יערות הגשם הטרופיים משתרעים על פני שטחים גדולים, בעיקר סמוך לקו המשווה. אלה הם יערות סבוכים מאוד ובהם מגוון עצום של צמחים ובעלי חיים. שתי סיבות עיקריות לבירוא היערות הן הצורך של החקלאים לברא חלקים מן היער כדי לעבד את האדמה, והשימוש הנרחב של סוגי העצים השונים, המשמשים כחומר גלם לייצור נייר, רהיטים וכדומה. דעת הקהל בעולם מתנגדת נמרצות לכריתה המתמשכת, ההולכת וגדלה, של יערות הגשם. טיעוני המתנגדים לבירוא יערות הגשם מתמקדים בבעיות ובסכנות מקומיות ובסכנות הצפויות לעולם. הנה טיעוניהם:
 |
א. בעיות וסכנות מקומיות |
• דלדול הקרקעות.
תושבי יערות הגשם נוקטים בשיטת חקלאות הנדודים כדי לשמר את איכות הקרקע באזורם. אבל, בעקבות גידול האוכלוסייה באזורי יערות הגשם ומעבר לעיבוד של גידולים מסחריים על-פני שטחים גדולים, נוצר לחץ גדול על הקרקע. כתוצאה מכך קצב בירוא היערות הולך וגובר, ומספר השנים שניתן לחלקת יער כדי להתחדש בשיטת חקלאות הנדודים, הולך ויורד. התוצאה היא שיותר ויותר קרקעות מידלדלות והופכות לחסרות ערך לחקלאות, ובירוא היער לשם הגדלת שטחי העיבוד איננו משיג את מטרתו.
השפעת משך זמן העיבוד על איכות הקרקע ביער הגשם
• שריפות יער.
התלקחות שריפות באזורי יערות הגשם התרחשה בעבר לא אחת, בעיקר במקומות שבהם בוראו שטחי יער גדולים על-ידי שריפה. כיום, עם הגידול בהיקף בירוא היערות ומשהחלו להפיק בשטחם נפט, גברה מאוד התלקחות השריפות, והנזקים הנגרמים מתופעה זאת הולכים וגדלים.
• שיטפונות והצפות.
צמחיית היער הטרופי קולטת את הגשמים הרבים, היורדים באזור, כמו ספוג ענק. כאשר מבראים את היער, המים הרבים זורמים על-פני הקרקע כנגר עילי וגורמים להצפות ולשיטפונות, שנזקיהם גדולים. אם ימשיכו בבירוא היער, שיטפונות כאלה עשויים להתרחש בתדירות ובממדים גדולים יותר.
• זיהום הסביבה.
בעקבות הקמת מפעלי פיתוח רבים וכריית מחצבים באזורי יער הגשם, מתרבות תופעות של זיהום סביבתי ונוצרים חומרים המזהמים את האוויר, את הקרקע ואת מקורות המים.
הזיהומים גורמים למחלות, ומסכנים את מקורות המחיה של האוכלוסייה. כך, למשל, באזורים של בארות נפט מתרחשות לעתים דליפות של נפט, אשר נספג בקרקע ומזהם את מי-התהום ואת הנהרות. תופעה כזאת גורמת לתמותה של דנים ושל בעלי-חיים אחרים, ואף מביאה לדלדול נוסף של הקרקעות.
• מצוקה של האוכלוסייה המקומית.
בירוא יערות הגשם משפר רק במעט את חיי האוכלוסיות המקומיות, מגדיל רק במעט את אפשרויות המחיה שלהם, ורמת חייהם ממשיכה להיות נמוכה. לרוב מנוצלים השטחים המבוראים בידי חברות בין-לאומיות זרות, ומן הרווחים לא אנשי המקום נהנים אלא תושבי מדינות אחרות. לדוגמה: ביער האמזונס, שהוא הגדול ביערות הגשם בעולם, נעשו לאחרונה פעולות בירוא נרחבות. ביער זה חיים שבטים אינדיאנים אחדים, שלא זו בלבד שאינם נהנים מפעולות הבירוא ומהשימוש שנעשה באזור המבורא, אלא הם ניזוקים מכך נזק רב, שכן הם נאלצים לשנות לחלוטין את אורחות חייהם – חלקם נאלצים לעקור למקום אחר, ולא אחת מתרופפת בשל כך המסגרת השבטית שבתוכה חיו.
|
ב. הסכנות הצפויות לעולם |
• הכחדה של צמחים ובעלי-חיים.
בקצב הנוכחי של בירוא היער הטרופי, נכחדים מינים רבים של בעלי-חיים וצמחים. הנזק של הכחדה זאת הוא בלתי הפיך. לא זו בלבד שהולכים ונעלמים מן העולם עושר ומיגוון גדול של מיני חי וצומח, אלא בירוא לא מבוקר של היער גורם גם לאובדן של אפשרויות כלכליות גדולות, כמו למשל פיתוח של תעשיית העץ ושל תעשיית התרופות. חלק נכבד מן האפשרויות הטמונות ביערות הגשם עדיין לא מוכר, שכן מינים רבים של בעלי-החיים והצמחים המתקיימים שם טרם נחקרו. עם בירוא היערות אובד גם כר נרחב של מחקר שעשוי לשפוך אור על תחומים בבוטניקה ובזואולוגיה ועל תחומי מחקר ומדע אחרים.
• הפרדת מאזן הגזים באטמוספירה, הגורמת להתחממות כדור-הארץ.
יערות הגשם ממלאים תפקיד חשוב בשמירה על מאזן הגזים באטמוספירה של כדור-הארץ כולו. הכיצד? לצורך תהליך הפוטוסינתזה, צמחיית היער צורכת פחמן דו-חמצני (CO2) ופולטת לאטמוספירה חמצן (O2). בירוא היערות מפריע לתהליך חיוני זה: עם היחלשות היער כתורם חמצן וכצורך פחמן דו-חמצני, ריכוזו של החמצן באטמוספירה קטן, בעוד שריכוז הפחמן הדו-חמצני גדל.
מומחים טוענים, שעלייה זאת בכמות הפחמן הדו-חמצני גורמת לתופעה הנקראת "אפקט החממה". כלומר, העלייה בכמות ה-CO2 פועלת כמעין חממה, וגורמת להתחממות האטמוספירה של כדור-הארץ ולעליית הטמפרטורות ברחבי העולם. לתופעה זאת עלולות להיות השלכות קשות, לדוגמה: עליית הטמפרטורות באזורים שבהם יש קרחונים, תגרום להפשרתם; עם תוספת המים כתוצאה מן ההפשרה, יעלו פני המים באוקיינוסים ובימים והם יציפו חלקים מן היבשות, ובעיקר את מישורי החוף שלהן.
כנגד הטענות של המתנגדים לבירוא, יש הטוענים:
• בירוא יערות הגשם הוא בלתי נמנע, שכן אין לעצור את תהליכי הפיתוח שהבירוא מאפשר באזורי יערות הגשם.
מרבית יערות הגשם נמצאים בתחומן של מדינות עניות, שעיקר משאביהן הכלכליים מצויים ביערות אלה, והקמתם של מפעלי הפיתוח ומפעלי ההתיישבות באזורי היערות חיונית מאוד לגביהן.
זאת ועוד, כאשר בוחנים את מה שאירע במקומות אחרים בעולם כתוצאה מתהליכי פיתוח מהירים ונרחבים, מתברר שהנזקים שנגרמו במהלך הפיתוח לא הפריעו להתיישבות האדם ולפעילותו. הדוגמה הטובה ביותר לכך, בשל דמיונה לתהליך הבירוא של יערות הגשם, היא כריתת היערות רחבי-הידיים שהשתרעו בעבר ביבשות אמריקה הצפונית ואירופה, לצורכי התיישבות ולצרכים כלכליים שונים: כיום נותרו מן היערות האלה חלקים קטנים בלבד, ובשטחים שבהם הם השתרעו בעבר חיה כיום בצפיפות אוכלוסייה גדולה.
• עדיין אין הוכחות ברורות להשפעת בירוא יערות הגשם על האטמוספירה.
חוקרים רבים טוענים שאין ודאות שהתחממות כדור-הארץ מתרחשת כתוצאה מבירוא יערות הגשם. שריפות בתחומם של יערות הגשם אירעו מאז ומעולם, וחלק גדול מהיערות שנכרתו מתחדש וצומח. לכן נראה לחוקרים אלה שהסכנה להפרת מאזן הגזים באטמוספירה בעקבות בירוא יערות הגשם אינה כה גדולה.
• אין לחשוש מהנזקים הנגרמים לסביבה הטבעית כתוצאה מבירוא יערות הגשם.
כל תהליך פיתוח יוצר מצב של חוסר איזון ונזקים לסביבה הטבעית, אלא שבדרך-כלל, עם הזמן הסביבה מסתגלת למצב החדש ונוצר איזון חדש. יש לצפות שכך יקרה גם באזורי יערות הגשם.
• יש לבצע את בירוא היערות באופן שקול ומבוקר.
אין צורך להפסיק לחלוטין את הבירוא, אלא אפשר להקטין את היקפו. יש לברור בקפדנות את מפעלי הפיתוח שלשמם נעשית פעולת הבירוא, לבדוק את חיונתם ולהגדיל את יעילותם. כך, למשל, אפשר להביא לכך שהמפעלים שהחברות הבין-לאומיות הזרות מקימות יספקו יותר מקומות עבודה לתושבי יערות הגשם, ורווחיהם יקדמו את האוכלוסייה המקומית ולא רק את עושרן של החברות הזרות.
• סיוע בין-לאומי יכול להקטין את היקף הבירוא של יערות הגשם.
המתנגדים לבירוא מפעילים לחץ להפסקתו בעיקר על המדינות העניות שבתחומן משתרעים יערות הגשם, אך לחץ זה איננו הוגן, שכן הבירוא חיוני לפיתוחן של מדינות אלה. אם אמנם הפסקת הבירוא המואץ של יערות הגשם חשובה לעתידו של העולם כולו, על המדינות העשירות והמפותחות לסייע למדינות אלה לשפר את כלכלתן מבלי להיזדקק לבירוא היער.
