הסדרי נגישות
עמוד הבית > מדעי החברה > גיאוגרפיה > אזורים ומדינות בעולם > אפריקהעמוד הבית > מדעי החברה > גיאוגרפיה > גיאוגרפיה של האדם > גיאוגרפיה יישובית-עירוניתעמוד הבית > מדעי החברה > גיאוגרפיה > גיאוגרפיה של האדם > אוכלוסייה ודמוגרפיה
מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית


תקציר
על כפר הקנייתי "קילילי". זהו כפר מסורתי, המשקף את החיים בכפרים מסורתיים בעולם בכלל, וכפרים רבים כדוגמתו בקניה וביבשת אפריקה. על אורחות החיים בכפר ועל עתיד הכפר ותושביו.



הכפר קילילי בקניה
מחבר: מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית. צוות גיאוגרפיה


מבוא – על קניה ועל תושביה

בקניה, המשתרעת משני צידי קו המשווה במזרח יבשת אפריקה, מתגוררים כ- 33.5 מיליון תושבים על שטח של 583 אלף קמ"ר. השבר הסורי-אפריקני, החוצה אותה מצפון לדרום, יוצר בה נופים מגוונים: בקעות וימות, רמות והרי געש. והגבוה בהרי היבשת – קילימנג'רו – נמצא בגבולה.

כמות המשקעים בקניה משתנה גם היא מאזור לאזור – יש בה אזורים צחיחים ואזורים גשומים, ואילו פסגות הרי קניה מושלגות לאורך השנה כולה.

הגיוון בתנאי הטבע בקניה בא לידי ביטוי גם בחי ובצומח של מדינה זאת: באזורי הסוואנה, בחלקים שהוכרזו כשמורות טבע, אפשר לצפות בעדרים גדולים של חיות בר, ואילו בהרים הגבוהים מצויים יערות-עד ירוקים. ההבדלים בתנאי הטבע משתקפים היטב גם בצפיפות האוכלוסייה של קניה – האזורים הצחיחים, שאינם מתאימים לחקלאות, מיושבים בדלילות, ואילו האזורים שבהם מצויים קרקע פורייה, מים בשפע ואקלים נוח – מיושבים בצפיפות.


אוכלוסייתה של קניה, גם היא מגוונת. תושביה משתייכים ללמעלה מ- 70 קבוצות אתניות. לכל קבוצה אתנית יש ניב משלה, ובני הקבוצות השונות מדברים ביניהם סווהילית – שהיא השפה הרשמית של המדינה – או אנגלית. כ-80% מתושביה של קניה הם נוצרים, אולם לצד האמונה בנצרות רבים מהם ממשיכים לשמור על אמונות ועל מסורות מקומיות.

בעבר הייתה קניה מושבה בריטית, ובשנת 1963 זכתה בעצמאותה. בתקופת השלטון הבריטי התיישבו בה בריטים רבים. הם הקימו בה חוות גדולות ובהן הועסקו עובדים מקומיים. מרבית תושבי קניה (79.5% מהם) מתגוררים ביישובים כפריים. הכפרים הם כפרים מסורתיים ותושביהם מתפרנסים מחקלאות. נופיה הטבעיים של קניה, ובייחוד שמורות הטבע שלה, בצירוף אורחות החיים של תושביה מושכים אליה תיירים רבים מכל רחבי העולם. התיירות היא כיום מענפי הכלכלה החשובים של המדינה.

בחקר מקרה זה נבקר בכפר הקנייתי "קילילי". זהו כפר מסורתי, שאפשר ללמוד ממנו על כפרים מסורתיים בעולם בכלל, ועל כפרים רבים כדוגמתו בקניה וביבשת אפריקה.

קילילי – כפר מסורתי באפריקה

הכפר קילילי שוכן בחלק הדרומי-מזרחי של קניה, בין הר קניה בצפון לקילימנג'רו בדרום, בליבה של רמה שטוחה בגובה כ-1,000 מ' מעל פני הים. האזור הזה צחיח והוא מאופיין במעט משקעים ובעונה יבשה. הנוף השולט באזור הוא נוף של סוואנה – עשבים ושיחים, וביניהם עצים ספורים כמו השיטה והבאובב.

(קרדיט: אתי דיין)

עץ הבאובב, אחד העצים הגדולים בעולם. תושבי הכפר משתמשים בו לצרכים רבים: מקליפתו מפיקים חומרים רפואיים, שוזרים חבלים וקולעים סלים. העלים משמשים לטיפול במחלות, מפירותיו מכינים משקה עתיר בוויטמינים, ולאחר ייבושם הם משמשים כמצופים לרשתות דייגים.

תושבי קילילי משתייכים לקבוצה אתנית של כ- 4 מיליוני איש, המכונה קמבה. על פי רוב בני הכפר מתחתנים בינם לבין עצמם והם קשורים אלה לאלה בקשרי משפחה. קשרי משפחה קיימים גם בינם לבין תושבי הכפרים השכנים, השייכים גם הם לקמבה.

קילילי, בדומה לכפרים רבים אחרים במזרח אפריקה, הוא כפר מבודד, המרוחק מדרכי תחבורה ראשיות. הכפר נמצא במרחק 120 ק"מ בלבד מבירת קניה, ניירובי, ואף על פי כן יש בכפר תושבים שלא ביקרו מעולם בבירת ארצם. כדי להגיע אל הכפר צריך לעבור בדרך עפר משובשת, שבעונת הגשמים הופכת לבוצית. התושבים המעוניינים לצאת מן הכפר או לשוב אליו עושים זאת על פי רוב ברגל או באופניים, שכן רק למעטים מתושבי הכפר יש רכב פרטי, ותחבורה ציבורית מסודרת אינה מגיעה אל הכפר.

תושבים צועדים אל הכפר
(קרדיט: אתי דיין)

על הכפר ועל אורחות החיים בו

המתקרב אל קילילי יגלה כפר מפוזר, שבתיו בנויים במרחק רב זה מזה. השטח בין הבתים מעובד כולו, ורק גדרות נמוכות מפרידות בין חלקה לחלקה. אין בכפר חנות ואין בו בית ספר, אין מרפאה ואין כנסייה, וכדי לקבל שירותים שונים תושבי הכפר צריכים לצעוד אל העיירה הסמוכה, הנמצאת במרחק כ-10 ק"מ מן הכפר. בקילילי חסרות גם תשתיות בסיסיות כמו חשמל, מים זורמים ומערכת ביוב, הדרכים בין הבתים אינן סלולות, ובכפר כולו אין זכר לטלפון או לכל אמצעי תקשורת אחר.

בתי הכפר קטנים ודלים. הם נבנים בידי דייריהם, בשיטות מסורתיות ומחומרים מקומיים, וממרחק הם נראים כחלק מן הנוף הטבעי. פה ושם נכנסים כיום לשימוש גם חומרי בנייה מודרניים. בתוך הבתים מצויים רק מעט רהיטים הכרחיים, ללא כל פריטי נוי. חלק ניכר מחיי האנשים מתנהל מחוץ לבית, במרחב שבין הבתים: תושבי הכפר מבשלים בחוץ, מתרחצים בחוץ וכדומה.

בתי הכפר ודרך בנייתם

בית בבניה מסורתית. הגג עשוי מקש דחוס, המונע חדירת מים
(קרדיט: אתי דיין)

בית בבניה מסורתית עם גג מודרני העשוי מפח גלי.
(קרדיט: אתי דיין)

הבית עצמו מורכב מ-2 מבנים נפרדים - מבנה המגורים ומבנה המטבח.
(קרדיט: אתי דיין)

מבנה המגורים חצוי לשניים על ידי יריעות בד: בחלק האחד מתכנסת המשפחה מדי ערב לארוחה היומית, ובחלק האחר ישנים יחדיו ההורים והילדים. הבית אינו מרוצף, והריהוט מסתכם בשולחן עץ, שני ספסלים, ומיטות פשוטות העשויות מעץ וחבלים.

בכל בית בקילילי מתגוררת משפחה גרעינית הכוללת את אבי המשפחה, אשתו וילדיהם. עד לפני כמה שנים נהגו תושבי קניה לשאת כמה נשים – לכל אישה הייתה בקתה משלה ובה גידלה את הילדים שהביאה לעולם, כ-8 ילדים לאישה. כיום מרבית הגברים הקנייתים נושאים רק אישה אחת, ומספר הילדים הממוצע במשפחה הוא 5.

החיים בקילילי אינם קלים. תושבי הכפר, המקדישים חלק ניכר מזמנם לדאגה לצורכיהם הבסיסיים – מים, מזון ומחסה – מנהלים למעשה מאבק יום-יומי כדי להישרד. התושבים עוסקים בחקלאות. מרבית חלקות הקרקע, הנחלקות בכל דור בין הבנים הרבים במשפחה, הן חלקות קטנות, ועיבוד הקרקע נעשה בשיטות מסורתיות – ללא תוספת של דשן מלאכותי, ריסוס, השקיה מלאכותית וכדומה. אם כן, לא ייפלא שהיבולים שבני קילילי מצליחים להוציא מאדמתם הם דלים ובדרך כלל מספיקים רק לצורכי הקיום שלהם. לפיכך הם מגדלים בעיקר גידולים שיש להם ערך תזונתי גבוה: בראש ובראשונה תירס, אך גם שעועית, אפונה, בננות, קני סוכר ותפוחי אדמה. כמעט לכל חקלאי יש גם פרה או שתיים ואולי גם עז ותרנגולות, המספקות את תצרוכת החלב והביצים של המשפחה. לעיתים נותרים לתושבים עודפים מועטים של תוצרת חקלאית, ואותם הם מוכרים בשוק או אוגרים לתקופות של מחסור. כל פגיעה ביבולים – אם בעקבות בצורת ואם בשל פשיטה של להקת ארבה או שרפה וכדומה – עלולה להמיט אסון כבד על האיכר ועל בני משפחתו, לפעמים עד כדי סכנת רעב.

הקרקע היא מקור הקיום ומקור הפרנסה היחיד של תושבי קילילי ולכן הם קשורים אליה בקשר חזק. לקשר זה יש גם היבטים רוחניים-דתיים: תושבי הכפר נוהגים לקבור את מתיהם בחלקות האדמה המעובדות, וכך הם נקשרים לאדמתם גם באמצעות רוחותיהם של האבות. כמו כן הם נוהגים להישבע באדמתם. אם כן, אין פלא שתושבי הכפר שואפים תמיד להיות בעליה של חלקת הקרקע שהם מעבדים (ה"שמבה").

חיי היום-יום בכפר מתנהלים מזריחת השמש ועד לשקיעתה: הפעילות מתחילה עם אור ראשון ומסתיימת בשעות הערב – כאשר משתררת בכפר, שאין בו חשמל, חשכה גדולה.

בקילילי חלוקת העבודה בין הגברים לנשים ברורה. חלק ניכר מן העבודה והעומס מוטל על שכמן של הנשים: הן מקוששות עצים להסקה, שואבות מים, מוכרות את עודפי המזון בשוק, מגדלות את הילדים ועוסקות בכל עבודות הבית. הגברים בונים את שלד הבית, סוללים דרכים ועוסקים בעבודות מכניות שונות. גם בעבודות החקלאיות יש חלוקת תפקידים ברורה: הגברים מבראים את השיחים ואת העצים, ואילו הנשים מכינות את הקרקע לזריעה ולשתילה ונושאות במרבית העבודה השוטפת.

ילדי הכפר שותפים גם הם לעבודה מגיל צעיר: הם נוטלים חלק בביצוען של כל העבודות שהמבוגרים מבצעים, ונושאים בחלק ניכר מן העול. מלבד זאת ילדי קילילי גם לומדים, דבר שאינו פשוט כלל, שכן בית הספר אינו מצוי בכפר עצמו ועליהם ללכת ברגל כל יום אל בית הספר שבעיירה הסמוכה, המרוחקת כ-10 ק"מ מן הכפר.

החינוך היסודי בקניה ניתן חינם, אולם רבים מן ההורים בכפר אינם יכולים לעמוד בהוצאות על תלבושת אחידה, ספרים, מחברות וכו'. ומאחר שההורים זקוקים לעזרת ילדיהם בעבודה, רבים מן התלמידים, ובעיקר הבנות, אינם מסיימים את לימודיהם היסודיים, ורק מעטים מהמסיימים ממשיכים אחר כך ללמוד. הילדים הספורים הממשיכים ללמוד בתיכון עוזבים על פי רוב את הכפר עם סיום לימודיהם ועוברים להתגורר בעיר, מכיוון שבה יש מגוון אפשרויות רחב יותר.

תנאי החיים בכפר אינם מקילים על התושבים את ההתמודדות עם חיי היום-יום. מכיוון שבכפר אין מים זורמים, התושבים מביאים ממרחקים מים לשתייה, לבישול ולרחצה. לא תמיד המים האלה ראויים לשתייה, ולעיתים קרובות הם מהווים מקור למחלות. גם חשמל אין בכפר. מקור האנרגיה היחיד הוא העץ, ותושבי הכפר משתמשים בו לבישול, לחימום ולתאורה.

תנאי התברואה וההיגיינה בכפר ירודים, והגישה של התושבים לשירותי בריאות מוגבלת. אין בכפר מרפאה קבועה, ורופאים ואחיות מגיעים אליו לעיתים רחוקות.

תושבי קילילי הנזקקים לשירותי בריאות פונים אל המרפאה המצויה בעיירה הסמוכה, אולם גם שם האמצעים הרפואיים מועטים. לא אחת תושבי הכפר מעדיפים לפנות אל המרפא, המשתמש בשיטות מסורתיות.

בגלל כל אלה, רבים מתושבי הכפר סובלים ממחלה זו או אחרת כמעט מן היום שבו נולדו; רבות מן הנשים מתות בעת הלידה, רבים מן הילדים מתים בשנים הראשונות לחייהם, וגם מי שמגיעים לבגרות אינם מאריכים ימים.

המחלה הפוגעת ביותר בתושבי האזור היא המלריה – מחלה קטלנית ונפוצה ביבשת אפריקה. המחלות הרבות מחלישות את התושבים ופוגעות ביכולת התפקוד שלהם. המלריה, לדוגמה, מתפרצת לעיתים קרובות דווקא בתחילת עונת הגשמים, בשעה שהאיכר נדרש למלוא כוחותיו כדי להכין את הקרקע לזריעה.

מאורחות החיים בכפר

עבודה מסורתית בחקלאות. מרבית העבודה מתבצעת בידיים, בסיוע כלי עבודה פשוטים.
(קרדיט: אתי דיין)

את המים הנשים נושאות ממרחקים גדולים.
(קרדיט: אתי דיין)

בכל יום שלישי נשות הכפר צועדות כ-10 ק"מ לעבר העיירה המרכזית, שבה מתקיים יום שוק.
(קרדיט: אתי דיין)

המבנים שבהם הלימודים מתקיימים הם על פי רוב מבנים דלים. הכיתות צפופות, 3-4 תלמידים ליד שולחן אחד. לא תמיד יש בבית הספר לוח, שולחנות וכיסאות וגם ספרים ומחברות אינם מצויים בידי כולם.
(קרדיט: אתי דיין)

רפואה מסורתית - רופא אליל בכפר.
(קרדיט: אתי דיין)

הכפר קילילי – מה בעתיד?

החיים בקילילי אינם נעשים קלים עם השנים. חלקות הקרקע של בני הכפר, המתחלקות בין הבנים בכל משפחה, קטנות מדור לדור. הקרקע עצמה, שתושבי הכפר מעבדים עיבוד אינטנסיבי, הולכת ומידלדלת עם השנים. במקביל, מחירם של הדשנים והאמצעים המודרניים האחרים לעיבוד הקרקע גבוה, ולכפריים אין אפשרות לקנות אותם. כך הולכת וקטנה התוצרת החקלאית.

עתידם של תושבי קילילי תלוי לא מעט בהם עצמם, שכן המעורבות של שלטונות קניה בנעשה בכפרים נמוכה, והסיכוי שהפיתוח יגיע מבחוץ – קלוש. נשיאה הראשון של קניה העצמאית הכריז כי המדינה לא תוכל לעזור לתושבים שלא יעזרו לעצמם. כך נולד בקניה המושג "הרמבה" – המאמץ המשותף. התושבים מתגייסים למטרה משותפת כדוגמת הקמת מבני ציבור – בית ספר או מרפאה וכדומה – על ידי תרומה של כסף ועבודה, ואילו המדינה מספקת את אנשי המקצוע ולעיתים מוסיפה על תרומת התושבים. גם הכפר קילילי ופיתוחו תלויים בראש ובראשונה בתושבים עצמם. בני הכפר מאמינים כי לצד העזרה ההדדית יש חשיבות רבה להקניית השכלה לילדיהם, ובה הם רואים דרך שתאפשר להם לשפר את תנאי חייהם.



אל האסופה אנשים ויישובים3

ביבליוגרפיה:
כותר: הכפר קילילי בקניה
שם  הפרסום מקורי: אנשים ויישובים
מחבר: מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית. צוות גיאוגרפיה
תאריך: 2007
בעלי זכויות : מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית
הוצאה לאור: מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית
הערות: 1. חקרי מקרה שעודכנו מתוך הספרים: "אנשים במרחב" ו"יישובים במרחב", ומלווים את הספר "אנשים ויישובים".
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית