הקמת גדר הצפון במרד הערבי ושאלת כישלונה : בחינה מחודשת : היחס אל טגארט ואל מערכת הגדר

טגארט, שהיה מומחה אימפריאלי, היה עצמאי ולא כפוף לאדמיניסטרציה בארץ-ישראל או למפקד הצבא. הוא נשלח על ידי שר המושבות והיה אמור להגיש את המלצותיו לנציב העליון ולשר. העובדה שטגארט היה בטוח שהממשלה הבריטית תאשר את הקמת הגדר למרות כישלון הניסוי, ויכולתו למסור את בניית הגדר ל'סולל בונה' ללא מכרז, מעידות על חופש הפעולה הנרחב שניתן לו.⁹⁷

האדמיניסטרציה בארץ-ישראל התנגדה לתפיסתו של טגארט ולדרך שבה ניהל את בניית הגדר. הלל דן, ממנהלי 'סולל בונה', העיד כי 'לא כל פקידי האדמיניסטרציה הבריטית בארץ קיבלו בעין יפה את מרותו של האורח מהודו [ו]טינתם אליו רבתה'.⁹⁸ טגארט עצמו כתב אל הכהן בנוגע לגדר כי 'הממשלה אינה מבינה ואין בה רוח של שיתוף פעולה בנושא חשוב כל כך [...] יש לסלק כל מי שאיננו יכול להוציא אל הפועל'.⁹⁹ ניתן לשער שטגארט עורר את התנגדות הפקידות הגבוהה לא רק בתפיסותיו אלא גם בכך שכפה עליהם את המלצתו להקים את הגדר, ושעקף אותם ומסר את בנייתה לידי 'סולל בונה' ללא מכרז. עם זאת כאשר סיים טגארט את שליחותו הראשונה, ביוני 1938, בעיצומה של בניית הגדר, הכינה לו האדמיניסטרציה מסיבת פרדה יוצאת דופן במלון 'המלך דוד', ועל השולחנות פרשו את דגם גדר הצפון. יש להניח שמיזם הגדר והוצאתו אל הפועל הרשימו אותם למרות הכול. הם כינו את הגדר Tegart's Wall, ביטוי המלמד גם הוא על הערכה אף שטגארט לא היה אהוד עליהם. יש להניח שעם עזיבתו את ארץ-ישראל חשו אנשי האדמיניסטרציה והמשטרה הקלה מהלחץ הבלתי פוסק שלו לקדם את המלצותיו.

שר המושבות מלקולם מקדונלד (MacDonald) ביקש לפגוש את טגארט מיד עם שובו מארץ-ישראל לאנגליה, כיוון ש'איננו יכולים לאפשר לעצמנו לאבד ולו גם פיסה קטנה מהמתקפה שלנו במלחמה בטרוריזם. החובה העיקרית שלנו היא להכניע את הטרור'.¹⁰⁰ ואילו הנציב העליון ביקש שטגארט יחזור לארץ-ישראל לסייע במלחמה בטרור, והשהה את כל תכניות הארגון מחדש של המשטרה עד בואו לביקורו השני בארץ.¹⁰¹ גם מפקד הצבא החדש רוברט (בוב) היינינג (Haining), שנכנס לתפקידו באפריל 1938, ראה בטגארט איש בעל סמכות מקצועית בתחומו. הוא התכתב עם טגארט כשזה שהה בלונדון וביקש ממנו שיחזור בכל דרך 'כאיש קשר עם עבר הירדן [...] זה נשמע דחוק אבל במחשבה שנייה צריכים למצוא איזשהו תפקיד להבטיח את שהייתך [בארץ-ישראל] לפרק זמן'.¹⁰² סונדרס המפכ"ל הסתייג מחזרתו של טגארט לארץ-ישראל, מחשש שיעמוד בצלו ויאבד מעצמאותו.

הציבור היהודי התייחס בתחילה בחשדנות אל '[היועץ] הבנגלי',¹⁰³ כיוון שהוא סבר שיש לשוב ולשלב שוטרים ערבים במשטרה. אך משה שרתוק שהכיר היטב את טאגרט ואת גישתו הרגיע את החששות.¹⁰⁴ מנהיגות היישוב לרבדיה השונים הכירה את ביקורתו על המשטרה והאדמיניסטרציה משיחות רבות שניהלו עמו משה שרתוק, דב יוסף, גרשון אגרון, אבא חושי, הכהן ואחרים.¹⁰⁵ הם היו ערים לוויכוח הנוקב של טגארט עם צמרת הממשלה בנוגע לגדר,¹⁰⁶ ואף על פי כן דעתה של האדמיניסטרציה בנוגע לגדר היא שהשפיעה עליהם. הכהן היסס מאוד לפני שקיבל את העבודה לבניית הגדר: רק 'לאחר הפגישות עם [...] יוזמי הגדר וחסידיה, - מושל הגליל מר קירקברייד ובעיקר היועץ המיוחד לענייני ביטחון שהתארח כמה חודשים בארץ, סר צ'ארלס טגארט, נתמלאתי גם אני אמונה בערך הדבר ואפשרות הגשמתו'.¹⁰⁷ הציבור היהודי התרשם שטגארט ביקש 'בלב תמים וברצון כן פתרון שלם לימים ארוכים'.¹⁰⁸ לכן עוד בטרם סיים טגארט את שליחותו הראשונה, כבר במהלך בניית הגדר, ביקש חיים וייצמן מהלשכה הציונית בלונדון לפנות אל שר המושבות הנכנס מקדונלד ולבקש להאריך את שליחותו.¹⁰⁹ כאשר הגיע זמנו של טגארט לסיים את שליחותו הראשונה כתב ה'פלסטיין פוסט' שנוכחותו של 'צרלס טגארט [...] השרתה ביטחון שניתן להכריע את הטרוריסט הארץ-ישראלי.110 לא פלא אפוא שהיישוב אימץ את המונח הבריטי 'חומת טגארט', מה עוד שהוא עצמו היה שותף מלא לבנייתה.

הערבים בארץ-ישראל ובסביבותיה ראו בגדר ובטגארט עצמו איום. הגדר, שכונתה אף בפיהם 'חומת טגארט', נתפסה אצלם באור שלילי, כחיץ שנועד לנתק את צפון ארץ-ישראל מסוריה ומלבנון על ידי גדר ה'מזכירה לנו את חומת סין'.¹¹¹

הערות שוליים:

הממשלה לא אישרה בדרך כלל שום בקשה באופן גורף, כך למשל לא אושרה הוספת גלאים חשמליים, אולם טגארט הביא לאישור גלאים נוספים ליד מצודת נבי יושע.
דן (לעיל, הערה 49), עמ' 126.
טגארט אל הכהן, 8 באוגוסט 1938, אצ"מ, S25/4846. מדברי טגארט אלה עולה שהיה פער בין הנציב לממשלתו ביחס להמלצות טגארט, ראו: הערות לפגישה (לעיל, הערה 52).
הערות שר המושבות בכתב יד, 5 ביוני 1938, Pro. CO 733/383/75742
שר המושבות אל הנציב העליון, 31 באוגוסט 1938, מסמכי טגארט, קופסה 1, תיק 5.
היינינג אל טגארט, 8 באוגוסט 1938, מסמכי טגארט, קופסה 4, תיק 4-3.
המילה נוקבה וההשלמה שלי. ראובן זסלני אל דב יוסף, בכתב יד, 19 בינואר 1938 (חמישה ימים לפני שטגארט מסר את הדוח), בראש תיק אצ"מ, S25/22734
כך כתב שרתוק במכתבו לתשבי: 'אני בקשר אמיץ עם טגארט ויחסו אחר לגמרי', שרתוק אל תשבי, 23 בספטמבר 1938, אצ"מ, S25/4846
במחלקה המדינית פתחו תיק מיוחד למגעים עם טגארט. ראו: אצ"מ, S25/4846; טגארט, יומן ארץ-ישראל, 18 ו-28 בדצמבר 1937, מסמכי טגארט, קופסה 4.
הכהן (לעיל, הערה 1), עמ' 68.
חבס (לעיל, הערה 33), עמ' 12.
מ' בוגדן, 'עם הגודרים', דבר, 19 ביולי 1938; חבס (שם), עמ' 37.
וייצמן אל גב' דוגדייל (Dugdale), מברק אל הלשכה המדינית בלונדון, 26 במאי 1938, אצ"מ, S25/4846
Palestine Post, 14 June 1938
'Sir Charles Tegart Palestine Press Cuttings', מסמכי טגארט, 'אל דיפע', 2 במאי 1938.