הפסקת תה

האם תה מועיל לבריאות? האם הוא יכול להזיק? מה ההבדל בין "ארל גריי" ל"תה צמחים"? מה זה "תה ירוק"? כתבה על כוס תה

מהו תה?

המשקה הנצרך בעולם, מלבד מים כמובן, הוא התה. סיבוב קצר בחנות ממוצעת בחיפוש אחר תה, עלול לגרום לתסכול עקב שפע ההיצע המונח על המדפים: תה ירוק, תה שחור, יפני, טיבטי, סיני, ו"תה" צמחים. מבולבלים? בשורות הבאות ננסה לעזור לכם מעט להתמצא ברזי התה.

התגלה בטעות
כמו כל המצאה גאונית, גם התה התגלה באופן מקרי. האגדה מספרת שלפני כ- 5000 שנה, קיסר סיני אהוב ובעל שיעור קומה, הבין שכדי להגן על בריאות נתיניו חשוב להרתיח את מי השתייה. באחד מטיוליו בממלכתו עצרה שיירתו למנוחת צהריים. לפתע נחתו מספר עלים משיח סמוך לתוך סיר בו הורתחו מים לשתייה. הקיסר הסתקרן וטעם את המים המהבילים שנצבעו בחום, וחש תחושה מרעננת ומרגיעה. מאותם צהריים עבר התה תלאות וגלגולים שונים, עד שמצא את מקומו על המדף בכל מרכול.

בתחילה הופץ התה על-ידי אנשי הדת בסין וביפן, שהאמינו שסגולותיו טובות למדיטציה. התה הפך לתרבות בפני עצמה, וביפן עדיין נוהגים לבצע טקס המחייב שתיית תה בתפאורה מסויימת ובכללים קפדניים.

במאה ה- 17 הגיע התה לאירופה, אולם בגלל מחירו הגבוה הוא אומץ על-ידי המעמדות העשירים בלבד. רק מאוחר יותר הפך התה למשקה עממי.
תה שחור, תה ירוק
השיח ממנו מפיקים את כל סוגי התה הידועים הוא שיח הקמליה (camellia sinesis). השיח יכול לצמוח לגובה של כמעט 30 מטר, אך על-מנת להקל על הקטיף ולשמור על איכות העלים, מקפידים המגדלים על גובה מקסימלי של מטר אחד. לשיח התה עלים קשיחים ומבריקים, ואיכותו תלויה בתנאי גידולו, ממש כמו יין. את עלי התה מגדלים ביותר מ- 300 מדינות בעולם, אולם האיכותיים שבהם מגיעים מסרי-לנקה ומהודו. רוב סוגי התה הם תערובות של זנים שונים של צמח הקמליה.

קיימים שלושה סוגי תה עיקריים: התה השחור, התה הירוק ותה אולונג.

התה השחור,הנפוץ ביותר, הוא צמח הקמליה אשר עבר התססה (חימצון) במשך מספר שעות, והוא בעל טעם וארומה חזקים. ניתן להוסיף לו טעמי פירות או שמנים. תה ה"ארל גריי" המפורסם, הוא למעשה תה שחור שהוסיפו לו שמן ברגמוט (סוג של עץ הדר). סר ארל גריי, ראש ממשלת אנגליה בימיו של המלך ויליאם ה- 4, קיבל את הנוסחה הזאת מסין, ומאז נקרא התה על שמו. קרוב ל- 90% מהתה הנצרך בעולם הוא תה שחור.

התה הירוק הוא צמח קמליה שלא עבר חימצון, אלא הורתח מיד לאחר הקטיף. טעמו מעודן יותר וצבעו ירוק/זהוב. תה זה צובר פופולריות בעולם, אך הוא מהווה עדיין פחות מ- 10% מצריכת התה בעולם.

תה האולונג הוא תערובת בין התה הירוק והשחור ונפוץ מאוד בסין. חלקו עובר חימצון וחלקו לא, ועל כן הוא עדין יותר בצבעו וטעמו מהתה השחור, אך חזק יותר מהירוק.

האם תה ירוק מרזה?

לאחרונה נפוצה הידיעה כי תה ירוק יכול לסייע בירידה במשקל וחברות מסוימות כבר "פיתחו" דיאטות המבוססות על תה ירוק. מה עומד מאחורי מידע זה? התה הירוק מכיל שני חומרים שהמפגש ביניהם גורם להמרצת קצב חילוף החומרים בגוף. הצירוף של קפאין עם הפוליפנולים הקרויים CATECHINS המצויים בעלי התה הירוק הוא הגורם לתהליך זה. שני החומרים הללו מאיצים את הפעילות הסימפטטית במערכת העצבים המרכזית וגורמים להעלאת רמתו של ההורמון נוראדרנלין, המעלה את קצב חילוף החומרים בגוף. מחקר שבדק זאת הופיע בעיתון שעסק בהשמנה ומכאן היתה הדרך פתוחה ל"פיתוח" תאוריית "דיאטת התה הירוק". האמת היא שעדיין לא ידוע באיזו מידה הדבר משמעותי לאדם והאם אכן מסייע התה הירוק בירידה במשקל. בכל מקרה, חשוב להדגיש, כי האצת הפעילות הסימפטטית במערכת העצבים המרכזית עלולה לגרום גם לעליה בלחץ דם ולתופעות אחרות שאינן כה "סימפטיות". המסקנה: המחקר המדעי אכן קבע, כי התה הירוק יכול להעלות את קצב חילוף החומרים בגוף, אך עדיין לא ידוע באיזו מידה הדבר משמעותי להרזייה ומה הסכנות הטמונות בצריכת כמויות גדולות של תה זה.

תה צמחים?

משקה הנקרא בטעות "תה צמחים", אינו תה. זוהי תערובת של עלים, קליפות, זרעים, פירות ושורשים של צמחים שונים. לצמחים אלה סגולות מרפא שונות, אך שימוש נרחב בהם אינו נטול סכנות. צמחי מרפא הם עולם עצום של מידע, ביניהם צמחים מועילים וצמחים רעילים. רצוי להיוועץ במטפלים המתמחים בתחום, כדי להימנע מנזקים העלולים להיגרם משימוש לא זהיר בצמחים. "תה" צמחים תמים עלול להכיל חומרים משלשלים, משתנים, מתכות רעילות וחומרים המעלים לחץ דם.

טוב ורע

סגולותיו של התה הירוק מיוחסות לפוליפנולים, חומרים הנמצאים בו בריכוז גבוה (כ- 40%). אלה חומרים נוגדי חימצון שנועדו להגן על הצמח מפגעים שונים, והאדם רתם אותם לתועלתו. חומרים נוגדי חימצון עוזרים במניעת נזקים הנגרמים מחמצן, כמו פגיעה בתאים, כתוצאה מזיהום אוויר והזדקנות. לפוליפנולים אפקטיביות רבה, עד פי 30 מאשר לוויטמינים נוגדי חימצון (כמו C, E ו- A). התה הירוק עשיר מאוד בפוליפנולים הקרויים CATECHINS להם מייחסים חשיבות גדולה בהקטנת הסיכון של מחלות לב (ע"י הקטנת חמצונו של הכולסטרול ה"רע") וכן עיכוב תהליכי סרטן שונים (סרטן הריאות, השד, הקיבה וכו').

תהליך המחקר המנסה למצוא את המנגנון "נוגד הסרטן" של התה נמצא בעיצומו וחוקרים במקומות שונים בעולם שוקדים על הבנת התהליך.

בתהליך הפקתו של התה השחור נפגעים הפוליפנולים ולכן הוא עני באותן תרכובות, ויעילותו פחותה בהרבה. בתה נמצאים גם ויטמינים מסוג K, B6, B1, וחומצה פולית, בנוסף למינרלים כמו סידן, מגנזיום, ברזל ואבץ. שתיית 2-3 כוסות תה ביום, מספקת כ- 9% מהצריכה היומית המומלצת של ויטמין B1, 25% מצריכת ויטמין B2, 6% מויטמין B6, 16% סידן, ו- 10% חומצה פולית. אך בתה ישנם חומרים נוספים, פחות חביבים, ממשפחת האלקלואידים, והם: קפאין, תאוברומין ותאופילין, המהווים כ- 4% מהרכבו. הקפאין והתאופילין מעוררים את מערכת העצבים המרכזית, מרחיבים את הסמפונות ומשתנים (מעלים את יצור השתן). ככל שעלי התה מותססים יותר, כך עולה תכולת הקפאין. לפיכך, תה ירוק מכיל פחות קפאין מאשר תה שחור. תה שחור מכיל 2/3 מכמות הקפאין של הקפה. ובתה ירוק נטול קפאין ישנן שאריות של קפאין (3%-10% מכמות הקפאין בתה רגיל). חשוב לציין, כי תהליך הוצאת הקפאין מעלי התה הוא תהליך כימי ונשאלת השאלה: מה מזיק יותר - הקפאין או התהליך הכימי בהוצאתו מהמוצר? בנוסף נזכיר, כי ככל שמבשלים או משרים את התה זמן ארוך יותר, יותר קפאין עובר למים.

אז כמה לשתות?

מכיוון שהמחקר המדעי בעיצומו, ואין עדיין מסקנות סופיות והמלצות מדוייקות לגבי כמות התה שכדאי לצרוך, נראה ששתיית 2-3 כוסות תה ליום, מאפשרת ליהנות מיתרונותיו הבריאותיים של התה, בלי להעמיס על גופנו יותר מידי קפאין וחומרים מזיקים אחרים.