עמוד הבית > מדעי החברה > עתידנותעמוד הבית > ישראל (חדש)
הסוכנות היהודית לארץ-ישראל. המחלקה לחינוך יהודי ציוני. המרכז לתכנים ותקשוב


תקציר
המאמר דן בחשיבות ההגות העתידנית לעתידה של מדינת ישראל, כבסיס לתכנון מדיניות. כותב המאמר מבחין בין שלוש רמות של הגות עתידנית: אוטופיות, חזונות מעשיים ותכניות פעולה לטווח קצר ובינוני. הוא מתאר את המאפיינים של כל אחד מסוגי כתיבה אלה, ומדגיש את היותם חיוניים למאמצים להשפיע על העתיד. המאמר כולל המלצות למתעתדים לכתוב אוטופיות ו/או חזונות מעשיים.



חזון כמצפן למדיניות ומעשה
מחבר: פרופ' יחזקאל דרור


הציונות כמהפכה בהיסטוריה הינה הצלחה יוצאת דופן. לא זו בלבד שהיא חוללה תפנית חדה בתולדות העם היהודי על ידי הקמתה של מדינה יהודית וריכוז בה של כמחצית העם היהודי, אלא שתוצאות המהפכה תואמות עקרונית את כוונות הוגיה ומחולליה. בין ההסברים לתופעה נדירה זו נכלל ריבוי החזונות המעובדים היטב שליוו את המהפכה הציונית וכיוונו אותה.1 יחידה במינה היא העובדה שאותו אדם כתב אוטופיה ציונית, פרסם תכנית מדינית מפורטת וגם שימש כמייסד התנועה הציונית המודרנית ועמד בראשה – והרי זה בנימין זאב הרצל.

מאז הקמתה של מדינת ישראל כמעט ולא נכתבו בה אוטופיות וזה הדין בעם היהודי. יש בכך משום סימן המעיד על חולשות ביצירתיות הערכית וכן מיעוט ההגות העתידנית המלווה בהעדר מדיניות ארוכת טווח בתחומים רבים. בתנאי מדינת ישראל והעם היהודי, יש בכך משום סיכון העתיד. מכאן הצורך לעודד ולדרבן חשיבה ודמיון עתידניים, בין השאר כבסיס לתכנון מדיניות, כולל כתיבת אוטופיות ועיבוד חזונות מעשיים.

הגות עתידנית מתחלקת לשלוש רמות לפי אופקי הזמן ומידת המציאותיות: אוטופיות; חזונות מעשיים; ותכניות פעולה לטווח קצר ובינוני.

אוטופיה היא ביטוי של ערכים המתורגמים לדפוסי חברה דמיונית השונה רדיקאלית מהמצב הקיים. אוטופיות אינן מוגבלות למה שנראה בר ביצוע. יתר על כן, אוטופיות אינן קובעות מועד מימוש ובדרך כלל גם אינן מצביעות על דרכי ביצוע, אף שיש אוטופיות שהמחבר מקווה כי יתממשו והמוצגות כקריאה לתמורה חברתית. יחד עם זה, בתנועה הציונית היה שילוב מיוחד במינו בין אוטופיות למעשה, שכן הציונות כולה הייתה תנועה אוטופית וגדושה במעשים אוטופיים מעבר לעצם החלום של הקמת מדינה יהודית בארץ האבות, כגון התנועה הקיבוצית. יחד עם זאת, גם אוטופיה חייבת להביא בחשבון מאפייני יסוד של בני אדם כפי שהם נראים למחבר – להבדיל ממיתוסים או ממדע בדיוני, היכולים לתאר יצורים דמיוניים החורגים בעצם מהותם מבני אדם ומבעלי חי מוכרים אחרים.

חזון מעשי שונה במהותו. הוא בא לתאר מצב רצוי במועד נתון, שיש בו תמהיל בין חדשנות להמשכיות של המצב הקיים, ושהוא בר ביצוע גם אם נדרש לכך מאמץ מרבי. בכך הוא משמש מצפן ממשי למדיניות שאינה בחזקת מהפכה או תמורה רדיקאלית מסוג אחר. יתר על כן, חזונות מעשיים משמשים כלי מוכר ושכיח בתכנון מדיניות בו משתמשים ארגונים ומדינות. ומצויות שיטות מוכרות ואנשי מקצוע לעיבוד חזונות מעשיים – בניגוד לכתיבת אוטופיות שהיא בעיקרה עניין להגות אישית של בעלי חזון ושאר רוח.

תורת תכנון המדיניות המודרנית, הן בממשל הן בארגונים עסקיים, ממליצה על הכנת חזונות מעשיים ככלי חשוב של מנהיגות אסטרטגית. חזון מעשי גם משמש דרך לגיבוש הסכמה כאשר משתפים בהכנתו גורמים מעוניינים, שכן קל יותר להשיג הסכמה על עתיד רצוי מאשר על פעולות בהווה הפוגעות באינטרסים עכשוויים. יתר על כן, חזון מעשי עוזר לדרבן מאמץ בהציגו יעדים שאפתניים אך לא בלתי-אפשריים.

אופק הזמן של חזון מעשי צריך להיקבע על ידי אורך התקופה הדרושה לחולל שינויים של ממש מצד אחד ועל ידי גבולות היכולת לראייה מראש מצד אחר. בדרך כלל אופק הזמן של חזונות מעשיים הוא כעשרים עד שלושים שנה קדימה, כך שחזון מעשי שמכינים אותו כעת יציג תמונת עתיד רצויה ואולי אפשרית לשנים 2025 עד 2035. המבחן למעשיותו של חזון מעשי הוא בבניית תרחישים המראים בשלבים, נאמר של חמש שנים כל אחד, כיצד ניתן להגיע מהמצב הנוכחי לעתיד המתואר בחזון המעשי. יחד עם זה, יש בחזון גם מרכיב חיוני של הבהרת יעדים ויש בו גם מקום לדמיון יוצר, אך במגבלות קשיחים בהרבה מאשר באוטופיות.

הבסיסים העיקריים לכתיבת אוטופיה הם ערכים ודמיון, לעתים יחד עם תחושה לתהליכים היסטוריים; ואילו הבסיסים העיקריים להכנת חזון מעשי הם הכרת המציאות, יכולת חיזוי יחד עם רגישות לאי-וודאות, הבנת תהליכי התפתחות הקובעים את שלבי המעבר ממצב נוכחי למצב עתידי, וערכים המתורגמים ליעדים ממשיים יחד עם תמחיר. דוגמא טובה ויחידה במינה לחזון מעשי שהוכן בישראל הוא "פרויקט 2020" שגם תרם מעשית לתכניות המתאר הארציות, אלא שהוא מיושן וחלקי ובעל עמדות ערכיות שנויות במחלוקת בראייה יהודית-ציונית.

יש גם מקום וצורך ב"חלומות-בלהה מעשיים" דהיינו, תיאורי מצב עתידי העלול להתממש בזמן נתון שהוא גרוע וגם גרוע מאד. מקבילה לחלום-בלהה מעשי היא "דיסטופיה", דהיינו אוטופיה שלילית. דיסטופיה באה להזהיר מעתיד רע שאינו ממשי וקרוב להתממש ואילו חלום-בלהה מעשי בא להציג מצב גרוע העשוי להתממש בעתיד הנראה לעין. בו בזמן שדיסטופיה משמשת כמעין אזעקה המצביעה על סכנה רחוקה, הרי חלום-בלהה מעשי מצביע על סכנות מוחשיות וקרובות יחסית. לכן יכול חלום-בלהה מעשי לשמש כ"מצפן שלילי" לתכנון מדיניות המראה כיוונים שיש להתרחק מהם – וזה דבר חשוב, שכן מניעת היווצרותו של עתיד רע הוא יעד חשוב ביותר לתכנון מדיניות יחד עם השאיפה להתקדם למצבי עתיד רצויים.

שותף לאוטופיות וחזונות מעשיים הצורך בהעמדת בסיס ערכי, בין חדשני מאד ובין בנוי על ערכים קיימים המיושמים למצבי עתיד בפירוט זה או אחר. יוצא מכך שמה שנחשב על ידי בעלי השקפה מסוימת כאוטופיה או חזון מעשי עשוי להתקבל על בעלי ערכים נוגדים כדיסטופיה וחלום-בלהה מעשי. כך, למשל, תיאור מצב בו האנושות מצמצמת את השימוש בטכנולוגיה תוך ירידה ברמת החיים החומרית, כאשר במקביל יש הקפדה על שימור הסביבה, ייחשב על ידי בעלי השקפת עולם "ירוקה" לאוטופיה ואילו בעלי השקפת עולם "טכנולוגית" יראו באותו תיאור דיסטופיה.

עקרונית אוטופיה רחוקה יותר מהמצב הקיים ואינה בחזקת כלי לתכנון מדיניות ואילו חזון-מעשי קרוב למציאות ומשמש במודע בסיס לתכנון מדיניות. אך ההבחנה בין השניים אינה חדה ולא תופסת בכל מקרה. יש חזונות עתיד רבים שהם בין אוטופיה לבין חזון מעשי, כמו ספרו של שמעון פרס מזרח תיכון חדש. לעומת זאת, ההבחנה בין אוטופיות וחזונות מעשיים מצד אחד לתוכניות פעולה מצד שני היא חדה וברורה.

הרמה השלישית של הגות עתידנית כוללת תכניות פעולה מפורטות במידה זו או אחרת לטווחי זמן קצרים או בינוניים, בדרך כלל שנה עד חמש שנים. תכניות פעולה הן כלי מוגדר של תכנון מדיניות וניהול בהם מרבים ארגונים איכותיים להיעזר. אולם מסוכן להתייחס לתכניות פעולה כמיטת סדום, במיוחד בעידן של שינוי מהיר כשלנו. ככל שקצב השינוי מהיר יותר, על תכניות הפעולה להיות גמישות יותר תוך התאמה לפי הצורך לנסיבות חדשות שלא ניתן היה לראותן מראש.

הכנת תכניות פעולה היא מלאכה מקצועית. גם תכניות פעולה מחייבות הבהרה של יעדים וקביעת סדרי קדימות. זאת ברמה קונקרטית יותר מאשר בחזונות מעשיים וכל שכן באוטופיות. יתר על כן, תכניות פעולה חייבות לכלול דיון במשאבים הדרושים ולכן יש לשלבו עם תקצוב רב שנתי.

אם כן, מבחינה עיונית עומד לפנינו מדרג של חשיבה וגם חלומות בדבר העתיד: אוטופיות הן הרמה ה"חזונית" ביותר; חזונות מעשיים עומדים בין חזון למציאות; ואילו תכניות פעולה קרובות למציאות. שלושתם יחד מדרבנים ליבון ערכים ומהווים בסיסים חשובים לשאיפה להשפיע על העתיד, על ידי השפעה על דעת הציבור ועל ידי פעולה ממשלתית, חברתית או אישית – לפי העניין ובדרכים שונות. מכאן שאם עם ומדינה רוצים לעסוק ברצינית ב"אריגת עתיד", כביטויו של אפלטון בספרו המדינאי, אזי הם זקוקים למנה גדושה של הגות וכתיבה אוטופית, הכנת חזונות מעשיים ועיבוד תכניות פעולה רב-שנתיות. אלא שקיימת חלוקת עבודה בהכנתם של כל אלה: כתיבת אוטופיות הוא עניין ליחידים בעלי מעוף מחשבתי. הכנת חזונות מעשיים היא משימה חצי-חזונית וחצי-מקצועית הן ליחידים בעלי ידע, הן לגופי חברה אזרחית הן לארגונים וממשלות. ואילו עיבוד תכניות עבודה הוא באופן מובהק משימה ארגונית-מקצועית.

אוטופיות ודיסטופיות, חזונות מעשיים וחלומות-בלהה מעשיים, תכניות פעולה - שלושתם בשילובים שונים משמשים מורי דרך ובסיסים חיוניים למאמצים להשפיע במודע על העתיד. אך אין זה מובן מאליו שצריך לנסות ולהשפיע במודע על העתיד: אם העתיד לא איכפת לנו או אם אנו בטוחים שהעתיד יהיה טוב גם ללא מאמץ מודע מצידנו להשפיע עליו, אזי אין צורך באריגת עתיד על ידי התערבויות שקולות בתהליכים היסטוריים. זה בהחלט לא המצב ביחס לישראל כמדינה יהודית וביחס לעם היהודי. השאיפה היהודית והציונית היא להבטיח עתיד משגשג לעם היהודי ולישראל יהודית ודמוקרטית שהיא מדינת העם היהודי וניצבת במרכזו. לדאבון הלב, עתיד כזה כלל וכלל אינו מובטח. להפך, מגמות רבות בישראל ובתפוצות טומנות בתוכן חשש ממשי לשקיעה2 וגם, חלילה, מפולת.3

לכך יש להוסיף שעצם הערכים של "ציונות", "מדינה יהודית" ו"שגשוג העם היהודי" לא זוכים לדיון מבהיר המתאים את מושגי העבר לנסיבות החדשות של המאה העשרים-ואחת ובכך מכשיר אותם לשמש מורה דרך לעתיד. מכאן הצורך לעודד ולדרבן כתיבת אוטופיות והכנת חזונות מעשיים בישראל ובעם היהודי, הן לצורך הבהרתם של ערכים והן כבסיס חיוני לתכנון מדיניות וקבלת החלטות שיש בהם כדי להצעיד את העם והמדינה בכיוון לערכים המובהרים.

בכך חשיבותם של אוסף זה והיוזמה לעודד חשיבה וכתיבה על דימויי עתיד רצויים בראייה יהודית-ציונית. כדי להוסיף ולהגביר את התועלת שבהגות וכתיבה אלה כמצפן למדיניות ומעשה, אסיים מבוא קצר זה עם שש המלצות למתעתדים לאמץ את שכלם ואת כוחם הנפשי בכתיבת אוטופיות וחזונות מעשיים לעם היהודי ולמדינת ישראל יהודית-ציונית ודמוקרטית:

  1. הבהר לעצמך האם כתיבתך היא בחזקת אוטופיה או בחזקת חזון מעשי והיה עקבי בכתיבה בהתאם.
  2. בין שאתה כותב אוטופיה ובין שאתה כותב חזון מעשי, עליך לפרש ולנתח לעצמך ולקורא את הערכים עליהם כתיבתך מושתתת ואת היעדים שברצונך לקדם, עם פי סדר קדימויות.
  3. גם אם הנך כותב אוטופיה, היא עוסקת בבני אדם, ביהודים ובציונים. לכן, עם כל היותה של אוטופיה דמיונית, עליה להישאר במסגרת מגבלות הבנויות לבני אדם ולחברות, כולל העם היהודי ומדינת ישראל על סביבותיה.
  4. במידה ואתה כותב חזון מעשי, עליך לקבוע לעצמך ולהציג בבירור את אופקי הזמן אליהם אתה מכוון.
  5. כן, בחזון מעשי עליך להישאר בגבול הבר-ביצוע תוך מאמץ במסגרת הזמן שקבעת לעצמך.
  6. גם אם הדבר לא נקבע במפורש, יכול אתה לבחור בדרך השלילה ולכתוב דיסטופיה או חלום-בלהה מעשי, שכן מתוך הלאו גם נשמע הכן.

***

מחלקת החינוך של הסוכנות היהודית בכללותה והיחידה למחקר ופיתוח בה בפרט, יחד עם בעלי מחשבה נוספים, יזמו את הפרויקט לו מוקדש ספר זה. על כך הם ראויים להערכה רבה. שכן לכתיבת אוטופיות וחזונות מעשיים על עתידם של העם היהודי ומדינת ישראל חשיבות חינוכית רבה מאד בעידוד הגות יצירתית, בהבהרת ערכים ובהעמדת סמלים חינוכיים ואתגרים מעשיים. האוטופיות והחזונות המעשיים שייכתבו במסגרת הפרויקט בוודאי ישמשו חומר חשוב בחינוך היהודי והציוני ואחדים מכותביהם יצטרפו למעגל הוגי הדעות היהודיים-ציוניים. חשוב לא פחות הוא עצם העמדת הנושא של עתיד העם היהודי וישראל כמדינה יהודית-ציונית על סדר היום של השיח הציבורי, הנוטה יותר להתמקד בצרות עכשוויות וכך מאבד את המצפן לעתיד.

אולם, כמוסבר, אוטופיות ובמיוחד חזונות מעשיים חיוניים גם לצורך עיצוב מדיניות ארוכת טווח תכליתית. בכך עוסק המכון לתכנון מדיניות עם יהודי שהוקם ביוזמת הסוכנות היהודית כגוף מקצועי בלתי-תלוי ל"מחקר ופיתוח מדיניות" (Think Tank). אוטופיות וחזונות מעשיים הם בסיסים חשובים למילוי משימותיו של המכון בהציגם מצפנים ערכיים להחלטות ומעשה. המכון ילמד כל אשר ייכתב במסגרת היוזמה שספר זה משמש לה בסיס וייעזר בו בתכנון מדיניות כוללת וארוכת טווח עבור העם היהודי. בכך מובטחת לכותבי האוטופיות והחזונות המעשיים גם השפעה על קבלת ההחלטות בקרב קובעי המדיניות, בנוסף לחשיבות הערכית והחינוכית של יצירותיהם לכלל העם היהודי.

הערות שוליים:

  1. הדבר בולט לעין בעיון באוטופיות הציונות וניתוחן. ראה רחל אלבוים-דרור, המחר של האתמול, כרך ראשון: האוטופיה הציונית, כרך שני: מבחר האוטופיה הציונית (ירושלים: יד בן-צבי), הדפסה שלישית, 2001.
  2. ראה יחזקאל דרור, "אקדמה למדיניות עם יהודי". כיוונים חדשים, גיליון מס' 1, דצמבר 1999, עמ' 22-42; וכן יחזקאל דרור, "בין שגשוג לשקיעה – והרשות נתונה: עתיד ישראל כמדינה יהודית-ציונית". כיוונים חדשים, חוברת 3, אוקטובר 2000, עמ' 83-109.
  3. ראה יחזקאל דרור, "עם הניצב מול רשע זוועתי", כיוונים חדשים, גיליון מס' 8, אפריל 2003, עמ' 56-69.
ביבליוגרפיה:
כותר: חזון כמצפן למדיניות ומעשה
מחבר: דרור, יחזקאל (פרופ')
שם  האתר: הסוכנות היהודית לארץ ישראל. המחלקה לחינוך יהודי ציוני
בעלי זכויות : הסוכנות היהודית לארץ-ישראל. המחלקה לחינוך יהודי ציוני. המרכז לתכנים ותקשוב
הוצאה לאור: הסוכנות היהודית לארץ-ישראל. המחלקה לחינוך יהודי ציוני. המרכז לתכנים ותקשוב
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית