השלטון המרכזי והשלטון המקומי אינם עשויים מעור אחד, ואין הם מתפקדים כיחידות מונוליטיות העומדות זה מול זה ונתונות להיררכיה ברורה. במישור המקומי, הרשויות המקומיות הן יחידות מינהליות ופוליטיות, הנבדלות ביניהן מבחינת המשאבים הכלכליים, התרבותיים והחברתיים העומדים לרשותן; בממד הפוליטי והאישי של המנהיגים המטביעים עליהן את חותמם; ובסוג היחסים הנרקמים בין גורמים שונים, ובראש ובראשונה עם משרדי הממשלה. גם השלטון המרכזי אינו הומוגני, ואף הוא מהווה מעין אוסף של משרדי ממשלה, בעלי אינטרסים וסדר יום משלהם, הקשורים באמצעות מערכת תיאום רופפת ביותר. על אף ההבדלים הפורמליים במעמדם, הרי שבפועל אין מערכת היחסים בין השלטון המרכזי למקומי מושתתת על היררכיה שלטונית פשוטה ועל כללים פורמליים קשוחים, אלא על מארג של רשתות רב-מוקדיות ורב-ממדיות המנוהלות לעיתים קרובות במסגרת הסדרים לא פורמליים ¹. רשתות אלו עוצבו על ידי גורמים שונים, ביניהם הגיוון בתחומי הפעילות של הרשויות המקומיות והקיטוע הפונקציונלי של השלטון המרבות (לרבות הקיטוע הפנים-משרדי). גורם שתרם אף הוא למארג זה – כפי שנראה בהמשך – הוא העדר מחיצות בין הפוליטיקה המקומית לבין הפוליטיקה הארצית.²

כבר ראינו, כי העיקרון הארגוני והניהולי השולט במערכת זו אינו עקרון הטריטוריה, המכבד את ייחודיות המקום והמבוסס על התאמת המדיניות לצרכים המקומיים, אלא התפיסה הרואה את הפונקציה כגורם מכריע. משום כך, הרשות המקומית בישראל נתפסת כהמשכה של הזרוע הפונקציונלית של משרדי הממשלה, זו המוציאה לפועל את מדיניותו של כל משרד בנפרד, בלי שיעלה הצורך להתאים את המדיניות לצורכי המקום. ³

תפיסת השלטון המקומי כזרוע ביצוע אדמיניסטרטיבית עומדת בסתירה למעמדה של הרשות המקומית כיישות פוליטית נבחרת, המונהגת על ידי מי שזכה באמון הציבור אשר מתגורר בתחומה, ונתונה לשיפוטו של הציבור. הרשות המקומית בישראל אינה יישות אוטונומית. מקורן של כל הסמכויות המוענקות לרשויות המקומיות הוא בשלטון המרכזי. סמכויותיו הרחבות של שר הפנים בפיקוח על תיפקודה של הרשות המקומית נוגעות כמעט לכל תחום פעולה, וכוללות אף סמכויות התערבות.⁴ נכון הוא כי לרשויות המקומיות מידה של אוטונומיה מסוימת, אך לרוב הפעולות שהן נוקטות נחוץ אישור ממשרד ממשלתי. לא זו אף זו, כפי שנראה בהמשך, כמעט לכל פעולה של רשות המקומית נדרש מימון, ותלותו של השלטון המקומי בשלטון המרכזי בכל הנוגע למימון פעולותיו היא רבה ביותר. ⁵

נקודה זו מעידה על הפרדוקס שבין ריכוזיות יתר לבין שלטון מקומי ייצוגי חזק. פורמלית, למשרד הפנים יכולת כמעט בלתי-מוגבלת. הוא הגורם הנושא באחריות כוללת למתרחש במישור המקומי, ומכאן שהרשויות תלויות בו כמעט בכל נושא שעולה על דעתן לקדם. חוסר אמון בשיקול דעתם ובאחריותם של נבחרי הציבור במישור המקומי נותן לשלטון המרכזי הצדקה להחלטות בתחומים שונים ומשונים. עם זאת, בהמשך יתברר כי תמונה זו מורכבת יותר, משום שבתחום המעשה בפועל מותיר השלטון המרכזי, עקב קשייו, מגבלותיו ומחדליו, מרחב פעולה גדול לרשות המקומית, גם בתחומים שמקובל היה בעבר שהם תחומי פעולה בלעדיים של השלטון המרכזי.

משרד הפנים הוא המייצג העיקרי של הממשלה כלפי הרשויות המקומיות, ומייצג הרשויות כלפי הממשלה. ברם, ישנם משרדי ממשלה נוספים בעלי השפעה מכרעת על תיפקוד הרשויות המקומיות: משרד החינוך, משרד התרבות, משרד העבודה והרווחה, המשרד לאיכות הסביבה, משרד האוצר, משרד התשתיות הלאומיות, ומשרד השיכון. שרים הממונים על ביצוע חוקים רשאים להתקין תקנות או צווים להשלמת הפרטים הנחוצים להפעלה יעילה של החוק. למשרדי הממשלה שונים דרגות השפעה בתחומי הפעולה של הרשות המקומית ואמצעי אכיפה שונים. ולמרות שלגבי אחד מהתחומים ישנו משרד שמופקד עליו לעיתים קרובות המשרד אינו הגוף היחיד שפועל באותו תחום. כתוצאה מכך נוצר בשטח פסיפס מגוון של יחסים בין השלטון המקומי לבין גופים שונים הקשורים לשלטון המרכזי.

לצד משרדי הממשלה השונים ישנם מוסדות מדינה אחרים – הכנסת, מבקר המדינה ובתי המשפט – שהם בעלי סמכויות כלפי הרשות המקומית ויש להם השפעה על המערכת. ⁶ חוקי הכנסת קובעים את הסמכויות שיש לרשויות המקומיות ולמשרדי הממשלה בתחומי הפעולה שלהם. הכנסת, באמצעות ועדותיה, היא הפורום שבו ניתנת אפשרות לנציגי השלטון המקומי להביע את עמדותיהם בכל נושא הנוגע להם. העובדה שכמה מראשי הרשויות המקומיות כיהנו עד לא מזמן גם כחברי כנסת יצרה מערכת סמויה של יחסי גומלין שאיננה משתקפת כלל במסמכים הפורמליים. ⁷

הרשות המקומית היא אישיות משפטית, וכגוף משפטי היא כפופה לחוק וניתן לתבוע אותה בבתי ה משפט. בית המשפט העליון, בתפקידו כבית משפט גבוה לצדק, מבצע את הביקורת המשפטית על חוקיות פעולותיהם של מוסדות השלטון לסוגיהם. בתוקף תפקיד זה הוא מפקח גם על פעולותיה של הרשות המקומית, וכל אדם או גוף הסבור כי זכויותיו נפגעו ממעשיה של הרשות המקומית רשאי לפנות בעתירה לבג"צ ולבקש סעד נגד הרשות. ⁸ נוסף על כך, רשויות מקומיות הן גם נופים המבוקרים על ידי מבקר המדינה, שהוא עצמו רשות בלתי-תלויה בממשלה. חוק מבקר המדינה קובע את סמכויות הביקורת ואת המתכונת של הדיווח על הרשויות המקומיות. ⁹ במקביל פועל המבקר כנציב תלונות הציבור, ואליו פונים אזרחים וגופים הרואים את עצמם נפגעים ממעשי הרשות המקומית.

פקודת העיריות (נוסח חדש), תשכ"ד-1964, פרק 12 (סעיפים 233-249(א)), מגדירה את חובותיה ואת סמכויותיה של העירייה.¹⁰ כפי שצוין בפרק הקודם, סמכויותיהן של הרשויות המקומיות מוגבלות על פי דוקטרינה ה"אולטרה וירס" (ultra vires), המטילה איסור כללי לבצע פעולות אלא אם כן ניתן לכך היתר מפורש. מעשה של רשות מקומית אשר נעשה בלי שתהא לרשות סמכות חוקית מפורשת לעשותו, בטל מעיקרו, שכן זהו פגם היורד לשורשו של המעשה. מסיבה זו נזקק כל חוק המתיר לה פעולה כלשהי לרדת לפרטי פרטים של הפעולה המותרת. הנה כמה דוגמאות:

חוק הרשויות המקומיות (ביוב), תשכ"ב-1962 קובע, כי רשות מקומית חייבת על פי דרישת שר הפנים להתקין ביוב בתחומה. החוק מתיר לרשות המקומית, בעת התקנת הביוב (שאותו היא מחויבת להתקין), להניח ביבים מתחת לכל רחוב, לבצע כל עבודה להסרת מכשולים לביוב, להגיע להסכם בוררות עם תובע פיצויים בגין התקנת הביוב, ולמכור את מי הביוב.
חוק הסדרת מקומות רחצה, תשכ"ד-1964 מתיר לרשות מקומית לקבוע בחוקי עזר הוראות בנושאים שונים, כמו הבטחת הניקיון בחופי הרחצה, הסדרת השיט, קביעת דמי כניסה, איסור או הגבלה של כניסת בעלי חיים, ייעוד מקומות או זמנים לרחצת נשים, גברים או טף בלבד.
חוק הרשויות המקומיות (תרנים לאנטנות טלוויזיה ורדיו), תשל"ו-1975 מתיר לרשות מקומית להחליט על הגבלת כמות התרנים לאנטנות רדיו וטלוויזיה לבניין. אותו חוק גם מתיר לה במפורש להסיר תרנים אשר הונחו בניגוד להנחיותיה (וגם זאת בכפוף לעמידה בכמה תנאים שקובע החוק).
חוק שמירת הנקיון, התשמ"ו-1984, מחייב רשות מקומית לקבוע אתר לסילוק פסולת בניין וגרוטאות רכב. אותו חוק מתיר לרשות מקומית להחליט כי אותו אתר ישמש גם לסילוק גרוטאות שאינן גרוטאות רכב, ומתיר לה לפנות גרוטאות רכב שהושלכו ברשות הרבים אל אותו אתר.

עם זאת, מובן כי אין החקיקה יכולה להקיף את כל המיגוון הגדול של תחומי פעולת הרשות. בתחום טיפולה של הרשות המקומית ישנם נושאים רבים שאינם מעוגנים בחקיקה קונקרטית, אך הרשות מטפלת בהם בכל זאת, בין השאר בעקבות דרישה מפורשת מצד האוכלוסייה. לאור זאת, מקובל להבחין בין חוסר סמכות של הרשות בפעולותיה לבין חריגה מסמכות בפעולות. חוסר סמכות מצביע על כך שלרשות לא הייתה סמכות לעשות כל אשר עשתה, ולכן מובן כי פעולתה נעשתה בחוסר סמכות ולכן היא בטלה מעיקרה; לעומת זאת, חריגה מסמכות מצביעה על כך שאמנם הייתה לרשות הסמכות לעשות זאת שעשתה, אך היא עשתה יותר מכפי שהוסמכה לעשות, וחלק מפעולותיה חורג ממסגרת הסמכות. במקרה זה עלול בית המשפט לבטל אך ורק את החלק החורג שבהחלטת הרשות, ולהשאיר על כנו את חלק ההחלטה אשר התקבל במסגרת בסמכות. ¹¹

סמכויות הרשויות המקומיות מתפרסות על פני שישה תחומים עיקריים: חקיקה; הטלת מיסים ותשלומי חובה; סמכויות מעין-שיפוטיות; ניהול כספי; פעולה משותפת עם גופים אחרים; וסמכויות כלליות שונות. אמנם, הרשויות אינן עצמאיות לחלוטין באף אחד מהתחומים, אך בפועל ביכולתן לפעול בכל אחד מהם בכיוון המגמות והאינטרסים המקומיים המוגדרים, או אלה שגיבשו נבחרי הציבור.

בתחום החקיקה הסמיך המחוקק את הרשויות המקומיות לקבוע נורמות משלהן במקום שאין נורמות כלל-ארציות. באמצעות חוקי עזר שהיא מחוקקת משפיעה הרשות המקומית על הסביבה הפיסית והאנושית בנושאים רבים ומגוונים הנוגעים לחיי היומיום של תושבי המקום, כל עוד הם אינם מוסדרים על ידי השלטון המרכזי ¹² . בתחום המיסוי מוסמכת הרשות המקומית להטיל על תושביה מיסים מקומיים ותשלומי חובה מקומיים, כגון ארנונה כללית, אגרות על שירותים שונים ודמי השתתפות מיוחדים. התשלומים האלה ושיעוריהם נקבעים בחוקי עזר, אשר בכל חוק עזר אחר טעונים את אישורו של שר הפנים. משרד הפנים והאוצר קובעים כל שנה את סכומי המינימום והמקסימום שרשאית הרשות המקומית לגבות. ¹³

לרשויות המקומיות יש גם סמכויות מעין-שיפוטיות. מוסדות מעין-שיפוטיים ברשויות, רובם ועדות ערר למיניהן, עשויים לדון בערעורים על פעולות הרשות בנושאים כגון ביוב, שירותי סעד או הסדרת השמירה.

מכל האמור לעיל עולה, כי הרשות המקומית היא גוף מורכב, אשר מחוקק ומבצע, והוא גם בעל סמכויות מעין-שיפוטיות.

תרשים 1: רשות מקומית כגוף מחוקק, מבצע ושופט

בפסיפס המגוון של יחסים בין השלטון המרכזי לבין השלטון המקומי עלינו להתייחס למרכז השלטון המקומי או בשמו המקורי, חבר הרשויות המקומיות, גוף שנוסד ב-1938 לשם ייצוג הרשויות בפני רשויות השלטון המרכזי. מטרתו של גוף זה, כפי שהוגדרה בעת היווסדו, היא לשמש מכשיר אחיד מרכזי להדרכה ולכיוון המועצות המקומיות העבריות ולקידום הפעולה בהן תוך הבנה הדדית עם השלטונות והמוסדות הלאומיים. צעד חשוב בהתפתחותו של הארגון ובהכרתו מול גורמים ממשלתיים חל בשנת 1953, כשהצטרפו אליו שלוש העיריות הגדולות, ירושלים, תל אביב וחיפה, ושמו שונה למרכז השלטון המקומי בישראל. מאז ועד היום עוסק המרכז בייצוג הרשויות המקומיות והעומדים בראשן מול גורמים שונים, ביניהם כנסת, משרדי ממשלה, ההסתדרות, הסוכנות היהודית וארגונים בינלאומיים.

מרכז השלטון המקומי הוא תופעה ייחודית במערכת השלטון והחוק בישראל. זהו גוף וולונטרי, עמותה הפועלת שלא למטרות רווח. כל הכנסותיו, בין אם מדמי חבר של הרשויות ובין אם מרווחים של החברות-הבנות או משותפויות בחברות כלכליות ואחרות, נועדו לכיסוי הוצאות המרכז, לפחות להלכה. בעוד שהרשויות עצמן כפופות לביקורת של מבקר המדינה, הרי שמרכז השלטון המקומי, על החברות-הבנות שלו (מפעל הפיס, החברה למשק ולכלכלה,* והחברה לאוטומציה, המגלגלות מיליארדי שקלים בשנה), אינו כפוף לביקורת הזאת, ואין חלים עליו דינים חשובים שונים, כגון חובת מכרזים.

מדיניות המרכז נקבעת בוועדות השונות, המורכבות מראשי ערים. בין התפקידים שממלא מרכז השלטון המקומי: הוא משמש ארגון מייצג של העיריות מול גורמים שלטוניים וציבוריים; הוא מברר וחוקר את הדרכים האופטימליות לקידום הפעולה המוניציפלית; מייצג את הרשויות המקומיות במשא ומתן עם ההסתדרות הכללית וגורמים אחרים בעניינים הקשורים בתנאי עבודה של עובדי הרשויות; מסייע בהקמת מוסדות משותפים לרשויות המקומיות; עורך וחותם על הסכמים קיבוציים בכל הנוגע לשלטון המקומי; אוסף ומפיץ ידיעות סטטיסטיות על הרשויות; מטפל בריכוז רכישות ציוד כבד וסטנדרטי המיועד לרשויות המקומיות (באמצעות החברה למשק וכלכלה); מספק שירותי מיכון, אוטומציה ועיבודי מחשב לכל הרשויות המקומיות (באמצעות החברה לאוטומציה בשלטון המקומי); מספק שירותים פיננסיים שונים, לרבות העברות כספי ממשלה ואשראי לתקופות שונות (באמצעות בנק אוצר השלטון המקומי); עוסק בגיבוש תוכניות הדרכה, השתלמות והעשרה לעובדי הרשויות המקומיות; מייעץ לרשויות בכל מיגוון הנושאים המוניציפליים (חינוך, רווחה, כלכלה, מים, ביטחון, מעמד האשה, יחסי עבודה, חוק ומשפט וכיו"ב); ומקיים קשרים עם רשויות מקומיות בחו"ל. ¹⁴

למרות כל שלל התפקידים שהוא שואף למלא, מרכז השלטון המקומי הוא גוף חלש, ולו בהשוואה למדינות שבהן איגודי רשויות המקומיות חזקים מייצגים את האינטרסים של הרשויות המקומיות מול הממשלה, דבר הבא לידי ביטוי בכך שהשלטון המקומי נתפס כפרטנר שווה ערך. דוגמאות לכך הן הולנד ושבדיה. בישראל המצב שונה. מרכז השלטון המקומי הוא גורם נוסף בין גורמים אחרים המנהלים משא ומתן עם משרדי הממשלה השונים ביחס לרשויות. נוסף על כך, מרכז השלטון המקומי אינו גורם בלעדי בקשר של הרשויות המקומיות עם השלטון המרכזי, ולא פעם הן פועלות במישור זה באופן עצמאי.
הסיבה לחולשה זו נעוצה במיגזר המקומי עצמו, במריבות האישיות, ובהטרוגניות המאפיינת אותו. מרכז השלטון המקומי מורכב מקשת רחבה מאוד של רשויות, שלכל אחת אינטרסים שונים, לעיתים אף מנוגדים. מצבן של הרשויות המקומיות אינו זהה, וכך גם סוג הבעיות שעמן הן מתמודדות. הבדלים בולטים במיוחד קיימים בין ערים גדולות לבין עיירות פיתוח, בין רשויות המיגזר היהודי לבין הרשויות הערביות, בין הרשויות הממוקמות במרכז הארץ לבין אלו הנמצאות בפריפריה, ובין הרשויות שבתחומן נמצאות הקרקעות בבעלות פרטית לבין אלו היושבות על קרקע ציבורי (מינהל מקרקעי ישראל). הבדלים אלו מסבירים את העדר המכנה המשותף בין הרשויות, ואת הבעייתיות של איגוד אחד ויחיד המייצג את האינטרסים ואת הבעיות של כל אחת מהן.

גם לשלטון המרכזי אחריות לא מבוטלת לחולשתו של מרכז השלטון המקומי. השלטון המרכזי מעוניין לשמור על המצב הקיים, שבו כל עיר מנהלת את ענייניה מול כל משרד ממשלה או מול כל גורם ממשלתי בנפרד. למשרדי ממשלה אינטרס לשמור על חלוקה זו של העוצמה ועל קיומו של איגוד רשויות חלש. "הפרד ומשול" היא המדיניות הרווחת, המתבטאת בכך שבדרך כלל מתגבשים הסדרים והסכמים במישרין עם הגורם שממול – רשויות, עובדים או תושבים – תוך עקיפת איגוד הרשויות. כך משיגה הממשלה הסדרים פרטניים המטיבים עם רשויות בודדות ב לי לגבש הסדרים גורפים התקפים ב-263 רשויות מקומיות. נוסף על כך, זו גם דרך להיטיב עם הרשויות שראשיהן הם מקורבים פוליטיים או מוכנים "לסייע" לקידום האינטרסים הפרסונליים של השר או הקרובים אליו. דווקא משום שהפוליטיקה המקומית מהווה עבור רוב ראשי רשויות קרש קפיצה לפוליטיקה הלאומית, חשוב לראש עיר לשמור על קשרים טובים עם השלטון המרכזי ועם אנשי הצמרת בלי להתעמת עמהם יתר על המידה. ¹⁵

הקושי של האיגוד לייצג את האינטרסים של כלל הרשויות מול וממשל גורם תסכול ואכזבה בקרב חלק מראשי רשויות. מקצתם אף נמנעים באופן מוחלט מציות להחלטות שמקבל מרכז השלטון המקומי. למשל, ראש עיריית ראשון לציון, מאיר ניצן, הצהיר בקשר לשביתה שהוכרזה על ידי מרכז השלטון המקומי ובוטלה לאחר מכן גם על ידה: "מרכז השלטון המקומי פוגע דרך קבע דווקא בעיריות שמחזיקות את עצמן ולא נמצאות בגירעון. אני לא אעניש את תושבי העיר בגלל בעיות של עיריות קטנות. הפסקתי להגיע לישיבות המרכזי כי הם לא מקיימים מדיניות עקבית וכל הזמן רק בוכים. אפשר לנהל אחרת וצריך לעשות שם רוויזיה כללית". צבי צילקר, ראש עיריית אשדוד, מנמק את תסכולו מהמרכז על דפי העיתונות, וטוען כי "המצב כיום הוא שראשי העיריות הגדולות כלל לא מגיעים לישיבות המרכז, אין להם מה לחפש שם ...אין אמון בכוח, ביכולת וברצון של המרכז להילחם...". וראש עירייה נוסף, שסירב להזדהות בשמו, אמר: "מה שיש שם זה ריכוז של קבוצות לחץ – עיירות פיתוח, ערבים, דרוזים – שאלדר (עדי אלדר, ראש מרכז השלטון המקומי זה מספר שנים – פא"ק) תלוי בהן פוליטית. ברגע שהן מקבלות את מה שהן רוצות, דבר כבר לא מעניין אותם. התוצאה היא שהמרכז לא מטפל ברובה הגדול של אוכלוסיית ישראל, שמתגוררת בערים הגדולות והבינוניות". ¹⁶

על מנת להתמודד על הקשיים הללו מתאגדות בשנים האחרונות רשויות בעלות אינטרסים משותפים בתת-קבוצות, ומשתדלות ליצור מכנה משותף על מנת להשיג תוצאות שבדרך אחרת לא הצליחו להשיג. דוגמה לכך היא פורום ראשי רשויות מקומיות ערביות, "פורום 15 ערים", שהן קבוצת רשויות מקומיות אשר אינן מקבלות מענקים כספיים מהממשלה, ¹⁷ והתאחדות ראשי רשויות מקומיות המוגדרות כערי פיתוח.

---------------------------------------------------------------------------

1. קלכהיים 1987: 27.
2. בן-אליא וכנעני 1996.
3. להעמקה בנושא זה ראו דרי ושורץ-מילנר 1994: 27.
4. אם המועצה אינה ממלאת את חובותיה, רשאי הממונה על המחוז במשרד הפנים להתערב ולמנות אדם כדי שיבצע את העבודה. כמו כן, רשאי שר הפנים להחליט על פיזור המועצה, על עריכת בחירות חדשות, למנות מועצה מתוך אנשים הכשרים להיות חברי מועצה (מועצה ממונה), או למנות ועדה למילוי תפקידי המועצה, דהיינו ועדה קרואה. האפשרות האחרונה – מינוי ועדה קרואה – היא הנפוצה ביותר כשרשות מקומית מונהגת על-ידי מועצה "נחשלת". מינוי של ועדה קרואה על ידי שר הפנים פירושו, כי השר עצמו בוחר יושב ראש, סגן או סגנים מתוך חברי הוועדה; אם שר הפנים ממנה מועצה ממונה, חברי המועצה בוחרים בעצמם יושב ראש וסגנים. בשני המקרים, סמכויותיהם של ראש המועצה ושל המועצה עצמה יהיו בסמכויות רשות נבחרת.
5. אפילו ההכנסות העצמיות מוגדרות בחוק, ובידי הכנסת הסמכות לשנותן מעת לעת.
6. אלעזר וקלכהיים 1988: 30-31.
7. החל מהבחירות לרשויות המקומיות מ-1998 אין ראש עיר רשאי לכהן בו בזמן כחבר כנסת או להיפך.
8. אלעזר וקלכהיים 1988: 31.
9. חוק מבקר המדינה (נוסח משולב), התשמ"ח-1985, סעיף 5.
10. לימים, לאחר הקמת מדינת ישראל, לבשו גם פקודת העיריות וגם פקודת המועצות המקומיות "נוסח חדש". שתי פקודות אלו הן עד היום המקור העיקרי לדיני הרשויות המקומיות, אם כי ישנם חוקים רבים אחרים המטפלים בפן זה או אחר של הרשויות המקומיות, לעיתים קרובות בתחולה משותפת לרוב סוגי הרשויות המקומיות, כגון חוקי הבחירות. לנוסח המלא של פקודת העיריות ראו יחידה 6, חוק ומשפט ברשות המקומית.
11. וינוגרד 1988, צוטט אצל דרי ושורץ-מילנר 1994: 112.
    * החברה למשק ולכלכלה נמצאת בבעלות מרכז השלטון המקומי - 90%, והמועצות האזוריות - 10%. היא חברה-אחות לחברה לאוטומציה ולמפעל הפיס, ומרכזת פעילויות שונות ומגוונות הנעשות מטעם הרשויות המקומיות. ההנחה שבבסיס קיומה היא, שריכוז כוח הקנייה והמיקוח בידי גוף כלכלי אחד יגדיל את יכולת המיקוח של הגופים שהיא מייצגת.
    החברה למשק ולכלעה היא אחד הגופים הכלכליים החזקים במשק. היא עוסקת במגוון רחב של תחומים, ובעיקר בינוי, חינוך, איכות סביבה, ביטוח, פיתוח אורבני וענייני מיגון ופיקוד העורף.
12. חוקי עזר נחקקים מכוח ההוראות הכלליות של פקודת העיריות, פקודת המועצות המקומיות, או מכוח חוקים המתייחסים לנושאים ספציפיים. ראו יחידה 6, חוק ומשפט ברשות המקומית.
13. מלבד ההגבלה על השיעור המזערי והשיעור המרבי של הארנונה מגביל משרד הפנים את סמכותה של הרשות המקומית להעניק הנחות או פטורים מארנונה לפרטים או לקבוצות. להרחבת הנושא ראו יחידה 7, כלכלה ושלטון מקומי.
14. ראו פירוט של תפקידים אלו ותפקידים נוספים באתר האינטרנט של מרכז השלטון המקומי
    (www.iula.org.il).
15. הצורך לטפח את האינטרסים הפרסונליים ואת הקירבה לאנשי מפתח שבמרכז מוביל לשתי תופעות: האחת, מסתבר כי ישנם ראשי ערים שנאמנים יותר למפלגה מאשר לאינטרסים המקומיים ולמניעים של מרכז השלטון המקומי הנוגעים להם ולראשי רשויות אחרים; והשנייה – אנשי מרכז השלטון המקומי וראשי רשויות שומרים על נאמנות למפלגתם, במיוחד כשהמפלגה שלהם ממלאת תפקיד מפתח בשלטון.
16. "ראשי רשויות: מרכז השלטון המקומי משותק וחסר כל השפעה", הארץ 1996.
17. במשרד הפנים רשומות 19 רשויות נטולות מענק ממשלתי (מתוך 252 רשויות נכון ליולי 2004), אך לפורום הצטרפו רק 15 מתוכן. שתי הרשויות הנותרות – כפר שמריהו וסביון – סירבו לשתף פעולה.

	העתק קטע למסמך עריכה
סמנו את הקטע הרצוי על ידי העברת העכבר תוך כדי לחיצה על כפתור שמאלי בעכבר.<br> לאחר הסימון לחצו שוב על הכפתור "העתק קטע למסמך עריכה".
Ok