מראה מקום : אל תל גזר וסביבותיו

סיורנו יתמקד בתל גזר, אתר שהוכשר לאחרונה לביקורים על ידי רשות הטבע והגנים. במהלך הסיור נדון בחשיבותו של האתר בתולדות ארץ ישראל ונרחיב את הדיבור בסוגיית כיבוש הארץ ומלחמת יהושע במלכי הדרום. נצפה מן התל על עמק איילון, ונסיים בתצפיות נוספות בסביבה.

אל תל גזר תגיעו בנסיעה בכביש 44 (בין מחלף הנשרים לצומת נחשון). פנו לכרמי יוסף, היכנסו ליישוב וסעו עד רחוב הגפן, שם פנו שמאלה והמשיכו לאורך הרחוב עד שהכביש הופך לדרך עפר. בהמשך הדרך עברו את מחסום הברזל, הפתוח בדרך כלל (אם המחסום סגור, השאירו את המכוניות כאן והמשיכו ברגל כ-1 ק"מ עד התל).

המשיכו לנסוע בדרך העפר (המשובשת אך עָבירה לכל סוגי רכב), כשבתי כרמי יוסף לימינכם. בצומת שבילים פנו על פי השילוט לכיוון תל גזר, עלו עד התל, ושם, במגרש החניה, סמוך לעץ השיזף, השאירו את המכונית. כאן מתחיל סיורנו. ממגרש החניה לכו בעקבות החיצים המסמנים את המסלול, וקראו את השלטים המעניינים. דפי המסלול האלה יוסיפו וירחיבו את המידע שבשלטים.

תל גזר הוא תל גדול, מוארך, בעל שתי כיפות. בתחומו ישבה אחת הערים החשובות ביותר בארץ ישראל בעת העתיקה – העיר גזר, אשר שלטה על דרכי הגישה ממישור החוף אל גב ההר. במהלך הסיור, ביום בהיר תוכלו להתרשם מהאפשרות לערוך תצפית של 360 מעלות, למרות שהתל אינו גבוה במיוחד.

תל גזר

העיר גזר נוסדה לראשונה באלף השלישי לפסה"נ, בתקופת הברונזה הקדומה. באלף השני לפסה"נ, בתקופת הברונזה התיכונה, הוקפה העיר סוללת עפר ונבנו בה מגדל ענק, שער מרשים ואתר פולחני. בתקופת ממלכת ישראל בוצרה העיר מחדש ונבנה בה שער עיר מרשים. פעם נוספת בוצרה העיר בתקופה החשמונאית. גזר היא אחד האתרים הבודדים שזיהויים אינו מוּטל בספק – נמצאו בו מעֵין שלטים המעידים על שם המקום בעת העתיקה: על הגבעות הסובבות את התל נמצאו כתובות המציינות את "תחום גזר", וביוונית - "לאלקיוס" (שם אדם). הכתובות הן מן התקופה הרומית, והן מעידות על גבולות היישוב, ובעיקר על שמו.

גזר נזכרת בתעודות קדומות ובמקרא, ומתוכן אנו לומדים על תולדותיה, מי ישב בה, מי כבש אותה ומה הייתה חשיבותה.

קבוצת התעודות הראשונה המאפשרת לנו להכיר את הווי החיים בארץ כנען בכלל, ובעיר הממלכה גזר בפרט, ידועה בכינוי "מכתבי אל עמרנה". אלה הם כ-400 מכתבים שנמצאו במצרים במקום המכוּנה אל עמרנה – מקום ששימש כבירת ממלכת מצרים במשך תקופה קצרה, באמצע המאה ה-14 לפסה"נ, תחת שלטונו של פרעה אחנאתון. המכתבים, שנכתבו ברובם בידי שליטי ערי הממלכה הכנעניות אל מלך מצרים, כתובים בכתב יתדות בשפה האכדית. בתקופה זאת הייתה ארץ כנען תחת שלטון האימפריה המצרית, ומלכי כנען היו ואסאלים של מלך מצרים. המכתבים פותחים צוהר מרתק לעולמם של שליטי כנען, יחסי האיבה והתחרות שביניהם ויחסם לאדונם המצרי. לצערנו ההתכתבות כפי שנמצאה היא חד-סיטרית – בידינו רק מכתביהם של מלכי כנען ולא תשובות המלך. הערים החשובות הנזכרות במכתבים הן ירושלים, שכם, מגידו וגם גזר. בין השאר נמצאו כעשרה מכתבים, שנכתבו בידי שלושה שליטים שונים, ושברובם שליט גזר מתלונן על שכניו המציקים לו ומבקש את עזרתו של מלך מצרים, ואף מצהיר חזור והצהר על נאמנותו.

לדוגמה, יפע מושל גזר כותב: "למלך אדוני, אלוהי ושמשי, השמש מן השמים, דבר יפע מושל גזר, עבדך, העפר לרגליך, הסייס של סוסיך, לרגלך המלך אדוני, אלוהי, שמשי, השמש מן השמים, שבע פעמים ושבע פעמים נפלתי על הבטן ועל הגב! [...] וידע נא המלך אדוני, אלוהי, כי אפס האוכל מארצי ואכן מאומה אין לי. ישלח נא את צבאו הסדיר שהוא יחזיר אותי לערי ואני אשרֵת את המלך אדוני בדיוק כמו אבי וכמו עמיתי [...]" (אל עמרנה 299 / 300 מתוך "למלך אדוני", מכתבי אל עמרנה, תרגום ציפורה כוכבי רייני, הוצאת מוסד ביאליק, ירושלים, 2005). משעשע לקרוא כיום את שפת ההתרפסות הציורית שבה פונה מלך מקומי אל אדוניו המצרי. איזכור נוסף של גזר נמצא באחת התעודות החשובות ביותר לתולדות ארץ ישראל ולתקופת הכיבוש וההתנחלות – מצבת מרנפתח מלך מצרים שזמנה 1207 לפסה"נ. המצבה מספרת על נצחונותיו של מרנפתח (בנו של רעמסס השני) נגד אויביו. בין השאר הוא מציין את כיבושיו בכנען רבתי ומדגיש את האתרים הבאים:

"[...] נבוזה כנען בכל רע
לוקחה אשקלון, נתפשה גזר|
ינועם הייתה כלא הייתה
ישראל הושם אין לא זרע [...]" (ישראל היה לשממה)

חשיבותה העצומה של התעודה אינה נובעת מאיזכורן של אשקלון וגזר שנכבשו, אלא מכך שזו התעודה המצרית היחידה המזכירה את שם ישראל, ושממנה ניתן להניח שבעֵת כתיבתה, בסוף המאה ה-13 לפסה”נ, הייתה כבר נוכחות של ישות המכוּנה "ישראל" (והמוגדרת על פי הכתיב המצרי כעם) בתחומה של ארץ כנען! לעניין זה נחזור בהמשך סיורנו. כאן חשוב לציין שהמצרים, ששלטו עדיין בכנען, נאלצו לשוב ולכבוש את גזר או אולי להכניע מרידה שפרצה בה – דבר המעיד על חשיבותה של העיר.

מאוחר יותר מספֵּק לנו המקרא מידע על גזר. מלכהּ, הוֹרָם, בא לעזרת מלך לכיש בזמן מלחמת מלכי הדרום ביהושע, ויהושע היכה בו ובעמו מכה קשה:

'אָז עָלָה הֹרָם מֶלֶךְ גֶּזֶר לַעְזֹר אֶת לָכִישׁ וַיַּכֵּהוּ יְהוֹשֻׁעַ וְאֶת עַמּוֹ עַד בִּלְתִּי הִשְׁאִיר לוֹ שָׂרִיד' (יהושע י, 33). למרות המסופר כאן, גזר, השייכת לנחלת שבט אפרים, נשארה כנראה כנענית: ' וְלֹא הוֹרִישׁוּ אֶת הַכְּנַעֲנִי הַיּוֹשֵׁב בְּגָזֶר וַיֵּשֶׁב הַכְּנַעֲנִי בְּקֶרֶב אֶפְרַיִם עַד הַיּוֹם הַזֶּה וַיְהִי לְמַס עֹבֵד' (יהושע טז, 10).

דוד היכה בפלישתים מן הנגב ועד גזר. נשאלת השאלה האם הייתה גזר בימיו עיר פלישתית, ככתוב: 'וַיַּעַשׂ דָּוִד כֵּן כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ יְהֹוָה וַיַּךְ אֶת פְּלִשְׁתִּים מִגֶּבַע עַד בֹּאֲךָ גָזֶר' (שמואל ב ה, 25). שינוי משמעותי ומסקרן בגורלה של גזר חל בימי שלמה. הוא קיבל את העיר ממלך מצרים כמתנת שילוחין, כנדוניה, לרגל נישואיו עם בת פרעה: 'פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם עָלָה וַיִּלְכֹּד אֶת גֶּזֶר וַיִּשְׂרְפָהּ בָּאֵשׁ וְאֶת הַכְּנַעֲנִי הַיֹּשֵׁב בָּעִיר הָרָג וַיִּתְּנָהּ שִׁלֻּחִים לְבִתּוֹ אֵשֶׁת שְׁלֹמֹה' (מלכים א ט, 16).

מי היה אותו מלך מצרים שהשיא את בתו לשלמה ובהזדמנות זו כבש את גזר מידי הכנענים כדי לתיתה כנדוניה? המקרא אינו נוקב בשמו. פרעה הוא כינוי לכל מלכי מצרים, שפירושו "הבית הגדול". על פי לוח הזמנים, סביר שהמלך שמדובר בו הוא פרעה סיאמון, מלך של השושלת ה-21, שמלך במצרים בין 978 ל-969 לפסה”נ. האם ניסיונו לכבוש את גזר הוא ניסיון מצרי אחרון לחדש את ריבונות מצרים בארץ ישראל? אם כן זהו ניסיון שנכשל נוכח עליונותו של שלמה, שקיבל לרשותו את גזר שעד כה לא נכללה בין ערי ממלכתו.

על פי המסופר בספר מלכים, שלמה בנה את גזר כאחת מעריו החשובות:

וְזֶה דְבַר הַמַּס אֲשֶׁר הֶעֱלָה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה לִבְנוֹת אֶת בֵּית יְהֹוָה וְאֶת בֵּיתוֹ וְאֶת הַמִּלּוֹא וְאֵת חוֹמַת יְרוּשָׁלָם וְאֶת חָצֹר וְאֶת מְגִדּוֹ וְאֶת גָּזֶר... וַיִּבֶן שְׁלֹמֹה אֶת גָּזֶר וְאֶת בֵּית חֹרֹן תַּחְתּוֹן (מלכים א ט, 15, 17).

כיום מערערים ארכאולוגים רבים על עוצמתה של ממלכת שלמה ומייחסים את הבנייה המרשימה, שבעבר יוחסה לימי שלמה, לימיהם של מלכים מאוחרים יותר, בני המאה ה-9 לפסה”נ.

את שרידי הביצורים המיוחסים לשלמה נראה בהמשך סיורנו.

לאחר חלוקת הממלכה נמנתה גזר עם ערי ממלכת ישראל. מידע נוסף אודותיה כמעט אין לנו. תבליט אשורי מתאר את כיבוש גזר בידי מלך אשור, תגלת פלאסר.

רק בתקופה ההלניסטית התאוששה גזר. בכחידס, המצביא הסלווקי, ביצר אותה, ובשנת 142 לפסה”נ צר עליה שמעון החשמונאי, כבש אותה, ביצר אותה ובנה לו ארמון בעיר.

מאוחר יותר ננטשה העיר, ובאזור הייתה כנראה אחוזה חקלאית שהכתובות של תחום גזר מסמנות, אולי, את גבולותיה.

לאחר הקדמה היסטורית ארוכה זאת, נתחיל בסיורנו.

לכו בשביל בעקבות החיצים אל מרפסת התצפית הראשונה – מכאן תוכלו לראות את מיתארו של התל הגדול ולהשקיף על שרידי הביצורים מתקופת הברונזה התיכונה, במחצית הראשונה של האלף השני לפסה"נ.

למעשה, בתל יש מעט מאוד שרידים, יחסית לגודלו. הסיבה לכך נעוצה בשיטת החפירה שחופֵר התל הראשון, אנגלי ושמו מקאליסטר, נקט בה.

מקאליסטר חפר בתל עוד לפני מלחמת העולם הראשונה, בין השנים 1909-1902. הארכיאולוגיה כמדע הייתה אז בחיתוליה, והוא המציא שיטת חפירה מקורית: הוא חילק את התל ל-20 "רצועות אורך". חפר את הראשונה עד שהגיע אל סלע האֵם, ואת העפר שפך אל מחוץ לבור הארוך שנוצר. כשחפר את הרצועה הבאה הוא שפך את העפר שהוציא ממנה אל הבור שנוצר בחפירה הראשונה, וחוזר חלילה... כך הוא הצליח לערבל כמעט את כל התל ולגרום, כמובן, לנזק בלתי הפיך. (כיום חופרים, כמובן, בשיטות אחרות, ולמרות שכל חפירה גורמת להרס באתר, הארכיאולוגים נזהרים וחופרים בשטחים מצומצמים, תוך בקרה מתמדת על תוצאות החפירה.)

המקומות היחידים שהחופר לא פגע בהם היו אלה שבהם נראו מבנים מרשימים במיוחד, כמו המגדל הענק, שאת בסיסו אתם רואים בתמונות שלפניכם. רדו בהמשך השביל ועִברוּ ליד המבנה האדיר בן 4,000 השנה. זה היה כנראה מגדל שהֵגֵן על שער העיר. נגיע אליו בהמשך.

שרידי מגדל הביצור מתקופת הברונזה התיכונה

התחנה הבאה היא מפעל המים, המיוחס גם הוא לתקופה הכנענית. מפעל המים אינו אלא מנהרה ארוכה היורדת אל מפלס מֵי התהום (ראינו מפעלי מים דומים גם בסיורים אחרים - במגידו, בחצור, בירושלים, בבאר שבע). כיום רק חלקו העליון של מפעל המים חשוף, ואי אפשר להיכנס אליו. תוכלו רק לדמיין איך ירדו השואבות להביא מים לביתן.

הכניסה למפעל המים

בהמשך השביל נראה את החומה שחיברה את המגדל הכנעני לשער העיר. השער, שהיה בנוי אבן ולבנים, לא השתמר בצורה טובה. שימו לב ללבני הבוץ המיובשות בשמש, חומר הבנייה האופייני לתקופה ולאזור. למרות ההרס הרב של קירות הלבֵנים, אפשר להבין את עקרון הבנייה של שער עיר ובו חדרי משמר.

שרידי שער העיר הכנעני, אלף 2 לפסה"נ

המשיכו בשביל בעקבות החיצים. השלב הבא בסיור בתל יביא אתכם אל שער עיר נוסף, שלמזלנו לא נחפר בידי מקאליסטר אלא בידי חופרים מיומנים יותר, שהגיעו למקום מטעם מוסד מחקר אמריקני ("The Hebrew Union College") בין השנים 1974-1964. החפירה גילתה באזור זה שער עיר שזמנו תקופת הברזל - האלף הראשון לפסה"נ. גילויו של שער זה לא היה מפתיע. על סמך הפסוק שבספר מלכים, המספר על מפעלי הבנייה של שלמה, שבנה את חצור, מגידו וגזר (ראו לעיל), ציפו החופרים למצוא כאן שער עיר הזהה לשערים שהתגלו במגידו ובחצור (ראו סיורים לאתרים אלה). כבר בשנות ה-50 הניח יגאל ידין, על סמך שרטוטים שמצא מימי מקאליסטר, שיש בגזר שער כמו זה שהוא חשף בחצור. ואכן, החפירה של שנות ה-70 חשפה שער עיר הדומה בממדיו ובתוכניתו לשערי מגידו וחצור.

כיום, כאמור, נטוש ויכוח מר לגבי תאריך הבנייה של שערים אלה – האם הם מימי שלמה (אמצע המאה ה-10 לפסה"נ) או שמא זמנם 100 שנה מאוחר יותר.

שימו לב לאבני הבנייה- אבני הגזית הגדולות, לתעלת הניקוז שעברה מתחת למעבר השער, ולאגן הגדול מאבן ששימש כשוקת להשקיית בהמות המשא.

השער הישראלי

המשיכו בשביל מעבר לשער הישראלי מזרחה עד שתגיעו אל קצה התל ואל התצפית הנפלאה לכיוון עמק איילון. האזינו לנגינת הרוח בפסל המנגן ושבו על מדרגות מרפסת התצפית ליהנות מן הנוף – מלטרון הנמצאת דרומית לנו ועד מודיעין הנמצאת צפונית לנו.

פסל מנגן משקיף אל עמק איילון

העמק הנרחב, ששטחו כ-40 קמ"ר, מפריד בין מורדות הרי יהודה ובין גבעות השפלה, ונחל איילון מנקז אותו. האקלים הנוח, שפע המים ואדמות הסחף, הופכים אותו לאזור חקלאי משובח. אך חשיבותו ההיסטורית של העמק נובעת מהיותו ציר הגישה אל מעברי ההרים החשובים – מעלה בית חורון ושער הגיא. בעת העתיקה היווה העמק מפגש בין התרבויות והעמים ששלטו בארץ, וכמה מן הקרבות המכריעים ביותר בתולדות ארץ ישראל נערכו בו או בסביבתו. החל מן הקרב של יהושע נגד מלכי האמורי, דרך קרבות המכבים בבית חורון ואמאוס, המשך בקרבות מלחמת העולם הראשונה בין התורכים לפרשים אוסטרליים, וכמובן, מערכת הקרבות הקשים של מלחמת העצמאות בין הלגיון הירדני לצה"ל – קרבות שהותירו את אזור לטרון בידי הירדנים, עד מלחמת ששת הימים. אין בארץ הרבה אתרים שלהם היסטוריה צבאית כה מרשימה וארוכה.

בנקודה זאת נעסוק בסיפורה של מלחמת יהושע במלכי הדרום, האמורים.

סוגיית כיבוש הארץ והמהימנות ההיסטורית של סיפור הכיבוש בספר יהושע שנויה במחלוקת, ולא כאן המקום לדון בה בהרחבה. השאלה העולה היא האם אכן, כמסופר בספר יהושע, נכבשה ארץ כנען בכיבוש אלים ומהיר, או שמא התרחשה ההשתלטות הישראלית על הארץ בתהליך ארוך וממושך של התנחלות באזור ההר הבלתי מיושב?

במסגרת הסיור נסתפק במסופר בספר יהושע כפשוטו.

יהושע בראש צבאו כבש את יריחו ואת העי, ואז הערימו עליו הגבעונים. הם התחזו לבני עם הבאים מארץ רחוקה וביקשו לכרות עמו ברית. רק בשלב זה התעשתו המלכים הכנעניים יושבי אזור הדרום, ובהנהגת אדניצדק מלך ירושלים אירגנו קואליציה במטרה לתקוף את גבעון הבוגדנית. גבעון קראה לבן בריתה, יהושע, לעזרה:

(ז) וַיַּעַל יְהוֹשֻׁעַ מִן הַגִּלְגָּל הוּא וְכָל עַם הַמִּלְחָמָה עִמּוֹ וְכֹל גִּבּוֹרֵי הֶחָיִל: (ח) וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל יְהוֹשֻׁעַ אַל תִּירָא מֵהֶם כִּי בְיָדְךָ נְתַתִּים לֹא יַעֲמֹד אִישׁ מֵהֶם בְּפָנֶיךָ: (ט) וַיָּבֹא אֲלֵיהֶם יְהוֹשֻׁעַ פִּתְאֹם כָּל הַלַּיְלָה עָלָה מִן הַגִּלְגָּל: (י) וַיְהֻמֵּם יְהוָה לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּכֵּם מַכָּה גְדוֹלָה בְּגִבְעוֹן וַיִּרְדְּפֵם דֶּרֶךְ מַעֲלֵה בֵית חוֹרֹן וַיַּכֵּם עַד עֲזֵקָה וְעַד מַקֵּדָה: (יא) וַיְהִי בְּנֻסָם מִפְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֵם בְּמוֹרַד בֵּית חוֹרֹן וַיהוָה הִשְׁלִיךְ עֲלֵיהֶם אֲבָנִים גְּדֹלוֹת מִן הַשָּׁמַיִם עַד עֲזֵקָה וַיָּמֻתוּ רַבִּים אֲשֶׁר מֵתוּ בְּאַבְנֵי הַבָּרָד מֵאֲשֶׁר הָרְגוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בֶּחָרֶב: (יב) אָז יְדַבֵּר יְהוֹשֻׁעַ לַיהוָה בְּיּוֹם תֵּת יְהוָה אֶת הָאֱמֹרִי לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר לְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁמֶשׁ בְּגִבעוֹן דּוֹם וְיָרֵחַ בְּעֵמֶק אַיָּלוֹן: (יג) וַיִּדֹּם הַשֶּׁמֶשׁ וְיָרֵחַ עָמָד עַד יִקֹּם גּוֹי אֹיְבָיו הֲלֹא הִיא כְתוּבָה עַל סֵפֶר הַיָּשָׁר וַיַּעֲמֹד הַשֶּׁמֶשׁ בַּחֲצִי הַשָּׁמַיִם וְלֹא אָץ לָבוֹא כְּיוֹם תָּמִים: (יד) וְלֹא הָיָה כַּיּוֹם הַהוּא לְפָנָיו וְאַחֲרָיו לִשְׁמֹעַ יְהוָה בְּקוֹל אִישׁ כִּי יְהוָה נִלְחָם לְיִשְׂרָאֵל: (טו) וַיָּשָׁב יְהוֹשֻׁעַ וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ אֶל הַמַּחֲנֶה הַגִּלְגָּלָה:

(יהושע י, 15-7).

מה בניצחון זה היה פרי התחבולה האנושית ויכולתו הצבאית של יהושע, ומה בו היה פרי הישועה האלוהית? עצם ההליכה כל הלילה מן הגלגל שבבקעת הירדן, במעלה ואדי קלט (כנראה) לכיוון גבעון (הכפר אל ג'יב) שעל גב ההר – מרחק של 35 ק"מ ועלייה של כ-950 מ', וההפתעה עם בוקר – הוא מבצע לא קל. אך כל השאר: המהומה ושני הניסים (השלכת האבנים מן השמים בין מעלה בית חורון לעזֵקה, ועצירת המאורות הגדולים עד שֶׁתִּתַּם המלאכה) הוא מעשה האל.

מה קדם לְמה? מתי ומדוע מבקש יהושע את עצירת המאורות? יש חוקרים המקדימים את נס המאורות לנס האבנים. ואיך נבין את האירוע? האם הכוונה היא שבעוד שהשמש נעצרת מעל לגבעון ממשיכה ועולה הלבנה מעל לעמק איילון כך ששני המאורות נראים בו זמנית? או שמא הכוונה היא להארכת היממה בדרך נס?

חז"ל תהו כיצד ציווה יהושע על השמש, ומדוע השמש נענתה לצו. וכך מספרת האגדה:

"אמר לו השמש ליהושע: אתה אומר לי דום?! יש קטן פותח פיו ואומר לגדול ממנו דום?! אני נבראתי ברביעי ואתה נבראת בשישי, ואתה אומר לי דום?! אמר לו יהושע: עבד רע! לא מקנַת כספו של אבא (יוסף) אתה? לא כך ראה אותך אבא בחלום? 'והנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחווים' וכו'? ומיד מבצֵע השמש את שנדרש."

(על פי ילקוט שמעוני יהושע, פרק י, רמז כב).

המלכים המוּבסים נסו דרך מעלה בית חורון הנוח, בעוד יהושע וצבאו "מזַנבים" בבורחים ומנסים להכותם לפני שיגיעו אל ערי המבצר ויסתגרו בהן. את עמק איילון חייבים הרודפים והנרדפים לחצות. רק כשהסתיים המרדף אחַר הצבא התפנה יהושע לטפל במלכים שנשארו לכודים במערה: מלך ירושלים, מלך חברון, מלך ירמות, מלך לכיש ומלך עגלון. בטקס משפיל הניחו אנשי המלחמה את רגליהם על צווארי המלכים המובסים, ורק אחר כך הרג אותם יהושע ותלה את גופותיהם על עצים עד הערב. אז הושלכו גופותיהם למערה וגוללו עליה אבנים גדולות, הנמצאות שם "עד עצם היום הזה".

בהמשך היכה יהושע את הערים השונות. כשהגיע ללכיש יצא לעזרתה הורם מלך גזר, שלא השתתף, משום מה, בקואליציה המקורית, והסוף - תבוסתו המוחצת - ידוע.

ממרפסת התצפית נמשיך בשביל המשולט מערבה.

התחנה הבאה היא "הבמה הגדולה". כך כינה מקאליסטר את שורת מצבות האבן המרשימות שמצא באוכף הנמוך יחסית שבמרכז התל.

לפנינו עשר מצבות אבן חצובות בגדלים שונים (על חלקן - למרבה הצער התיזו חיילים המתאמנים במקום גראפיטי צבעוני). במרכז השורה נמצא אגן אבן מרובע, חצוב מגוש אבן אחד. מקאליסטר מצא לא הרחק משם גם מערת קבורה ובה שלדי ילדים. בהיותו נוצרי אדוק ויודע תנ"ך הוא היה משוכנע שלפניו מקום פולחן כנעני ההולם את התיאורים המקראיים המזוויעים ביותר של פולחן אלילי, כפי שאומר הנביא ישעיהו:

(ד) עַל מִי תִּתְעַנָּגוּ עַל מִי תַּרְחִיבוּ פֶה תַּאֲרִיכוּ לָשׁוֹן הֲלוֹא אַתֶּם יִלְדֵי פֶשַׁע זֶרַע שָׁקֶר: (ה) הַנֵּחָמִים בָּאֵלִים תַּחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן שֹׁחֲטֵי הַיְלָדִים בַּנְּחָלִים תַּחַת סְעִפֵי הַסְּלָעִים: (ו) בְּחַלְּקֵי נַחַל חֶלְקֵךְ הֵם הֵם גּוֹרָלֵךְ גַּם לָהֶם שָׁפַכְתְּ נֶסֶךְ הֶעֱלִית מִנְחָה הַעַל אֵלֶּה אֶנָּחֵם: (ז) עַל הַר גָּבֹהַּ וְנִשָּׂא שַׂמְתְּ מִשְׁכָּבֵךְ גַּם שָׁם עָלִית לִזְבֹּחַ זָבַח:

(ישעיהו נז, 7-4)

שורת המצבות ב"במה הגדולה"

מקאליסטר אף החליט, שלא כדרכו, לשמר את מצבות הבמה. כשהסתיימה החפירה הוא חזר וכיסה אותן בעפר, באומרו שהוא מקווה שיבוא יום ותושבי הארץ הזו יגלו עניין בעבָרה... עשרות שנים מאוחר יותר נתגלו מצבות הבמה שוב ונחקרו. החופרים מצאו בסביבתן שרידי עצמות שרופות של בעלי חיים, המעידות שהמקום היה ללא ספק מקום פולחן, מאמצע האלף השני לפסה"נ.

מה משמעותן של המצבות ומה הם הטקסים שהתקיימו כאן? ייתכן שמקום הפולחן היה קשור לטקס של כריתת ברית, כשכל מצבה מסמלת אלוהות או את השותפים לברית. אנו מכירים, גם מן המקרא, את הנוהג של הקמת מצבות בהקשר של אירועים חשובים, דתיים או פוליטיים (למשל: הקמת גל האבנים בגִלגל לציון חציית הירדן, או המצבה שמקים יעקב בבית אל לזכר החלום שחלם שם). בספר שמות (כד, 10-4) מסופר כיצד משה, לאחר מתן תורה וקריאת פרשת משפטים, בונה מזבח, מקים 12 מצבות ל-12 שבטי ישראל, מעלה עולות וזובח זבחים:

(ד) וַיִּכְתֹּב משֶׁה אֵת כָּל דִּבְרֵי יְהֹוָה וַיַּשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ תַּחַת הָהָר וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מַצֵּבָה לִשְׁנֵים עָשָׂר שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל: (ה) וַיִּשְׁלַח אֶת נַעֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וַיִּזְבְּחוּ זְבָחִים שְׁלָמִים לַיהֹוָה פָּרִים: (ו) וַיִּקַּח משֶׁה חֲצִי הַדָּם וַיָּשֶׂם בָּאַגָּנֹת וַחֲצִי הַדָּם זָרַק עַל הַמִּזְבֵּחַ: (ז) וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהֹוָה נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע: (ח) וַיִּקַּח משֶׁה אֶת הַדָּם וַיִּזְרֹק עַל הָעָם וַיֹּאמֶר הִנֵּה דַם הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת יְהֹוָה עִמָּכֶם עַל כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה: (ט) וַיַּעַל משֶׁה וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל: (י) וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר:

תיאור כריתת הברית בין ה' לעם ישראל במעמד הר סיני מזכיר את הממצא כאן בתל גזר: מצבות, אגן, ושרידי עצמות הקורבנות.

אגן האבן שמתחתיו נמצאו שרידי עצמות

המשיכו בשביל על פי השילוט המכוון אותנו ליציאה. התצפית האחרונה משלימה את תמונת השליטה של תל גזר על סביבותיו ומדגישה שוב את חשיבותו האסטרטגית והכלכלית של המקום.

השדות הנרחבים המקיפים את התל מעידים גם כיום על כך שלעיר כמו גזר היה בעת העתיקה מעמד כלכלי חשוב. עדות מרתקת לחשיבותה של החקלאות באותה עת היא "לוח גזר", אחד הממצאים המיוחדים שנמצאו בתל, והכתובת העברית הקדומה ביותר שאנו מכירים. זמנה של הכתובת מן המאה ה-10 לפסה"נ. (את העתק הכתובת תוכלו לראות בכניסה לתל. הכתובת המקורית, הקטנה בהרבה, מוצגת במוזיאון הארכאולוגי באיסטנבול. הכתובת נמצאה בזמן השלטון הטורקי בארץ.)

הכתובת היא לוח שנה, המונה את רוב חודשי השנה בזוגות, בשמות המתייחסים לעונות החקלאיות. למשל: "יַרְחַו אָסִ(י)ף" (ירחו - כנראה צורה זוגית שפירושה שני ירחים, חודשיים; שני חודשי אסיף); "יַרְחַו זֶרַע" (חודש הזריעה); "יַרְחַו לֶקֶשׁ" (שני חודשי זריעה מאוחרת); "יֶרַח עֲצַד פִּשְׁתָ(ה)" (חודש קטיף הפשתה); "יֶרַח קְצִ(י)ר שְׂע(וֹ)רִם" (חודש קציר השעורים); "יֶרַח קָצ(וֹ)ר וְכַלֵּ(ה)" (חודש סוף הקציר), " יַרְחַו זֶמֶר " (שני חודשי זמירת הגפנים) ו"יֶרַח קֵץ" (חודש הקיץ).

העתק לוח גזר כפי שמופיע על גבי השלט בכניסה לתל.

השלמנו את המסלול סובב תל גזר.

מכאן תוכלו להמשיך לתצפיות נוספות על עמק איילון ולנסיעה יפה בין הגבעות המקיפות אותו. חִזרו לכרמי יוסף בדרך העפר שבה הגעתם. צאו מן היישוב ופנו בכביש 44 לכיוון צומת נחשון. מיד אחרי היציאה תראו פנייה שמאלה, אל יער המגינים.

היער משתרע על פני כ-3,500 דונם, ובו עצי אורן, חרוב, ברושים ועצי זית וכן שפע של ממצאים ארכיאולוגיים מתקופות שונות: בורות מים, בארות, מערות, קברים, גתות, מצפורי נוף ואנדרטאות. היער הוא גן עדן לרוכבי אופניים ומסומנים בו מסלולי הליכה רבים.

סעו ביער, שבחלקו הראשון נקרא על שם משה שרת, לאורך דרך האספלט, ועקבו אחַר שילוט לאנדרטה לזכר אסף אסולין או "אנדרטת משבר לתקווה". אל תיכנסו חזרה לכרמי יוסף, שבתיה מגיעים עד כאן. המשיכו בדרך ההופכת לדרך עפר. תוכלו לעצור בדרך, ליד מגדל תצפית האש, שלידו אנדרטה מעניינת לזכרו של משה שרת (סמוך לאנדרטה נמצא אחד מן הסלעים ועליו חקוקה כתובת "תחום גזר", וביוונית "לאלקיוס", שהזכרנו לעיל.) בהמשך הדרך תגיעו לחניון ע"ש אסף אסולין, ובקרבתו לאנדרטה מרשימה המשקיפה על מרחבי עמק איילון. "הגלעֵד הנקרא "משבר לתקומה" מנציח את זכרם של 436 ניצולי שואה שהגיעו לארץ, ללא קרוב או חבר, נהרגו בקרבות ולא זכו להכיר את המולדת שעליה לחמו. הגלעֵד עוצב בידי האמן ד"ר נתן סאס, והוא בנוי משלושה סלעים גדולים שבורים, שעוטפים עץ זית.

כאן, ביער, מסתיים המסלול שעסק בתולדות תל גזר ובמלחמות יהושע בעמק איילון.

אנדרטת "משבר לתקווה" ונוף עמק איילון מאחוריה.