אירופים רבים מהגרים אל "העולם החדש"

מבוא

במהלך המאה ה- 19 היגרו מיליונים מתושבי יבשת אירופה למקומות שונים ברחבי כדור-הארץ, בעיקר למקומות שזכו לכינוי "העולם החדש". גל הגירה זה הוא שיאה של תנועת הגירה מארצות אירופה שהחלה במאה ה- 15, כ-400 שנה קודם לכן.

במאה ה- 15 החלו תושבי אירופה לצאת למסעות ארוכים, מסעות שבמהלכם הם גילו שמלבד אירופה, אסיה ואפריקה, קיימות על-פני כדור-הארץ יבשות נוספות. "העולם החדש" שהתגלה לאירופים באותם ימים כלל את יבשות אמריקה (הצפונית והדרומית), אוסטרליה, ניו-זילנד וכן עשרות רבות של איים בים הקאריבי ובאוקיינוס השקט.

בעקבות התגליות הגיאוגרפיות החלה ההגירה של בני אירופה, שכאמור הגיעה לשיא במאה ה- 19. הייתה זאת הגירה אדירת ממדים: 70 מיליון מהגרים במהלך המאה, שהיוו אחוז גבוה מקרב אוכלוסיית העולם באותה תקופה. הגירה זאת היא אחת מתנועות ההגירה הגדולות ביותר בהיסטוריה האנושית.

ההגירה מאירופה אל "העולם החדש" במאה ה- 19

גורמי הדחיפה וגורמי המשיכה להגירה האירופית הגדולה

השמועות על העולם החדש שהתגלה סיקרנו והקסימו רבים מתושבי אירופה. הארצות החדשות גדולות ורחבות הן, אמרו השמועות, אוכלוסייתן דלילה וחסרת הגנה, והן עשירות באוצרות טבע ובצמחים לא מוכרים. השמועות הציתו את דמיונם של אנשים רבים אשר לא נרתעו מלצאת לדרך הארוכה והמסוכנת, הכוללת חציית ימים ואוקיינוסים.

באותם ימים, רבים מתושבי אירופה סבלו ממצוקה כלכלית, רדיפות דתיות היו מעשה של יום-יום, ומגיפות תכופות גרמו לתמותה גדולה והבריחו בני-אדם רבים ממקומות מגוריהם הצפופים והדלים. זאת ועוד, במאה ה- 19 הגיע לשיאו מאבק שניהלו רבים מעמי אירופה בדרישה לחופש הפרט ולשוויון זכויות בין האזרחים – מאבק שלא תמיד היה אפשר לממש במדינותיהם.

כל אלה גרמו לרבים לחפש מקום טוב יותר לעתידם, והם ראו ב"עולם החדש" מקום שיוכלו לממש בו אפשרות כזאת. המהגרים השונים היגרו מסיבות שונות, אך המשותף לכולם היה היציאה למרחקים, למקומות לא נודעים, מתוך שאיפה לחיים טובים יותר.

השפעת ההגירה מאירופה על מקומות היעד

ראשוני המהגרים מאירופה שהגיעו אל "העולם החדש", מצאו במקומות היעד השונים אוכלוסייה מעטה המפוזרת בדלילות.

המהגרים שהתיישבו במרחבים אלה בנו ועיצבו סביבה הדומה באופיה ובמראיה לסביבה המוכרת להם מארצות מוצאם. הם הקימו יישובים בסגנון אירופי, שלעתים אף נשאו שם של מקום בארץ מוצאם; הם בני בתים וסללו דרכים כמו אלה שבאירופה; הם הפיצו את דתם, הדת הנוצרית, בין תושבי המקום, ולעתים קרובות עשו זאת תוך שימוש באמצעי כפייה אכזריים כנגד אלה שסירבו לקבל את הדת על עצמם. המהגרים הביאו איתם גם את שפות ארצות המוצא שלהם, וכתוצאה מכך עד היום השפות האירופיות הן השפות השולטות במדינות "העולם החדש".

התפשטות השפות האירופיות בעולם החדש

לתושבים המקומיים נגרם סבל רב, והם הלכו והתמעטו במהירות במהלך המאבק חסר-הסיכוי נגד הכובשים מאירופה.

חשוב לציין: בהגירה הבין-לאומית הגדולה מאירופה עברו המהגרים מרחק גדול מאוד בקילומטרים, והחליפו מקום מגורים ומקום עבודה – אך את תרבותם הם הביאו עימם למקומות היעד, ואף השליטו אותה על האוכלוסיות המקומיות. השפעתם של המהגרים על העולם החדש הייתה מרחיקת לכת, אם כי סוגי ההשפעות ועוצמתן היו שונים במקומות היעד השונים. אפשר להבחין בהשפעות השונות כאשר משווים בין שניים מאזורי היעד העיקריים בעולם החדש: אמריקה הלטינית, וארצות-הברית שבאמריקה הצפונית. בכך נעסוק בסעיפים הבאים.

ההגירה האירופית לאמריקה הלטינית

אירופים בני ספרד ופורטוגל גילו את האזור המכונה "אמריקה הלטינית" במאות ה-16-15. באזור זה, הכולל את דרום אמריקה, מרכז אמריקה ומכסיקו, השפות הנהוגות כיום הן הספרדית והפורטוגזית, שהן שפות לטיניות – ומכאן שמו. משנתגלה האזור החלו להגיע אליו מהגרים אשר התיישבו בו והשתלטו על כולו אט אט, במשך כ-200 שנה. זרם המהגרים ליבשת זאת הגיע לשיאו במאה ה- 19.

באמריקה הלטינית מצאו האירופים עמים אינדיאנים שונים – החשובים שביניהם היו האצטקים, שחיו באזור מכסיקו של ימינו, ובני האינקה, שחיו בהרי האנדים. היו אלה עמים בעלי תרבות עשירה עם הישגים טכנולוגיים שונים. הם קיימו מערכות מאורגנות היטב של שלטון, צבא, חינוך, פולחן, חקלאות ומלאכה, ויישוביהם היו משופעים במקדשים ובארמונות מפוארים.

תרבויות שפרחו באמריקה הלטינית לפני בוא האירופים. בתמונה: העיר מאצ'ו פיצ'ו, עיר שהוקמה בידי תרבות האינקה במורד תלול בהרי האנדים של פרו, ושימשה כמרכז פולחני חשוב. שרידיה המרשימים כוללים כיכר מרכזית, ארמון, מקדש לעבודת השמש, רחובות ומדרגות חקלאיות. כיום זהו אתר ארכיאולוגי רב חשיבות.
(קרדיט: מלי סמוחה)

כיבושה של אמריקה הלטינית בידי הספרדים והפורטוגזים היה אכזרי מאן כמוהו. הכובשים מאירופה הרסו את המקדשים והארמונות של בני המקום, ובנו על חורבותיהם ערים ומבני ציבור ודת לעצמם. הם ערכו טבח אכזרי באוכלוסייה המקומית, ואת הנותרים שיעבדו והעסיקו בעבודות פרך. רבים מבני האוכלוסייה האינדיאנית חלו ומתו במחלות ש"הגיעו" ליבשת אמריקה יחד עם התושבים החדשים – מחלות שלא נודעו קודם לכן בקרב האינדיאנים והם לא היו מחוסנים מפניהן.

הספרדים והפורטוגזים, שהיו בני הדת הנוצרית-קתולית, אילצו את האוכלוסייה המקומית להתנצר. כתוצאה מכך אוכלוסיית אמריקה הלטינית היא כיום רובה נוצרית-קתולית. ואולם, לצד השפות והדת ומרכיבי תרבות אחרים, שהשליטו הכובשים על תושבי אמריקה הלטינית, ממשיכים להתקיים באזור זה מרכיבי תרבות אינדיאניים עתיקים: שפות וניבים, מנהגי דת ופולחן מסורתיים, אורחות חיים וסגנונות בנייה עתיקים, וכדומה.

שילוב בין תרבויות באמריקה הלטינית: מבנה בעיר קוסקו שבפרו, שבעבר הייתה עיר הבירה של האינקה. הבית שבתמונה בנוי על יסודות של בנייה ייחודית של בני האינקה - אבנים גדולות המונחות זו על גבי זו ללא שימוש במלט או בחומר מלכד אחר- ומעליהן מבנה בסגנון ספרדי.
(קרדיט: Rebecca Caulfield )

לשליטה באמריקה הלטינית הייתה מטרה ברורה וחד משמעית – לשרת את צורכיהן של שתי מדינות המוצא, ספרד ופורטוגל. מדינות אלה הפכו אזורים שונים באמריקה הלטינית למושבותיהן והחלו להוציא מהן בשיטתיות את אוצרותיהן הרבים – בעיקר כסף, זהב, עצים ותוצרת חקלאית – והעבירו אותם לאירופה.

היישובים שנבנו בידיהם נועדו לשרת מטרות אלה ולכן הם הקימו ערי שלטון וערי מכרות, ולאורך החוף הם הקימו ערי נמל, שדרכן הועברו הסחורות השונות לאירופה. גם הדרכים שסללו האירופים נועדו לשרת את רצונם לשלוט במקום ולנצל את משאביו, ורוב הדרכים שנסללו עברו בין אזורי המכרות לערי הנמל.

הערים שהוקמו בידי הספרדים והפורטוגזים באמריקה הלטינית תוכננו ונבנו בסגנון בנייה הדומה לזה שבארצות מוצאם: הרחובות נבנו שתי וערב; במרכז העיר הוקמה כיכר וסביבה נבנו בית שלטון מפואר, כנסייה, ורחבה גדולה להתכנסויות, מעוטרת בפסלים בסגנון ספרדי .

בנייה ספרדית באמריקה הלטינית. הקתדרלה הקתולית הגדולה בכיכר המרכזית בעיר מכסיקו, בירת מכסיקו. את הכיכר הזאת הקימו הספרדים על חורבותיה של כיכר אצטקית במאות ה- 16- 17.
(קרדיט: Watler Reed)

המהגרים גילו באמריקה הלטינית צמחים אשר עד אותה תקופה לא היו ידועים באירופה, ביניהם עץ הגומי, טבק, קקאו, כותנה, עגבניות, תפוחי אדמה ותירס. הם הקימו חוות חקלאיות על שטחים נרחבים, ואת התוצרת החקלאית הם שלחו לאירופה.

כוח העבודה העיקרי בבנייה, במכרות, בשדות ובמטעים, נלקח בתחילה מקרב האינדיאנים ילידי המקום. וכשאלה התמעטו – בעקבות המחלות והתנאים הקשים – החלו האירופים לייבא דרך הים מיליוני עבדים מאפריקה. האפריקנים נמכרו למתיישבים החדשים, והללו ניצלו אותם בעבודה מפרכת. צאצאיהם מהווים בימינו חלק נכבד מעמים שונים באמריקה הלטינית, כמו העם הברזילאי, עמי ג'מייקה והאיטי, ועוד.

מדינות המוצא, ספרד ופורטוגל, הפכו למעצמות רבות-כוח בהשפעת העושר הרב שזרם אליהן מאמריקה הלטינית, ולמשך תקופה מסוימת הן היו למעצמות החזקות ביותר באירופה ובעולם.

המוצרים הרבים והסחורות שהגיעו מאמריקה הלטינית למדינות אלה גרמו להתפתחות גדולה של המסחר הבין-לאומי, לעלייה ברמת החיים, לגידול מהיר של הערים ולשינויים באורחות החיים.

מדינות אמריקה הלטינית השתחררו משליטתן של ספרד ופורטוגל והפכו למדינות עצמאיות רק בסוף המאה ה-19.

ההגירה האירופית לארצות-הברית

יש דמיון בין הגירת האירופים לארצות-הברית לבין הגירת האירופים לאמריקה הלטינית. ואולם, בין שתי הגירות אלה היו גם הבדלים ניכרים, והם שהביאו להתפתחות השונה כל-כך של שני אזורים אלה. נבחן את השוני הזה באמצעות השוואה בין ההגירה לארצות-הברית לבין ההגירה לאמריקה-הלטינית.

גם בארצות-הברית, כמו באמריקה הלטינית, מצאו המהגרים מאירופה אוכלוסיית אינדיאנים, אלא שזו הייתה מעטה בהשוואה לעמים האינדיאנים ששכנו באמריקה הלטינית. ראשית ההתיישבות בארצות-הברית הייתה באזוריה הצפון-מזרחיים של אמריקה הצפונית – אזורים שהיו כמעט ריקים מאדם. אבל כאשר תהליך ההגירה נמשך והאירופים החלו להגר אל פנים היבשת, לאזוריה המערביים, הם נתקלו לא אחת בהתנגדות קשה מצד האינדיאנים. אך כמו באמריקה הלטינית הצליחו האירופים באמריקה הצפונית לשבור התנגדות זאת – בעזרת יתרונם הצבאי, וגם כתוצאה מן המחלות ה"אירופיות" שהאינדיאנים חלו בהן מכיוון שלא היו מחוסנים מפניהן.

התיישבות המהגרים האירופים בארצות-הברית הייתה שונה מהתיישבותם באמריקה הלטינית, בכמה היבטים:

• ההתיישבות בארצות-הברית החלה בראשית המאה ה-17 – כ-100 שנה אחרי ההתיישבות באמריקה הלטינית.

• מקומות המוצא של המהגרים לכל אחד משני האזורים, היו שונים. לעומת האירופים שהגיעו לאמריקה הלטינית, שמוצאם היה מספרד ומפורטוגל – המהגרים הראשונים שהגיעו לארצות-הברית היו מאנגליה ומצרפת. וכשזרם ההגירה לארצות-הברית גבר והגיע לשיאו – במאה ה-19 – הגיעו מהגרים רבים גם ממדינות אחרות באירופה: מאירלנד, מגרמניה, ממדינות סקנדינביה, מאיטליה, וגם ממדינות מזרח אירופה.

ממדי ההגירה לארצות הברית במאה ה-19, לפי ארצות המוצא

חשוב לציין, כי על אף שהמהגרים לארצות-הברית הגיעו אליה ממקומות מוצא רבים, שולטת בה שפה אחת בלבד – השפה האנגלית – המדוברת בפי כל תושביה.

• לעומת המתיישבים באמריקה הלטינית שהמשיכו לראות באירופה את ביתם במשך שנים רבות – המהגרים לארצות-הברית רצו להקים בה לעצמם בית חדש וחברה חדשה, שתהיה שונה מזו שבמולדתם הישנה. רבים מהם סבלו באירופה מדיכוי ומרדיפות דתיות, ועל כן, משהצליחו להקים בשנת 1776 את מדינתם ארצות-הברית, הם ביססו אותה על הערכים שהיו חשובים בעיניהם – חופש דת, שוויון לכל האזרחים, שמירה על זכויות הפרט, חריצות ויוזמה.

• ההתייחסות של המתיישבים למרחב הייתה שונה בארצות-הברית מזו שבאמריקה הלטינית. המתיישבים בארצות-הברית, אשר התייחסו אל המרחב מלכתחילה כאל ביתם הקבוע, חיפשו בשיטתיות שטחים חדשים לפיתוח ולהתיישבות. לשם כך הם הרחיבו את התחום הנושב ופרסו את יישוביהם במרחבי היבשת תוך התקדמות מהמזרח אל המערב, הם הקימו מסילות ברזל ודרכי תחבורה אחרות אל כל מקום-יישוב שהוקם, ויצרו קשרי מסחר ושירותים עם כל המקומות ברחבי ארצות-הברית. את אוצרות הטבע המגוונים שמצאו במקום הם ייעדו לשימוש מולדתם החדשה ולפיתוחה, בניגוד למתיישבים באמריקה הלטינית, שהעבירו אותם אל המולדת הישנה.

כתוצאה מהתמדתם ומחריצותם של המהגרים לארצות-הברית, התפתחה מדינה זאת במהירות. הפיתוח הנרחב משך אליה גלי הגירה נוספים, מאירופה וממקומות אחרים בעולם, שבעקבותיהם התרחשו תנופות פיתוח נוספות. כיום ארצות-הברית היא המעצמה הגדולה והחשובה בעולם.

חשוב לציין, כי רבים מהמהגרים האירופים לארה"ב היו יהודים שסבלו בארצות מולדתם מעוני וממצוקה כלכלית, מאנטישמיות, פרעות ורדיפות. ארה"ב, שהתבססה על ערכי חופש הדת והשוויון, היוותה במאות ה-20-19 יעד מרכזי לגלי הגירה המונית של יהודים מאירופה, שבאו אליה מתוך תקווה למצוא בה הזדמנויות לשיפור מצבם הכלכלי ולכן חופש חברתי וסובלנות דתית.