הסדרי נגישות
עמוד הבית > מדעי הרוח > היסטוריה > ערים, מדינות ואימפריות > יוון העתיקה
מוסד ביאליק


תקציר
התמורות שחלו בכלכלה של יוון העתיקה, החל במאה הרביעית ועד אמצע המאה השניה לפנסה"נ.



דפוסים וטיפוסים של מהפכה חברתית-כלכלית ביוון
מחבר: פרופ' אלכסנדר פוקס


סימני-ההיכר של התקופה הקלאסית בתולדות ה'פוליס' היוונית, למן מלחמות פרס ועד למוצאי המלחמה הפילופוניסית, הם איזון ורגיעה. הפערים החברתיים היו מועטים יחסית. במרביתן של מדינות יוון היה קיים מעמד בינוני חקלאי רב-מניין ומבוסס. השאלה החברתית והשאיפה לתמורה חברתית-כלכלית היו עניין שולי בלבד בחייה של יוון הקלאסית. בעשרות השנים הראשונות של המאה הרביעית שוב עולה בעיה חברתית חריפה, בסוף שנות השבעים של מאה זו פורצת הראשונה בשורה ארוכה של מהפכות, שילוו מעתה את חיי יוון עד לכיבוש הרומי באמצע המאה השנייה לפנסה"נ.

התהליכים הכלכליים, שמכוחם מסתברת עלייתה מחדש של הבעיה החברתית בכל חריפותה למן המאה הרביעית ואילך, הם, בעיקר, דלדולו של הקניין הקרקעי הקטן והבינוני והיווצרותו של קניין קרקעי מקיף, מזה, והתפתחותו של משק דמוי-קאפיטאליסטי בחרושת היוונית, מזה. תהליכים אלה פעלו - אף-כי בהדגשות שונות ובאינטנסיביות שונה - הן במדינות מתקדמות מבחינה כלכלית, כמו אתונה, הן במדינות אגראריות, כמו ספארטה.

למן אמצע המאה השישית ואילך חל באטיקה תהליך איטי של פיצול הקניין הקרקעי מכוח חוק-הירושה האתונאי, שלא הכיר בזכות הירושה של הבן הבכור, וקבע חלוקת הרכוש בין הבנים והבנות. ההורשה באמצעות צוואה, שהותרה בחוק האטי אחרי סולון, פעלה פעולה איטית באותו כיוון. מעשי ההרס השיטתי של החקלאות האטית - השמדת יבולים, כריתת עצים ומטעים, השמדת ציוד ושריפת מבנים - שנעשו בשנות המלחמה הפילופוניסית בידי הצבא של ספארטה, יותר משפגעו במשק הגדול והבינוני פגעו במשק הקטן, שהיה במחציתה השנייה של מאה ה', מכוחו של תהליך הפיצול, יחידת הייצור החקלאי הנפוצה ביותר באטיקה. רבים מן המשקים הקטנים לא שוקמו אחרי עשרים-ושבע שנות המלחמה הפילופוניסית, והוצעו למכירה. הון שמקורו במסחר, בחרושת ובעסקי כספים הוזרם לסקטור החקלאי של אטיקה, ומשקים אחדים, או רבים, במקומות שונים באטיקה, נעשו קניינו של משקיע אחד. כך נתרחב קניין קרקעי מקיף, שעיבודו בעיקר בידי עבדים חקלאיים.

אף בספארטה פעל תהליך הריכוז של הקניין הקרקעי, שהואץ שם על-ידי המענקים הגדולים שהעניקה פרס לספארטה בשנים האחרונות של המלחמה הפילופוניסית. מן הזהב והכסף הפרסי צברו משפחות ספארטאיות מעטות הון כספי רב. ברם, מפאת המבנה המיוחד של הכלכלה הספארטאית אי-אפשר היה להשקיע הון זה אלא בקניין קרקעי בלבד. מששונה בראשית המאה הרביעית חוק-הירושה בספארטה והותרה הורשה באמצעות צוואה והעברת-רכוש כדרך מתנה - הותרה, למעשה, מכירה של 'נחלת-היסוד הספארטאית', כולה או חלקה, על-ידי מתנה פיקטיבית או הורשה פיקטיבית. כתוצאה מכך החל מתרכז קניין קרקעי רב בידי משפחות ספארטאיות מעטות. תהליך זה, שסימניו ניכרים כבר קודם-לכן, לא נעצר עד לאמצע המאה השלישית, עת נותרו בספארטה כשבע מאות בעלי נחלת-יסוד בלבד, מהם כמאה שהיה בידם קניין קרקעי רב בנוסף על ה'קלארוס'. ואילו השאר, שאבדה להם נחלת-היסוד, קיפחו אף את זכויות-האזרח שלהם.

בד בבד עם תהליך דלדולו של המשק הקטן והבינוני וריכוזו של הקניין האגרארי בידיים מעטות עולה בחרושת של ה'פוליס' היוונית תהליך התפתחותו של משק דמוי-קאפיטאליסטי. בית-המלאכה הקטן (בעל בית-המלאכה, בנו או בניו, שוליה או שוליות, סך-הכול כ- 2-6 עובדים), שהיה אופייני ל'פוליס' הקלאסית, נשאר צורת-הייצור החרושתי הרווחת גם במאה הרביעית; ברם, הולכות ומתפתחות גם יחידות-ייצור גדולות יותר - בתי-מלאכה המעסיקים 20-30 פועלים, ובמקרים יוצאים מן הכלל אף מאה פועלים ומעלה, לא מעט מן התוצרת של בתי-מלאכה גדולים אלה נועד לייצוא. יחידות הייצור החדשות, שהיו מעין בתי-חרושת, התבססו כמעט רק על עבודת עבדים. אל התמורות בתחום החרושת נתלוו התפתחויות בארגון המסחר, בעיקר הסחר הימי הבינלאומי, ובמשק הכספים. בעקבות גידולו של מחזור הכספים ביוון הושקע הון רב יותר בחרושת ובסחר-החוץ, וכן התפתחו צורות חדשות של אשראי למימון הפעילות הכלכלית.

כאמור, תהליכים אלה לא היו מוגבלים ל'פוליס' שכלכלתה מתקדמת; הם ניכרים, אם-כי בשיעור אחר ובאינטנסיביות שונה, גם באזורים האגראריים של פנים הארץ, לרבות פנים הפילופוניסוס, וספארטה בכלל.

ואלה התוצאות העיקריות של התמורות שחלו בכלכלה היוונית במחציתה הראשונה של המאה הרביעית: גידול של פרוליטאריון כפרי, שנמנו בו מחוסרי-קרקע ובעלי אחיזה מועטת בלבד בקרקע; גידול מספרי של פרוליטאריון עירוני, שנוספו עליו איכרים שקיפחו את אחיזתם בקרקע ועברו לגור בערים; עלייתה של אבטלה הן בכפר הן בעיר: בכפר - בשל הנטייה של בעלי הקרקעות לעבד את אחוזותיהם בעיקר בעזרת עבדים , ובעיר – בשל העובדה שבבתי-המלאכה הגדולים הושתת הייצור על עבודת עבדים, ובשל המבנה של בתי-המלאכה הקטנים, שמלכתחילה לא איפשר קליטת עובדים נוספים; שינוי משמעותי במצב חלוקת הקניין - קרקעות ושאר נכסי דלא-ניידי, נכסי דניידי, הכנסות - בין אזרחי ה'פוליס', משנתרכז קניין רב יחסית בידי מעטים יחסית, וריבוי מספרם של 'מחוסרי-הכול' ובעלי קניין זעום בלבד.

בתקופה שלמן כיבוש המזרח בידי אלכסנדר מוקדון ועד לכניסתה של רומא למרחב היווני (323-215 לפנסה"נ,בערך) לא חל שינוי מהותי במבנה הכלכלה והחברה של יוון גופה, אף כי כיבושי אלכסנדר חוללו תמורות מופלגות במבנה הכלכלה והחברה של העולם העתיק.

בעקבות מסעו של אלכסנדר הגדול התחילה תנועה של הגירה יוונית לארצות המזרח; הגירה זו, שהיתה גם צבאית (שכירים מצבא אלכסנדר ומצבאות הדיאדוכים והאפיגונים) וגם אזרחית (מתיישבים מיוון ברחבי אסיה ובמצרים), נמשכה כשלושה דורות. אף שמצויים בידנו פרטים הרבה על דרכי ההתיישבות במזרח והתפצלותה בין הארצות השונות, אין לנו נתונים די-הצורך להעריך את ממדי ההגירה מיוון הערכה כמותית. ברם, אין ספק שהיתה ההגירה בעלת ממדים, והיה בה, אל-נכון, כדי להקל זמנית על המתיחות החברתית-הכלכלית ברבות מערי יוון. אולם ודאי לא היה להגירה למזרח די משקל להשפיע על המבנה הכלכלי-החברתי של מדינות יוון, ואף לא לעצור את התהליכים הכלכליים-החברתיים שהחלו במחציתה הראשונה של המאה הרביעית. ולעומת זאת, העלייה התלולה ברמת המחירים והירידה בגובה שכר-העבודה במשך שניים-שלושה דורות שאחרי אלכסנדר גרמו להחרפת הבעיה החברתית ביוון. משהחל אלכסנדר להזרים לשוק הכספים של ממלכתו החדשה את האוצרות הענקיים של האכמנידים, שמהם הופנה חלק נכבד ליוון, חל ביוון גידול במחזור-הכספים שהיה ללא תקדים. עקומת המחירים שניתן לשרטט לפי חומר אפיגראפי מלמדת, כי דור אחד אחרי אלכסנדר (בשנת 300, בקירוב) היו המחירים ביוון גבוהים בחמישים אחוז, בערך, משהיו לפני כיבוש המזרח. ואולם בעוד העליה במאה הרביעית תאמה בשכר-העבודה את העלייה האיטית במחירים, הרי בדור שלאחר אלכסנדר נשאר שכר-העבודה סטאטי ואף ירד, והכנסתו של העובד הבלתי-מקצועי, ואף של המקצועי, ירדה עד לגבול המחייה. רק במחציתה הראשונה של המאה השלישית מתחילה ירידה איטית במחירים ומסתמן ייצוב-מה של הפער בין המחירים והשכר, אף שהמחירים היו גבוהים משהיו לפני אלכסנדר, והשכר - נמוך יחסית, ולעתים אף אבסולוטית, משהיה.

פרק-הזמן של שניים-שלושה דורות שלאחר כיבוש המזרח היה תקופה של שגשוג בכלכלה של יוון: בחרושת היוונית, שייצורה מכוון עתה לשוק שנתרחב בעקבות הכיבוש ועל-ידי תנועת ההתיישבות גם יחד; בסחר-החוץ, שהיקפו גדל מפאת אותן הסיבות עצמן ; ובעסקי-הכספים, שנתלוו אל המסחר ואל החרושת. אין תימה, כי בנסיבות אלה גדל הפער הכלכלי ביוון אף מעבר למה שהיה לפני כיבושי אלכסנדר.

בשנים שחלפו בין כניסתה של רומא למרחב היווני, בשלהי המאה השלישית לפנסה"נ לבין כיבוש יוון בידי רומא (בשנת 145 לפנסה"נ), נוסף גורם חדש בעל משמעות כלכלית: הלוחמה הרומית ביוון. למן שנת 215 לפנסה"נ ואילך ניהל הצבא הרומי שורה ארוכה של מלחמות על אדמת יוון, שהעיקריות בהן הן: המלחמות המוקדוניות הראשונה והשנייה, מלחמת אנטיוכוס השלישי, המלחמה בפרסאווס, והמלחמה האכאייית של שנת 146 לפנסה"נ. הלוחמה הרומית היתה שונה מן הלוחמה ההליניסטית והיתה מלווית מעשי הרס, החרמות, ביזה ושבייה המונית של אוכלוסים חופשיים. שבייתם של מאה וחמישים אלף מתושבי אפירוס בפעולת-מצוד אחת משמשת כעין דראמאטיזאציה לדרכי הלוחמה הרומית על אדמת יוו. נוכח ההאטה שחלה בלאו-הכי בפעילות הכלכלית ביוון מאמצע המאה השלישית לפנסה"נ ואילך בשל ההתפתחויות הפוליטיות והכלכליות במזרח ההליניסטי, ברור, כי השפעת הנוכחות הצבאית הרומית על המשק היווני בימי הפרוטקטוראט הרומי היתה קשה במיוחד. במחציתה הראשונה של המאה השנייה היה מצבה הכלכלי הכללי של יוון, או של חלקים גדולים של יוון, גרוע משהיה במאות הרביעית והשלישית, וגם הפער בין 'אלה שיש להם' ובין 'אלה שאין להם' גדול היה משהיה קודם-לכן.

מכוחם של תהליכים כלכליים אלה עלתה ביוון במאה הרביעית, ורווחה עד המאה השנייה, בעיה חברתית חריפה. תהליכים כלכליים אלה, ובעיה חברתית זו, הם רקעה של המהפכה החברתית-הכלכלית ביוון למן שנות השבעים של המאה הרביעית ועד אמצע המאה השנייה לפנסה"נ, עת נכבשה יוון בידי רומא.

לפריט הקודם

ביבליוגרפיה:
כותר: דפוסים וטיפוסים של מהפכה חברתית-כלכלית ביוון
שם  הספר: מדינה וחברה ביוון
מחבר: פוקס, אלכסנדר (פרופ')
תאריך: 1976
בעלי זכויות : מוסד ביאליק
הוצאה לאור: מוסד ביאליק
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית