לא ידוע אם מישהו ספר את גרעיני הרימונים ואם בכל הפירות מצוי אותו מספר של גרעינים, אולם בראש השנה נוהגים לברך "ירבו זכויותינו כרימון" ומשווים את מספר זרעיו ל תרי"ג (613) המצוות שיש לקיים. הרימון, שנכלל בין שבעת המינים שבהם נתברכה הארץ, מבשיל בתשרי ואף משמש כקישוט בסוכה. במסורת היהודית הוא מסמל שפע, פריון ויופי ואף עיטר את בגדי הכהן הגדול ואת בית המקדש.
הפרי היווה סמל גם בתרבויות אחרות; המצרים הקדמונים ראו בו סמל לחיי נצח ונהגו לקבור את מתיהם עם רימונים בתקווה ללידה מחודשת. נשות השבטים הברברים* נהגו לנבא את מספר צאצאיהן של היולדות באמצעות יצירת מעגל על האדמה שלמרכזו הושלך רימון בשל. מספר הצאצאים הצפוי היה שווה למספר הגרעינים שהוטחו מחוץ למעגל.
גם במיתולוגיה היוונית שיחק הרימון תפקיד. האדס, אל השאול, נתן רימון לפרספונה, בתה של אלת האדמה, דמטר כדי להבטיח שתחזור אליו לשאול לאחר שתבקר את אמה על פני האדמה. נאסר עליה לגעת בפרי עד שתעלה מהשאול, אולם היא לא התאפקה, אכלה את הרימון למעט 6 גרעינים ולכן היה עליה לשוב לשאול מדי שנה. המיתולוגיה הסבירה את החורף כתקופת העצב של אלת האדמה בהיפרדה מדי שנה מבתה.
 |
רימונים וציפורים |
מוצא הרימון מאזור אירן ועד הרי ההימליה שבצפון הודו. הוא תורבת כבר בעת העתיקה ושימש כמיץ מרווה לשיירות המדבר. כיום הוא גדל בעיקר באזורים היבשים בדרום-מזרח אסיה ואפריקה הטרופית.
העץ משיר את עליו בסתיו ומצמיח אותם שוב באביב. בראשית הקיץ מופיעים פרחיו האדומים והפרי מבשיל בסופו. אז מתבקעת קליפתו הקשה וזרעיו הרבים מתגלים ומשמשים כמאכל לציפורים. הגרעין הקשה שבתוכם לא מתעכל במעי העופות ופיזורו עם הפרשות הציפורים מסייע להתרבות העץ.
|
שימושי הרימון |
גרגירי הרימון משמשים למאכל, חלקי העץ השונים עשירים בטנינים** וקליפתו משמשת לרפואה וכחומרי צבע לשטיחים. ניתן להפיק גם צבעים ודיו מהעלים והפרחים. פרי הרימון עשיר בנוגדי חימצון המסייעים לשמירה על תקינות כלי הדם ומונעים מחלות לב וטרשת עורקים. אך לא מומלץ לאכול הרבה רימונים, כי הדבר גורם לעצירות...
* נחשבים לצאצאי חם שישבו באזור בצפון אפריקה, בין אלג'יריה, טוניסיה ומרוקו.
** קבוצת חומרים אורגניים המצויה בצמחים רבים המשמשים בעיבוד עורות וביצור דיו, צבעים ותרופות.
