הסדרי נגישות
עמוד הבית > מדעי כדור-הארץ והיקום > מטאורולוגיה [אקלים ומזג האוויר] > האטמוספירהעמוד הבית > מדעי כדור-הארץ והיקום > מטאורולוגיה [אקלים ומזג האוויר] > השפעות האדם > אוזוןעמוד הבית > מדעים > אקולוגיה ואיכות הסביבה > פגיעה בשכבת האוזון
אאוריקה : כתב-עת להוראת מדעים וטכנולוגיה


תקציר
הידלדלות שכבת האוזון היא בעיה כלל עולמית, שמחריפה משנה לשנה. על שכבת האוזון מדוע היא נפגעת ועל ההתגייסות הבין-לאומית לצמצום הפגיעה בשכבת האוזון.



UV-B וההגנה הבלתי נראית על האוזון
מחבר: יואב יאיר


מי מאתנו לא שמע על "החור באוזון"? רובנו, למרוח זאת, חושבים בטעות שהסכנה רחוקה מאיתנו. האמת היא, שהידלדלות שכבת האוזון היא בעיה כלל עולמית שמחריפה משנה לשנה, ולחינוך לשמירה על איכות הסביבה יש חשיבות עליונה בקידום המודעות לפתרונה.

 

מבוא


פנים של בית. שולחן אוכל, כסא נדנדה, שטיח, ארון ספרים, מקלט טלוויזיה כבוי. בכיסא נדנדה אישה מבוגרת סורגת בנחת. למרגלותיה, ילד כבן 10 משחק בדגם של מטוס. "סבתא, אני יכול לשחק בחוץ?" האישה נועצת בילד מבט זועף: "בתנאי שתלבש את בגדי המגן שלך". הילד מקפץ בעליזות לחדר אחר, וחוזר כשהוא לבוש בסרבל מתכת כבד, לרגליו מגפיים עבים, לידיו כפפות עמידות אש, ובידו קסדה עם משקף כהה. "סבתא, תעזרי לי עם הקסדה?" שואל הילד בתחינה. הילד נראה כמו אמודאי או כבאי שיוצא למשימת חילוץ בבנין בוער. "אני מוכן! אחזור עוד מעט, להתראות". מבטה של הסבתא מלווה אותו בדאגה. הדלת נפתחת, ובוהק אור מציף את הבית. לרגע קט הסבתא מסתנוורת. הילד יוצא לחצר ומצטרף לילדים אחרים, הלבושים כמוהו בסרבלי מגן וחבושים בקסדות כהות. על המסך מופיעה כתובית: "במאה ה- 21 תיעלם שכבת האוזון לחלוטין. זה לא משחק ילדים".

הכתוב לעיל הוא לא ניסיון של הכותב להתקבל כקופירייטר למשרד פרסום. התיאור לקוח מתשדיר של הטלוויזיה הגרמנית, שנועד להמחיש את משמעות הפגיעה המתמשכת בשכבת האוזון. צמד המלים "החור באוזון" הפך זה מכבר למטבע לשון, לביטוי מקובל לציון סכנה עתידית בלתי נמנעת - כזו שנמצאת הרחק מכאן ולא תפגע בנו, החיים בישראל. חשוב להדגיש שמדובר באחת התופעות הקשות והמסוכנות לאטמוספירה ולביוספירה של כדור הארץ, שלא עתידה כלל להיעלם אלא ללוות אותנו לתוך המאה ה- 21.

העובדה שבישראל חם, ובשנים האחרונות אפילו חם יותר, אינה קשורה כלל להידלדלות האוזון מעל אנטארקטיקה. לדעת מדענים יש קשר אפשרי בין השניים, אבל הדברים אמורים לגבי אנטארקטיקה בלבד. מכל מקום, בעיית הידלדלות האוזון לא תישאר נחלת הפינגווינים של אנטארקטיקה ודרום צ'ילה, אלא תשפיע גם על חיינו כאן, בקו הרוחב 32 צפון.

עם בוא הקיץ הישראלי, שטוף השמש, חשוב להבין את הנזק הבריאותי שבחשיפת עור הגוף והעיניים לקרינה. רוב הקרינה נבלעת אמנם בשכבת האוזון, אך די בכמות שמגיעה לפני הקרקע כדי לגרום לנזק. כשחשיפת העור לשמש מתארכת, עלולה הקרינה לתקוף תאי גוף תת-עוריים. כתוצאה מכך נפגמת תחילה גמישות העור, ולאחר מכן עלולות להיגרם כוויות ואפילו סרטן עור. מומלץ לכן לצמצם את שעות החשיפה לשמש, בעיקר בשעות החמות, ולהשתמש במשחות שיזוף המכילות מסנני קרינה להגנה על העור.
 

הגנה בלתי נראית


האטמוספירה של כדור הארץ מחולקת למספר שכבות. השכבה התחתונה, שמשתרעת מפני הקרקע עד לגובה של 15-12 ק"מ (תלוי בקו הרוחב), נקראת טרופוספירה. כל תופעות מזג האוויר מתרחשות בטרופוספירה, שמתאפיינת בירידה הדרגתית של הטמפרטורה ככל שמגביהים ובאי יציבות. מעל הטרופוספירה שוכנת הסטרטוספירה, שמשתרעת עד לגובה 50 ק"מ לערך, ושמתאפיינת בעליית הטמפרטורה ככל שמגביהים, עד לגובה של 30-20 ק"מ מעל פני הקרקע - שם נמצאת "שכבת האוזון". השם עשוי להטעות: אין זו שכבה של גז אוזון, אלא איזור באטמוספירה בו מתקיים ריכוז גבוה יותר של גז זה.

שיווי המשקל העדין בין ריאקציות היצירה וההרס של האוזון מאפשר קיום ריכוז קבוע יחסית של אוזון בסטרטוספירה. בכל רגע נתון, מוליקולות של אוזון נוצרות ונהרסות ברציפות, אולם הכמות הכוללת נשארת פחות או יותר קבועה. ניתן לחשוב על ריכוז האוזון בשכבת האוזון כעל עומק של פלג במקום מסוים: המים זורמים ברציפות פנימה והחוצה, אך העומק באותו מקום נשאר קבוע. את ריכוז האוזון מקובל למדוד ביחידות דובסון (Dubson), שמציינות את גובהו של עמוד האוזון, לו נלקח כל האוזון הסטרטוספירי והובא ללחץ של אטמוספירה אחת. ערך "נורמלי" של 360 דובסון שקול לעמוד אנכי של אוזון בגובה 3.6 ס"מ. זהו מספר מדהים שמראה עד כמה קטנה כמות האוזון בסטרטוספירה, בתנאים רגילים, שמספיקה להגן עלינו.

ידוע לנו שריכוז האוזון בסטרטוספירה נתון לשינויים טבעיים עקב פעילות של כתמי שמש, ושהוא משתנה מחזורית עם קו הרוחב ועם עונות השנה. כל אלה הם תהליכים ידועים וחזויים. קיים בסיס נתונים של עשרות שנים, שמנהל מעקב אחר ריכוז האוזון והשינויים הטבעיים בו. כל הפחתה טבעית באוזון "מתוקנת" באופן טבעי אחרי זמן קצר, והריכוזים שבים לערך הממוצע.


 

תמימות אבל מסוכנות


הכלורו-פלואור-קרבונים (CFC) הוא שמה המדעי של משפחת תרכובות שפותחו בשנות ה- 30 בתעשיית המקררים, ושנחשבו ל"חומרי פלא": יציבים, בלתי רעילים, לא דליקים וזולים מאוד לייצור. הם קיבלו את השם המסחרי פריאונים. במרוצת השנים החלו לשמש כנוזלי קירור במקררים, כממיסים לחומרים אורגניים, כחומרי הקצפה ודחף במיכלי ספריי, ועוד. תרכובות אחרות המכילות האלוגנים (כמו פלואור, כלור וברום), והנמצאות בשימוש תעשייתי נרחב הן המתיל-ברומיד שמשמש לחיטוי קרקע, וההאלונים שמשמשים במערכות כיבוי אש. המשותף לכל התרכובות הוא משך חיים ארוך באטמוספירה, שמאפשר להן להינשא מעלה על ידי רוחות אל הסטרטוספירה.

בשנות ה- 70 התנגדה הקהילה המדעית נמרצות לבניית מטוסים על קוליים מגביהי טוס (כמו הקונקורד) מחשש לפגיעת גזי הפליטה של מנועיהם בשכבת האוזון. החשש התבסס, בין היתר, על עבודותיו של הכימאי הגרמני פול קרוטזן (Crutzen), שהראה כי תחמוצות חנקן שמקורן בסטרטוספירה עשויות להגיע לגבהים בהם נמצא האוזון ולהפר את שיווי המשקל העדין בין ריאקציות היצירה וההרס שלו. צמד הכימאים האמריקאיים רולנד ומולינה (Molina ו- Ronald) הראה ב- 74’ שגם מוליקולות ממשפחת הפריאונים עשויות להיות קטלניות לשכבת האוזון עקב שחרור רדיקלים חופשיים של כלור ופלואור.

כיצד זה קורה? מסתבר שהדבר היחידי שיכול להרוס מוליקולה של CFC הוא קרינה אולטרא סגולה. כשמוליקולת CFC מגיעה לסטרטוספירה, היא נחשפת לכמות גדולה של קרינת UV ומתפרקת תוך שחרור אטום חופשי של כלור. אטום יחיד של כלור יכול להביא לפירוק של מאה אלף מוליקולות אוזון ולהפר בכך את שיווי המשקל בין קצב היצירה וההרס של האוזון בסטרטוספירה: האוזון נהרס מהר יותר מאשר הוא נוצר. מדידות ותצפיות ממושכות הראו שיש מקורות טבעיים לכלור כמו שריפות ובעלי חיים ימיים, אך אלה מייצרים רק 15% מן הכלור המגיע לסטרטוספירה. יתר 85% מוצאם ב- CFC ובתרכובות אחרות כלומר, מעשה ידי אדם.
 

לאן נעלם האוזון


ב- 85' דיווחה קבוצת המחקר של הסקר האנטארקטי הבריטי במפרץ האלי, בראשות פארמן (Farman), על ירידה עונתית חריפה בריכוז האוזון הסטרוטספירי מעל אנטארקטיקה. התחנה הבריטית עסקה במדידת ריכוזי האוזון ברציפות מ- 56' באמצעות בלונים פורחים ולוויינים, ונתוניה נחשבו אמינים ומדויקים. היה זה ממצא מהמם, שאימת בבת אחת את התיאוריות עליהן שקדו הכימאים התיאורטיים בשנות ה- 70 המוקדמות. תוצאות המדידות הראו שכל שנה, בין אוגוסט ונובמבר, שהם חודשי החורף והאביב בחצי הכדור הדרומי, יורד ריכוז האוזון מעל אנטארקטיקה בצורה תלולה: מריכוז נמוך יחסית של 300 דובסון בסוף אוגוסט (אלה חודשי החורף, מעט קרינת שמש מגיעה לאיזור הקוטב הדרומי, ולכן אין ייצור רב של אוזון) הריכוז מוסיף לרדת במהלך החורף האנטארקטי עד ל- 150 דובסון בסוף נובמבר, תחילת האביב. בד בבד נמצאו ריכוזים גבוהים מאוד של תרכובות כלור חופשיות באותם זמנים באיזור החור. אלה היו "טביעות האצבעות" שחיפשו מדעני האטמוספירה.
בגובה 20-15 ק"מ כמעט 95 אחוז מהאוזון נעלמים בתקופה זו. בגובה שמעל 25 ק"מ ההפחתה בריכוז האוזון היא מועטת יחסית, אך התוצאה הכוללת היא שכמות האוזון פוחתת ב- 50 אחוז. רק בסוף האביב הדרומי חוזרות רמות האוזון לערכים נורמליים, כשאוויר חם ועשיר יותר באוזון מגיע מקווי רוחב צפוניים יותר. מהלך זה חוזר על עצמו מדי שנה, וחומרת ההפחתה באוזון משתנה משנה לשנה; ב- 90' למשל נמשכה הירידה באוזון האנטארקטי עד לדצמבר (אמצע הקיץ הדרומי). באמצעי התקשורת הפופולריים נטבע הביטוי "חור באוזון" (Ozone Hole), שהוא תיאור מטעה למתרחש בשכבת האוזון בסטרטוספירה. אנשים נוטים להאמין שזהו חור פיסי ממש, שבו נוצר מעין ואקום באוויר. מבחינה פיסיקלית מדויק יותר להשתמש בביטוי "הידלדלות שכבת האוזון" (Ozone Depletion).

 

תעלומת הקוטב הדרומי


מדוע מתרחש החור באוזון מעל הקוטב הדרומי? בשנים האחרונות נמצא שהקוטב הדרומי נשלט בחורף על ידי מערכת לחץ ברומטרי גבוה, היוצרת איזור מבודד וקר. הטמפרטורות בסטרטוספירה, בגבהים של שכבת האוזון, צונחות מתחת למינוס 80 מעלות צלזיוס. בטמפרטורות אלה מופיעים באיזור הקוטב עננים סטרטוספרים שמורכבים ממים ומחומצה חנקתית קפואה. על גבי הגבישים של עננים אלה מתרחשות ריאקציות כימיות, שבסופן משתחררים אטומי כלור חופשיים, שמתחילים להשמיד את האוזון. עננים אלה אינם מתקיימים בטמפרטורות שמתחת למינוס 80, ולכן אינם בנמצא בקוטב הצפוני למשל, שם אמנם אין הפחתה כה דרסטית בריכוז האוזון.

עם בוא האביב ועליית הטמפרטורות נעלמים העננים, ונפסקת יצירת הכלור החופשי, בו בזמן מתפרקת המערכת הסינופטית שבודדה את האוויר הקוטבי, ומתחיל ערבוב של אוויר עשיר באוזון מקווי רוחב נמוכים יותר עם אוויר דל באוזון מאיזור הקוטב.

האם תחמיר בעיית הפחתת האוזון מעל האנטארקטיקה? הציניקנים יאמרו, 'מה זה חשוב, ממילא איש לא גר שם'; אבל האמת היא שהבעיה אינה מועלת רק לקוטב הדרומי, והיא עתידה ללוות אותנו לפחות עוד 50 שנה, ומי יודע אילו עוד הפתעות "מכינה" לנו האטמוספירה.

התצפיות מראות שמימדי החור גדלים והולכים משנה לשנה, אבל אינם עוברים צפונה לקו רוחב 55 דרום. פירוש הדבר שמדינות כמו אוסטרליה ודרום אפריקה לא יימצאו מתחת לחור, אבל לעומת זאת ייחשפו לסכנה אחרת בתחילת האביב הדרומי כשהאוויר הדל באוזון מתחיל להתפשט לקווי רוחב נמוכים יותר, וריכוזי האוזון באוויר מעל אותן מדינות פוחתים לפתע, גוברת כמות ה- UVB המגיעה לפני הקרקע. למעשה, השיירים של ה"חור" האנטארקטי מתפשטים לכל עבר, ומסכנים את בריאותם של תושבי המדינות הסמוכות לאנטארקטיקה.

המצב בקוטב הדרומי הוא אות אזהרה חמור ביותר להשפעה ההרסנית שיש ל- CFC על האוזון. ברור כיום שאילו חיינו ממשיכים בפליטת CFC בקצב של שנות ה- 80, ניתן היה לצפות שריכוזי הכלור בסטרטוספירה היו עולים בכל רחבי העולם, ונזקים ברמה כזו או אחרת היו נגרמים לכל שכבת האוזון.

 

פעילות מונעת


ההגנה על הסטרטוספירה ועל שכבת האוזון שונה לחלוטין מפתרון בעיות סביבתיות אחרות. בשעה שרוב הבעיות הסביבתיות הן מקומיות או אזוריות ומצויות באחריות המדינה, הרי שלתופעת דלדול שכבת האוזון השפעה כלל עולמית, המחייבת שיתוף פעולה בינלאומי לפתרונה. בין המדינות השונות קיימים חילוקי דעות באשר לאופי הצעדים שיש לנקוט. ארצות הברית וסקנדינביה דורשות צעדים מרחיקי לכת. אירופה מצדדת בצעדים תקיפים פחות, ואילו מדינות העולם השלישי דורשות שההגבלה על ייצור פריאונים והשימוש בהם לא תפגע בהתפתחותן התעשייתית והכלכלית.

בספטמבר 87 ' התכנסו במונטראול נציגי 40 מדינות במסגרת ועידה שקיימה היחידה לאיכות הסביבה של האו"ם. נציגי המדינות חתמו במעמד זה על אמנה, שתכליתה צמצום הדרגתי של השימוש בפריאונים ובהאלונים. בשלב זה, הוחלט שלא להחיל את ההגבלות על מדינות העולם השלישי, על מדינות מזרח אירופה שלרובן תוכניות חומש כלכליות, ועל ארגנטינה וברזיל.

תוצאות עונות המדידה הבאות באנטארקטיקה הראו החמרה בגודל, בעומק ובמשך הזמן של החור באוזון, וחייבו עדכון של נוסח האמנה. בתיקוני האמנה מ- 92' נקבע לוח זמנים להפחתת השימוש בחומרים מדללי אוזון עד להפסקתם המוחלטת בשנת 2000. הוחלט על ייסוד מנגנון כספי שיסייע ביישום הפרוטוקול גם במדינות המתפתחות, נקבעה מערכת סנקציות נגד מדינות שאינן חתומות על ההסכמים, וסוכם על מנגנון החלפת מידע בין המדינות לגבי טכנולוגיות מומלצות למחזור חומרים מבוקרים, לשם מניעת דליפתם, וכו'.

בארצות הברית נחקקו חוקים המחייבים סילוק CFC ממקררים דולפים לתוך מיכלים סגורים, כדי למנוע את פליטתו הבלתי מבוקרת לאטמוספירה. עשרות מוצרים נושאים כיום את התווית המוכרת של שמיים בהירים ושמש זורחת עם הכותרת "ידידותי לאוזון" (Ozone friendly). במדינות החצי הכדור הדרומי כגון ניו זילנד ואוסטרליה, נעשה מאמץ חינוכי והסברתי גדול כדי להרתיע על הסכנות שבחשיפה מוגזמת לשמש. בתחזית מזג האוויר נמסרת רמת הקרינה בכל שעה עם המלצה על כובע ועל משחות שיזוף בעלות מקדמי הגנה גבוהים.

ארגונים "ירוקים" שונים מפעילים כיום לחץ על מדינות שמייצרות חומרים בעלי סכנה פוטנציאלית לאוזון כמו למשל המתיל ברומיד. גם מקומה של ישראל לא נפקד מהרשימה, לאור העובדה שהיא אחת מהיצרניות הגדולות בעולם של חומר זה (מפעלי ים המלח) המתיל ברומיד המשמש לחיטוי קרקעות נגד מזיקים שונים (בעיקר בארצות מתפתחות), משתחרר לאטמוספירה ומשתתף במעגלי ריאקציות כימיות, בסופן משתחרר ברום פעיל שתוקף את האוזון.

ב- 92 חתמה גם ישראל על אמנת מונטראול, ומאוחר יותר אישררה את כל התיקונים והעדכונים שהוכנסו בה. למרבה הצער, החברה הישראלית עדיין לוקה בחוסר מודעות בכל הנוגע לבעיות האוזון ולצורך בשימוש במוצרים ידידותיים לסביבה. לפי סקר שערך מכון ברנדמן עבור חברת גורדון טכנולוגיות, שפורסם ביולי 95', רק 1.4 אחוז מהציבור הישראלי מכירים את תוכן האמנה. למרות זאת קיימת יוזמה לשיתוף פעולה בנושא הן מצד גופים מסחריים, המקיימים מבצעים שיווקיים להחלפת גז הפריאון בגזים ידידותיים לסביבה, והן מצד גופים ממשלתיים וגורמי מדינה רשמיים כמו המשרד לאיכות הסביבה ומשרד המסחר והתעשייה.

ב- 92' עמד היקף השימוש במתיל ברומיד בישראל על כ- 3,600 טון. בסוף 95' הוציא השר לאיכות הסביבה, יוסי שריד, מכתב רשמי, לפיו מתחייבת ישראל להפסיק בהדרגה את ייצורו ואת השימוש בו.

אין ספק שמתן פרט נובל בכימיה ב- 95' למדענים קורטזן, רולנד ומולינה שיקפה במידה רבה גם את הכרת הקהילה הבינלאומית בחשיבות עבודתם של כימאיים אטמוספריים שכאלה, ואת החשיבות שהאנושות רואה בשמירה על הסביבה בכלל, ובהגנה הבלתי נראית שלנו בפרט. מודעות לחומרת הבעיה והפעלת לחץ על הממשלות לקיים את אמנת מונטריאול הן צעד חשוב ביותר, שניתן להשגה באמצעות חינוך לשמירה על איכות הסביבה.
בתוכנית הלימודים "מדע בחברה טכנולוגית" קיימים נושאים רבים המזמנים עיסוק והרחבה בנושא הפגיעה בשכבת האוזון והשלכותיו על איכות החיים. העלאת נושא זה לסדר היום הציבורי תשיג תרומה ארוכת טווח בחינוך חדור הצעיר למודעות ואחריות סביבתית.


 

ההשלכות על האדם ועל הסביבה


סכנה לבריאות האדם. הרקמה הראשונה של הגוף שבאה במגע עם קרינת השמש היא העור. תאי המלנוציטים המצויים בשכבת העור החיצונית הם האחראים על ייצור חומר צבע (פיגמנט) שנספג בתאים שכנים ושמגונן על העור מפני נזקי קרינת השמש. כשמגיעות קרני UV לתאי המלנוציטים, מייצרים הללו חומר בצבע חום כהה הקרוי מלנין והמגונן בפני נזקי קרינת השמש. כשהחשיפה לקרני UV מתארכת, והגוף אינו מספיק לייצר די מלנין, עלולה הקרינה לתקוף תאי גוף אחרים ולפגוע בהם. תחילה פוגעת הקרינה ברקמת המקנה לעור את גמישותו, בהמשך נוצרים על פני העור כתמים אפורים כהים הקרויים קרטוזות, שנחשדים כמקדימים התפתחות גידולים סרטניים .הקרינה האולטרא סגולה עלולה לגרום גם להשתנות ולהצטברות של חלבוני עדשת העין, שמכסים את רשתית העין, באופן שפוגע בכושר הראייה (קטראקט) במקום להגן עליה. פגיעה זו מאיימת על בני אדם ועל בעלי חיים כאחד, ביכולתה לגרום לפגיעה בצמחייה ולירידה ביבולי האדמה, לפגיעה במיקרואורגניזמים ימיים המהווים את בסיס מארג המזון וכתוצאה מכך גם לפגיעה במארגי המזון המתקיימים באוקיינוסים ובגופי המים האחרים.


 

מושגים


אוזון - כדי להבין את המתרחש בשכבת האוזון יש צורך במעט כימיה. לחמצן החופשי באטמוספירה שתי צורות אפשריות. השכיחה ביניהן קרויה חמצן ומופיעה בטבע כמולקולה דו אטומית (O2). האוזון שהתגלה ב- 1840 על ידי הכימאי פרידריך שנביין, הוא גז כחול בעל ריח חריף, פעיל מאוד מבחינה כימית, ומופיע בטבע כמולקולה בת שלושה אטומי חמצן (O3).
ריכוז האוזון בסטרטוספירה הוא קטן יחסית: מתוך עשר מיליון מולקולות אוויר, שני מיליון מולקולות הן של חמצן, ומתוכו רק שלוש מולקולות הן של אוזון.
האוזון נוצר כשמולקולת חמצן בולעת קרני UV ומתפרקת לשני אטומי חמצן בודדים. כל אטום מתרכב עם מולקולת חמצן דו אטומית ליצירת מולקולת חמצן בת שלושה אטומים. באופן זה מושלם תהליך יצירת האוזון.
תפקידו האקולוגי של האוזון הוא בבליעת מנה נוספת של קרני UVB (אורכי גל 2,200 עד 3,000 אנגסטם) לצורך התפרקות מחדש, ותגובת בליעה נוספת לצורך היווצרות מחדש. הן בהיווצרות והן בהתפרקותו בולע האוזון בסטרטוספרה קרינה, ומונע בכך את הגעתה לביוספירה.
תרכובות הברום הנפלטות לאוויר הורסות את שכבת האוזון בקצב גדול פי 30-60 מזה הנגרם על ידי פליטת תרכובות הכלור.
במחצית 93' חשף המגזין האמריקאי "Science" נתוני לווין מ- 92' המצביעים על ריכוז אוזון ממוצע נמוך ב- 3-2 אחוזים מן הקריאות הקודמות וב- 5 אחוזים מהתחזית שניבא המודל הממוחשב. חדשות אלה הגיעו שבוע לאחר שהארגון המטאורולוגי העולמי דיווח על צניחת רמת האוזון מעל לצפון אירופה וקניה בכ- 20 אחוז במהלך אותו חורף.
דחיית הטיפול בבעיית הידלדלות האוזון, בין שנות ה- 70 לאמצע שנות ה- 80, איפשרה פליטה של למעלה מ- 8.5 מיליון טון של CFC בעולם כולו. כיום מעריכים, בעיקר על סמך מודלים תיאורטיים, כי ירידה של כ- 20 אחוז ברמת האוזון האטמוספירית תגרום לעלייה של כ- 30 אחוז במקרי סרטן העור באזורי קרינה חזקה
חומרים מבוקרים -מושג שתבעה אמנת מונטריאול ושמתייחס לחומרים הפוגעים בשכבת האוזון הסטרטוספרי והגורמים לפירוקו. בדרך כלל מדובר בגזים המכונים פראונים (CFC) והאלונים, תרכובות אורגניות של פחמן עם פלואור וכלור ותרכובות המכילות האלוגנים שמקורם בפעילות האדם.
“CFC” -תרכובת פחמן כלורו פלואורי שקולטת קרינת UV שמתפרקת תוך שחרור אטום כלור. אטום הכלור מגיב עם מולקולות של אוזון וגורם לפירוקה.
מתיל ברומיד - החומר המבוקר היחידי שמייצרת ישראל, שימושו העיקרי הוא בחיטוי קרקע חקלאית ובהשבחת היבולים. לראשונה נחשד מתיל ברומיד כחומר שעלול לפגוע בשכבת האוזון ב- 91'. במפגש השנתי של הצדדים לפרוטוקול מונטראול, קופנהאגן 92', נדונה הכללת החומר ברשימת החומרים המבוקרים. בהמשך הוחלט על הפחתת פליטתו לאטמוספירה על ידי הפחתת מינונים, שימוש בחלופות מתאימות ופיתוח שיטות לספיחה, לנטרול או למחזור. בדצמבר 95' קיבלה ישראל את העמדה האמריקאית שהחליטה על הפסקה הדרגתית של השימוש במתיל ברומיד.














ביבליוגרפיה:
כותר: UV-B וההגנה הבלתי נראית על האוזון
מחבר: יאיר, יואב
תאריך: יוני 1996 , גליון 1
שם כתב העת: אאוריקה : כתב-עת להוראת מדעים וטכנולוגיה
בעלי זכויות : רמות; אוניברסיטת תל אביב
הוצאה לאור: אוניברסיטת תל אביב; רמות
הערות: 1. כתב העת יוצא ביוזמת למדע: מרכז מורים ארצי להוראת מדע וטכנולוגיה בבתי הספר היסודיים.
הערות לפריט זה: כתב העת יוצא ביוזמת למדע - מרכז ארצי להוראת מדע וטכנולוגיה בבתי הספר הייסודיים.
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית