"וַיֵּשֶׁב יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל לָבֶטַח, אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ, מִדָּן, וְעַד-בְּאֵר שָׁבַעכֹּל, יְמֵי שְׁלֹמֹה." (מלכים א ה 5).
העיר באר שבע אינה הגבול הדרומי של ממלכת יהודה. גבולה הרשמי של הממלכה נמצא כ-60 ק"מ דרומית לעיר. ובכל זאת קבע המקרא את הביטוי "מִדָן ועד באר שבע" כתיאור של כל ישראל וִיהוּדָה. העיר באר שבע אינה גבול מדיני, אך היא גבול גיאוגרפי והתיישבותי – גבול בין ארץ הַמִזְרָע לבין הַיְשִׁימוֹן. בקעת באר שבע תוחמת את אזור הָהָר. הבקעה עשירה בַּאֲדָמָה של סַחַף הֶהָרִים, מים מַגִיעִים אליה מִנַחֲלֵי הָהָר, והיא האזור הַחַקְלָאִי הדרומי ביותר בִּכְנַעַן. שתי הַבְּקָעוֹת - בקעת באר שבע וּבִקְעַת עֲרָד – הן נגב יהודה המקראי. מִדָרוֹם להן – המדבר, ארץ לא זרועה, מֶרְחָבִים שוממים אשר הגשמים מועטים בהם.
אליהו הנביא, הבורח אל המדבר מֵאִיזֶבֶל המבקשת לְהוֹרְגוֹ, מַגִיעַ אל באר שבע, קְצֵה הָאָרֶץ הַנוֹשֶׁבֶת, משאיר את שם נַעֲרוֹ וּמַמְשִׁיךְ לבדו אל המדבר: "וַיַּרְא, וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל-נַפְשׁוֹ, וַיָּבֹא, בְּאֵר שֶׁבַע אֲשֶׁר לִיהוּדָה; וַיַּנַּח אֶת-נַעֲרוֹ, שָׁם. וְהוּא-הָלַךְ בַּמִּדְבָּר..." (מלכים א יט 3)
מַלְכֵי יהודה שֶׁהִכִּירוּ בִּבְאֵר שבע כעיר גבול גיאוגרפית, הפכו אותה לְעִיר מִנְהָל לְאוּכְלוּסִיַית הנגב – מְקוֹם מפגש לַנוודים וּלְאַנְשֵׁי המסחר וגם קו ההגנה הדרומי מול שוסי הַמִדְבָּר.