ציור זה של מאיה כהן-לוי מבוסס על דימוי דגם החלונות של מגדלי עזריאלי בתל-אביב. על גבי המגדלים נראים עיגולים שחורים: מעין סימון מטרה על גבי המגדלים או מעין "פצע" או חתך שפוגע בשלמות הדימוי.
הביצוע של דגם החלונות משאיר זיכרון של מגע ידה של האמנית, של העשייה שלה, למרות הסדר והארגון. באופן שונה, העיגולים השחורים מדויקים ונדמה שנעשו בעזרת מחוגה. הפער הזה בין שני אופני הביצוע, מעניק ממד אנושי למגדלים, הופך אותם לשבריריים ופגיעים, באופן שונה מאוד מהדימוי שלהם במציאות: מגדלי עזריאלי מהווים סמל של עוצמה והצלחה כלכלית, הם מתנשאים מעל סביבתם ונראים למרחוק בשל גובהם.
למרות יצירתו של דגם, המגדלים הם בעלי נוכחות תלת-ממדית (המגדל העגול הוא בעל נפח). העיגולים השחורים על גביהם נראים כמודבקים, הם אינם נראים כחלק אורגאני מהמציאות המתוארת. העיגולים או המטרות השחורות מכניסים גורם מאיים לתוך הציור. הם יכולים להעלות בזיכרון את הפיגוע במגדלי התאומים בניו יורק (11 בספטמבר 2001), ולהצביע בכך על איום אפשרי על מגדלי עזריאלי, או איום על הערכים שהם מייצגים, על החברה שיצרה אותם, ואולי עצם קיומם של המגדלים, עצם העובדה שיצרנו אותם היא זו שעלולה להמיט עלינו אסון.
