקובע את מינו של היילוד" טוענים רבים. ודאי שלא כך הדבר כשמדובר בטכניקות הפריה מתוחכמות, ובבחירת מין העובר מסיבות רפואיות. וכשמדובר בשיטה הטבעית, האומנם הטענה תקפה?

בתאי גוף מתחלקים של אשה (כמו גם ילדה ועוברית אדם) 46 כרומוזומים, כשביניהם ניתן להבחין על-פי אורכם וצורתם ב-23 טיפוסים שונים, שני נציגים (המכונים: הומולוגים) לכל טיפוס. 22 מבין טיפוסי הכרומוזומים מסומנים במספרים (מ- 1 ועד 22; בדרך-כלל ככל שהמספר גדול יותר הכרומוזום קצר יותר), ואילו שני הכרומוזומים הנותרים מסומנים באות- זוג "כרומוזומי המין" XX. בתאי גוף מתחלקים של גבר (כמו גם של ילד ושל עובר זכר) נמצאים 22 הזוגות הממוספרים הזהים לאלה שבאשה, כרומוזום X זהה לכרומוזומי X שבאשה, וכרומוזום קטן, ייחודי לזכר – כרומוזוםY; כרומוזומי המין של הגבר הם, אם כן, XY.

כרומוזום Y קובע זכריות והיעדרו מתבטא בנקביות. ניתן להיווכח בכך למשל על-פי אנשים שלהם מספר חריג של כרומוזומי מין, כמו בני אדם שבתאי גופם המתחלקים 47 כרומוזומים כשביניהם כרומוזום Y ושני כרומוזומי X, לאמור XXY: 47. אנשים אלה הם גברים (אמנם, מתגלים בהם, בדרך-כלל, ליקויים המסתכמים ב"תסמונת קליינפלטר"). אדם שבתאי גופו המתחלקים 45 כרומוזומים בלבד - ובכללם כרומוזום מין אחד בלבד, X - הוא אשה (הלוקה ב"תסמונת טרנר"). מכאן, שנקביות אינה נובעת מקיום זוג כרומוזומי X אלא מאי-קיומו של כרומוזום Y.

תאי המין (ביציות, זרעונים) נוצרים בעקבות "חלוקת הפחתה" (מיוזה) - תהליך מורכב, שבסיומו נותר בתא נציג אחד מכל זוג כרומוזומים הומולוגים.

ביצית שחלוקת ההפחתה שלה נסתיימה מכילה, אם כן, 23 כרומוזומים בלבד, וביניהם כרומוזום X יחיד (אגב, חלוקת ההפחתה בביצית מסתיימת רק לאחר שהביצית הופרתה על-ידי זרעון!). בסיום ההפחתה, תא זרע (זרעון) מכיל גם הוא 23 כרומוזומים. ואולם בקרב הזרעונים ניתן להבחין בשתי אוכלוסיות: באוכלוסייה אחת כל זרעון מכיל כרומוזום X ובאוכלוסייה שנייה - כרומוזום Y. אם זרעון המכיל X מפרה את הביצית ייווצר עובר-נקבה (XX), ואם זרעון המכיל Y יפרה ביצית ייווצר עובר-זכר (YX).

עובדות אלו הן בסיסיות וידועות היטב, ממש מפורסמות. אם לא היו מעורבים גורמים נוספים, הרי שמספר הילדות הנולדות אמור להיות שווה בדיוק למספר הילדים. ואולם בדיוק כאן מתחילות לעתים בעיות. ראשית, יש משפחות, חברות ותרבויות שהיו מעדיפות שהחלוקה בין המינים (מה שנקרא בשפה אקדמית-תקנית: הזוויגים) לא תהיה שווה. שנית, מנתונים דמוגרפיים מתברר שהחלוקה בין בנות לבנים אינה בדיוק 50%:50% (אם כי לא מאוד רחוקה מכך). שלישית, חלוקה זו צפויה לגבי אוכלוסיות גדולות, אך במשפחה ספציפית החלוקה יכולה להיות מאוד "לא סטטיסטית", כמו למשל משפחתו של "טוביה החולב" (הוא טוביה החלבן) של הסופר היידי שלום-עליכם. טוביה היה אביהן של שבע בנות; מבין המשפחות שלהן שבעה ילדים, רק 6 משפחות בערך מתוך 1000 הן של "בנות בלבד", וליתר דיוק – כ-13 משפחות מתוך 2000. ורביעית, מי האחראי ל-, מי קובע את, מינו של היילוד, של כל יילוד?

על אבות ובנים

המלה זכר (זכר ונקבה) דומה למלה זכר (לא שכח), וכך לא רק בעברית. הבן נושא את שם המשפחה, שומר על זיכרונה. ובן זכר מכונה בעברית אשכנזית בשם "קדיש" (במלעיל) - הוא אמור לומר קדיש על הוריו לאחר פטירתם. ואף זאת: אברם - הלא הוא אברהם אבינו, אבי האומה העברית - אנו יודעים בדיוק מי אביו, ומי סבו, ואבי-סבו. אבל שרי, הלא היא שרה אמנו? - במקרא לא נזכרים לא אביה ולא אמה (וראו בראשית י"א 29; המדרשים מצביעים אמנם על ייחוסה של אם האומה, אבל במקרא, במפורש, אין לכך אזכור). ואף זאת, מבין צאצאיהם של שלושת אבות האומה - אברהם, יצחק ויעקב - נזכרים 22 צאצאים זכרים (לאברהם 8: ישמעאל ויצחק, וששת בני קטורה - בראשית כ"ה, 2,1; ליצחק שניים - עשו ויעקב, ו- 12 בני יעקב) ובת אחת בלבד, דינה. בממוצע רק כחמש מתוך מיליון משפחות שבהן 23 צאצאים בסך-הכול תהיינה משפחות בעלות ילדה אחת וכל השאר בנים. האם ייתכן שיש בכך כדי רמז שאולי היו עוד בנות לשלושת האבות, ארבע האמהות וארבע הנשים-פילגשים (הגר וקטורה, בלהה וזלפה) אלא שבנות אלו כלל לא נזכרו, וכך היה עולה גם בגורלה של דינה, אם לא המעשה הנורא אשר אירע (בראשית ל"ד), ושרק בעטיו נזכרה במקרא?

בנים ובנות בבראשית ובכתבי שלום עליכם
הסטטיסטיקה הכלל עולמית מצביעה על כי הסיכוי להולדת בן זכר הוא 51.3% והסיכוי להולדת בת הוא 48.7%.
מאחר שלידת בן או בת היא אירוע בלתי תלוי בלידות הקודמות, הרי שעל-פי הנתונים הסטטיסטיים הסיכוי שבמשפחה בעלת שבעה ילדים כולם יהיו בנות, כמשפחת טוביה ברומן של שלום עליכם (שהפך למחזמר...) הוא מכפלת הסיכויים ללדת בת בכל לידה, לאמור 0.487 בחזקת 7, שהם 0.65%, כלומר, סטטיסטית 13 משפחות כאלו מתוך כל 2000 משפחות שלהן שבעה ילדים.

לשלושת האבות 22 צאצאים –זכרים בסך הכול ובת אחת בלבד (דינה, ביתם של יעקב ולאה). בהנחה שהתפלגות הבנים והבנות בתקופת האבות היתה דומה לזו של ימינו, הסיכוי למשפחה (במקרה זה משפחה תלת –דורית) שלה 22 בנים ובת אחת הוא; (0.513 בחזקת 22) כפול 0.487 (בת אחת) כפול 23 (23 אפשרויות של סדר לידת בת אחת ועשרים-ושניים בנים), כלומר 0.00005 – חמש משפחות מתוך מיליון משפחות שלהן 23 צאצאים.

גם בתרבויות אחרות העדיפו – ובחלקן עד היום - במובהק בנים זכרים, בשל סיבות דתיות, בשל היותם לוחמים, או ככוח עבודה. הגברים הרומאים, למשל, האמינו כי כדי להוליד בן זכר יש לקשור את האשך השמאלי ...

בתרבויות מסוימות היתה מקובלת התפישה שהצאצאים הם "זרעו" של הגבר, בעוד האשה מהווה לזרע רק מעין חממה או מדגרה או אדמת-גידול. אבל כשנולדו בנות - ובמיוחד אם נולדו רק בנות - האשמה הוטלה באשה, אף עד כדי אלימות. ואולם אנשי תרבות המערב בימינו כבר הפנימו את הטענה המדעית לפיה הזרעונים הם הקובעים את מינו של היילוד, לא האם.

ואולם לעתים נדמה שמדובר בהפנמת יתר, או בהחלת יתר, בנוסח: "ברור, הבעל הוא שקובע את מין היילוד", טענה שמרבים לשמוע אותה. הטיעון הוא זה: הזרעון שהפרה את הביצית הוא שקבע את מין היילוד; הזרעונים מקורם כמובן באב; ומכאן שהאב הוא הקובע את מין היילוד.

אלא שהמסקנה מוטעית! נניח שאני מכין מאה קלפים, שעל 50 מהם כתוב "X, בת" ועל החמישים הנותרים "Y, בן". אני טורף היטב-היטב את החפיסה ומגישה לך ומבקש ממך לבחור מתוכם אחד, כרצונך. ואז, כשמוצא קלף, מי אחראי למינו? והרי הקלפים שלי הם, ואני אף טרפתי אותם. אך האומנם, אני קבעתי את "מינו" של הקלף? ואם היינו משנים מעט את מהלך המשחק, כך שהייתי מכין את חפיסת הקלפים, וטורף אותה היטב-היטב, ואף מוציא בעיניים עצומות קלף ומגיש לך - האם במקרה זה אני קבעתי את "מינו" של הקלף המוגש? לא, אין די בכך שהקלפים שלי כדי לטעון שהקביעה שלי היא. לקבוע פירושו לדעת לומר מראש: הנה, עכשיו אשלוף ואגיש לך קלף X ולא Y, או להפך. בכל מקרה אחר הקביעה אינה שלי.

מה הסיבה לכך שאחוז הבנים הנולדים (51.3) גבוה מאחוז הבנות הנולדות? האם הסיבה היא שאחוז הזרעונים נושאי כרומוזום Y גבוה? - שאלה זו בדקו גרפלמן (j.Graffelman) ועמיתיו במחקר שתוצאותיו פורסמו בכתב העת לרביית האדם לפני כחמש שנים (Human Reproduction, Nov. 1999) בבדיקות זרע שערכו בקבוצה של גברים מצאו כי 50.3% מן הזרעונים נושאים כרומוזום Y לעומת 49.7% הכוללים כרומוזום X. מסקנה נחרצת שלהם היא כי ריבוי לידות הבנים אינו נובע (לפחות לא רק ולא בעיקר) מריבוי זרעונים נושאי Y. ובכל זאת: מה באשר לעודף הקטן של זרעונים נושאי Y שנמצא במחקרם? טענת החוקרים היא כי הנתונים שנתקבלו ביחס לזרעונים אינם נבדלים באופן מובהק-סטטיסטי מיחס 50%:50%, הוא היחס המנדלי (הצפוי מהתפלגות אקראית של שני כרומוזומי המין, ,XY, במהלך חלוקת ההפחתה).

גרפלמן ועמיתיו בחנו גם את הטענה הנשמעת תדיר, לפיה הסיכוי להולדת בן גדל עם עליית גיל האב, בבדיקת התלות שבין יחס הזרעונים Y/X לגיל הגבר הם אמנם מצאו עלייה זעירה באחוז זרעוני Y עם עליית גיל הגבר, אך לטענתם העלייה שמצאו זעירה היא ואינה מובהקת מבחינה סטטיסטית.

מה בכל זאת הגורם לעודף היילודים הזכרים? החוקרים מייחסים זאת לתנאים השוררים בדרכי המין של האשה (נרתיק, רחם וחצוצרות); אלה יכולים להשפיע באורח שונה במידת-מה על ניידות הזרעונים נושאי כרומוזום Y ביחס לזרעוני X ועל הישרדות הזרעונים.

אפשרות אחרת: התנאים השוררים ברחם במהלך התפתחות העובר אולי משפיעים באורח שונה במקצת על עוברים זכרים ביחס לעוברי נקבות.

אבל אם כך נדמה שהגלגל התהפך: מי שמשפיע על מין העובר אינו האב אלא... האם. שהרי אם התנאים השוררים בדרכי המין של האשה, וברחם במיוחד, הם המטים מעט את כף הממוצע לטובת הזכרים, אצל נשים מסוימות התנאים יכולים להטות יותר מאשר אצל נשים אחרות. עדיין, השפעת התנאים השוררים ברחם היא השפעה קטנה, ובסופו של דבר הגורם העיקרי הקובע את מין הצאצא הוא משוגות לבה של... אלת המזל. זו אולי מחשבה לא במיוחד מחמיאה, אבל אנו מה שהננו במידה רבה בשל גחמת האקראיות. אבא, מכל מקום, לא "אשם" (לבד ממקרים של פגמים גנטיים נדירים; או השפעה אפשרית של מזג האוויר, ראו בהמשך).

סיכום ביניים: פעם הטילו את ה"אחריות" למין היילוד על האשה ("היא מביאה לי רק בנות!"); אחר, בתרבות המערבית, התקבלה התפישה לפיה מי שקובע את המין הוא הזרעון הספציפי שהפרה את הביצית. מכאן נעשית לעתים הסקה מוטעית, לפיה האב, מפריש הזרעונים, הוא האחראי למין היילוד. באמצעות ניסוי חפיסת הקלפים ניסיתי להמחיש שטענה זו מוטעית. ולבסוף - מומחים מייחסים כיום לתנאים השוררים בדרכי המין של האשה השפעה מסוימת על יחס היילודים הזכרים לנקבות.

האב, האם או הרופא?

כיצד ניתן להתגבר על "רוע הגזירה", לפיה כמחצית היילודים הם בנים ומחציתם בנות? דרך אחת לכך היא... התעלמות. את הבנות פשוט אין מונים ואין מזכירים, ואת שוליותן מביעים גם באי-ציון הייחוס שלהן. הדוגמה המוזרה ביותר, מוזרה עד כדי אבסורד, היא כמדומני "המשפחה הקדושה" בנצרות:

ישוע, אמו-הורתו מרים, ויוסף ארוסה ובעלה. לפי התפישה הנוצרית ישוע נולד מ"רוח הקודש", ואינו צאצא של יוסף: "מרים אמו היתה מאורסת ליוסף ובטרם התאחדו נמצאה הרה לרוח הקודש" (מתי א' 18). ואולם ייחוסו של יוסף מפורט דור אחר דור למן אדם הראשון, עבור לאברהם אבינו, עבור לדוד המלך, עבור ליאשיהו המלך, עבור לזרובבל, ועד "יעקב הוליד את יוסף בעל מרים אשר ממנה נולד ישוע" (מתי, א' 16). על מרים, אמו של ישוע, איננו יודעים, אך על ארוסה - כל ייחוסו מפורט!

שיטה אחרת, איומה, נפשעת, היא "השיטה הסינית" - רצח של תינוקות בנות. בהודו פופולרית הפלה יזומה בעקבות זיהוי עובר-נקבה באולטרסאונד.

באופן כללי ניתן להבחין (הבחנה שניווכח כי אינה תמיד חדה לגמרי) בין שיטות שאינן כרוכות בהפסקת חייהם של עוברים - ולו בשלבים ראשוניים ביותר של התפתחותם, לבין הגדלת הסיכוי ליצירה וללידה של אחד המינים (אגב, לא תמיד זכר דווקא), מבלי להפסיק חייו של עובר לאחר שנוצר.

הפסקת התפתחותו של עובר נעשית לעתים בדרך של הפלה יזומה במקרים שבבדיקות תוך רחמיות - בדיקות טרום- לידה - מתגלית מחלה או נכות קשה. בהקשר זה ניתן להזכיר, למשל, את בדיקת נוזל השפיר - אמניוצנטזיס, או בדיקה הנערכת בשלב מוקדם יותר של ההריון - דגימת סיסי הכוריון, CVS; וכן בדיקת אולטרסאונד. ניתן להפסיק את ההריון אם מתברר כי העובר לוקה במחלה גנטית קשה, כגון טיי-זקס או בנכות קשה כתוצאה מפגיעת נגיף האדמת או נגיף CMV (ציטו-מגלו- וירוס), למשל, או מתרופה מזיקה, כדוגמת התלידומיד האיומה. בעולם המערבי אסורה הפסקת הריון רק בגלל אכזבה ממינו של העובר.

הפסקת התפתחותו של עובר צעיר הרבה יותר, עוד לפני שניתן לערוך בדיקת נוזל השפיר או דגימת סיסי הכוריון, נעשית לעתים לשם "דילול עוברים": בעקבות טיפולי הפריה מתחילים לעתים להתפתח עוברים אחדים ברחם, מצב לא רצוי, המגדיל את הסיכוי לפגיעה בעוברים. במקרים כאלה מסלקים חלק מן העוברים כדי להבטיח התפתחות תקינה של עובר אחד או שניים.

הפסקת התפתחות מוקדמת אף יותר אפשרית ונעשית במקרים של "הפריות מבחנה" - הפריות חוץ-גופיות (IVF). כשנוקטים שיטה זו ניתן לבדוק את מינו של העובר בטרם העברתו לרחם, וכך לדאוג להעביר לרחם רק עוברים שמינם רצוי. במקרים אלה המין הרצוי הוא בדרך כלל נקבה. הסיבה העיקרית לכך היא מחלות תורשתיות הנמצאות "בתאחיזה למין". הכוונה למחלות תורשתיות שהגן האחראי להן שוכן בכרומוזום X. סיבות אפשריות אחרות הן סיבות דתיות-חברתיות, וכן מה שהאמריקאים מכנים בשפה נקייה-משהו "איזון המשפחה" (family balancing).

אך לפני שנבחן סיבות אלו, מעט על אודות הטכניקה. לאחר הפריית הביצית בצלוחית מעבדה (ב"מבחנה") הביצית המופרית מוחזקת בתנאים המאפשרים לה להתפתח - להתחלק. היא מתחלקת לשני תאים (התאים של העובר בשלבים הראשוניים ביותר של התפתחותו מכונים "בלסטומרים"), שהם עצמם מתחלקים כעבור זמן. לאחר החלוקה השלישית העובר בנוי מ- 8 תאים. בשלב זה הבלסטומרים טרם עברו התמיינות כלשהי, ואם נוטלים בלסטומר אחד, ואפילו שניים, העובר הצעיר יתפתח לעובר שלם ללא כל פגם. ניתן, אם כן, ליטול בשלב זה תא אחד או שניים לצורך אבחון - זוהי בעצם ביופסיה, והשיטה מכונה "אבחון גנטי בטרם השתרשות ברחם", PGD (preimplantation genetic diagnosis). בבלסטומר שנלקח לבדיקה ניתן לבחון את הכרומוזומים. אם הוא מכיל XX והמין הרצוי הוא ילדה, מחדירים את העובר לרחם האם- לעתיד; אם המין הרצוי הוא ילדה והתא שנלקח כביופסיה מכיל XY משמידים עובר זה (כדי למנוע אי-הבנה ראוי אולי לכנותו "עוברון" - מדובר בסך הכול בששה-שבעה תאים, גוש שגודלו כגודל הביצית בטרם הפרייתה, לאמור כמעט מיקרוסקופי); אמנם יש קהילות שגוש תאים זעיר זה נחשב בקרבן כאדם בעל זכויות, שהשמדתו אינה קבילה. אפיון הכרומוזומים נעשה בשיטת FISH או באנליזה מדוקדקת של הדנ"א בעקבות שימוש בריאקציית השרשרת של הפולימרז, PCR. בדיקת fish (fluorescence In Situ Hybridization) מבוססת על סמנים פלואורסצנטים הנצמדים באורח ייחודי לכרומוזום מסוים ומאפשרים לזהותו בהסתכלות מיקרוסקופית. השיטה מאפשרת אבחון של מצבים חריגים, כגון עודף בכרומוזום 21 (טריזומיה 21) המתבטא בתסמונת דאון, וכן את זיהויים של כרומוזומים X ו- Y, כך שניתן להבחין באמצעותה בין עובר זכר לעובר נקבה. ריאקציית השרשרת של הפולימרז, PCR (polymerase chain reaction) משמשת לשכפול ("הגברה") של דגימת דנ"א קטנה לשם קבלת כמות זהה גדולה מספיק לאנליזה. בשיטה זו ניתן לבחון גנים ספציפיים.

עוברון ממנו הוצא בלסטומר לבדיקת FISH יכול היה להיווצר בהפריה חוץ- גופית "רגילה" - טפטוף זרעונים סביב ביצית המונחת בצלוחית. ואולם לצורך אנליזה של דנ"א שעבר "הגברה" באמצעות PCR יש להחדיר בעדינות, מתחת למיקרוסקופ ובאמצעות ציוד מתאים, זרעון בודד לתוך הביצית עצמה, משום שכל זרעון שייוותר במערכת והדנ"א שלו יעבור הגברה באמצעות PCR ישבש לחלוטין את האבחון. הטכניקה של החדרת זרעון בודד פנימה לתוך הביצית מכונה ICSI (intraCytoplasmic Sperm Injection), והיא משמשת קודם לכול במקרה שמבקשים להפרות ביצית תוך שימוש בזרעונים מועטים, לא מספיק ניידים או לא בשלים.

זיהוי טרום-השתרשות של מין העובר, PGD- בין אם בדרך של זיהוי כרומוזומי המין באמצעות סמני FISH ובין אם באנליזה של דנ"א שעבר הגברת PCR - נערך עד היום בלמעלה מ- 1000 עוברים במכונים שונים בעולם, ובשלב זה אין עדויות לפגיעה כלשהי בעוברים וביילודים שעברו אבחון כזה. למותר לציין כי מדובר בשיטת אבחון הדורשת מומחיות גבוהה ומחירה רב.

מחלות וליקויים רבים נגרמים כתוצאה מגנים פגומים השוכנים בכרומוזום X. ביניהם המופיליה (דממת) A, המופיליה B, ניוון שרירים על-שם דושן (Duchenne), וכן חוסר ב- G-6PD ("מחלת הפול"), עיוורון צבעים לאדום, עיוורון צבעים לירוק ועוד.

זיהוי טרום השתרשות של מין העובר נעשה בדרך כלל מסיבות רפואיות, כדי למנוע לידת בנים הלוקים במחלות תורשתיות הנגרמות עקב גנים פגומים בכרומוזום X. במחלות תורשתיות הנמצאות בתאחיזה ל- X, בן זכר שלו גן פגום יהיה חולה, בעוד שבילדה, שלה שני כרומוזומי X, בדרך כלל לא יתגלו סימני מחלה, או שיופיעו סימנים קלים יחסית - במקרה זה האם היא "נשאית" בלבד, בעוד שבבנים הזכרים עלולה להתבטא המחלה. ואולם בארה"ב נמצאה, כאמור, נוסחה "קוסמטית" המאפשרת אבחון מין טרום השתרשות שלא מסיבות רפואיות אלא לצורך "איזון המשפחה". הכוונה היא לאפשר למשפחה לבחור עובר ממין שהוא במיעוט במשפחה זו. לאמור, אם יש במשפחה 5 בנים זכרים, לא יאפשרו לה אבחון טרום השתרשות המיועד להבטיח שגם השישי יהיה בו; אבל אם יש במשפחה בת אחת, יאפשרו לה "לאזן את המשפחה" בבחירת בן זכר.

סיבה מסוג אחר הוכרה בארץ כמצדיקה בחירה טרום השתרשות של מין העובר, סיבה דתית-חברתית. מדובר במשפחה בה אב המשפחה הוא כהן, ועקר - איכות הזרע שלו כה ירודה עד שלא ניתן היה להשתמש בזרעו להפריה, ולו להפריה חוץ-גופית. השתמשו, לפיכך, בתרומת זרע ובהפריה חוץ-גופית. ואולם התעוררה בעיה: אם ייוולד בן זכר, בהגיעו למצוות, כשיעלה לתורה יצטרכו להכריז עליו כעל כהן, לוי או ישראל. והנה, אם יוכרז כישראל ייוודע כי האב המגדלו ומביאו למצוות אינו אביו הביולוגי. כדי למנוע זאת קיבלה המשפחה אישור לוודא, בדרך של זיהוי מין טרום השתרשות, הולדת בת ושלום על... ישראל.

השיטות שתוארו עד כה הן שיטות של סינון: מין העובר נקבע באורח אקראי, ובשיטות "סינון" שונות נפטרים מן העוברים - או הצאצאים - הלא רצויים, בין אם אלה עוברים המאובחנים אבחון בטרם השתרשות ברחם (למעשה עוד בטרם העברתם לרחם), PGD; הפסקת ההריון (הפלה יזומה) בעקבות אבחון מין לא רצוי של העובר בבדיקת הכרומוזומים בתאים שמקורם בסיסי הכוריון (CVS), בתאים שנשרו מן העובר לנוזל השפיר שבו הוא שרוי (אמניוצנטזיס) או בעקבות בדיקת אולטרסאונד; רצח יילודים (רצח תינוקות-בנות); או "מחיקתן" כדרך של אי-אזכורן, או צמצום חשיבותן של בנות "המין הלא רצוי" בדרך של התעלמות מייחוסן המשפחתי.

מיון לפי מין

גישה שונה בתכלית היא הגישה של שינוי מלכתחילה של יחס המינים הנוצרים בהפריה, ופירוש הדבר השפעה על הסיכוי שסוג מסוים של זרעונים – נושאי X או נושאי Y, יפרו את הביציות. השפעה כזו על ההסתברות תלויה במציאת איזושהי תכונה נבדלת בין זרעונים נושאי X לזרעונים נושאי Y. והדבר כלל וכלל אינו פשוט: תוארו מנגנונים שונים המצמצמים את השוני בין שני סוגי הזרעונים. למשל, במהלך חלוקת ההפחתה (המיוזה) זרעוני Y נשארים מחוברים לזרעוני X בקשרים פלסמטיים עד לשלבי התפתחותם האחרונים ממש, כך שחלבונים שמקודדים על-ידי גנים השוכנים בכרומוזום X עושים דרכם גם לזרעוני Y.

ובכל זאת יש הבדלים בין שתי אוכלוסיות הזרעונים. אחת הטענות היא כי עשרה חודשים לערך לאחר גל חום חריג מספר היילודים הזכרים גדול יותר מהממוצע, כך שעולה השערה לפיה זרעוני Y עמידים יותר במהלך יצירתם לטמפרטורה גבוהה באשכי הגבר מאשר זרעוני X. אם אכן יש ממש בטענה הסטטיסטית הזאת, זו אולי ה"אחריות" היחידה שמוטלת על הגבר ביחס למין היילוד. "כל כך רצינו בת! אמרתי לך לא לנסוע לאזור הטרופי!" - זה אמנם מונולוג בדיוני, אבל אולי יש בו איזה גרעין ממשי. וזאת כדאי להזכיר: ברוב היונקים תהליך יצירתם של זרעונים באשכים (תהליך המכונה ספרמטוגנזיס) לא נוח לו בטמפרטורת הגוף הפנימית (באדם, כ- 37 מעלות), ונדרשת לו טמפרטורה נמוכה יותר (באדם - כ- 32 מעלות). זה ההסבר לנדידתם של האשכים מחלל הגוף הפנימי, שם נוצרו בתקופה העוברית, לקפל העור החיצוני, שק האשכים, שבו מווסתת טמפרטורה נמוכה יחסית לגוף, 32 מעלות. מכל מקום, השפעת הטמפרטורה החיצונית על יחס הזרעונים X/Y, אם בכלל היא קיימת, חלשה היא.

שיטת סינון נוספת היא שיטת העיתוי ביחס לביוץ. הטענה היא כי זרעוני Y, שהם קלים יותר (כרומוזום Y קטן במידה ניכרת מכרומוזום X; בהמשך נעמוד על הבדל זה), הם זריזי תנועה יותר מזרעוני X. לפיכך, אם מקיימים יחסי מין לאחר הביוץ, כשהביצית כבר ממתינה בחצוצרה להפריה, יהיה יתרון לזרעונים הזריזים יותר, הלא הם זרעוניY . ואולם מדובר בהבדל קל בהסתברות, הבדל שאינו יכול להבטיח דבר. מצד שני, הטענה היא כי בדרכי המין של האשה (נרתיק, צוואר הרחם וגוף הרחם, ובחצוצרות) התנאים כלל וכלל אינם מסבירי פנים לזרעונים, ואלה מקפחים את חייהם במהירות, בתוך כיומיים- שלושה. לפיכך, אם מקיימים יחסי מין יומיים לערך לפני מועד הביוץ הצפוי, עד שתואיל הביצית להופיע יישמד אחוז גבוה יותר של זרעוני Y, שהם יותר זריזים אך פחות עמידים – מתכון להולדת בנות. אלא שגם "מתכון" זה אינו אלא סטטיסטי, ורחוק מלהיות אמין. והנה, גם אם לשיטת העיתוי יש השפעה מעשית כלשהי, בהנחה ששני בני הזוג הסכימו ביניהם על מועד המגע המיני, קשה להטיל על אחד ה"צדדים" את האחריות למין היילוד ...

עוד שיטה "ביתית" שמטרתה השפעה על ההסתברות להולדת צאצא ממין רצוי היא הרכב המזון. החומציות של דרכי המין באשה יכולה עקרונית להשפיע במידה שונה במקצת על זרעוני X ועל זרעוני Y. ואולם ספק רב אם מדובר בהשפעה מדידה. השיטות המסורתיות ה"בדוקות", הנמסרות מפה לאוזן, שמצביעות על קשר בין מין היילוד לתנוחות המגע המיני, לאורגזמה וכו' הן כנראה בחזקת פולקלור ותו לא.

מעבר "לשיטות הביתיות" נדרשים לשיטות להשפעה על מין היילוד רופאי פוריות, מצד אחד, ווטרינרים וחוקרי הבהמות המבויתות מן הצד השני. ואולם יש הבדל ניכר במטרותיהם. נדמה כי אם ימצאו דרך להגדיל במידה ניכרת את אחוז הפרות הנקבות ייחשב הדבר כהצלחה והשגת המטרה, אין שום צורך להבטיח 100 אחוזי הצלחה. לא כן הדבר כשמדובר בבני אדם. מכל מקום רבות מן השיטות הנהוגות כיום על ידי רופאי פוריות פותחו במקור עבור בהמות, כגון הזרעה (הפריה) מלאכותית, שמירת זרע בהקפאה ועוד. כך גם השיטות להפרדה בין זרעוני X לזרעוני Y, הפרדה שזכתה באנגלית לפועל מיוחד, to sex, במובן של להפריד בין שתי אוכלוסיות הזרעונים. בעברית ניתן לומר למיין, שקרובה למלה המקובלת בעברית מדוברת לסקס.

והנה, בשנים האחרונות מפתחת קבוצת חוקרים שיטה אימונולוגית מורכבת להפרדה בין זרעוני X לזרעוני Y בבקר. הוכנו נוגדנים ספציפיים לחלבונים ספציפיים למין (SSPs, sex-specific proteins) שגרמו לצימות זרעוני X של פרים, באופן שהזרעונים שנותרו בלתי מצומתים גרמו ליצירה של מעל 90% עוברים זכרים בהפריות מבחנה. מכל מקום השיטה עדיין אינה מעשית בהעמדת צאצאים, קל וחומר תינוקות אנושיים.

כרומוזום X הוא כרומוזום חיוני, המכיל גנים רבים שאין להם ולא כלום עם תפקודי מין, ויעידו על כך המחלות התורשתיות הרבות שלהן "תאחיזה למין", כגון המופיליה A, ניוון שרירים ע"ש דושן, וכן עיוורון צבעים לאדום, חוסר ב-PDG-6 ועוד ועוד. הוא גם כרומוזום גדול. לעומתו כרומוזום Y הוא כרומוזום דל גנים וקטן מאוד. הבדלי הגודל מתבטאים בכך שבזרעון X יש בממוצע כ-2.8% יותר דנ"א מאשר בזרעון Y, וכבר ציינו את זריזותם היחסית של זרעוני Y בדרכם אל "המטרה" - הביצית הנכספת. ניתן לפיכך לנסות להפריד בין זרעוני X לזרעוני Y על פי הבדלי המאסה, באמצעות סירכוז בצנטריפוגה או תנועה לאורך עמודות, אלא שמיון (sexing) כזה מניב תוצאות שאינן משביעות רצון. והנה, חוקרי חקלאות פיתחו שיטה שאינה מבוססת על הבדלי המאסה אלא על ההבדל בכמות הדנ"א עצמו. מדובר בשיטה פלואורסצנטית מורכבת, שאני חושש כי לו תיארו לי אותה בשלבי התכנון הייתי מתייחס אליה - כך נדמה לי - כאל מדע בדיוני, ולא כאל שיטה שתצלח ושתאושר לשימוש (בשלב זה שימוש ניסיוני, אמנם, אבל מאושר ורחב הקף ורב הצלחה) באדם. את השיטה המציא בשנות ה- 80 של המאה העשרים לורנס א' ג'והנסון (Johnson), חוקר במשרד החקלאות האמריקאי, ושכעת חיה כבר נולדו בעקבות השימוש בה למעלה מ- 400 תינוקות, רובם המכריע בנות.

השיטה נקראת הפרדה בציטומטריית זרימה (flow cytometric separation, FCS) והטכנולוגיה הספציפית עבור זרעוני אדם מכונה MicroSort, סמל מסחרי השייך למכון הגנטיקה והפריה חוץ גופית (Genetics & IVF Institute) בפיירפקס, וירג'יניה. וזה העיקרון: לזרעונים המיועדים למיון (sexing) מוסיפים חומר המכונה Hoechst 33342 (ובקיצור 33342H). זהו חומר אורגני מורכב הנצמד לדנ"א, ובאורח ספציפי - לזוגות הבסיסים AT בדנ"א.

עירורו בקרינה על-סגולה גורמת לו פלואורסצנציה, והוא פולט אור נראה, שאת עוצמתו ניתן למדוד. ככל שיש בתא יותר דנ"א נקשר יותר 33342H ועוצמת האור הפלואורסצנטי של התא גבוהה יותר. נוסף לחומר הפלואורסצנטי מוסיפים לזרעונים העומדים למיון צבע מאכל פשוט, שאמור לחדור לזרעונים מתים ולבלוע בהם את האור הפלואורסצנטי, כדי שהמתים לא יפריעו לתהליך המיון. הזרעונים זורמים במהירות לעבר פיה צרה שממנה יוצאות טיפות זעירות, שבכל אחת מהן זרעון. עוצמת האור הפלואורסצנטי הנפלט בעקבות עירור באמצעות לייזר נמדדת, ובהתאם לה נוסף מטען חשמלי חיובי או שלילי לטיפה (או שכלל לא מוסף מטען, אם הטיפה מזוהה כ"פסולה" או כלא מוגדרת). הטיפה הבוקעת עוברת בשדה חשמלי חזק, וסוטה על פי מטענה שמאלה או ימינה, כשבצד אחד נאספת אוכלוסיית זרעונים שזהירתם גבוהה במובהק ובצד השני - זרעונים שזהירתם נמוכה יותר. במרכז נושרות הטיפות המכילות זרעונים מתים, או זרעונים שבאורח אקראי עמדתם בטיפה היתה כזו שלא אפשרה זיהוי מובהק.

קצב מעבר הזרעונים הוא מהיר – ניתן למיין מספר אלפים של זרעונים בשנייה, אך מאחר שמדובר במיליוני זרעונים מתמשך התהליך, ולפעמים מעמידים מספר מכשירים במקביל כדי למיין מנת זרע אחת. רמת הדיוק (הטוהר) באוכלוסייה של זרעוני X קרובה בזרע אדם לכ- 85%, ופירוש הדבר הוא שינוי מיחס של כמעט 1:1 ליחס המתקרב ל- 6:1 (85:15). אוכלוסיית זרעוני Y פחות טהורה, ועומדת על כ- 70%. כזכור, בחירת מין מסיבות רפואיות היא כרגיל בחירה בבת.

לכאורה נדמה שהשיטה רבת סיכונים עד לא סבירה: לטפל בזרעונים עדינים - שתפקידם העברת חומר תורשתי שכל פגיעה בו עלולה לגרום לתוצאות נוראות בחומר אורגני מורכב החודר לתוך התא ונקשר לדנ"א עצמו, "קודש הקודשים", אחר עוד לטבול אותו בתמיסת צבע מאכל, ואז להקרין זרעון זה באור לייזר, לטעון את הטיפה בה הוא שרוי במטען חשמלי, ולהצניחו בשדה חשמלי חזק. אני מודה שעל פניו זה נראה כמתכון לאסון. אבל עובדה היא, למעלה מ-400 תינוקות כבר נולדו לאחר שנוצרו מזרעונים שעברו את מסלול החתחתים, וזאת מבלי שזוהו בהם פגיעות כלשהן! תינוקות אלה נוצרו, חלקם בהפריה מלאכותית - הזרקת הזרעונים לחלל הרחם (בשיטה זו נחסך מהם חלק מן המסע הקשה והמסוכן דרך הנרתיק וצוואר הרחם), חלקם בהפריה חוץ-גופית "רגילה" (IVF), וחלקם - בהזרקת זרעון ישירה לתוך הביצית, ICSI.

שאלה היא האם דרגת טוהר של 85% היא טובה מספיק למניעת מחלות גנטיות קשות. אם מעוניינים בביטחון המתקרב ל-100% חייבים להוסיף ולנקוט אמצעי סינון, ואם כך שיטת ההפרדה בציטומטריית זרימה אינה אלא שיטת עזר.

ועתה הבה נשוב לשאלה שהועלתה הפעם לדיון: האומנם האב, תורם הזרע, הוא הקובע את מינו של היילוד? למען האמת נדמה שהתשובה היא זו: למען הדיוק, לא, אלא אם כן האב הוא גם מומחה להפריות.



אל האסופה חידת התורשה3

ביבליוגרפיה:
כותר: איזה מין תינוק?
מחבר: עצמון, צבי
תאריך: ינואר 2005 , גליון 77
שם כתב העת: גליליאו : כתב עת למדע ומחשבה
הוצאה לאור: SBC לבית מוטו תקשורת ולאתר IFEEL
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית