הערות שוליים:

1. ראה: תרביץ א (תר"ץ), עמ' 114. ועיין ציור מס' 1, הלקוח מספרו של א"ל סוקניק, בית הכנסת העתיק בבית אלפא, ירושלים תרצ"ב, לוח יט, טבלא ג. הסברו של סוקניק חוזר אצל: Dictionnaire d'archeologie chretienne et de liturgie, ed. F. Cabrol et H. Leclercq, XV. 2, Paris 1953, col. 1828. ואיין גם בדברי נ' אביגד, המובאים להלן, הערה 6.
2. 'ציור עקדת יצחק בבית הכנסת בבית אלפא', ידיעות החברה העברית לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה יב (תש"ו), עמ' 22-21.
3. לאמיתו של דבר נתגלו בחפירות אור שני פסלים ושניהם מתאימים לתיאור זה; ראה J.B. Pritchard, The Ancient Near East in Pictures, Relating to the Old Testament, Princeton 1954, No. 667-668.
4. ראה: ייבין (לעיל, הערה 2), עמ' 23 וצילום החותמת, שם, לוח א, ציור 3. כידוע, מוטיב האיל המטפס על עץ נפוץ באמנות המזרח הקרוב.
5. שם, עמ' 24-23. סוקניק, בספרו על בית אלפא (לעיל, הערה 1), עמ' 37, הערה 1, מעיר, בין היתר: '... ואין הוא [האיל] מטפס על העץ'. בהערה זו הוא משיב, כנראה, על פירושו של ייבין, שפורסם לראשונה ב'חפירות בא"י (עונת תרפ"ט), ציון (ידיעות החברה הא"י להיסטוריה ואתנוגרפיה), ב, גליון ו-ז (אב תר"ץ – חשון תרצ"א), עמ' 21.
6. ראה: נ' אביגד, 'רצפת בית הכנסת בבית אלפא ומקומה באמנות היהודית', בקעת בית שאן (הכינוס הארצי השבעה-עשר לידיעת הארץ של החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה), ירושלים תשכ"ב, עמ' 66. הוא כותב שם: 'האיל קשור לסבך וגופו ניצב, או יותר נכון תלוי במאונך, כאילו מחוסר מקום להעמידו על רגליו'.
7. ראה: Wilpert, I sarcofagi christiani antichi, Roma 1929. צילום נמצא גם אצל A.M. Smith, 'The Iconography of the Sacrifice of Isaac in Early Christian Art', American Journal of Archaeology, 2nd Series, 26 (1962), p. 161, fig. 2 וכן: I.S. Van Woerden, 'The Iconography of the Sacrifice of Abraham', Vigiliae Christianae 15 (1961), fig. 5. לגבי תאריכו של הסרקופג, עיין: M. Lawrence, 'City-Gate Sarcophagi', Art Bulletin 10 (1927), pp. 6-11, fig.4
8. ראה: וולפרט, שם, לוחות כרך א, לוח LXXXII.3; ועיין: לאורנס, שם, עמ' 11-6 וציור מס' 6.
9. ראה ציור מס' 2 על-פי: V. 2, col. 2461-2462, fig. 4709 (לעיל, 1) Dictionnaire. והשווה: וולפרט, שם, לוחות כרך ב, לוח 3 clxxxxviii.
10. וראה, למשל, ציורו של ברטרם (המצוי בקונסטהאלה שבהמבורג), על-פי: T. Ehrenstein, Das Alte Testament im Bilde, Wien 1923, p. 191, fig. 39 London 1972, fig. 427. ועיין עוד: G. Schiller, Iconography of Christian Art. II, London 1972, fig. 427 מקורות נוספים צוינו בידי: M. Schapiro, 'The Angel with the Ram in Abraham's Sacrifice: A Parallel in Western and Islamic Art', Ars Islamica 10 (1943), p. 143, n. 58. ועיין ואן-וורדן (לעיל, הערה 7), עמ' 234, 242. המחברת מזכירה את ציור העקידה בבית-אלפא (עמ' 228, ועמ' 245 מס' 105), אבל אינה מביאה אותו כדוגמא למוטיב האיל הנתלחה. המוטיב חוזר ומופיע באמנות היהודית המאוחרת יותר. עיין בהגדה המצוירת הספרדית מן המאה הי"ג, שפורסמה בפקסימליה: The Golden Haggadah (MS. British Library Add. 27210), London 1970, Facsimile Vol. 4v ובכרך המבוא מאת ב' נרקיס, עמ' 25. תודתי נתונה לפרופ' נרקיס שהסב את תשומת לבי לדוגמא זו.
11. ראה: ש' שפיגל, 'מאגדות העקדה,, ספר היובל לכבוד אלכסנדר מארכס, נוירק תש"י, חלק עברי, עמ' תקט ואילך.
12. ראה: S.G. Hall, Melito of Sardis on Pascha and Fragments, Oxford 1979, p. 76, n. 41; Tertullianus, Adversus Judaeos XIII, Patrologia Latina, ed. Migne, II, col., 636; Athanasius, Festal Letter VI 8 (השתמר בסורית). מקורות נוספים צוינו על-ידי שפירו (לעיל, הערה 10), עמ' 143, הערה 57.
13. תרגום השבעים לבר' כב, יג, 'בסבך': έν φυτώ σαβεκ , אינו מסמן בהכרח עץ, אלא צמח כל-שהוא; שיטת תרגום זו מוגדרת כ-doublet בידי: H. Thackeray, A Grammar of the Old Testament in Greek, I, Cambridge 1909, pp. 32-33; גם בתרגומים הארמיים לבר' כב, יג (עיין להלן, הערה 18) יכולה התיבה 'אילנא' לסמן גם צמחים נמוכים, שיחים (עיין התרגומים לבר' ב, ה; כא. טו).
14. ראה בחיבורו של אמברוזיאוס (שכיהן כבישוף במילנו בסוף המאה הרביעית): De Abraham, I. 77, Patrologia Latina CIV, col. 448-449. מקורות נוספים מזכירה ואן-וורדן (לעיל, הערה 7), עמ' 253-251, מוטיב מס' 7: 'Ram suspended in bush = Christ = nailed unto the cross'
15. נראה יותר, שהקטע הוא פרי עטו של אבסביוס מאמסה, עיין: האל (לעיל, הערה 12), מבוא, עמ' xxxiv-xxxiii.
16. השווה תרגום השבעים לבר' כב, יג.
17. האל (לעיל, הערה 12), עמ' 76.
18. 'נאחז בסבך בקרניו' (בר' כב, יג) מתורגם בתרגום אונקלוס (מהד' שפרבר): 'אחיד באילנא בקרנוהי'; בתרגום נאופיטי '(חד?) באילנא [מסתבך – חסר בפנים והוסף בגליון] בקרנוי'; בתרגום המיוחס ליונתן (מהד' רידר): 'אחיד ברחישותא (נ"א: בחרישותא) דאילנא בקרנוי'; בפשיטתא (מהד' העליר): 'אחיד בסוכתא בקרנתה', ובתרגום השומרוני (מהד' טל): 'אחד בסבך בקרניו' (לפי כתב-יד J והשווה חילופי-גירסאות הרשומים שם). תרגום למלים אלו לא השתמר בכתבי-היד הידועים של התרגום המקוטע או בקטעי תרגום מן הגניזה. (תודתי נתונה לחברי ועמיתי, פרופ' מ' קליין, מן ההיברו-יוניון קולג' ירושלים, שסייע בידי למצות את החומר התרגומי.) מעניין הדבר, שדווקא התרגום הסורי-ארצישראלי, תרגומם של נוצרים דוברי ארמית בארץ-ישראל, גורס – 'קטיר באילן שבק בקרנוי' (מהד' גושן-גוטשטיין), כרוצה לומר, שהאיל היה קשור (כנראה בחבל) לעץ. מוטיב זה נמצא בציור האיל בבית-אלפא (עיין דברי סוקניק בספרו על בית-אלפא [לעיל, הערה 1], עמ' 38) וכנראה גם בציור העקידה שבבית-הכנסת בדורא-אירופוס, עיין: E. Goodenough, Jewish Symbols in the Greco-Roman Period, IX, New-York 1964, p. 71, n. 47. מוטיב זה נפוץ בציורים נוצריים של העקידה, עיין: ואן-וורדן (לעיל, הערה 7), עמ' 249-243, מוטיב מס' 17: 'Ram tetherd'. ועיין גם עמ' 235, הערה 62a. קביעתה של ואן-וורדן, שמוטיב זה נזכר בכתבי מליטו (עיין שם, עמ' 236-235) נובעת כנראה משגיאה בתרגום, ועיין שם, עמ' 216, והטכסט היווני בהערה 8: κατεχόμενον = 'נאחז' ולא tethered, כתרגומה של ואן-וורדן.
19. אפשר, למשל, להעלות על הדעת, שדרשן יהודי, שחי לפני התפשטות הנצרות, דרש את התיבה 'נאחז' בבר' כב, יג כמלמדת שהאיל נתלה בסבך בקרניו. הוא למד זאת מתוך היקש בין פסוק זה לבין 'שובך האלה הגדולה', שנתלה בו אבשלום בשערו (שמ"ב יח, ט-י).
20. אפשר להעלות על הדעת, למשל, שמי שלא היה בקי בלשון המקרא הסיק על-פי תחילת הפסוק, 'וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל', שהאיל היה למעלה, כלומר תלוי בסבך (והשווה התרגום השומרוני: 'ותלה אברהם ית עיניו'). ראוי לציין, שבהמשך הקטע מוסיף הפרשן ואומר: ωσπερ δέ φυτόν Σαβέκ, τουτ' εστιν άφέσεως' έκάλεσε τόν αγιον σταυρόν… [= 'כשם שקוראים לצלב הקדוש עץ סבק, כלומר: של סליחה...]'. בכך הוא דורש את תרגום התיבה 'בסבך' שבשבעים έν φυτω σαβεκ כאילו מדובר בארמית 'שבק' άφέσεως של סליחה). עיין: האל (לעיל, הערה 12), עמ' 46, ומבוא, עמ' xxxiv, הערה 1. קרוב לוודאי ש'מדרש' זה הומצא על-ידי מי שדרש את נוסח תרגום השבעים ושביטא את הארמית שידע כדוברי יוונית שביטאו גם שי"ן ימנית כ- יוונית. ברם חילוף דומה נמצא בקטע גניזה של ויקרא-רבה (יב, א [מהד' מרגליות, עמ' רמה, ח"ג לשו' 4]) הגורס 'סבק' (= 'שבק'), ועיין: י' קוטשר, מחקרים בעברית ובארמית, ירושלים תשל"ז, עמ' לט-מ, על חילופי סמ"ך/שי"ן ימנית. מדרש σαβεκ / שבק נמצא במקומות נוספים בכתבי אבות-הכנסייה, עיין: R.L.Wilken, 'Melito, the Jewish Community at Sardis, and the Sacrifice of Isaac', Theological Studies' 37 (1976), p. 67, n. 53 וגם ב-Palaea Historica, עיין: ד' פלוסר: Scripta Hierosolymitana 22 (1971), p. 62, n. 56; ש' ליברמן, 'זניחין', תרביץ מב (תשל"ג), עמ' 54-53. ומעניין בנידון זה התרגום הסורי-ארצישראלי (לעיל, הערה 18) לבר' כב, יג: 'קטיר באילן שבק בקרנוי'.
21. מעניין הדבר, ששני האמנים האלו, שעשו את הפסיפס וגם את כתובת-ההקדשה של הקהילה בארמית, הנציחו את מלאכתם ואת שמותיהם בכתובת מיוחדת ביוונית; עיין סוקניק בספרו על בית-אלפא (לעיל, הערה 1), עמ' 43-42. השווה: י' נוה, על פסיפס ואבן, תל-אביב תשל"ח, עמ' 77-76 והביבליוגרפיה הרשומה שם. על תופעה זו של אמנים, שהכינו כתובות בבתי-כנסת בארמית אבל חתמו את שמותיהם ביוונית, עיין: י' יהלום, קרית-ספר נג (תשל"ח), עמ' 351-350.
22. בפסיפס בית-אלפא נראה ראשו של אברהם עטור הילה, עיין: יבין (לעיל, הערה 2), עמ' 20, הערה 4. בספרו על בית-אלפא (לעיל, הערה 1), עמ' 37, מתאר סוקניק את ראשו של אברהם כ'חבוש מצנפת'. ההילה אופיינית כנראה לאיקונוגרפיה הנוצרית מן הטיפוס הארצישראלי-קופטי, עיין סמית (לעיל, הערה 7), עמ' 167, הערה 1. דוגמאות רבות של דמות אברהם העטור הילה בציורים נוצריים של העקידה צוינו על-ידי ואן-וורדן (לעיל, הערה 7), עמ' 251-243, מוטיב מס' 16: ' Aureole (Abraham)'. נוסף על כך, בציור העקידה בבית-אלפא רצף הסיפור נמשך לא מימין לשמאל, כפי שהיינו מצפים בציור שמקורו עברי. עלינו 'לקרוא' את התמונה משמאל לימין ושמא יש כאן עדות נוספת שהציור הועתק ממקור לא-עברי (מן הסתם נוצרי), והוספו הכותרות העבריות (למעשה: נדחסו) על-ידי מרצפי הפסיפס.
23. דיוננו כאן מאמת הערה כללית של א' קיצינגר, חוקר האמנות הביזנטינית, האומר בנושא דידן: 'Floor decoration of synagogues sprang from, and was sustained by, the Graeco-Roman workshop tradition which was the source of its Christian counterpart… The famous floor of the synagogue at Beth-Alpha with its touchingly naïve pictures, executed, as the inscription says, by Marianos and his son Hanina, is a case of two folk artists (evidently Jewish, judging by the latter name) being employed by a local community, perhaps in a proud demonstration of self-sufficiency. But even this untutored team, which also worked in a synagogue building at nearby Beth-Shean, used much of the traditional repertory'. (Israel Mosaics of the Byzantine Period, Introduced by Ernst Kitzinger, New-York 1965, pp. 11, 13) תודתי נתונה לחבריי, אלה וחיים מיליקובסקי ושרי ודוד סתרן, על עצותיהם בעריכת מאמר זה.