סיפורי המקרא מתארים את אבות האומה, אברהם, יצחק ויעקב, כְּנַוודים בעלי מִקְנֶה רַב. כְּנַוודים באזור שעל הגבול בין המדבר לְבֵין אֶרֶץ הַמִזְרָע, היו חייהם תלויים בְּמַיִם. את המים הם מצאו על-ידי חפירה של בְּאֵרוֹת. בַּאֲזוֹרִים מישוריים, אשר הַזְרִימָה בְּנַחֲלֵיהֶם אינה חזקה, המים זורמים לְאִטָם וּמְחַלְחֲלִים אל מתחת לִפְנֵי האדמה. על מנת להגיע אל מי התהום האלה, צריך לַחְפּוֹר: "וַיַּחְפְּרוּ עַבְדֵי יִצְחָק בַּנָּחַל וַיִּמְצְאוּ שָׁם בְּאֵר מַיִם חַיִּים. " (בראשית כו 19). המאבק על הַבְּאֵרוֹת היה חלק מֵהַהִתְמוֹדְדוּת של האבות. המקרא מספר על מריבות בַּעֲלוּת על הבאר ועל סתימת בארות כדרך להרחקת רועי האבות מֵאֵזוֹר מסוים: "וְכָל הַבְּאֵרֹת אֲשֶׁר חָפְרוּ עַבְדֵי אָבִיו בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו סִתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים וַיְמַלְאוּם עָפָר." (בראשית כו 17).
הַבְּאֵר בִּבְאֵר שבע ממוקמת סמוך לחומת העיר, וּכְמוֹ בארות רבות אחרות, היא שימשה מְקוֹם מפגש מרכזי. כאן פגשו הנוודים של בקעת באר שבע את אנשי העיר באר שבע, וכך גם עֶבֶד אברהם פגש ליד הַבְּאֵר את רבקה, וּבָחַר בה להיות אישה ליצחק.
גם יעקב פגש את רחל ליד בְּאֵר, וגם משה פגש את בְּנוֹת יִתְרוֹ ואת ציפורה ,אשתו לֶעָתִיד, ליד הבאר בְּמִדְיָין.
הבאר הייתה מְקוֹר המים המרכזי לָרוֹעִים וְלַנַוָודִים, אך תוֹשָׁבֵי העיר, שאינם יכולים לנדוד במקרה שהבאר יָבְשָׁה, צריכים לדאוג לעצמם לִמְקוֹר מים יַצִיב יותר. מפעל המים המרשים שֶׁהִתְגַלָה בעיר באר שבע, ניקז את מי השיטפונות מִנַחַל חֶבְרוֹן אל תוך בורות מים ענקיים בְּתוֹכְכֵי העיר. גודלו של מפעל המים מעיד על השקעה ממלכתית בעיר באר שבע, והוא אף מלמד על מעמדה כעיר מִנְהָל מֶרְכָּזִית בִּיהוּדָה.