הסדרי נגישות
עמוד הבית > מדעים > אקולוגיה ואיכות הסביבה > נופים ושטחים פתוחים עמוד הבית > ישראל (חדש) > חבלי ארץ, אתרים ומסלולי טיול > העמקים > עמק הירדן וים המלחעמוד הבית > ישראל (חדש) > אקולוגיה ואיכות הסביבה > שטחים פתוחים
אאוריקה : כתב-עת להוראת מדעים וטכנולוגיה


תקציר
המאמר דן במתח שבין שימור לפיתוח בים המלח. המערכות האקולוגיות של איזור ים המלח בסכנה ממשית לנוכח תכניות הפיתוח הכלכלי והתעשייתי. האינטרס הכלכלי על הצורך לשמר את העושר הנופי ואת מערכות החיים היחודיות לאזור ים המלח.



ים המלח - בין שימור לפיתוח
מחבר: צפריר רינת


המערכת האקולוגית של איזור ים המלח בסכנה ממשית לנוכח תוכניות הפיתוח התיירותי והתעשייתי של ישראל, ירדן והרשות הפלסטינית. מלת המפתח היא כמובן איזון, אך נדמה, שגם כאן, כמו במקרים רבים אחרים, גובר האינטרס הכלכלי של שמירת העושר הטבעי.

 

מבוא


איזור ים המלח הפך מאז התקדמות תהליך השלום לאחד מיעדי הפיתוח הכלכלי והתיירותי המרכזיים של ירדן, של ישראל ושל הרשות הפלסטינית. תוכנית הפיתוח הן מגוונות ורבות, אך המשותף לרובן הוא השינוי האקולוגי - תרבותי העמוק, שהן עשויות לחולל באיזור, שהוא בעל חשיבות עולמית. כבר כיום יש כ - 2,000 חדרי מלון מסביב לים המלח, שנבנו על ידי ירדן, ישראל והרשות הפלסטינית, ובעתיד מתוכננים להיבנות יותר מ - 30 אלף חדרים. גם אם תוכניות אלה יתממשו בחלקן, עשוי הנוף של ים המלח להשתנות מבלי הכר בעקבות הבנייה, הכוללת גם תשתיות כמו כבישים, מתקני פסולת ושפכים, מתקני נופש ומבנים לשימושים מסחריים.

על מנת לבחון את השלכות הפיתוח באיזור ים המלח הכינו לאחרונה מספר מומחים וארגונים לשמירת הסביבה בישראל מסמכי עמדה, בהם נבחנו אפשרויות הפיתוח השונות ואף גובשו המלצות שונות. במקביל התחילה בחודשים האחרונים היערכות למאבק ציבורי לבלימת תוכנית, שלדעת מסר מומחים, יש להעתיקן למקומות רגישים פחות מבחינה אקולוגית ולצמצם את היקפן.

כשהמדובר בתוכניות לפיתוח באיזור ים המלח, הכוונה היא, בדרך – כלל, לבנייה לאורך חופי הים או מעט מצפון לו, אולם מבחינה גיאוגרפית ואקולוגית, יש להתייחס לאיזור ים המלח כאל יחידה אחת, הכוללת בתוכה גם את המורדות המזרחיים של מדבר יהודה ואת המורדות המזרחיים של מואב, בצד הירדני. הארגון הבינלאומי "אקופיס". הפועל לשימור הסביבה במזרח התיכון, קבע בהתייחסותו לאיזור ים המלח כי זוהי "מערכת אקולוגית אחת, שאם לא נתכנן אותה ביחד, אנחנו עלולים לאבד אותה".


 

מקלט למלכים ולמורדים


ים המלח הוא גוף מים ארוך וצר, ונמוך באופן יחסי לסביבתו. הוא נמצא בגובה של 410 מ' מתחת לפני הים, אורכו כ - 50 ק"מ , ורוחבו המכסימלי הוא 17 ק"מ. ריכוז המליחות בו הוא 34 חלקים למאה לעומת 1.4 חלקים למאה במימיו במפרץ אילת, שהוא חלק מהים הפתוח המלוח ביותר בעולם.

החופים המזרחיים של ים המלח הם צרים במיוחד בגלל הירידה התלולה של מדרונות ההרים. בצד זה יש ריכוז גדול יותר של מעיינות ונחלים, שהזרימה בהם נמשכת לאורך תקופה ממושכת של השנה, ביניהם בולט נחל ארנון, היוצר קניון צר ומרהיב עם זרימה יחסית של מים. בצד המערבי יש מספר מעיינות בחלק הצפוני והמרכזי, כשהחשובים ביניהם הם המעיינות באיזור עין גדי. בסך הכל זורמים לים מצד זה כ – 125 מליון מטרים מעוקבים של מי נחלים ומעיינות, שהם מחצית מהכמות שזורמת אליו מהצד המזרחי. חשוב להזכיר גם את מעיינות הגופרית ליד הים בעין בוקק המנוצלים למטרות ריפוי.

לפי הגיאוגרף מנחם מרקוס, מדבר יהודה, שכמות המשקעים השנתית בו היא בין 50 ל- 150 מ"מ מים, הוא מעין גומחה צחיחה בתוך איזור לח המקיף אותו או מה שמכנים מדבר בצל הגשם. ההסבר לתופעה זו הוא, שענני גשם העולים מן הים התיכון נעים מזרחה לעבר שדרת ההר המרכזית של ישראל ובמהלך עלייתם לקו פרשת המים, בשל התקררות האוויר, הם מורידים משקעים. לאחר שחצו את קו פרשת המים מזרחה, יורדים ענני הגשם בירידה תלולה של 1,200 מ' לאורך 15 – 20 ק"מ ומתחממים. רסיס המים שנותרו בהם, מאבדים את יכולת ההתעבות שלהם, והם כמעט ואינם מורידים גשם באיזור המדבר וים המלח.

החוף המערבי של ים המלח, בעיקר בקטע שבין נחל קדרון ועין בוקק, מתאפיין בשרידי לגונות, במניפות סחף ובבתרונות חוואר. מניפות הסחף נמצאות בשפכי הוואדיות הגדולים על פני שטחים נרחבים שנוצרו ממשקעים שהוסעו על ידי הנחלים. בתרונות החוואר מורכבים מתערובת של חרסיות ובוץ גירי ששקעו בימת הלשון הקדומה, שכיסתה את האיזור. איזורי החוואר הבולטים הם מצפון ומדרום למצדה וליד קיבוץ בית הערבה ומורכבים מרמות שטוחות, המבותרות על ידי ערוצי וואדיות בעלי קירות זקופים. לכל הצורות הגיאולוגיות האלה חשיבות רבה בעיצוב הנוף של ים המלח, וברור שכל פגיעה בהן תשפיע על המראה האופייני של חופיו.

מערבית לחוף מתנשא היסוד הבולט ביותר בנוף, המקיף את ים המלח בצידו המערבי. זהו מצוק ההעתקים, תוצר של הפעילות הגאולוגית העשירה באיזור ים המלח. במצוק זה מתחפרים הנחלים הגדולים של מדבר יהודה, ובסלעי הדולומיט שלו נוצרו מערות ששימשו למגורי אדם בתקופות שונות בעבר. בים המלח התקיימה התיישבות אנושית שראשיתה בתרבות הכלקוליתית ( לפני 8,500 שנה) ושיאה בתקופה הרומית הביזנטית. האיזור שימש מקלט למלכים ולמורדים כמו הקנאים, שהשתלטו על מצדה, או לוחמי בר כוכבא, שנמלטו למערות בנחלי המדבר. איזור צפון ים המלח גם הפך למקוםהמקלט של כתות דתיות בימי הבית השני, שהתיישבו באיזו קומראן, ולנזירים נוצריים שהתיישבו מעט צפונה לים, במבואות יריחו. איזור זה, שזכה לכינוי "ארץ המנזרים", נפתח לביקורים רק לאחר חתימת הסכם השלום עם ירדן.

מבצר מצדה שבנה הורדוס , ראוי לאזכור מיוחד בהקשר זה, כיוון שאתר זה מושך אליו את מספר המבקרים הגדול בישראל. בשנה שעברה ביקרו במקום כ - 740 אלף מבקרים, ואחרי שנת אלפיים צפויים לבקר בו מליון ורבע מבקרית מדי שנה. מצדה ומבצרים מדבריים נוספים כמו דוק וקיפרוס הסמוכים ליריחו והרודיון שעל ספר המדבר במבואות בית לחם התפרסמו בזכות התבצרות הקנאים בתוכם בזמן המרד הגדול ברומאים, אולם יש חוקרים הסבורים, שהם הוקמו בעיקר כדי לשמש מרכזים לוגיסטיים ומנהליים וכדי לאחסן סחורות ואוצרות.

באיזור ים המלח התנהלה גם פעילות חקלאית ומסחרית ענפה; לא רק עדרי רועים אלא גם תעשיית תרופות ותבלינים, שהתפתחה באיזור עין גדי. יש אפילו עדויות לפעילות ימית למטרות מסחר, שהתנהלה בים המלח ושהגיעה לשיאה בתקופה הרומית והביזנטית.


 

אל תגע בציפור


למרות תנאי היובש ומיעוט מקורות המים התפתחה מסביב לים המלח מערכת אקולוגית מיוחדת במינה. על פני מרחקים קצרים ניתן למצוא באיזור המשתנה מבעלי חיים ים תיכוניים ועד בעלי חיים ערבתיים ומדבריים. למערכת זו יש חשיבות רבה כמרכיב הכרחי בפיתוח "תיירות ירוקה" (Eco Tourism) - תיירות המבוססת על טיולים בטבע מבלי לפגוע או להפריע לצומח ולחי המתקיימים בו.
בנחלים על גב ההר מצויות אוכלוסיות של מאות יעלים, שקיומן ברחבי המזרח התיכון בסכנה בגלל צייד. באיזור יש גם שפנים וצבאי מדבר ועופות דורסים כמו הנשר, הבז השחור והעיט הניצי. עד לשנות ה - 80 היו באיזור גם פרסים, אבל אלה נעלמו בשנים האחרונות. עד היום מוגדר האיזור על ידי צפרים כמו ד"ר יוסי לשם מהמרכז לחקר עופות נודדים של אוניברסיטת תל אביב "מצדה של העופות הדורסים". באיזור נאות המדבר ניתן למצוא בעלי חיים טרופיים כמו טרסיטרמית (ציפור שיר אנדמית קטנה) ושני מינים של חרדוני צב, שזהו האיזור הצפוני ביותר של תפוצתם העולמית. מינים ים תיכוניים רבים מהרי יהודה ומינים מדבריים מהנגב ומבקעת הירדן מגיעים עד למדבר יהודה: זוחלים כמו שממית העצים, לטאה ירוקה ולטאה זריזה, צב היבשה המצוי וצפע, ומבין הדו חיים - טריטון הפסים, הקרפדה הירוקה, צפרדע הנחלים והאילנית. מרתקת לא פחות היא אוכלוסיית הצמחים באיזור ים המלח ומדבר יהודה. מבין קבוצת הצמחים הסודניים - טרופיים, הנפוצים לאורך בקעת הירדן והמגיעים באיזור ים המלח לגבול תפוצתם הצפוני, ניתן לציין את ערף המדבר, באשן שלוש עלים, שיטת המדבר, שיטת הסוכך, ומורינגה רותמית. צמחיית המלחות והמעיינות המלוחים לאורך ים המלח מאופיינת בעיקר על ידי חברות של אשל, הכוללות חמישה מינים. על פי מסמך אקולוגי שהוציאה החברה להגנת הטבע, זהו אחד מריכוזי המינים הגדולים של הסוג אשל בעולם כולו.
התמונה שמתקבלת מתיאור קצר זה של המערכת האקולוגית - תרבותית של ים המלח, היא של עושר בלתי רגיל. מערכת עשירה זו שרדה בתנאי אקלים קשים והתאימה את עצמה לסביבתה, אך היא רגישה ביותר לשינויים שנגרמים לה מידי האדם. מידת הרגישות ניכרת כיום במיוחד בים המלח עצמו, שלא זורמים ממנו נהרות (כמו הירדן במקרה של הכנרת), והדבר מגביר את השפעת השינויים הטבעיים או האנתרופוגנים (מעשי ידי אדם) המתרחשים סביבו.


 

תעשייה, תיירות ופוליטיקה


ים המלח נמצא בתהליך של הצטמקות מתמשכת במאה הנוכחית משתי סיבות עיקריות: ניצול מקורות המים של הים, של נהר הירדן ושל הנחלים הזורמים אליו ממורדות ההרים, והפעילות התעשייתית של מפעלי ים המלח בחלקו הדרומי. הקמת סכרים לאורך הירמוך וביציאה הדרומית מהכנרת וניצול מי הנחלים הביאה לירידה מתמדת בכמות המים הזורמת לים המלח. ב - 1940 זרמו לים המלח כ - 900 מליון מטרים מעוקבים מהנחלים שבצידו המערבי, אולם ב - 1958 ירדה הכמות ל - 125 מליון.

בריכות האידוי של מפעלי ים המלח, הביאו לירידה נוספת במפלס המים של הים ולמעשה הפכו את האגן הדרומי של ים המלח לרצף בריכות. בבריכות אלה שוקעים חומרי גלם כמו מלח בישול וסידן כלורי, והתמיסות הללו מוזרמות, לאחר שאיבדו מחצית מנפחן, לאידוי נוסף. אחרי אידוי זה שוקע קרלניט, חומר גלם ממנו מופק אשלגן, ובתום שנה הוא נאסף ומוזרם למפעלי האשלג.

הזרמת המים לבריכות האידוי מהאגן הצפוני גרמה גם היא לירידת במפלס מי הים. למעשה נמצא כל האיזור הדרומי של ים המלח תחת השפעתה מרחיקת הלכת של הפעילות התעשייתית. ההשפעה המכריעה של מתקני התעשייה הקיימים על גובה פני הים ועל פני החופים עתידה עוד להעמיק לנוכח המספר הרב של מתקנים המתוכננים להיבנות, ושחלקם כבר בשלבי הקמה. הפעילות התעשייתית השפיעה, אם כי בהיקף קטן יותר, גם על הצד הירדני, שבו פועלים מפעלי האשלג ובריכות האידוי הירדנים. השפעת המפעלים בצד הישראלי מתפשטת גם לשטח הזיכיון שהעניקה הממשלה למפעלים, הכולל שטחים גדולים בחלקה הדרומי של שמורת הטבע מדבר יהודה. באיזור זה מתבצעות מזה שנים עבודות כרייה וחציבה בהיקף גדול, ומפעלי ים המלח אף היטו את אפיק נחל אשלים כדי למנוע הצפות באיזור המפעלים.

הפיתוח התיירותי של ים המלח התרכז עד היום בשלושה מוקדים עיקריים. בירדן יש מלון אחד בצפון מזרח ים המלח ושלושה מלונות נוספים בסמוך לוואדי זרקא מעין, ממול לאיזורי מצוקי דרגות שבצד הישראלי. בישראל יש כפר נופש ואכסניה באיזור עין גדי, והריכוז העיקרי של מלונאות נמצא בעין בוקק ובחמי זוהר- כ – 1,550 חדרי מלון.

הפעילות התיירותית מבוססת כיום במידה רבה על אתרי מרפא, המציעים אמבטיות בוץ ומרחצאות מינרליים. יסוד חשוב אחר של התיירות הוא אתרי הטבע והארכיאולוגיה. פעילות נרחבת של טיולים עם כלי רכב בעלי עבירות גבוהות, סנפלינג, שהייה ברמת במדבר וטיולי משפחות מתקיימת בעיקר במוקד האכסון מצוקי דרגות ובעין גדי. מוקד התיירות החשוב ביותר הו בעין בוקק, שאמור היה לכלול כ – 4,800 חדרים, אך בשל מגבלות הקשורות בקיומה של בריכה תעשייתית של מפעלי ים המלח, נמנע עד עתה פיתוח נוסף של קומפלקס המלונות. בריכה זו משמשת, למעשה, תחליף לנוף הים. מגבלת הפיתוח בעין בוקק היתה בין הגורמים העיקריים לתוכנית השאפתנית לפתח מוקד תיירות גדול וצפוני יותר על מניפת הסחף של נחל חבר.
עם התקדמות תהליך השלום ואפשרויות התנועה של תיירים בין המדינות השונות החלו לצוץ תוכניות להקמת מוקדים נוספים עם בתי מלון.

כיום מתכננים לאורך החוף המערבי של ים המלח כשישה מוקדי תיירות ישראלים עיקריים עם יותר מ – 10,000 חדרים. בסך הכל מתוכננים כ – 35 פרוייקטים תיירותיים, הכוללים, מלבד מלונאות וכפרי נופש, גם שירותי מסחר, מסעדות, פארק מים ואפילו קזינו. לדברי מנכ"ל החברה להגנת הטבע, איתן גדליזון, נוצר מצב אבסורדי, שבו מועצות אזוריות, מתכננות באופן בלתי נפרד וללא תיאום פרוייקטים תיירותיים גדולים, שעתידם להשפיע באופן משמעותי על הסביבה. להערכתו, מדובר במספר חדרים לא מציאותי, המגיע למחצית ממספר חדרי המלון בישראל כולה.

המועצה האזורית תמר הפועלת בדרום ים המלח, מתכננת להגדיל את מוקד התיירות בעין בוקק ובחמי זוהר לכ – 5,000 חדרי מלון, והתוכנית השאפתנית ביותר שלה היא מוקד תיירות שאמור לקום בחבר עם אותו מספר חדרים. המועצה האזורית מגילות הפועלת בתחום המנהל האזרחי ביהודה ושומרון בצפון ים המלח, מתכננת להקים שלושה מוקדי תיירות עיקריים: באיזור אלמוג – קליה (כ - 5,000 חדרים), בשפך נחל קדרון ( כ – 1,000 חדרים) וליד מצפה שלם (כ – 1,000 חדרים). לתוכניות אלה מצטרפות תוכניות הרשות הפלסטינית, הכוללות הקמת 10,000 חדרי מלון לאורך שמונה ק"מ בצפון מערב ים המלח. ברור שלתוכניות של שני הצדדים פן פוליטי חשוב: הן הישראלים והן הפלסטינים טוענים לחזקה על צפון ים המלח. המאמץ של מגילות בתקופה האחרונה לקדם במהירות את תוכניות התיירות שלה לא נובע רק מצורך בוער לספק חדרים לאלפי תיירים, אלא גם משאיפה להגביר את השליטה הישראלית באיזור.


 

רגישות סביבתית


מבין תוכניות הפיתוח שהזכרנו כאן, נחשב מוקד חבר, המתקדם ביותר מבחינת תכנונו, כבעל ההשלכות מרחיקות הלכת ביותר על הסביבה. הכוונה להקימו בשפך נחל חבר עוררה התנגדות עזה של רשות שמורות הטבע ושל החברה להגנת הטבע, שטענה, כי הדבר יגרום להרס המערכת האקולוגית העשירה והייחודית של איזור חבר. במיוחד לאור העובדה שמוקד התיירות היה מצריך את ביצוע ההרחבה והשיפור המתוכננים של כביש מספר 90, העובר לאורך ים המלח בקטע מערבי יותר, ממש בתוך הקניון של נחל חבר. בעקבות התנגדות הגופים לשמירת הטבע הועלתה האפשרות להעתיק את מוקד המלונאות צפונה יותר, לאיזור של חמי מזור, וכעת מתנהל ויכוח לגבי מיקומו הסופי. המועצה האזורית תמר מעוניינת לקרבו לנחל חבר, בעוד שהחברה להגנת הטבע טוענת, שיש להקימו קרוב ככל האפשר לעין גדי כדי לרכז את הפיתוח התיירותי ולצמצם את השפעתו על נוף החופים של ים המלח. הבעייתיות של מוקד חבר משותפת גם למוקדי התיירות בנחל קדרון ובנחל דרגות, כמו גם במוקד התיירות שמתכננים הירדנים בוואדי זרקא מעין.

השפעתן של תוכנית אלו ניתנות לבדיקה לפי מדדי רגישות סביבתית, המשמשים כיום את גורמי התכנון בישראל, בעיקר את אלה הקרובים בתפישתם לחברה להגנת הטב ע ולרשות שמורות הטבע. עקרון הרגישות הסביבתית אומר, שיש לנתח כל איזור פיתוח לפי מדדים שונים של ערכיות סביבתית – נוף, היסטוריה ואקולוגיה – ולבחון את השפעת תוכנית הפיתוח על כל אחד מהמדדים ועל הנוף כולו, כמייצג מכלול שלהם. המדד הנופי מתייחס, בין היתר, להיבט החזותי , לשמירת הרצף של הנוף ולהשפעת אלה על המבקרים באיזור. ניתן לכלול בו גם את הערך הגיאולוגי של האיזור כגורם המשפיע על חזותו ועל מידת ייחודיותו. המדד ההיסטורי מתייחס לאתרים בעלי חשיבות ארכיאולוגית ותרבותית, אך גם להיבטים החזותיים של הנוף כמבטאים הקשר תרבותי והיסטורי. במצדה, למשל, אתר הביקורים הפופולרי ביותר באיזור ים המלח, אחד מגורמי המשיכה הברורים היא תחושת הישימון, שמאפשרת למבקר להבין את הרקע לדרמה ההיסטורית שהתחוללה במקום.

המדד האקולוגי מתייחס למערכת החי והצומח ולתפקודים אקולוגיים כמו מערכת המים ואיכותה, שמירה על מגוון ביולוגי וגנטי והקשר הבלתי ניתן להתרה עם מערכות אקולוגיות סמוכות. חשיבותו של קשר זה מומחשת היטב בתוכנית לסלילת כבישים מערבית למדבר יהודה, מה שעלול להשפיע על זרימת השטפונות למדבר, וכתוצאה , על כל מערכות החי והצומח המתקיימות בו.

על סמך מדדים אלה הגיעו רב החוקרים למסקנה, שהפגיעה המרבית בסביבת ים המלח תהיה במקרה של פיזור מוקדי תיירות בתוך החופים הצמודים למצוק התלול במזרח הים או בחוף הצר שליד מצוק ההעתקים בצד המערבי. מדובר בעיקר בפגיעה חזותית קשה, כיוון שאת מראה המצוק הנפגש עם הים או בתרונות החוואר ומניפות הסחף יחליפו כבישים, בתי מגורים, מסעדות ומגרשי חנייה. התיירים שיעפילו למצדה יחזו ברצף של בתי מלון במקום בחוף השומם והפתוח של הים. מבחינה זו מאיים הפיתוח התיירותי על החוויה המדברית של המטייל במדבר יהודה. הארכיאולוג זאב משל אומר, שקשה להגדיר במלים את החוויה המדברית, אך מדובר בתחושת הניתוק מהציביליזציה, בתחושת בדידות מסוימת, ומעל לכל, בקרבה לנופי בראשית. פיתוח נוסף של אתר מצדה במטרה להגדיל את כושר קליטת המבקרים שלו, יפגע, לדעתו, באופי המיוחד של המקום. הבנייה תגרום או תיצור קיטוע של בתי גידול של צמחים, זוחלים, מכרסמים ויונקים, מה שיגביל את תנועת בעלי החיים ואת יכולת ההפצה של הצמחים.

בנוסף על כל אלה, קיימות גם תוצאות לוואי כמו כמות גדולה של שפכים, כשהניסיון במפרץ אילת כבר הוכיח, שישראל לא נערכת כראוי לטיפול בבעיות מסוג זה. לאור מידת הניצול הרבה של השטח, יהי קשה לאתר מקומות מתאימים לטיפול בבעיית השפכים. בעיה נוספת היא בבניית מגורים בהיקף גדול לעובדי המלונות , מגורים שייבנו באזורים בעלי רגישות סביבתית גבוהה.

הפגיעה הסביבתית תהיה חריפה ביותר בנאות מדבר כמו זרעה שבצד הירדני, בה אמורים להיבנות אלפי חדרי מלון. תוכניות אלו מסכנות את שאריות נווי המדבר שנותרו באיזור , ופוגעות ברצף האקולוגי. פיתוח אינטנסיבי של תיירות באיזור עין גדי יגרום לנזק דומה בשטח , שכבר היום סובל מעומס רב של מבקרים ושל פעילות תיירותית.


 

מצפון תיפתח הטובה


שתי מסקנות עיקריות עולות מהביקורת הסביבתית על הפיתוח התיירותי באיזור ים המלח. הראשונה היא שיש לרכז את מוקדי התיירות באזורים רגישים פחות, הנמצאים בעיקר מצפון לים. השנייה, שיש להתאים את מספר חדרי המלון לא רק לצרכים הסביבתיים אלא גם לפוטנציאל הכלכלי האמיתי של האיזור במקום ליצור שורת פילים לבנים, שרק קומץ של תיירים יגיעו אליהם. איזור צפון ים המלח – בין אלמוג וקליה בישראל וסווימה בירדן – הוא, לדעת רב המומחים, האיזור המתאים לפיתוח מוקדי התיירות הגדולים. איזור זה הוא בעל רגישות סביבתית נמוכה יותר, אין בו אזורי מצוקים או שטחי חוף רגישים כמו אלה שלאורך הים בקטעים הדרומיים יותר, וגם הפגיעה בצומח ובחי שבו תהיה קטנה יותר. איזור זה קרוב לצמתי דרכים המקשרים בין עמאן, יריחו וירושלים, ויאפר הסעת עובדים מערים גדולות ללא צורך בבניית מגורים עבורם במקום. האקלים בצפון ים המלח נוח יותר בחלקו הדרומי והוא קרוב לקטע הים העמוק יותר – דבר המאפש ניצול טוב יותר של יתרונות הים למטרות תיירותיות.

כל האתרים בעלי עניין נמצאים במרחק קצר יחסית מהאיזור: קומראן ומצדה לכיוון דרום, יריחו ואתריה לכיוון צפון והחוף הירדני לכיוון מזרח. המלצות ארגונים כמו החברה להגנת הטבע ואקופיס הן, לכן, לרכז את הבנייה בחלק הצפוני של ים המלח ולהרחיב את מוקד עין בוקק, תוך יצירת לגונה באיזור, שתסייע להתגבר על בעיית הקרבה של הבריכה התעשייתית. בדרום ים המלח ניתן לבנות מוקד תיירותי גם בצד הירדני, במזרעה שבסמוך למפעלי האשלג הירדנים. הקרבה למפעלים מתירה להתייחס למזרעה כאל שטח שניתן להקריב כדי להציל אזורים בעלי ערכיות סביבתית גבוהה יותר. לאורך החופים יש להתמקד, לדעת הארגונים לשמירת הסביבה, בפיתוח תיירותי בהיקף קטן ביתר, שיכלול, לכל היותר, כמה כפרי נופש וחופי רחצה. על מצוק ההעתקים יש להגן בכל מחיר ולא לאפשר עליו כל בנייה או סלילת כבישים , שעשויות לפגוע בו.

פרויקט התחבורה המשמעותי ביותר הוא הרחבת כביש מספר 90 לאורך ים המלח, המחבר בין מטולה לאילת. להרחבת הכביש תהיה השלכה על המצוקים במערב ים המלח, ואם הוא יהפוך לכביש בינלאומי עם זרימה כבדה של כלי רכב, תהיה לכך השלכה על חיות הבר, שתנועתם תוגבל או שיהיו בסכנת הידרסות. גם כביש מספר 80, שאמור לחבר את ערד עם מישור אדומים, למרות מיקומו בספר המדבר, עשוי להגביר עוד יותר את תהליך הביתור של המערכת האקולוגית במדבר.

לתוכנית לסכירת מי הירדן או לניצול נוסף של מי מעיינות תהיינה השלכות של מפלס מי ים המלח ועל תהליך ההתייבשות והצטמקות של הים. גם השלכותיה של תוכנית התעלה, שתחבר את ים המלח עם מפרץ סוף או עם הים התיכון, על המערכת האקולוגית אינן ברורות. זאת למרות יתרונותיה בהעלאת מפלס הים ויצירת מקורות מים נוספים על ידי התפלה באמצעות אנרגיה, שתופק על ידי ניצול הפרשי הגובה בין הימים. קיים גם חשש, שעליית מפלס מי ים המלח, בעקבות הפעלתה של התעלה תפגע בפעילות התעשייתית, המכניסה כיום כסף רב לירדן ולישראל ויוצרת מקומות עבודה רבים.

הפיתוח סביב ים המלח יצטרך אם כן להתבסס על לבנות מוקד תיירותי גם בצד הירדני, במזרעה שבסמוך למפעלי האשלג הירדנים. הקירבה למפעלים מתירה להתייחס למזרעה כאל שטח שניתן להקריב כדי להציל אזורים בעלי ערכיות סביבתית גבוהה יותר. לאורך החופים יש להתמקד, לדעת הארגונים לשמירת הסביבה , בפיתוח תיירותי בהיקף קטן ביותר, שיכלול, לכל היותר, כמה כפרי נופש וחופי רחצה. על מצוק ההעתקים יש להגן בכל מחיר ולא לאפשר עליו כל בנייה או סלילת כבישים, שעשויות לפגוע בו.

פרוייקט התחבורה המשמעותי ביותר הוא הרחבת כביש מספר 90 לאורך ים המלח, המחבר בין מטולה לאילת. להרחבת הכביש תהיה השלכה ישירה על המצוקים במערב ים המלח, ואם הוא יהפוך לכביש בינלאומי עם זרימה כבדה של כלי רכב, תהיה לכך השלכה על חיות הבר, שתנועתם תוגבל או שיהיו בסכנת הידרסות. גם כביש מספר 80, שאמור לחבר את ערד עם מישור אדומים, למרות מיקומו בספר המדבר, עשוי להגביר עוד יותר את תהליך הביתור של המערכת האקולוגית במדבר.

לתוכנית לסכירת מי הירדן או לניצול נוסף של מי מעיינות תהיינה השלכות על מפלס מי ים המלח ועל תהליך ההתייבשות וההצטמקות של הים. גם השלכותיה של תוכנית התעלה, שתחבר את ים המלח עם מפרץ סוף או עם הים התיכון, על המערכת האקולוגית אינן ברורות. זאת למרות יתרונותיה בהעלאת מפלס הים ויצירת מקורות מים נוספים על ידי התפלה באמצעות אנרגיה, שתופק על ידי ניצול הפרשי הגובה בין הימים. קיים גם חשש, שעליית מפלס מי ים המלח, בעקבות הפעלתה של התעלה תפגע בפעילות התעשייתית, המכניסה כיום כסף רב לירדן ולישראל ויוצרת מקומות עבודה רבים.

הפיתוח סביב ים המלח יצטרך אם כן להתבסס על איזון עדין בין הפעילויות השונות. הרחבת הפעילות התעשייתית בירדן ובישראל חייבת להיעשות בתוך שטחי המתקנים התעשייתיים הקיימים. בישראל יהיה צורך למצוא פיתרון לבעיית זיכיון מפעלי ים המלח ולהחמיר עם הזמן את המגבלות הסביבתיות על הפעילות התעשייתית, בעיקר בתוך שטחי שמורת הטבע מדבר יהודה. לטענת גדליזון, ישראל היא שצריכה להוביל את המהלך של פיתוח תיירותי המשמר את משאבי הסביבה. "אם לא נעשה זאת, נעביר גם לירדנים ולפלסטינים את המסר שניתן לפתח ללא הגבלה וללא התחשבות בנוף", הוא אומר.

החודשים הקרובים עשויים להיות מכריעים בקביעת גורלו של ים המלח. לוח הזמנים המדיני מגביר את יוזמות הפיתוח בצד הישראלי בתחום המועצה האזורית מגילות, ונעשה מאמץ לאשר את תוכנית מוקד חבר במתכונתה החדשה. גורמי התכנון בישראל יצטרכו להוכיח, שהם אינם נכנעים ליוזמות מקומיות או לאינטרסים פוליטיים קצרי טווח, אלא מתייחסים לים המלח כאל איזור המחייב, מעל לכל, שמירה על משאבי הטבע ועל אתרי התרבות האנושית.







אל האסופה ישראל - האדם והמרחב : נושאים נבחרים בגיאוגרפיה3

ביבליוגרפיה:
כותר: ים המלח - בין שימור לפיתוח
מחבר: רינת, צפריר
תאריך: מאי 1997 , גליון 4
שם כתב העת: אאוריקה : כתב-עת להוראת מדעים וטכנולוגיה
בעלי זכויות : רמות; אוניברסיטת תל אביב
הוצאה לאור: אוניברסיטת תל אביב; רמות
הערות: 1. כתב העת יוצא ביוזמת למדע: מרכז מורים ארצי להוראת מדע וטכנולוגיה בבתי הספר היסודיים.
הערות לפריט זה: יוצא ביוזמת למדע - מרכז מורים ארצי להוראת מדע וטכנולוגיה בבתי הספר הייסודיים.
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית