באר שבע המקראית חָרְבָה בִּשְׁנַת 701  לפנה"ס, וּמֵאָז כמעט לא נוֹשְׁבָה עוד. על כן תֵל באר שבע מאפשר לנו להבין איך נִרְאֲתָה עיר מקראית.
באר שבע – עיר קטנה אך מתוכננת היטב. היו בה שער, רַחֲבַת כניסה, רחוב הֶיקֵפִי, בתי מגורים משולבים בְּבִיצוּרִים, בית של המושל, מחסנים וּמִפְעַל מים. ברור, שֶׁעִיר מסודרת כזאת היא פרי יוזמה שלטונית, ולא גדילה טבעית של יישוב קטן.
בָּעֵת העתיקה הייתה העיר בעיקר מרכז מִנְהָלִי לִגְבִייַת מסים מן ההתיישבות הכפרית והַנַוָודית בַּסְבִיבָה. המסים שולמו באמצעות יְבוּלִים, ואת אלה אִחְסְנוּ בְּמַחְסְנֵי העיר. בְּבֵית המושל בעיר גרה הַפְּקִידוּת מִטַעַם המלך. תפקידה היה לנהל את החיים בעיר וּלְפַקֵחַ על העברת המסים אל הממלכה.
גם את מפעל המים הֶעָצוּם שֶׁהִתְגַלָה בִּבְאֵר שבע, בָּנָה השלטון הריכוזי. שלטון זה ראה בָּעִיר לא רק מרכז מִנְהָלִי כלכלי, אלא גם חלק מִקַו ההגנה הדרומי נגד שוֹסֵי הַמִדְבָּר.
החיים הציבוריים של העיר התנהלו בַּשַׁעַר, בְּרַחֲבַת הכניסה וּבַמִקְדָשׁ. השער היה מבנה בעל חדרים רחבים, ושם ישבו זִקְנֵי העיר ושופטיה. בְּרַחֲבַת הכניסה התמקם השוק המקומי, וּבַמִקְדָשׁ התקיימו הפולחן לָאֵל וְהַכִּינוּס הדתי.