הסדרי נגישות
עמוד הבית > מדעי החברה > אזרחות ומדע המדינה > חוק ומשפטעמוד הבית > מדעי החברה > אזרחות ומדע המדינה > מדינה וחברה > דת ומדינהעמוד הבית > מדעי החברה > אזרחות ומדע המדינה > ישראל מדינת העם היהודי > גישות שונות למדינת ישראל
ישראל. משרד החינוך. האגף לתכנון ופיתוח תוכניות לימודים


תקציר
המאמר דן בויכוח בין דתיים וחילוניים בישראל  סביב קבלתו של חוק שעות עבודה ומנוחה. החילוניים ראו בחוק ביטוי לכפייה דתית ואילו הדתיים ראו בו חוק סוציאלי שאין בו לבין מצוות השבת כמעט ולא כלום.



סוגיית העבודה בשבת
מחברת: אורלי אילני


העבודה בשבת בראי החקיקה

חוק מפורש המגדיר מהם דפוסי השבת במדינת ישראל לא נחקק מעולם. החוק היחיד המתייחס לנושא שמירת השבת הוא "חוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951", שנועד להבטיח את זכותו של עובד ליום מנוחה שבועי. הזיקה של החוק למסורת הדתית התבטאה בקביעה, כי ימי המנוחה של העובדים היהודים יהיו חופפים לשבתות ולחגים שבלוח העברי.

העסקתם של עובדי יהודים בשבת מותרת רק על-פי הקריטריונים המוגדרים בחוק מתן ההיתרים הוא בסמכותה של "ועדה להיתרי עבודה" בראשות שר העבודה.

הדרישה שהעלו חברי כנסת דתיים, שהיתרי העבודה יינתנו רק בהסכמת הרבנות הראשית ורק לצורכי פיקוח נפש, לא נענתה. עם זאת, כאשר חברי כנסת חרדים כיהנו בתפקיד שר העבודה והרווחה, הם לא נתנו בקלות היתר לעבודה בשבת והגבירו את האכיפה על מפירי החוק.

בדברי ההסבר לחוק הודגש אופיו הסוציאלי: "החוק המוצע נוסח תוך התחשבות מלאה באמנה הבינלאומית בדבר שעות עבודה בתעשייה... באמנה הבינלאומית בדבר שעות עבודה במפעלי מסחר ובמשרדים... ובאמנה הבינלאומית בדבר הנהגת מנוחה שבועית במפעלי תעשייה..."1 דבר לא נאמר בחוק על התחשבות בערכים יהודיים או בקדושת השבת. התוצאה הייתה שגם החילונים וגם הדתיים לא היו שבעי רצון מהחוק שהתקבל.

החילונים ראו בחוק כפייה דתית במסווה חברתי. לטענתם, אם אכן מדובר בחוק סוציאלי הרי שיש לאפשר את פתיחתם של מקומות בידור ואת קיומה של תחבורה ציבורית עבור מי שרוצים לבלות ביום זה. הם גם סברו, כי אין זה מתפקידה של הממשלה להתערב בנושא של קדושת השבת, וחובתה היא רק להבטיח את מנוחת העובד.

לעומת זאת, הדתיים ראו בו חוק סוציאלי, שאין בינו לבין מצוות השבת כמעט ולא כלום, והמפלגות הדתיות הצביעו נגדו בכנסת. בעיקר עורר את התנגדותם סעיף 12 (ראו להלן), שבו ראו פתח למתן היתרים ללא צורך חיוני אמיתי. ואכן, חשש זה התאמת – למשל, כאשר בשנת 1956, על רקע "מבצע קדש", קיבל מפעל "סולתם" היתר לעבוד בשבת, אך המשיך לעבוד בשבת לצורכי ייצוא גם לאחר שהמבצע הסתיים.

הדתיים גם התנגדו לכך שהחוק מתייחס רק לעובדים שכירים, אך רק ב-1969 הם הצליחו להביא לתיקון החוק כך שיחול גם על עובדים עצמאיים וגם על חברי קואופרטיבים. תיקון נוסף, שהתקבל בשנת 1981, נועד להגן על עובד דתי מפני אפליה בקבלה לעבודה עקב סירובו לעבוד בשבת, על רקע העובדה שמקומות עבודה רבים במדינת ישראל פועלים במשך שבעה ימים בשבוע. בדברי ההסבר לתיקון נאמר: "הזכות לכל יהודי ולכל עובד לשמור את השבת וחגי ישראל בהתאם לאמונתו ואורח חייו, מבלי שהדבר יפגע בפרנסתו, היא כה יסודית וראשונית שאינה זקוקה לכל הסבר. בוודאי שאינו עולה על הדעת שיכריחו יהודי במדינת ישראל לעבוד בשבת או שיגבילו את אפשרות התעסוקה והפרנסה של יהודי עקב אי-רצונו לחלל את השבת."2 גם התיקון הזה לא התייחס לצביון הרצוי של יום המנוחה, אלא התמקד בהיבט הסוציאלי ובהגנה על זכותו של כל עובד ליום מנוחה שבועי.

העובדה שמעולם לא נחקק חוק שבת המבטא את מהותה הדתית, מוסברת לא אחת בהיותם של הדתיים מיעוט פוליטי, אולם יש התולים זאת בהתנגדותם של רבנים חשובים לחוק כזה.3

מתוך חוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951 *

פרק שלישי: מנוחה שבועית

7. (א) לפחות שלושים ושש שעות רצופות לשבוע הן המנוחה השבועית של העובד.

(ב) המנוחה השבועית תכלול –

1. לגבי יהודי – את יום השבת.

2. לגבי מי שאינו יהודי – את יום השבת או את היום הראשון או את היום השישי בשבוע, הכל לפי המקובל עליו כיום המנוחה השבועי שלו.

[...]

9. העבדת עובד במנוחה השבועית אסורה, אם לא הותרה לפי סעיף 12.

[...]

12. (א) שר העבודה רשאי להתיר העבדת עובד בשעות המנוחה השבועית, או בחלק מהן, אם הוא משוכנע שהפסקת העבודה למנוחה השבועית לעולה או לחלק ממנה, עלולה לפגוע בהגנת המדינה או בבטחון הגוף או הרכוש, או לפגוע פגיעה רבה בכלכלה, בתהליך עבודה או בסיפוק צרכים שהם, לדעת שר העבודה, חיוניים לציבור או לחלק ממנו.

(ב) היתר כללי לפי סעיף קטן (א) לא יינתן אלא על פי ועדת שרים המורכבת מראש הממשלה, שר הדתות ושר העבודה.

[...]

17. (א) הועבד עובד בשעות המנוחה השבועית או בחלק מהן:

(1) ישלם לו המעביד בעד שעות אלה שכר עבודה לא פחות מ-1.5 משכרו הרגיל...

(2) יתן לו המעביד, במקום שעות המנוחה השבועית שבהן עבד, שעות מנוחה במספר ובזמן שנקבעו בהיתר שלפיו הועבד.

מתוך חוק שעות עבודה ומנוחה (תיקון), תשכ"ט-1969 **

1. בחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951... אחרי סעיף 9 יבוא:

9א. (א) בימי המנוחה הקבועים... לא יעבוד בעל בית מלאכה בבית מלאכתו, ולא בעל מפעל תעשיה במפעלו, ולא יסחר בעל חנות בחנותו.

(ב) בימי מנוחה כאמור, לא יעבוד חבר של אגודה שיתופית בבית מלאכה או במפעל תעשיה של האגודה; בבית מלאכה או מפעל תעשיה של אגודה שיתופית חקלאית לא יעבוד חבר אלא אם העבודה קשורה בשירותים הנחוצים למשק שלה.

מתוך חוק שעות עבודה ומנוחה (תיקון מס' 5), התשמ"א-1981 ***

1. אחרי סעיף 9ב לחוק שעות עבודה ומנוחה... יבוא:

9ג. (א) לא יסרב הזקוק לעובד לקבל אדם לעבודה בשל כך בלבד שהוא הודיע עם קבלתו לעבודה שאינו מסכים לעבוד בימי המנוחה השבועית על פי איסור שבמצוות דתו שאותן הוא מקיים, ולא ידרוש ממנו ליתן התחייבות לעבוד בימי המנוחה השבועית כתנאי לקבלתו לעבודה.

[...]

9ד. (א) עובד שלא עבד קודם לכן בימי המנוחה השבועית ושמעבידו דרש ממנו לעבוד בימי המנוחה השבועית, או שהודיע לו על כוונתו לדרוש ממנו לעבוד כאמור, רשאי להודיע למעבידו, לא יאוחר משלושה ימים מיום הדרישה או ההודעה כאמור, שהוא אינו מסכים לעבוד בימי המנוחה השבועית על-פי איסור שבמצוות דתו שאותן הוא מקיים.

[...]

9ו. ...

(ב) הוראות סעיפים 9ג ו-9ד לא יחולו -

(1) במקום עבודה שהוא מפעל או מוסד או חלק מהם המופקדים על בטחון הציבור;

(2) בעבודה הקשורה בבטחון המדינה או בשמירת בטיחותם, שלומם או בריאותם של בני אדם;

(3) בעבודה הקשורה באירוח בבתי מלון;

(4) בעבודה הקשורה בייצור חשמל והזרמתו;

(5) בעבודה הקשורה בקיום אספקה או שירותים חיוניים...

העבודה בשבת בראי הפסיקה

חוק שעות עבודה ומנוחה וכן התיקונים שנוספו לו במהלך השנים לא פתרו את כל הבעיות הקשורות בעבודה בשבת. למרות התיקון משנת 1981, אנשים שומרי שבת חשים לא אחת, כי הם מופלים לרעה על רקע סירובם לעבוד בשבת. משהגיעה הסוגיה לדיון משפטי קבעו השופטים, כי גם אדם שאיננו דתי רשאי לבקש לא לעבוד בשבת, אף בלי שיצטרך לפרט את מניעיו (ראו "מן המשפט", עמ' 1861).

סוגיה אחרת שנידונה בקשר לחוק שעות עבודה ומנוחה הייתה החיוב המופיע בו, ולפיו יום המנוחה השבועי של עובד יהודי יהיה שבת. בנושא זה פסק בית הדין הארצי לעבודה, כי קביעת יום המנוחה השבועי ליהודים ביום השבת היא ביטוי להיותה של מדינת ישראל מדינה יהודית ודמוקרטית.

הערות שוליים

1. ספר החוקים תש"י, עמ' 165.
2. דברי הכנסת ה-9, מושב 4, 13 בפברואר 1981, עמ' 1935.
3. אליאב שוחטמן, "השבת אינה ניתנת לחלוקה," שנה בשנה, תשס"ב, הוצאת היכל שלמה, ירושלים, עמ' 283-308.
* ספר החוקים תשי"א, עמ' 203-205.
** ספר החוקים תשכ"ט, עמ' 54.
*** ספר החוקים תשמ"א, עמ' 124

ביבליוגרפיה:
כותר: סוגיית העבודה בשבת
שם  הספר: דת, חברה ומדינה בישראל
מחברת: אילני, אורלי
תאריך: 2006
בעלי זכויות : ישראל. משרד החינוך. האגף לתכנון ופיתוח תוכניות לימודים
הוצאה לאור: מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית; ישראל. משרד החינוך. האגף לתכנון ופיתוח תוכניות לימודים
הערות: 1. המשך כותר: ספר אזרחות לתלמידים בחטיבה העליונה בבית הספר הכללי והדתי.
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית