התשובה לשאלה מדוע רוב האנשים משתמשים יותר בידם הימנית עשויה להיות דומה לתשובה לשאלה מדוע דגים שוחים בלהקות. שני מדעני עצב טוענים שלחצים חברתיים מניעים יחידים לתאם את התנהגותם כך שלכל אחד בקבוצה יהיה יתרון אבולוציוני.
כ-85% מן האנשים מעדיפים את יד ימינם, הנשלטת על ידי האונה השמאלית של המוח. אחת ההשערות המסבירות מדוע כדאי לרכז תפקוד מסוים באונה אחת טוענת שהדבר מאפשר לאונה השנייה להתמקד במשימות אחרות. אבל הרעיון הזה אינו מסביר מדוע מלכתחילה רווחת מגמה באוכלוסייה לשלוט ביד מסוימת. יותר מזה, עדויות שנאספו בשנים האחרונות הופכות על פיה את הסברה ארוכת הימים שהנטייה של בני אדם להעדיף יד מסוימת היא תוצר לוואי ייחודי של התמחות המוח הקשורה לשימוש בשפה. סדרת מחקרים גילתה התמחות של אונת מוח מסוימת במינים רבים החל מדגים ועד קופי-על (פרימטים). באוגוסט 2005, לדוגמה, מדענים גילו ששימפנזות בטבע מעדיפות יד מסוימת.
קיום התמחות של אונה במוח בכל ממלכת החי מרמזת על כך שיש לדבר יתרון כלשהו, טוענים מדעני העצב ג'ורג'יו ולורטיגארה מאוניברסיטת טרייסט ולסלי רוג'רס מאוניברסיטת ניו אינגלנד שבאוסטרליה. באוגוסט 2005 הם גם הציגו במאמר בכתב העת "מדעי המוח וההתנהגות" עדויות התומכות ברעיון שאילוצים חברתיים מכוונים את הפרטים לשימוש בלתי סימטרי של רובם באותו צד של המוח. הם שמו לב, לדוגמה, שאפרוחי תרנגולות מזדרזים לתקוף כשאיום נשקף להם משמאל. רוג'רס גם גילתה שאפרוחים שהמוחות שלהם פחות סימטריים מקימים קבוצות חברתיות יציבות יותר. היא משערת שכשהם ניגשים זה לזה מימין הם אולי נלחמים פחות בינם לבין עצמם וסיכוייהם להבחין בטורף גבוהים יותר.
התמחות של אונה במוח מעניקה כנראה יתרון גם לכמה סוגי דגים. במינים מסוימים, כשטורף תוקף נוטים רוב הדגים לפנות שמאלה, ואילו במינים אחרים לפנות ימינה. הרווח האפשרי מתבנית התנהגות כזאת אינו ברור במבט ראשון: הטורף עלול ללמוד שכדאי לתקוף את הדגים מכיוון מסוים. אבל הרעיון של ולורטיגארה ורוגרס מתאים להסבר המקובל מדוע בכלל הדגים שוחים בלהקות. בעת איום, לדגים שפונים באותו כיוון יש סיכוי גבוה להינצל יותר מאשר לדגים שמתפזרים לכל הכיוונים, מתרוצצים ומתנגשים זה בזה.
אף על פי כן, העדויות לגבי ציפורים ודגים אינן מסבירות את העדפת הצד אצל בני אדם. "עולה אפוא השערה שאולי ההתמחות של אונה מסוימת במוח קודמת בהרבה להתפתחות היונקים," אומר רובין דנבר, פסיכולוג אבולוציוני מאוניברסיטת ליוורפול באנגליה. "ומוחם של היונקים מתמחה באופן כזה פשוט מפני שכך פעל מוחם של אבות-אבותיהם עוד בימי מוצא הדגים."
מחקרי שימפנזות תומכים ברעיון הזה. אליזבת ו' לונסדורף מגן החיות לינקולן פארק בשיקגו וויליאם ד' הופקינס מן המרכז האמריקני "ירקס" לחקר פרימטים באוניברסיטת אמורי פרסמו לאחרונה נתונים המראים ששימפנזות בטבע מפגינות העדפה תורשתית של אחת הידיים באוכלוסייה כולה לביצוע משימות מסוימות בעזרת כלים. למשל, שני שלישים מן השימפנזות שבהן הם צפו בטבע העדיפו לאחוז מקל ביד שמאל כדי לשלוף טרמיטים. בעבר, הבחינו החוקרים שפרימטים בשבי מעדיפים שימוש ביד ימין, אך לא ראו העדפה דומה בטבע. הם שיערו אפוא שההתמחות התרחשה כתוצאה מיחסי גומלין עם בני אדם.
ממצאי השימפנזות משלימים פער מעורר שאלות בין בעלי חוליות ירודים לבין בני האדם. "התרחקות מן הטענה שבני האדם ייחודיים, היא דבר טוב, אומר הופקינס. "זה גרם לאנשים לחשוב מחדש על כמה מרעיונותיהם." יש הסברים אחרים להתמחות של אונה מסוימת במוח, לדוגמה, שהתכונה הזאת עברה מדור לדור כחלק מחבילה גנטית גדולה יותר שמשפרת את סיכויי ההישרדות של בעליה ללא קשר להתמחות מסוימת של אחת האונות. "זה יהיה יוצא דופן אם יש בכלל גישה אחת מוחלטת לעניין מפני שמדובר בשאלה כל כך חמקמקה הדורשת שורת מסקנות," אומר מדען העצב ג'פרי הוטסלר מאוניברסיטת מישיגן באן ארבור.
בהתחשב בעובדה שיש סיבות אבולוציוניות לציית לנורמה, מה בדבר השמאליים, היוצאים מן הכלל, הצועדים בכיוון הנגדי לכולם? הביטחון מפני טורפים עולה ככל שהקבוצה גדולה יותר, אבל אז גם גוברת התחרות בין הפרטים, אומר ולורטיגארה, ולכן יש יתרון להתנהג אחרת מכולם. מחקרים לגבי סוגי ספורט שבהם מתקיימת תחרות של "אחד על אחד", כמו אגרוף, תומכים בדעה זו. כך שכל הנונקונפורמיסטים יכולים להירגע.
