"וַיִּקְבְּצוּ פְלִשְׁתִּים אֶת כָּל מַחֲנֵיהֶם אֲפֵקָה, וְיִשְׂרָאֵל חֹנִים בַּעַיִן אֲשֶׁר בְּיִזְרְעֶאל" (שמואל א כט 1)בשלב הראשון של הַהֵיעָרְכוּת לַקְרָב - הפלשתים מתכנסים בְּאָפֵק הקרובה לראש העין. הצבא הישראלי מתארגן הרחק ממרכז ממלכת שאול, ליד המעיין ביִזְרְעֶאל.  בשלב השני עולים הפלשתים צפונה וחונים בְּשׁוּנֶם - מול מחנה ישראל. "וַיִּקָּבְצוּ פְלִשְׁתִּים וַיָּבֹאוּ וַיַּחֲנוּ בְשׁוּנֵם. וַיִּקְבֹּץ שָׁאוּל אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל וַיַּחֲנוּ בַּגִּלְבֹּעַ" (שמואל א כח 4). שאול מחליט להעביר את צבאו לְמוֹרְדוֹת הגלבוע ולהרחיק אותו מהצבא הפלשתי החונה מולו.
איננו יודעים מה היו מַהַלְכֵי הקרב, אך התוצאה הנוראה ברורה: שאול ושלושת בניו נפלו בקרב. עַם ישראל נחל תבוסה נוראה: "וַיָּנֻסוּ אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל מִפְּנֵי פְלִשְׁתִּים, וַיִּפְּלוּ חֲלָלִים בְּהַר הַגִּלְבֹּעַ".
דויד - בקינתו על שאול ויהונתן - מקלל גם האזור שבו אירע הקרב: "הָרֵי בַגִּלְבֹּעַ, אַל טַל וְאַל מָטָר עֲלֵיכֶם!"