בקע ים המלח הוא החלק העמוק והנמוך ביותר של מערכת שברי הבקע הסורי-אפריקני, המשתרע ממזרח אפריקה ועד הרי הטאורוס בטורקיה.
הפרש הגבהים בין פני ים המלח, הנמצאים ארבע מאות ושבעה עשר מטרים מתחת לפני הים, לבין הרי יהודה, הנמצאים בגובה של כאלף מטרים מעל לפני הים – יוצר נוף של מצוקים תלולים, קניונים עמוקים ומדרונות מכוסים שברי סלעים.
בקע ים המלח הוא אזור שבירה גיאולוגי. כשנוסעים סמוך לים המלח ניתן לראות משטחי שבר – משטחים אלכסוניים, חלקים כמעט. מערכת כזו של שברים גרמה לגוש גדול של סלעים לרדת נמוך בהרבה מסביבתו, אל תוך הבור הנוצר.
הסלעים הבונים את הרי יהודה ואת המצוקים והקניונים בשולי ים המלח בנויים בעיקר מסלעי משקע גירניים עתיקים. במבט אל המצוקים נראות שכבות הסלע – שכבה מעל שכבה - כמין עוגה המחורצת בשלל ערוצים המגיעים בסוף דרכם אל החלק הנמוך ביותר – אל ים המלח.  בחלקים הנמוכים יותר, בשולי המצוקים, בערוצי הנחלים וסמוך לים המלח אפשר למצוא סלעי מילוי צעירים שהצטברו בתוך הבקע לאחר יצירתו ובתוך הערוצים הנשפכים אליו. מעליהם נראים גושי סלעים גדולים, שניתקו מן המצוק בתהליך בליה, ששותפים לו השיטפונות הסוחפים, הרוחות וכוח המשיכה, שיביא אותם מרוסקים אל תחתית המדרון.