"וְחֵיל מֶלֶךְ-בָּבֶל, נִלְחָמִים עַל-יְרוּשָׁלִַם, וְעַל כָּל-עָרֵי יְהוּדָה, הַנּוֹתָרוֹת: אֶל-לָכִישׁ, וְאֶל-עֲזֵקָה, כִּי הֵנָּה נִשְׁאֲרוּ בְּעָרֵי יְהוּדָה, עָרֵי מִבְצָר." (ירמיה לד 7). לכיש היא אַחַת מֵעָרֵי יהודה, אשר חָרְבוּ בִּשְׁנַת 586 ] לפנה"ס, עם חוּרְבָּנָהּ של ממלכת יהודה על-ידי הַבַּבְלִים.  בְּחֶדֶר בְּשַׁעַר הָעִיר לָכִישׁ נִתְגַלָה אוסף מכתבים, שמאפשרים לנו להציץ הצצה נדירה אל לכיש ערב חוּרְבָּנָהּ. אחד המכתבים ,שהחוקרים מכנים אותו: מכתב מספר 4, נכתב, כנראה, סמוך לנפילת העיר בידי הבבלים, והכתוב בו הוא עדות דְרָמָתִית לְיָמֶיהָ האחרונים של העיר.  המכתב נכתב בעברית ונשלח, כנראה, על-ידי הושעיהו, שהיה מושל המצודה, אל יאוש, הבכיר ממנו. הכותב מזכיר שימוש בְּמַשׂוּאוֹת – איתות על-ידי לפידי אש כאמצעי קשר בין יישוב לְיִישׁוּב. הכותב אינו רואה עוד אותות מֵעֲזֵקָה, המרוחקת מִלָכִישׁ אַחַד-עשר קילומטרים. הסיבה לכך יכולה להיות הָרְאוּת הגרועה, ואולי עזקה כבר נפלה לידי הַבַּבְלִים: "וְידַע כִּי אֶל מַשֻּׂאֹת לָכִשׁ נַחְנוּ שֹׁמְרִם כְּכֹל הָאֹתֹת אֲשֶׁר נָתַן אַדׁנִי, כִּי לֹא נִרְאֶה אֶת עֲזֵקָה. "