הסדרי נגישות
עמוד הבית > יהדות ועם ישראל > מקרא [תנך] > עולם המקרא > ארכיאולוגיה מקראית
מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית



תקציר
דף מידע על תכשיטים בתקופת המקרא ועל התפקידים שמלאו בחברה הקדומה. דף המידע מביא גם  את תיאור הממצא הארכיאולוגי בתחום זה.



תכשיטים בתקופת המקרא
מחברת: נעמי עמית


התכשיטים קדומים הם, כימי האדם עצמו. האדם הקדמון קישט עצמו ב"תכשיטים" מחומרים שהיו זמינים לו: עצם, שיני בעלי חיים או אבנים צבעוניות.

משחר ימיו רצה האדם להתייפות, ואחד האמצעים לכך היה ענידת התכשיטים. ממצאים רבים, שנתגלו במצרים, מלמדים על כך שגם גברים וגם נשים ענדו תכשיטים. וכמו היום כך גם בימי קדם - התכשיטים העידו על מעמדו החברתי של העונד אותם. אך בתקופות הקדומות היה לתכשיטים שימוש נוסף - מאחר שלא איבדו מערכם במשך השנים, הם שימשו כאמצעי תשלום.

בשעת סכנה, כשקרבה מלחמה, אנשים נהגו להצפין את תכשיטיהם כדי שלא ייתפסו על ידי האויב. הם קיוו שכשיעבור זעם הם יוכלו לשוב למקום ולקחתם חזרה. מטמוני תכשיטים רבים נתגלו בחפירות שונות. מדובר במטמונים שבעליהם מעולם לא שבו לקחתם, ושהאויב לא מצאם. מרבית הממצאים נתגלו בקברים עתיקים. אלה נטמנו שם מתוך אמונה שבעתיד אדם זה יקום לתחייה ויזדקק לכל חפציו. מלבד זאת היה להטמנת התכשיטים ערך מאגי.

המתכת היקרה ביותר הייתה, כמובן, הזהב. למצרִים היו מרבצי זהב באזור נוּבּיה - אזור מדרום למצרים, שהיה תחת שליטתה. משאב זה נתן בידי המצרים כוח כלכלי רב עוצמה, במיוחד לאור העובדה ששאר ארצות האזור חסרו משאב זה.

על סגנון התכשיטים בארץ ישראל

ארץ ישראל הייתה תחנה חשובה במעבר ממצרים למסופוטמיה, והיא הושפעה משתי התרבויות גם בתחום יצירת התכשיטים. ועם זאת, קשה להצביע על סגנון ארצישראלי מובהק בתחום הזה.

בתקופה הכנענית הייתה השפעה מצרית חזקה על ייצור התכשיטים בארץ ישראל, אשר הייתה תחת שליטה מצרית. האוסף המרשים ביותר שנתגלה בארץ ישראל מתקופה זו הוא אוסף תכשיטים מתל אל עג'ול (הוא תל שרוחן, הנמצא בנגב הצפוני) שזמנם 1600-1700 לפסה"נ. העיר שרוחן פרחה בתקופה הכנענית התיכונה. עיקר המסחר בעיר התבסס על יצוא של שמן ויין לערי מצרים.

בשנת 1550 בערך גורשו ממצרים קבוצות של אסייתים (החיקסוס) והתיישבו בשרוחן. מלך מצרים צר על העיר, ותושביה, שרצו להציל את רכושם, הטמינו את תכשיטיהם מתחת לרצפות הבתים עד יעבור זעם. נראה כי הם לא חזרו לבתיהם, ואוצרות התכשיטים נשארו במחבואם כ-3,500 שנה, עד שנתגלו בחפירות ארכאולוגיות. מלבד מטמונים אלה נתגלה ליד הארמון המצוי באתר מבנה לבֵנים ששימש ככל הנראה כמצבת קבר למלכת העיר. ברצפת המבנה נתגלה מטמון נוסף.

המטמון שנתגלה בתל אל עגו'ל (שיש המזהים אותו עם שרוחן המקראית) הוא העשיר והיפה במטמוני התכשיטים שנתגלו בארץ ישראל. על פי חלקי זהב לא מעובדים שנתגלו לצד התכשיטים ניתן לקבוע שהתכשיטים עוצבו בידי בעלי מלאכה כנענים. עם זאת ניכרות בהם השפעות של עמי האזור האחרים. אוסף התכשיטים מגוון ומעיד לא רק על השפעות שונות אלא גם על העובדה שהתכשיטים נאספו במשך שנים רבות, והם משקפים אופנות שונות. החומרים שמהם הוכנו התכשיטים היו בעיקר זהב, כסף ואלקטרום - נתך טבעי של זהב וכסף. התכשיטים כללו: סיכות רכיסה, צמידים, עגילים ותליונים. התכשיטים נבדלו זה מזה לא רק בחומר שממנו היו עשויים אלא גם בעיצובם. חלק מהתכשיטים עוצבו בצורה פשוטה, וחלקם יצירת אמנות ממש, וניכר כי הצורף השקיע מאמץ רב בעיצובם והוסיף להם עיטורים שונים. אחד הממצאים המעניינים מתל שרוחן הוא חמישיית צמידים (אצעדות מכסף) הממוספרים מ-1 עד 5. צמידים אלה נענדו, ככל הנראה, לפי סדר מסוים. על חלק מהתליונים רקעו דמויות של האלה עשתורת.

בתקופה הישראלית (מאות 6-12 לפסה"נ) נתגלו מטמונים בכלי חרס בבית שמש, במגידו, בעין גדי ובמקומות נוספים. בכתף הינום שבירושלים נתגלתה קבוצה של 7 מערות קבורה, ששימשו ככל הנראה בימי בית ראשון וחלקן היו בשימוש גם בתקופה מאוחרת יותר. במערות הקבורה נתגלה עושר רב של ממצאים: כלי חרס, חפצי זכוכית, כלי טוויה ששימשו בחיי היומיום ועוד. לצד אלה נתגלו תכשיטים העשויים מחומרים רבים: זהב (תכשיטי הזהב לא היו שכיחים בתקופת בית ראשון), כסף, ברונזה, ברזל, וחרוזים מחומרים שונים.

בתקופה זו נכנסו לשימוש תכשיטים מברזל - חומר שהתגלה רק אז. תכשיטי הברזל כללו בעיקר צמידים. זאת לצד צמידים שהוכנו מכסף ומברונזה, ומעט אף מזהב.

בתקופת המלוכה נכנסו לשימוש תליונים שהיו מעין קמיעות. בתליונים אלה הופיעו יסודות פניקיים עם תערובת של יסודות מצריים. התכשיטים בעלי האופי הפניקי נתגלו בעיקר באזור החוף, באתרים שהיו להם קשרי מסחר עם הפניקים.

בצעי כסף: בתוך פכי חרס נתגלו תכשיטים פגומים או שברים של תכשיטי כסף. אלה מכוּנים "בצעי כסף". על הפכים מלכיש הופיעה התיבה "חמש". נראה כי כך ציינו את תכולת הכלי - חמש מאות שקל. ברור שהתכשיטים לא נועדו לקישוט אלא לצורכי מסחר. הם ודאי נשקלו בעזרת אבני משקולות, וכך קבעו את ערכם.

תכשיטים במקרא

במקרא מופיעים סוגי תכשיטים רבים הדומים לתכשיטים בני זמננו: הפְּאֵר והעֲטָרָה - עדיֵי הראש, הצמיד והאֶצְעָדָה - עדיֵי הזרוע, הענק והרָבִיד - עדיֵי הצוואר, הנֶזֶם לאף, העגיל לאוזן, הטבעת לכף היד וכן קישוטי הלבוש.

אצעדה: האצעדה מוזכרת במקרא פעמיים. היא נמנית עם התכשיטים שאותם ענדו, כמו הטבעת, העגיל והצמיד. כך עולה מהכתוב בספר במדבר: "וַנַּקְרֵב אֶת קָרְבַּן יְהֹוָה אִישׁ אֲשֶׁר מָצָא כְלִי זָהָב אֶצְעָדָה וְצָמִיד טַבַּעַת עָגִיל וְכוּמָז לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵינוּ לִפְנֵי יְהֹוָה:" (במדבר לא, 50). לפי רש"י מדובר בצמידים שעונדים על הרגל, מלשון צעד, אך לפי שמואל האצעדה נענדה דווקא על זרועו של שאול: "וְאֶצְעָדָה אֲשֶׁר עַל-זְרֹעוֹ" (שמואל ב א 10)

צמיד: הצמיד מופיע תמיד כתכשיט ליד. הנה 2 דוגמאות: "וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלּוּ הַגְּמַלִּים לִשְׁתּוֹת וַיִּקַּח הָאִישׁ נֶזֶם זָהָב בֶּקַע מִשְׁקָלוֹ וּשְׁנֵי צְמִידִים עַל יָדֶיהָ עֲשָׂרָה זָהָב מִשְׁקָלָם:" (בראשית כד, 22); "וָאֶעְדֵּךְ עֶדִי וָאֶתְּנָה צְמִידִים עַל יָדַיִךְ וְרָבִיד עַל גְּרוֹנֵךְ:" (יחזקאל טז 11).

ביבליוגרפיה:
כותר: תכשיטים בתקופת המקרא
מחברת: עמית, נעמי
שם  הפרסום מקורי: מקראנט
תאריך: 2005
בעלי זכויות : מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית
הוצאה לאור: מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית
הערות: 1. פרסום מקורי שנכתב עבור אתר מקראנט.
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית