בתמונה שיצר מיכאלאנגלו שתי סצנות המופיעות באותה מסגרת, כאשר העץ הדעת טוב ורע (ולידו עץ חיים נגדע) מפריד ביניהן. משמאל – החטא. האדם מחזיק ביד אחת בעץ ומושיט את ידו השניה לקבל את הפרי מידי הנחש. לרגליו יושבת חוה על האדמה ובתנוחה מגושמת מקבלת פרי מן הנחש. אם כן, בניגוד לתמונות אחרות של אירוע זה, אין האישה גורמת במישרין לחטא הגבר. הנחש כרוך סביב העץ ומגיש לחווה את הפרי. פלג גופו העליון של הנחש כדמות אישה. מימין - סצנת הגירוש. כרוב לבוש בבגד אדום ובידו חרב, פונה לכיוון ההפוך מכיוונו של הנחש ומגרש את הזוג מן הגן. למעשה הנחש והכרוב מחוברים יחד דרך זרועותיהם ומשקפים זה את זה. בשונה מהמתואר בסיפור המקראי, אדם וחווה עירומים גם בסצנת הגירוש. נראה שמחוות הידיים של אדם וחוה מביעות התגוננות ואולי אפילו התנגדות, ולא חרטה או עצב. למרות שהנוף בסצנה השמאלית, שמתרחשת בגן העדן, חשוף למדי, הנוף מחוץ לגן העדן ריק עוד יותר.
את הדרמה יוצרת התנועה הרבה בציור – ניתן למתוח מעין קו דמיוני קשתי החל בגופו של אדם מצד שמאל, דרך ידיו וגוף הנחש, אל גופו של הכרוב והחרבו, ועד לראשיהם של אדם וחווה המופיעים בגבהים שונים בצד ימין. קו דמיוני זה יוצר קשר בין החטא והעונש.
מחוות הידיים בכיוונים שונים יוצרות תנועה רבה בציור ומוסיפות לדרמה – ידיו המושטות מעלה של אדם משמאל, ידה של חווה המורמת אל ידו של הנחש, ידו של הנחש המושטת לשמאל, וידו של הכרוב המושטת לכיוון הנגדי, ידיהם של אדם וחווה המגורשים המגוננות עליהם – לתנועות הידיים ישנה משמעות רגשית, וגם חשיבות גדולה ביצירת התנועה והדרמה בציור.
