יַאסֵר עַרַפַאת ,(Yasser Arafat,ياسر عرفات) ערפאת למד במצרים וקיבל תואר מהנדס באוניברסיטת קהיר. בשנות ה-50 היה יו"ר ארגון הסטודנטים הפלסטיניים, שמרכזו בעזה. בשנים 1957–1960 שהה בכְּוֵיית, שם היה פעיל פוליטי בזמן שעבד כמהנדס.
בשלהי שנות ה-50 היה בין מייסדי הארגון פתח, שהחל והתגבש בגולה הערבית-פלסטינית בארצות ערב ובקרב סטודנטים באירופה. בשנות ה-60 הפך למנהיגו הראשי של הארגון. לאחר שאש"ף נעשה ארגון-גג של קבוצות גרילה שונות באמצע 1968, רכש פתח שליטה באש"ף, ובפברואר 1969 נעשה ערפאת יו"ר הוועד הפועל והמנהיג הראשי והמפקד העליון של אש"ף.
 |
אחראי לפעולות טרור ולפיתוח אש"ף לממסד עשיר |
בהיותו ראש ארגון פתח וראש אש"ף היה ערפאת אחראי לתכנון, לניהול ולביצוע של פעולות הטרור של אש"ף נגד ישראל גם בחו"ל ונגד התעופה האזרחית הבינלאומית. כמנהיג הארגון היה ערפאת אחראי גם להפיכתו של אש"ף מארגון רופף של חבורות גרילה וטרור לממסד עשיר ומסועף, המנהל פעולות צבאיות וכלכליות ועוסק בענייני חברה וסעד, רפואה וחינוך.
|
יחסי שנאה-אהבה עם מדינות ערב |
במשך השנים ניהל ערפאת יחסי שנאה-אהבה עם מדינות ערב, אשר תרמו לו כסף, נתנו לו חסות אך גם לא פעם לחמו בו ובאנשיו. (למשל, בשנת 1976 נלחם ערפאת בצבא סוריה ממפקדתו שהייתה בדרום לבנון. בשנת 1983 הוא גורש מסוריה).
|
אמנת אש"ף, אחדות התנועה ודעות שמרניות |
ערפאת נחשב איש הזרם המרכזי באש"ף, אשר ראה בטרור שיטת המאבק העיקרית. הוא מילא תפקיד מכריע בניסוח ה אמנה של אש"ף (בשנת 1968) – אמנה קיצונית, השוללת לחלוטין את זכות קיומה של מדינת ישראל ודוחה כל פשרה עמה. אולם אחדות התנועה הייתה חשובה לערפאת, והוא האמין כי יש לדחות כל מאבק ויריבות פנימית על פני אחדות השורה.
נטיותיו האישיות של ערפאת היו שמרניות מובהקות ובעלות מגמה אסלאמית. אמנם הוא הצהיר הצהרות סותרות על דו-קיום עם ישראל, אך מעולם לא התחייב מפורשות לדו-קיום עם ישראל ולוויתור על פעולות הטרור – גם לאחר חתימת הסכם אוסלו בספטמבר 1993.
|
הסכם אוסלו |
בהסכם אוסלו התחייב ערפאת לשים קץ למאבק המזוין בישראל ולהשיג פיוס היסטורי על בסיס החלטה 242 (של מועצת הביטחון של האו"ם). וישראל התחייבה לסגת מהיישובים הפלסטיניים בשטחי יהודה, שומרון ורצועת עזה והסכימה להקמתה של הרשות הפלסטינית.
|
הרשות הפלסטינית |
בשנת 1994 הוקמה הרשות הפלסטינית במסגרת הסכם אוסלו. הרשות היא יֵשׁוּת מדינית אוטונומית למחצה, החולשת על רוב האוכלוסייה הפלסטינית בשטחי יהודה ושומרון ורצועת עזה.
בעקבות הסכם זה הגיע ערפאת לראשונה (מאז שנת 1967) אל השטחים האלה, והתקבל על-ידי בני עמו כמנהיג, אשר הביא להגשמת הלאומיות הפלסטינית. הסכם אוסלו זיכה אותו (וכן את יצחק רבין ואת שמעון פרס) בפרס נובל לשלום.
פריט מידע זה נכתב עבור אתר חוסן.
