ציור זה מהווה חלק ממכלול ציורים שצייר מיכאלאנג'לו על תקרת הקאפלה הסיסטינית ברומא. סצנה זו היא אחת מתשע סצנות המופיעות במרכזה של התקרה ומתארות אירועים מספר בראשית, מבריאת העולם ועד לשכרותו של נוח.
ציור זה (המתייחס כנראה גם למתואר בבראשית א' וגם לבראשית ב') מהווה ציון דרך מרכזי בתולדות האמנות. יש בו כמעט מגע בין אצבע אלוהים לבין אצבעו של אדם; מצב זה, של מגע שאינו ממומש, יוצר דרמה בציור. ידו של האל מתוחה ומצביעה, ואילו ידו של אדם רפויה, אולי כדי להמחיש את העובדה שאדם מצוי עדיין בשלב שלפני קבלת רוח החיים באופן מלא.
פרט מעניין בציור הוא תיאורה של חווה החבוקה תחת ידו השנייה של האל. חווה היא מעין רעיון אלוהי, שטרם הוגשם על פני האדמה. אדם מתבונן לעברם של האל ושל חווה, וחווה גם היא מתבוננת לעברו של אדם, בן זוגה לעתיד. הדמויות נפחיות ומוצקות, וכך גם דמותו של האל. האל, שמחבק את חווה, וידה מונחת על זרועו, הוא אל מאוד מוחשי ואנושי.
