הסדרי נגישות
עמוד הבית > אחר > טרור > התמודדות עם טרור


תקציר
על התמודדויות נפשיות ותהליכים נפשיים שעוברים בני אדם במפגש עם טרור. על ביטויי החרדה (גם של ילדים) ועל דרכים לסייע לנחשפים לאירועי טרור.



מצוקות נפשיות של אוכלוסיה תחת טרור
מחברות: ורד טל; רחל פרל


מהו טרור?

פוליטיקאי מפורסם כתב: "הטרור משתמש בפגיעה באנשים שאינם לוחמים, וקורבנותיו נבחרים באקראי כהדגמה ליכולתו לפגוע בכל מקום ובכל עת. "ואכן, טרור הוא סוג של לוחמה פסיכולוגית, כאשר הקורבן אינו המטרה אלא האמצעי בלבד. חוסר ההבחנה בבחירת הקורבנות מעביר מסר חזק וברור - זה יכול להיות כל אחד. ואז הופכות אוכלוסיות שלמות לנפגעים בכוח.

ניתן לחלק את הפגיעה למספר מעגלים:

  1. המעגל הראשון, המיידי, הברור מאליו. כל אותם הנפגעים פגיעה ישירה, נהרגים, נפצעים, נחטפים, עדים לפציעת הקרובים להם, מוקפים מראות מזעזעים.
  2. המעגל השני הם כל אותם אנשים שנמצאים במצב של דאגה לשלום יקיריהם. הם שרויים בתחילה בחוסר ודאות, משוטטים ומחפשים עדויות, ובסיום האירוע נאלצים להתמודד עם אבל, שכול או נכות.
  3. קיים גם מעגל שלישי, רחב הרבה יותר שכולל את כל מי שחש תחת איום בגלל הדמיון הקרבה לנפגעים. הן קירבה פיזית, והן קירבה על בסיס זהות : "מי שנפגע היה ישראלי כמוני, בן גילי, ובילה באותם מקומות שאני מבלה". את אותם אנשים ניתן לכנות "ניצולים בנס". בעידן המודרני מתרחב מעגל זה דרך החשיפה המאסיבית לאירועים באמצעי התקשורת, בזמן אמת ובצבעים חיים.

תהליכים נפשיים בתגובה למפגש עם טרור

בטרור, בניגוד לאסונות אחרים למשל, אנו עומדים מול התנסות חדשה. בחיי היומיום נתקלים מידי פעם בעוינות, אך דבר אינו מכין אותנו למפגש פנים אל פנים מול רצחנותו של אדם אחר, מישהו שרואה בנו מטרה אנונימית ולא בני אדם. מפגש כזה מציף אותנו ברגשות קשים ומרובים.

אימת מוות - התנפצות כואבת של האשליה שאנו חסינים, האשליה המאפשרת לנו לנהל אורח חיים תקין.

  1. תסכול ופחד אל מול השרירותיות, המקריות שבאירוע. זה לא קרה לנו בגלל תכונה מסוימת שלנו, או מעשה שעשינו כפרטים. זה קרה באופן מקרי לחלוטין. מי אנחנו ומה אנחנו הופכים להיות חסרי משמעות, הזהות האישית הולכת ומאבדת ממשמעותה.
  2. חוסר ודאות לגבי העתיד - עד מתי ימשך הסבל? מהם סיכויי ההצלה? אי ודאות היא גורם לחץ שהולך ומגביר את החרדה מרגע לרגע. לאי ודאות יש את הכוח לשחוק את יכולת עמידתנו בתנאי לחץ ממושכים. הרבה יותר קל לעמוד ולשרוד משבר כאשר ידוע לנו שבסופו יהיה טוב, מאשר בתנאי חוסר בהירות.
  3. החשיפה לאכזריות מערערת את היכולת לשוב ולתת אמון בבני אדם, התפיסה המובנת מאליה של "מהי התנהגות אנושית" הולכת ומתערערת. ואכן רבים הם נפגעי טרור שמתקשים לחזור ולתת אמון, אפילו בקרובים להם.
  4. אובדן שליטה. כאשר אובד הקשר בין מעשים לבין תוצאות תחושת השליטה שלנו נפגעת ואנו עומדים בפני מצב שבו התלות שלנו בנסיבות - או גרוע מכך - באויב, גוברת. בנסיבות כאלו של אובדן שליטה נסוג האדם למצב קדום, אינסטינקטיבי ובו עומדות בפניו שתי אפשרויות קיצוניות -FIGHT OR FLIGHT או בעברית, המלטות לעומת מתקפה. כך, בזמן האחרון אנו שומעים קולות שמדברים על לעזוב, לברוח מהארץ, ומנגדם יש את הקולות הקוראים לאלימות, למלחמה. לפעמים מופנות המשאלות למתקפה כלפי האויב, ולפעמים אפילו כלפי אנשים בתוכנו. החיפוש אחר "כתובת" למשאלות האלימות נראה לאדם במצוקה כדרך להשיב לעצמו את תחושת השליטה שאבדה.

תופעות נפשיות באוכלוסיות תחת איום טרור

כל מי שנחשף לפעילות טרור יעבור תגובה נפשית בחומרה זו או אחרת. בשום פנים ואופן אין מדובר בהפרעה נפשית אלא בתגובה - בדומה לתגובת קרב. במצב של איום, מתח ומשבר תיתכן החמרה בכל בעיה נפשית קודמת - דיכאון, כפייתיות, הפרעות אכילה ואפילו מחלות נפש. אולם התוצאה השכיחה ביותר של מתח מתמשך היא חרדה על סוגיה השונים.

חרדה היא במקורה תחושה גופנית שנועדה לעזור לנו לגייס משאבים בהתמודדות עם סכנה. כל המערכות בגוף מתגייסות למצב של "היכון": דופק לב מואץ, נשימה מואצת, זרימת דם מוגברת לאברים חיוניים, ומצב של "קפיציות" עם ערנות מוגברת לכל גירוי בסביבה. התופעות הגופניות של חרדה קיימות גם בהרבה מאוד בעלי חיים בתגובה לסכנה ויש להן ערך הישרדותי. לחרדה יכולים להיות חלק או כל הביטויים הגופניים הבאים: דופק מואץ, דפיקות לב, הזעה, שלשול וצורך דחוף בהטלת שתן, הרחבת אישונים, חוסר מנוחה, סחרחורת ועד התעלפות, עקצוצים באצבעות ופרפרים בבטן. לאורך זמן יופיעו גם הפרעות שינה, התעייפות מהירה, ורגזנות, קושי בריכוז ובתפקוד יומיומי. חרדה עלולה לעבור את הגבול המועיל שלה ולהפוך לבעיה ולתסמונת בפני עצמה. במקרים הקלים יותר האדם החרד נעשה קיצוני יותר בהתנהגותו - מסתגר, או לחילופין מגלה צורך גובר בקרבה, בתשומת לב והקשבה. לעתים הוא או היא נעשים מלאי תלונות, נרגזים ומתפרצים בקלות. פרט לסבל של האדם החרד עצמו עלול להיווצר חיכוך בינו לבין החיים בקרבתו, אשר אינם מבינים את פשר השינוי שחל בו. אנשי בריאות הנפש מכירים סוגים שונים של ביטויי חרדה. לעתים החרדה היא גלויה, אך מופיעה בהיעדר כל גירוי או בתגובה לגירוי מינימאלי, ולפעמים היא "מסתתרת" מאחורי מחושים גופניים שונים: כאבי ראש, כאבי בטן, בחילות, הקאות, סחרחורות, מועקה בחזה, ועוד. במקרים אחרים תתבטא החרדה כשינוי בהתנהגות - נטילת סיכונים, התפרצויות, ולפעמים אפילו התנהגות עבריינית. במצב שבו האוכלוסייה היא תחת איום, כוננות, אתרעה - כל הסוגים של תסמונות החרדה עלולים להופיע.

ביטויי חרדה בילדים

ילדי הדור הזה חשופים מאוד לכל המידע התקשורתי, ומעורים היטב במתרחש במדינה. בגיל צעיר מאוד הפעוטות צמודים לאימותיהם וחשים בחרדה רק כאשר האם עצמה חרדה. ככל שהם גדלים ההתרחקות הבריאה מההורים מגדילה את החשיפה לעולם ולמתרחש בו. ביטויי החרדה אצל ילדים שונים לעתים מאלו של המבוגרים: פחד מרעשים, מחושך, בעיות בשינה או באכילה, קשיים לימודיים שהחלו פתאום. כאבי בטן, כאבי ראש, חזרתה של הרטבת לילה או התפרצויות בכי. לעתים ילד מסרב ללכת לבית ספר, נעשה "דביק" יותר להוריו ומבקש לישון במיטתם.

חשוב לאפשר לילד שיחה על האופן שבו הוא תופס את הסכנה והאיום, ורצוי גם לנסח יחד עימו כללי זהירות - לאן מותר ללכת, לאן אסור, לא לגעת בחפצים חשודים. ניסוח כללים כאלה מגדיל את תחושת השליטה הן במבוגר, והן בילד עצמו. השבת תחושת השליטה מאפשרת רגיעה יחסית. בשעות כאלו כדאי להקדיש זמן ולצפות במשחקו של הילד. סצנות אלימות הן שכיחות במשחקי ילדים אך אם הוא חוזר עליהן שוב ושוב, ואינו מצליח להביא אותן לידי פתרון - יתכן שהוא מתמודד עם אימה וקושי בתוכו. כדאי להשתתף במשחקו של הילד ולא לאסור אותו. אפשר מתוך המשחק לטוות תסריט חדש ולהביא אותו לפתרון.
במקרים של התלבטות, כדאי תמיד לפנות יחד עם הילד לייעוץ מקצועי.

תסמונת החרדה הפוסט טראומטית

אחת התסמונות הבולטות של חרדה קיצונית היא "הפרעת דחק פוסט טראומטית" והיא מופיעה בקרב אלו שעברו אירועים טראומטיים אבל גם בקרובים לנפגע, ואפילו במעגל הרחב יותר של מי שרואים את עצמם בקרבה לנפגע. הדמיון לקורבן מפעיל את תחושת "זה יכול להיות אני" ואותם "ניצולים בנס" עלולים לפתח תגובות דומות לאלו של הנפגעים עצמם.

ביטוייה של ההפרעה הם רבים:

  1. ביטויים של חרדה - תמונות חודרניות של האירוע, הן בחלומות והן בערות. לעתים הזיכרון מלווה בתחושה חזקה של לחיות את האירוע מחדש, על האימה המלווה אותו. קשיים בשינה ורגישות לרעשים הם שכיחים, והסובלים משתדלים להימנע מכל מה שמזכיר להם את האירוע. לפעמים ההימנעות הולכת ומתרחבת עד שכוללת את כל תחומי החיים כמעט, והאדם נסגר בדלת אמותיו.
  2. ביטויים של דיכאון - אדישות, קהות רגשית, התכנסות עצמית, התרחקות אפילו אנשים אהובים. נפגעים כאלו משדרים לסביבתם ניתוק וניכור רגשי שלא היו קודם לטראומה. דיכאון פוגע גם בזיכרון ובריכוז, ומשימות שהיו קלות לביצוע הופכות מסובכות, רצופות טעויות.
  3. ביטויים במישור ה"פרנואידי" - פרנואיד הוא מי שבהרגשתו חי בעולם מאוד מסוכן, רודף ומאיים. הנפגעים חיים לפעמים בציפייה שקטה לאסון נוסף ועסוקים בחיפוש אחר סימנים המבשרים אותו. הם נוטים להאשים את החברה, את המוסדות וחשים שאיש אינו יכול להבין אותם באמת. לעתים קרובות תחושות אלו הולכות בד בבד עם תחושה פנימית של אשמה כלפי אלו שמזלם לא שפר עליהם, אלו שניספו.

כיצד לסייע למי שנחשף לאירוע טראומטי?

הטיפול במצבים אלו נעשה על ידי אנשי מקצוע, אולם גם לקרובים לנפגע חלק חשוב בסיוע. בימים הראשונים חשוב לאפשר את כל התנאים הנדרשים לגוף כדי להחלים - שינה טובה, מנוחה גופנית ונפשית, ארוחות קלות וסדירות, סיוע והקלה בעומס הפעילויות השוטפות - כמו השגחה על ילדים, ועוד. חשוב מאוד לאפשר למי שעבר חוויה קשה לחזור ולדבר עליה כמה שירצה. מאוד קשה להקשיב כי גם הסובבים חרדים לא מעט בעצמם, אולם יש לנסות ולהקשיב באמת. חיוני לעודד את הסובל לפנות לעזרה, גם אם יש תחושה של "בסך הכל לא קרה לי כלום, יכול היה להיות הרבה יותר גרוע".

פגיעותיה של טראומה יכולות להיות קשות, כמו גרעין נוקשה שהולך וגדל בתוך נפש האדם, וכאשר קנה את מקומו - קשה יהיה לעקרו משם. כאשר מתחיל האדם להחלים, יש לסגת בהדרגה ולאפשר לנפגע יותר מרחב, עצמאות וחזרה לתפקוד הקודם.

כיצד להתמודד עם האיום היומיומי?

  1. במצב של חסר ודאות כדאי להמשיך בשגרת חיים רגילה. לצאת לעבודה, ללכת לחוגים, להמשיך לבלות ולפגוש חברים. נסח לעצמך כללי זהירות - היכן בטוח להסתובב, מאילו מקומות אתה רוצה ת התחושה שאנו שולטים להתרחק. פעולות יומיומיות אלו מחזירות במהלך חיינו.
  2. ידע מפחית חרדה - אבל כמה ידע? למי שמעוניין יש ערוצים המשדרים חדשות ללא הפוגה, תמונות אסון וזוועה, דיווחים מאיימים. על כל אחד מאתנו מוטלת החובה לווסת את כמות המידע לה הוא זקוק - אין לשקוע בהתעלמות והכחשה מחד גיסא, אך מאידך לא רצוי להתמכר לחדשות.
  3. היעזרו בסובבים אתכם. דברו, התלבטו, התווכחו, הוציאו קיטור ושחררו לחץ. השיחה על נושאים מאיימים ומפחידים עוזרת. תוכלו גם לראות עד כמה אינכם לבד עם הפחד, גם אם כל אחד מתמודד עימו אחרת - יש מי שמודה בפחד בגלוי, יש הבורח לניתוק, חלק עוסק בפעילות מעשית בלתי פוסקת ויש גם מי שמתנחם ברוח לחימה.
  4. אנשים הנתונים במצוקות מתמשכות בחיי היומיום חשופים יותר לקריסה בשעת מצוקה. קושי כלכלי, אבטלה, משפחות חד הוריות, משפחות במשבר - הביטו סביבכם ובדקו אם יש מי הזקוק לסיוע בשעות כאלו. אין כמו הגשת עזרה להשבת תחושת השליטה בעיתות מצוקה. מי שרוצה יכול תמיד להתנדב לסייע לילדים, לפצועים, לשכן ערירי, לקשישים בבתי אבות או לנכים.
  5. הקדישו תשומת לב לבני ביתכם. האם יש מישהו שהתנהגותו השתנתה לאחרונה? האם יש מישהו שיחסיכם עמו התערערו לפתע? עצרו לחשוב האם ייתכן שאותו אדם חרד מאוד? לפני שנכנסים לעימותים מיותרים כדאי לעצור, להקשיב, לנסות להבין מה מטריד - ואולי אף לסייע, להגיע להשלמה. חשוב מאוד לתת כבוד, לכל איש דרך משלו להתמודד עם האימה והחרדה, וכולן לגיטימיות.
  6. היזהרו מנסיגה לחשיבה שלילית. בשעת מצוקה רק אנושי הוא לוותר.להיזכר במאורעות קשים מהעבר, ולהיצמד לתסריט הפסימי ביותר. מצבי חרדה נוטים להשכיח מאתנו את החיובי - את הכוחות שלנו, ההישגים, יכולת ההישרדות. מאחורינו שורה ארוכה של מאורעות היסטוריים דומים, ואם אנו כאן בשביל להיזכר בהם, הרי שעברנו אותם ושרדנו.
  7. אירועי טרור פוגעים בהשקפת העולם שלנו ובאמונה הבסיסית כי העולם צודק, וכי אנשים חפים מפשע אינם נפגעים. חוויה זו מלווה בתחושה של חוסר אונים וזעם, וזו תחושה שקשה מאוד להישאר עמה. לפעמים המוצא למצוקה הוא בדרך של פעולה. פעולה חסרת מחשבה, פעולה בלתי זהירה, פעולה הנותנת פורקן לדחפים של זעם ונקמה היא בעצם עדות לפגיעה של לחץ טראומטי. הניצחון האמיתי הוא שמירה על אורח חיים נורמאלי, אופטימיות ולכידות שראויה להיראות בלתי הרואית חברתית. למרות שהתנהגות כזו למעשה היא מצריכה הרבה יותר חוסן נפשי.

כמה מילים לסיכום

מעצם היותנו בני אדם קיבלנו גם מתנה גדולה. קיבלנו פוטנציאל לגמישות ולצמיחה. בדרך כלל במצבים אלו אנו שורדים, מתגברים ואף יוצאים מחוזקים. ובכל זאת, למול אירועים כה קשים יש רגעים בהם המעגל של הסובבים אותנו אינו מצליח לספק את ההרגעה לעזרה והעזרה הנדרשות. בנסיבות כאלו חשוב וכדאי לפנות לעזרה מקצועית. הדבר נכון גם לגבי הקרובים לנו - הגשת עזרה וטיפול הם לפעמים מעבר לכוחותינו כאנשים פרטיים, ולפעמים העזרה הגדולה ביותר היא להציע פניה לגורמים מקצועיים.

ביבליוגרפיה:
כותר: מצוקות נפשיות של אוכלוסיה תחת טרור
מחברות: טל, ורד ; פרל, רחל
שם  האתר: טריאסט - שריג מכון לפסיכותרפיה
בעלי זכויות : טריאסט - שריג
הוצאה לאור: טריאסט - שריג
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית