עמוד הבית > מדעי החברה > גיאוגרפיה > אזורים ומדינות בעולם > אפריקהעמוד הבית > מדעי החברה > גיאוגרפיה > גיאוגרפיה של האדם > אוכלוסייה ודמוגרפיה
מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית


תקציר
בין המאות ה- 19-16, נלכדו מיליונים מתושביה השחורים של אפריקה בידי סוחרי עבדים והועברו בניגוד לרצונם לאמריקה הדרומית ולאמריקה הצפונית. במקומות היעד הם נמכרו לעבדות לכל המרבה במחיר. על הדרכים בהם נוצר הצורך בכוח עבודה רב באמריקה, ועל השפעת סחר העבדים.



מיליוני אפריקנים מועברים בכפייה לאמריקה ונמכרים לעבדות
מחבר: מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית. צוות גיאוגרפיה


הגירת העבדים – גורמים ומאפיינים

בין המאות ה- 19-16, נלכדו מיליונים מתושביה השחורים של אפריקה בידי סוחרי עבדים והועברו בניגוד לרצונם לאמריקה הדרומית ולאמריקה הצפונית. שם, במקומות היעד, הם נמכרו לעבדות לכל המרבה במחיר. זוהי אחת ההגירות האכזריות ביותר שהתקיימו בהיסטוריה האנושית – הגירה כפויה, אשר תוצאותיה הקשות ניכרות ביבשת המוצא וביבשות היעד עד ימינו.

קשה לאמוד את גודלה של האוכלוסייה שהגיעה בדרך אכזרית זאת מאפריקה לאמריקה במשך כ- 400 שנה. יש האומדים את מספרם ב- 20-10 מיליון איש, ויש אף הטוענים שמספרם הגיע ל- 50 מיליון. כך או כך, אין ספק שהייתה זאת ההגירה הכפויה הגדולה ביותר בתולדות המין האנושי – הן בהיקפה, והן באורך תקופת התרחשותה.

"גורמי המשיכה", או כיצד נוצר הצורך בכוח עבודה רב באמריקה

חשוב להדגיש תחילה: בסוג זה של הגירה – הגירה כפויה – למושגים "גורמי משיכה" ו"גורמי דחיפה" יש משמעות שונה לחלוטין.

במקרה זה גורמי המשיכה והדחיפה לא היו קשורים ל"מהגרים" עצמם, שהיו כמו חפצים בידי הסוחרים בהם, אלא נבעו מרצונם ומצורכיהם של סוחרי העבדים.

המאות ה-19-16 ידועות כתקופה של גילויים והמצאות. בתקופה זאת יצאו תושבי אירופה למסעות רחוקים וגילו את "העולם החדש", שכלל בעיקר את אמריקה (הצפונית והדרומית), אוסטרליה וניו-זילנד. רבים מהם התיישבו התיישבות של קבע באזורים אלה.

לאירופים שהתיישבו באמריקה היה צורך בכוח עבודה רב, לצרכים שונים:

• עבודה באחוזות הגדולות שהקימו, אשר כללו מטעים ושדות של כותנה, קפה, קקאו, טבק, אורז וקנה סוכר.
• כריית מחצבים במכרות הרבים, ביניהם מכרות זהב, כסף ונחושת.
• סלילת מערכות תחבורה – מסילות ברזל וכבישים.
• עבודה בענפי מלאכה שונים כמו חייטות, סנדלרות, נפחות וכדומה.
• רבים מהאירופים באמריקה השתמשו בהם כמשרתים בבתיהם הגדולים.

תחילה ניסו המתיישבים החדשים להעסיק את האינדיאנים בני המקום, אך אלה לא עמדו בעבודה הקשה והם חלו ומתו בהמוניהם – בעיקר מפני שלקו במחלות שהאירופים הביאו עמם מיבשת אירופה. כך הצורך במספר גדול של אנשים בריאים וחזקים, והרצון להשקיע מעט הון ולהרוויח הרבה ככל האפשר, הם שגרמו להבאת המוני שחורים מיבשת אפריקה, והפיכתם לעבדים.

"גורמי הדחיפה", או מדוע נמכרו האפריקנים לעבדות

המתיישבים החדשים באמריקה הצפונית ובאמריקה הדרומית מצאו ביבשת אפריקה מאגר גדול של כוח אדם זול. תמורת תשלום חד-פעמי הם קנו אנשים, שאותם ואת צאצאיהם הם יכלו לנצל עד תום, ובלי לשלם להם שכר!

לכידת השחורים במקומות מוצאם והעברתם אל תחנות מסחר לאורך חופה של אפריקה נעשו לרוב בידי משתפי פעולה אפריקנים, שסייעו בלכידת בני עמם ובמכירתם. כיצד החל מסלול העבדות? רבים נישנו במלחמות שהתנהלו בין שבטים ועמים אפריקנים, היו שנישבו מפני שהיו בעלי חוב או כעונש על ביצוע פשעים; וכשהמסחר התרחב והתמסד, נערכו פשיטות על הכפרים האפריקנים במטרה לצוד אנשים ולמוכרם לעבדות. בתחנות המסחר נמכרו השבויים לסוחרי עבדים אירופים: הולנדים, ספרדים, פורטוגלים, אנגלים וצרפתים. הם נמכרו תמורת סחורות וחפצים זולים כמו רובים, אלכוהול, בדים, מראות, סירים וכדומה.

המסחר הזה בבני אדם התנהל ללא כל רגש אנושי כלפיהם – הן הסוחרים האירופים והן שותפיהם האפריקנים קנו ומכרו את האנשים כאילו היו חפצים, תוך שימוש בשיטות ובאמצעים אכזריים. במקומות היעד, שם הם עבדו עבודת פרך והוחזקו בתנאים קשים, רבים לא האריכו לחיות. כתוצאה מכך היה צורך באספקה שוטפת של עבדים חדשים, וממדי המסחר הלכו וגדלו.

השיא היה במאה ה-18, שבמהלכה הובלו לאמריקה מדי שנה כ-60,000 עבדים(!).

השבויים האפריקנים, אשר בדרך-כלל לא ידעו דבר על הגורל המצפה להם, עברו מסלול ייסורים קשה מהרגע שבו נלכדו, דרך הגעתם לאמריקה ומכירתם לעבדות ועד סוף חייהם.

הסחר בעבדים האפריקנים הסתיים במאה ה-19, כאשר בריטניה – ואחריה מדינות אמריקה השונות – חוקקו בזו אחר זו חוקים שאסרו את המשך הסחר בעבדים. כיצד קרה הדבר? באותה תקופה היה אפשר להשיג עובדים שכירים יעילים וזולים, והצורך בעבדים פחת. אז גם החלה להשפיע דעת הקהל במקומות שונים בעולם נגד מעשים לא-אנושיים אלה בבני-אדם, ובעקבותיה נוצר לחץ בין-לאומי על המדינות שעסקו בסחר העבדים. חשוב לציין שלמעשה שחרור העבדים אירע בתהליך הדרגתי, שנמשך עוד שנים רבות. מרבית העובדים המשוחררים וצאצאיהם לא חזרו למקומות מוצאם ביבשת אפריקה אלא השתקעו במדינות היעד.

באותו עניין

סחר-העבדים בשחורים האפריקנים – מסחר אכזרי ביותר

מרבית השבויים השחורים שנמכרו לעבדות היו גברים צעירים (עד גיל 35) חזקים בגופם. נשים וילדים נדרשו פחות. הם הובאו לחוף על-ידי שוביהם האפריקנים כשהם קשורים זה לזה בצוואר ברצועות עור, והסוחרים האירופים קנו אותם לפי גילם, מצב בריאותם, תקינות שיניהם וממדי גופם. לאחר מכן הוטבע בגופם חותם הנושא את סמל המדינה או סמל החברה הקונה, באמצעות ברזל לוהט.

כדי לייעל את התהליך הקימו האירופים בתחנות המסחר לאורך חופה המערבי של אפריקה מצודות – ברשותם של השליטים האפריקנים, שקיבלו כסף תמורת אישורי הבנייה. המצודות כללו משרדים, מחסני סחורות, ומכלאות שבהן הוחזקו השבויים עד שהסוחרים הצליחו למלא את הספינות. משך ההמתנה היה לעתים ארוך ולעתים קצר. עבדים רבים מתו במהלך ההמתנה ממחלות שמקורן בלחות ובזוהמה ששררו בתוך המכלאות. גם היום, כשמבקרים במצודה ריקה שנותרה מאותם ימים, אפשר לחוש בחושך ובלחות הנוראיים שבהם הוחזקו השבויים כשהם שוכבים כבולים ומפוחדים.

כדי למנוע בריחה, נחפרו מנהרות צרות שבהן הובלו השבויים מן המכלאות היישר אל האוניות. אז החלה חציית האוקיינוס האטלנטי בספינות הרעועות – מסע שהיה כרוך בסבל אל-אנושי. האנשים סודרו בבטן האונייה על גבי דרגשים, ורק לעתים נדירות היה מקום לעמידה זקופה. כדי למנוע אפשרות של מרד, נקשרו השבויים במהלך הנסיעה בצמדים בשלשלאות מתכת. המזון העיקרי שקיבלו במשך הנסיעה היה תערובת של קמח דורה עם שמן. התנאים הקשים בבטן האונייה גרמו להתפרצות של מחלות ומגיפות, ורבים מתו בדרך. אוניות אלה כונו "קברים צפים".

אלה שנותרו בחיים הגיעו מדוכאים, חלשים ומורעבים. רק לקראת סוף המסע הארוך, בידיעה שמצב רוח טוב יעלה את מחירם, קיבלו הגברים רום לשתייה ומקטרות טבק לעישון, ולנשים חולקו מחרוזות.

ברבות השנים שופרו במעט תנאי הנסיעה, ובעקבותיהם ירדה התמותה באוניות מתמותה של 25% מהאנשים במאה ה-17 לתמותה של 10%-5% במאה ה-19.

על חופי אמריקה הועמדו השחורים למכירה . גם כעבדים היה היחס אליהם אכזרי ותוחלת החיים שלהם הייתה נמוכה בהרבה מזאת של תושבי המדינות שבהן הם חיו, אם כי היחס אליהם היה שונה ממדינה למדינה ומאדון לאדון. באאיטי, לדוגמה, היחס אל העבדים היה אכזרי ביותר: התושבים השתמשו בעבדים במשך 10-4 שנים, ובדרך-כלל לאחר תקופת זמן כזאת מת העבד באפיסת כוחות בגלל הניצול הקשה. בברזיל היחס אל העבדים היה הוגן קצת יותר.

לא מעט אפריקנים ניסו להתמרד או לברוח – לעתים עוד לפני היציאה מאפריקה, בעת הירידה אל החוף, וגם במשך שנות העבדות הארוכות. מרבית הניסיונות האלה הסתיימו בעונשים כבדים או במוות אכזרי.

תוצאות הגירת העבדים במקום המוצא ובמקום היעד

הגירת העבדים מאפריקה לאמריקה השפיעה מאוד על אזור המוצא ועל אזורי היעד, ותוצאותיה ניכרות עד ימינו. נבחן את השפעתה של הגירה זאת.

השפעת סחר העבדים על מקום המוצא – יבשת אפריקה

סחר העבדים היה נפוץ בעיקר במערבה של אפריקה, אזור שהיה המאוכלס והמפותח ביותר ביבשת. באותה תקופה הייתה אפריקה מקור למשאבי טבע שונים כגון זהב, שנהב, גידולים טרופיים וכדומה, שהמסחר בהם שיגשג, והסחר בעבדים היה חלק מן המסחר הענף שניהלו האירופים באזור זה באותה תקופה. לצורך ניצול המשאבים הם הקימו שם דרכים, מעגנים וערי נמל.

סחר העבדים היכה קשות חלקים נרחבים ביבשת אפריקה. הוצאתם בכוח של מיליוני צעירים – לא זו בלבד שגרמה לצמצום מספר התושבים, אלא שבכך נלקח מן האוכלוסייה המקומית החלק החזק והטוב שלה, חלק שאילמלא יצא לגלות היה יכול לתרום להתפתחותה הכלכלית של היבשת. זאת ועוד, במשך מאות השנים שבהן התקיים סחר העבדים, חייהם של עמי היבשת ושבטיה השתבשו ובין השבטים ובין העמים האפריקנים גברו המתחים, השנאה והחשדנות.

יש הטוענים שתוצאות קשות אלה של סחר העבדים ניכרות ביבשת אפריקה עד היום.

השפעת סחר העבדים על מקומות היעד – יבשות אמריקה

סחר העבדים הסתיים לפני למעלה מ-100 שנה, אך תוצאותיו ניכרות ביבשות אמריקה עד ימינו. נבחן כמה מהן.

• שיעור השחורים באוכלוסייה של יבשות אמריקה גבוה

בחלק ממדינות אמריקה רוב האוכלוסייה כיום מורכבת משחורים – צאצאיהם של העבדים מאפריקה. במיוחד בולטת התופעה במדינות הים הקאריבי. כך, למשל, 90.9% מאוכלוסיית ג'מייקה הם שחורים. במדינות שונות השתלבו השחורים באוכלוסייה האירופית ובאוכלוסייה האינדיאנית. בברזיל, למשל, 42.6% מהאוכלוסייה הם בני תערובת של שחורים ולבנים, הידועים בכינוי "מולאטים", ו-6.9% נוספים הם שחורים, צאצאי העבדים.

לארה"ב הובאו במשך תקופת סחר העבדים כחצי מיליון שחורים. כיום מונה אוכלוסיית השחורים בארה"ב כ-34.7 מיליון נפש והם מהווים 12.2% מאוכלוסייתה. במדינה זאת נשמרה הפרדה חמורה בין שחורים ללבנים במשך שנים רבות אחרי שחרור העבדים, ועד היום מעטים בה נישואי התערובת ביניהם.

• תרבותם של העבדים מאפריקה השפיעה על התפתחות התרבות ביבשות אמריקה.

אף-על-פי שהעבדים האפריקנים היו במשך מאות שנים קבוצת אוכלוסייה מדוכאת שמעמדה נחות – מרכיבים לא מעטים של תרבותם חדרו והשפיעו על התרבות של יבשות אמריקה. התרבות שהובאה מאפריקה שולבה בתרבות האירופית, והתוצאה ניכרת בטקסים ובפולחנים וכן בתחומי אמנות שונים.

הקרנבל בברזיל
(קרדיט: Enric Sanchez )

מדי שנה מתקיים בברזיל קרנבל שאלפי אנשים מרחבי העולם באים לצפות בו. מקור הקרנבל בחג נוצרי קתולי. האפריקנים שהנצרות נכפתה עליהם, חגגו את החג הקתולי תוך שימוש במנהגי חג אפריקניים. השילוב המיוחד הזה בא לידי ביטוי בקרנבל, אשר הפך למסורת בברזיל. הריקוד הנפוץ ביותר במסגרת הקרנבל הוא הסמבה - ריקוד המשלב מסורות אפריקניות עם השפעה אירופית.

להקת ג'אז ברחובות ניו אורלינס שבארה"ב
(קרדיט : Jeff Huffman)

מוסיקת הג'אז ושירי הבלוז, מקורם בדרום ארה"ב - מקום שאוכלוסיית השחורים בו הייתה גדולה. מקורם של סוגי מוסיקה אלה - בשירי נשמה ששרו השחורים בשדות בעת עבודתם, ובשירים שהם שרו בכנסיות.

המוסיקאים השחורים יצרו סגנון מוסיקלי חדש, המשלב את המוסיקה האפריקנית עם זו המערבית.

אוכלוסיית השחורים בארה"ב חיה במצוקה.

בשנת 1865 נחקק חוק לביטול העבדות בארה"ב. היה זה לאחר מלחמה עקובה מדם בין מדינות הצפון של ארה"ב, שדרשו להפסיק את העבדות ולשחרר את העבדים, לבין מדינות הדרום, שהתנגדו לשחרורם. ניצחונן של מדינות הצפון הביא לשחרורם של העבדים בארה"ב כולה והם הפכו לאזרחים חופשיים ושווי זכויות על-פי החוק, אך החופש שהם זכו בו לא התממש במשך שנים רבות אחר כך.

עם השחרור לא קיבלו השחורים כל תמיכה ורובם היו חסרי-כול ואנאלפביתים, או בעלי השכלה נמוכה מאוד. מרביתם נשארו במדינות הדרום והמשיכו לעבוד במקומות עבודתם הקודמים, תמורת שכר זעום ותוך אפליה קשה. אפליית השחורים בארה"ב נמשכה עוד שנים רבות: נאסר עליהם להיכנס למקומות ציבוריים המיועדים ללבנים, ילדיהם למדו במערכות חינוך נפרדות והיחס אליהם היה משפיל ועוין.

ברבות השנים החלה הגירה של רבים מהשחורים אל ערי התעשייה הגדולות שבצפון-מזרח ארה"ב, כשהם מקווים למצוא עבודה ולשפר את תנאי חייהם. זרם הגירה זה, שהלך וגבר, יחד עם שיעור גבוה של ריבוי טבעי, הביא לכך שבערים רבות בחלקה הצפוני של ארה"ב יש כיום מספר גדול מאוד של תושבים שחורים.

אחוז השחורים מכלל האוכלוסיה בכמה ערים בארה"ב, 2007

עיר

אחוז האוכלוסייה השחורה

עיר

אחוז האוכלוסייה השחורה

דטרויט

81,6

יוסטון

25.3

וושינגטון

60

מיאמי

22.3

פילדלפיה

43.2

בוסטון

25.3

שיקגו

36.8

לוס אנג'לס

11.2

ניו יורק

26.6

סאן פרנסיסקו

7.8

מרבית השחורים שהיגרו לעריה הגדולות של ארה"ב התיישבו בשכונות ישנות ודלות. גם כיום במרבית עריה הגדולות של ארה"ב קיימות שכונות גדולות שתושביהן שחורים בלבד – והעוני, הסמים והפשע נפוצים בהם.

אוכלוסיית השחורים הגדולה של ארה"ב חיה במדינה זאת כבר מאות שנים, אך עדיין לא הצליחה להשתלב בצורה מוצלחת בחיי החברה והכלכלה שלה. ארה"ב משקיעה מאמצים רבים בקידום אוכלוסיית השחורים ובשינוי תדמיתם. אוכלוסיית השחורים עצמה עושה רבות לקידומה. ואמנם, בעשרות השנים האחרונות היא הגיעה להישגים לא מעטים בתחומים שונים. אבל, כל אלה גם יחד עדיין לא הביאו אוכלוסייה זאת להישגים המקווים בקרב החברה האמריקנית.



אל האסופה אנשים ויישובים3

ביבליוגרפיה:
כותר: מיליוני אפריקנים מועברים בכפייה לאמריקה ונמכרים לעבדות
שם  הפרסום מקורי: אנשים ויישובים
מחבר: מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית. צוות גיאוגרפיה
תאריך: 2007
בעלי זכויות : מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית
הוצאה לאור: מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית
הערות: 1. חקרי מקרה שעודכנו מתוך הספרים: "אנשים במרחב" ו"יישובים במרחב", ומלווים את הספר "אנשים ויישובים".
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית