עמוד הבית > מדעים > ביולוגיהעמוד הבית > מדעים > אקולוגיה ואיכות הסביבה
אאוריקה : כתב-עת להוראת מדעים וטכנולוגיה


תקציר
המגוון הביולוגי הוא אחד ממונחי הדגל של החוששים לגורל הסביבה הטבעית, הרואים בפגיעה בטבע איום קיומי. בעשורים האחרונים קמו תנועות לשמירת הסביבה והן מייצגות השקפות עולם המעלות סוגיות אתיות שהתשובה עליהן תלויה במחלוקת בתחום האתיקה הסביבתית. על הגישות השונות בהקשר למגוון הביולוגי; השקפות אנתרופוצנטריות, השקפות ביוצנטריות והשקפות אקוצנטריות.



המגוון הביולוגי בראי האתיקה הסביבתית
מחבר: פרופ' עמוס דריפוס


מבוא

המגוון הביולוגי (biodiversity) הוא אחד ממונחי הדגל של החוששים לגורל הסביבה הטבעית, הרואים בפגיעה בטבע איום קיומי; על האדם להגן על סביבתו הטבעית ויותר מכך, עליו להגן עליה בפני האדם עצמו. בעשורים האחרונים קמו תנועות לשמירת הסביבה שיוזמיהן היו בעיקר מדענים שאליהם הצטרפו אנשי חברה, פוליטיקה, פילוסופיה וחינוך. תנועות אלה מייצגות השקפות עולם המעלות סוגיות אתיות שהתשובה עליהן תלויה במחלוקת בתחום האתיקה הסביבתית.

אחד החוקרים העוסקים בגישות לבעיות הסביבה (Schmidtz, 1997) מעלה שאלה, האם מותר לחטוב עץ גדול ויפה (Redwood במקור) כדי לצלם זוג רוקד על גדם העץ? האם מותר להרוג פיל כדי לגלף כלי שחמט בשנהב חטיו? נראה שלא. אבל מדוע ?

והחוקר ממשיך להקשות: ומה אם משתמשים בעץ לצרכים אמתיים, כמקור לרווחת הדורות הבאים? האם אז מותר? ואפשר להמשיך ולשאול: האם מותר לחסל יצורים חיים, גומחות אקולוגיות, בתי-גידול, מערכות אקולוגיות, בהתאם לצרכים האישיים, החברתיים והתרבותיים שלנו - גם כאשר מדובר בצרכים חשובים, דחופים וקיומיים? ועוד נוכל להקשות כפי ששאל בעל הטור בכתב-העת טיים (Time) לפני כמה שנים: האם מותר להשקיע משאבים בשימור חרק (Bug) מסוג זה או אחר, כאשר במקומות רבים בעולם, יש לאדם צרכים קיומיים דחופים הרבה יותר?

מהיכן עלינו לשאוב תשובות לשאלות מעין אלה? הנטייה הטבעית היא להפנות אותן אל תחומי המדע והטכנולוגיה, אולם בתקופה הפוסט מודרנית שבה אנו חיים, רוב הבעיות קשורות לחברה ולתרבות ולפיכך המדע והטכנולוגיה יכולים לספק ידע חיוני אך לא פתרונות מלאים. המחלוקת אינה מדעית בלבד, אלא מדעית-חברתית וקבלת ההחלטות בסוגיות חברתיות דורשת קביעת סדרי עדיפויות. במילים אחרות, היא מחייבת שיקולים ערכיים.

ערכים, על פי הגדרתו של חוקר תכניות הלימודים הקנדי אייקנהד (Aikenhead, 1991) הם "הנחות יסוד המנחות החלטות על בסיס אידאולוגי, אתי, דתי, כלכלי, תרבותי". בדרך כלל חבויות הנחות אלו בהצהרותינו אך רק לעתים רחוקות הן מנוסחות באופן מפורש.

נובע מכך שכל הבנה, עמדה, החלטה, או הצבעה ציבורית של אזרח בנושא סביבתי צריכה להתבסס על אוריינות מדעית וטכנולוגית ועל הכרת הערכים המנחים את אנשי הסביבה. המשתמע מכך לעניין המעשה החינוכי הוא שעל מורים ומחנכים להבהיר לתלמידיהם את משמעות הערכים האלה כבר מגיל צעיר, כאשר הילד עדין רגיש מספיק כדי לבנות לעצמו בסיס להמשך התפתחותו המוסרית, ומתוך הבנה שהחינוך המוסרי של ילדים מתפתח כנראה בהדרגה.

ערכים מסוגים שונים מאפיינים את הגישות העיקריות העומדות במרכז הדיון הסביבתי והדיון בגישות אלה הוא במוקד מאמר זה .

כדי להמחיש את הדילמה המוסרית המרכזית העומדת במרכז הדיון הסביבתי, נחזור לדוגמה של העצים והפילים, כלומר, השימוש ביצורים חיים לצורכי הנאה בלבד. אפשר לטעון שעצים ופילים הם משאבים יקרים ואין להשתמש בהם באופן בלתי מבוקר - באופן המספק רק את האינטרסים הצרים של קבוצות ספציפיות. גישה זו, הדוגלת בשימוש נבון ומבוקר של משאבים מתוך התחשבות בדורות הבאים ומתוך דאגה לפיתוח בר-קיימא נקראת גישת ה-שמירה (conservationism).

ואפשר להמשיך ולשאול: ומה אם השימוש הוא לצורך אמתי, חיוני לרווחתו של האדם? האם אז זה לגיטימי? האם לעצים ולפילים לא מגיע מקום של כבוד בטבע? האם מותר לאדם לנהוג בטבע על פי רצונו או צרכיו? האם, מחוסר יכולתנו להימנע מניצול משאבים, נובע שאין ליצורים בטבע מעמד מוסרי כלשהו, בלתי תלוי בתועלתם לאדם? גישה זו, המייחסת לטבע מעמד מוסרי בלתי תלוי ומדגישה את שימורו מתוך כבוד לטבע ולקיומו באופן בלתי תלוי באדם, נקראת גישת השימור (preservationism). ההבחנה בין שתי הגישות המוצגות לעיל מבטאת שני סוגים של ערכים: ערכים אינסטרומנטליים וערכים פנימיים.

ערך אינסטרומנטלי הוא הערך של אובייקט המשמש להשגת יעדיו של דבר אחר. במקרה הנדון כאן, הערך האינסטרומנטלי של המגוון הביולוגי הוא בכך שהוא תורם לקיומו ולרווחתו של המין האנושי.

ערך פנימי הוא הערך של דבר שהוא יעד בפני עצמו. אם לדבר יש ערך פנימי, כי אז הצידוק המוסרי לשימורו אינו דורש התייחסות לערך אחר או לחובה אחרת. שימורו מוצדק מוסרית מעצם ערכו הפנימי, כלומר, מעצם קיומו.

בהקשר למגוון הביולוגי, התפיסות המתבססות על ערכים אינסטרומנטליים, דהיינו, אלה המתייחסות למגוון הביולוגי על פי מידת התועלת או הנזק שלהם לאנושות, נקראות השקפות אנתרופוצנטריות (שהאדם במרכזן). תפיסות המייחסות למגוון הביולוגי ערך פנימי, בלתי תלוי בתועלת לאדם, נחלקות לשתי קבוצות עיקריות: השקפות ביוצנטריות והשקפות אקוצנטריות.

השקפות אנתרופוצנטריות

מה בין השקפה אנתרופוצנטרית לנושא המגוון הביולוגי? המיון המקובל לערכים האינסטרומנטליים של המגוון הביולוגי, מתייחס לסוגי המשאבים הקיימים והפוטנציאלים שמגוון זה תורם או עשוי לתרום לאנושות וכולל את הקטגוריות הבאות: סחורות, שירותים ומידע.

סחורות מתייחסות לתרומה של מוצרים המנוצלים ישירות על ידי האנושות: מזון, דלקים, סיבים, תרופות ומוצרים אחרים.

שירותים מתייחסים לפעילויות שונות שיצורים חיים ומערכות אקולוגיות מבצעים ומהם אנחנו נהנים, כגון האבקה ומִחזור חומרים (למשל מחזור החנקן, הפחמן והחמצן בטבע).

מידע מתייחס ל"רשום" בגנים. המידע הגנטי שברשות הקהילה המדעית מקיף רק מקצת היצורים החיים הקיימים על פני כדור הארץ. חיסול אחוז ניכר של המגוון הביולוגי עלול להביא לאובדן בלתי הפיך של מידע גנטי שיש בו פוטנציאל רב להנדסה גנטית, למדע הטהור ולמדע היישומי.

יהיו לבטח כאלה שיתהו: מה בעצם הבעייתיות בהעלמות מין זה או אחר? הרי קיימים מיליונים של מינים שאת רובם אנחנו לא מכירים ולא מנצלים (ורובם אינם יצורים גדולים בעלי חוליות אלא חרקים או יצורים ירודים יותר)? ממילא נעלמים באופן שוטף מיליונים של מינים בדרכים טבעיות. לשאלה זו תתכנה תשובות רבות: פעילות האדם גורמת להכחדת מינים בקצב העולה בהרבה על קצב התהליכים הטבעיים; המגוון הביולוגי שבו אנחנו פוגעים ללא הבחנה הוא הבסיס לכושר ההסתגלות שלנו מול שינויים פוטנציאליים, אקלימיים או אחרים (מזונות חדשים וכד'); בגנים שאנו מחסלים נמצא אולי הסוד ליצירת זנים חדשים, שיספקו לנו "סחורות" חדשות וחיוניות; ייתכן שהקוד לייצור תרופות חדשות למחלות קיימות או חדשות, כגון סרטן, איידס וכד' נמצא בגנים של אורגניזמים שאפילו טרם נתגלו או טרם הוגדרו ועוד.

אבל, טוענים האנתרופוצנטריסטים, הסכנה העיקרית היא דווקא בנושא השירותים. מיליונים של אורגניזמים מעורבים בקיום אותם התהליכים המאפשרים חיים על פני כדור הארץ (מִחזור החמצן והפחמן, פירוק ביולוגי של חומרים ומִחזורם, קיבוע חנקן וכד'). "האדמה", לדוגמה, היא מערכת חיה שבה מתקיימים תהליכים חיוניים לקיומנו ויש להתייחס אליה בכבוד בשמירה קפדנית על התנאים המאפשרים את חיינו. הפגיעה במגוון הביולוגי עלולה לסכן את רקמת האיזון העדינה המאפיינת תהליכים אלה ולגרום להתמוטטות הממשק האנושי כתוצאה מהפגיעה בממשק הטבעי.

החולשה העיקרית של השקפות אנתרופוצנטריות, בעיני מתנגדיהן, פרט לכך שהן חסרות "נשמה" או חסרות "מעוף", היא שכאשר ערכו של דבר נמדד אך ורק על פי התועלת לאדם, ישנה אפשרות להמרתו בדבר אחר הנתפס כבעל ערך זהה או רב יותר. לפיכך, אמנם הפגיעה במגוון הביולוגי גורמת נזק, אך נזק זה הוא הרע במיעוטו, כי התועלת שבפעולת האדם גדולה מהנזק שהיא מביאה. זהו רעיון של התמרה (trade-off): מרכיבים של המגוון הביולוגי ניתנים להחלפה תמורת תועלות חיוניות אחרות. לדוגמה: אנחנו אמנם מחסלים יער שהוא אוצר ביולוגי אדיר אך בזכות זה אלפי אנשים יתפרנסו בכבוד. על פי תפיסה זו, פעולת האדם מוצדקת אם המאזן בין נזק לתועלת נוטה לכיוון התועלת. לא כולם תמימי דעים עם רעיון "סחר החליפין" בנושא זה. דיון זה מביא אותנו לסוגייה מוסרית הנוגעת לערכים הבסיסיים שלנו, דהיינו, מה מותר לאדם לעשות לכוכב הלכת הכחול שעליו הוא חי? מה מעמדו או תפקידו בביוספרה?

הוגים רבים נוטים לייחס לספר בראשית את נטיית האדם המערבי, על פי המסורת היהודית והנוצרית, לעשות בטבע כבתוך שלו, לראות עצמו כמלך ושליט בלתי מעורער של הטבע* . מכל הבריאה, רק האדם מקודש שם ("בצלמו"). הפסוק "פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל החיה הרומשת על הארץ" (בראשית א, כ"ח) משאיר לכאורה מעט מאוד מקום לספקות. לפיכך, יש לאדם מעמד ייחודי בטבע, הוא אמנם נמצא מעל היצורים החיים. עם זאת, הוא אינו בעל הבית. הטבע הזה שנמסר לו על ידי הבורא אינו כלי משחק בידיו ויש לו אחריות כבדה כלפיו ("לעבדה ולשמרה", בראשית ב, ט"ו).

את מעמד האדם ניתן להקביל לדייל (steward) - מונח המקובל על אנשי טבע רבים בימינו. הוא מייצג עמדה ערכית משולבת. הטבע נוצר אמנם למען האדם ובלעדיו האדם אינו יכול להתקיים, עם זאת, הטבע אינו שייך לאדם. הטבע, על-פי תפיסה זו הוא יצירה של הבורא שנמסרה לאדם למשמרת, ומכאן שיש לטבע מידה מסוימת של ערך פנימי ולא רק אינסטרומנטלי.

אנשי סביבה רבים דתיים וחילוניים כאחד, מקבלים את התפיסה של ה-stewardship ורואים את עצמם כמחויבים לפעול למען שמירת הטבע, יצירה אדירה, ייחודית ונפלאה, ואין זה משנה אם יש בעל בית על-טבעי, אם לאו.

בניגוד להשקפות האנתרופוצנטריות, המתייחסות למגוון הביולוגי על פי ערכים אינסטרומנטליים, דהיינו על פי מידת הנזק או התועלת שלו לאדם, עומדות הגישות המייחסות לטבע ערך פנימי, בלתי תלוי בתועלת לאדם.

גישות אלה מתחלקות לגישות המייחסות ערך פנימי לפרטים ותומכות בשימור כל פרט (לא רק כל מין, אלא כל פרט במין) ונקראות ביוצנטריות - אינדיבידואליסטיות ולגישות העוסקות בישויות שלמות (מין, בתי גידול, מערכות אקולוגיות) ונקראות אקוצנטריות-הוליסטיות.

השקפות ביוצנטריות

הטיעון המרכזי המוצג על ידי הדוגלים בגישה זו הוא שיצורים חיים, שלא כמכונות, לא נבנו על ידי האדם לצרכים שלו, ואינם קיימים בעולם כדי לשרת את מטרות האנושות. הם פועלים באופן עצמאי, מכוונים את עצמם, יכולים לסבול, יכולים לחוש גירויים מהנים ועוד. בעיני המצדדים בהשקפות אלו, האדם אינו בעל מעמד מיוחד עלי אדמות, ובוודאי אינו רודה במינים האחרים: הוא אחד בין שווים. עמדה ביוצנטרית קיצונית, מציגים הנורבגי ארן נס ועמיתיו (Arne Naess, 1989). הם מייצגים חוגים של אוהבי טבע המרגישים כלפיו הערצה או הערכה רוחנית (reverence)**. לגישת האקולוגיה העמוקה של נס שני רעיונות יסוד: ראשית, השגשוג של החיים האנושיים והלא אנושיים על כדור הארץ מקנה להם ערך פנימי, וזה כולל יחידים, מינים, אוכלוסיות, בתי גידול, וגם תרבויות אנושיות ולא אנושיות. שנית, העושר והמגוון של צורות חיים הם ערכים בפני עצמם והם תורמים לשגשוג החיים האנושיים והלא אנושיים על כדור הארץ.

הוגים אלה מייחסים לכל האורגניזמים והישויות באקוספירה ערך פנימי שווה, כחלקים של המערכת השלמה. נובע מכך ש"אין לאדם זכות לצמצם את העושר והמגוון האלה, אלא כדי לספק צרכים חיוניים**". ההתערבות האנושית בעולם הלא אנושי נתפסת כ"רבה מדי, והמצב הולך ומחמיר**". האוכלוסייה האנושית גדולה מדי: "הצלחת החיים הלא אנושיים דורשת צמצום האוכלוסייה האנושית**". מכאן שיש "להביא את הציבור להטיל ספק בכל מדיניות כלכלית ופוליטית**" ולפעול מיד לשינוי המדיניות החברתית-כלכלית, בעיקר במדינות המתועשות. המדיניות הקיימת אינה מתאימה לצורכי האקוספירה. נס מדגים את גישתו בנושא של זיהום הסביבה. לדבריו, באקולוגיה שטחית בודקים את הנזק לאדם. על פי הגישה הדוגלת באקולוגיה עמוקה, אומדים את הזיהום מנקודת מבט ביוספירית, בהתמקדות על החיים בכלל, כולל תנאי חיים של מינים ומערכות ולא רק על השפעותיו הספציפיות על הבריאות האנושית.

יתכן שהתיאוריות המייחסות כבוד והערצה ליצורים חיים לא אנושיים ולישויות ביולוגיות אחרות נראות לקורא מוגזמות לחלוטין שכן הן מדגישות את הפרט ולא מינים ומערכות אקולוגיות! כדי להמחיש את הגישה הביוצנטרית בלי לכפות עמדות קיצוניות, נבחן את הדילמה הבאה: סרט מפורסם יצא לא מכבר, מבוסס על ספר שנכתב באמצע המאה העשרים, "הדוב - The Grizzly "(J.O.Curwood) . כוונת הסרט הייתה לעורר בציבור עמדות חיוביות כלפי בעלי חיים באמצעות הדוב גריזלי, המתנהג באצילות ובנדיבות רבה יותר מהדמויות האנושיות המשתתפות בעלילה. למעשה, בסיפור הזה, הדוב זוכה להערכה על פי אמות מידה או ערכים אנושיים; אוהבים ומעריכים את התנהגותו המוסרית הגבוהה. אבל מה לדוב ולהתנהגותו של אדם? האם לדוב אשר מתנהג כדוב נורמלי, על פי תכונות של דוב, לא מגיע יחס של כבוד כדוב?

השקפות אקוצנטריות

הגישות האקוצנטריסטיות ההוליסטיות מייחסות ערך פנימי בעיקר לישויות "שלמות" - בניגוד לפרטים יחידים - מינים, מערכות אקולוגיות ובתי גידול ותהליכים ביולוגיים או אבולוציוניים המקיימים את אותן הישויות.

אלדו ליאופולד (Aldo Leopold), יערן אמריקני שעסק בענייני שמירת טבע, נחשב כאבי גישות אלה. בספרו (A Sand County Almanach, 1949) הוא מציע אתיקה סביבתית לא אנתרופוצנטרית, ללא קונוטציות דתיות: "אתיקה של אדמה" (Land Ethic). האדמה בעיניו אינה רק קרקע, אלא "קהילה ביוטית" - מערכת מורכבת ביותר של פעילויות גומלין בין מרכיביה הביוטיים והאביוטיים. תהליכים אבולוציוניים הם המעצבים את זרימת האנרגיה במערכת כאשר המגוון הביולוגי הוא המבטיח את המשך הקיום של זרימה זו. התערבות האדם מביאה שינויים שסדר הגודל שלהם ומהירותם, אלימותם והיקפם עולים בהרבה על אלה של האבולוציה. לדבריו: "האדמה אינה רק קרקע; בעלי החיים והצמחים המקומיים שמרו את מעגל האנרגיה פתוח; ייתכן שאחרים לא יעשו זאת; שינויים מעשי ידי האדם הם מסדר שונה משינויים אבולוציוניים, בעלי השפעות מקיפות יותר ממה שהתכוונו או צפו**." לדעתו של ליאופולד, אפשר לחלק את מצדדי שמירת הטבע לשתי קבוצות שקיים ביניהן פער קוטבי: "קבוצה אחת מתייחסת לאדמה כאל קרקע ואל תפקודה כמייצרת מוצרים; קבוצה אחרת, אליה שייך ליאופולד עצמו, מתייחסת לאדמה כאל מערכת אקולוגית שלמה (עולם היצורים החיים בכללותו) ואל תפקודה כדבר רחב ביותר**." ליאופולד מצדד בשמירה מרבית של המצב הטבעי ודוגל באי-התערבות של האדם במערכות אקולוגיות. כאשר התערבותו של האדם מתרחשת, במצב של חוסר ברֵרה, היא חייבת להתקיים בהתחשבות מלאה במערכת השלמה הזאת שהוא מכנה אדמה. "האדם הוא " אזרח ביוטי", לא כובש; האדמה היא "גוף שיתופי" ולא "שפחה". ליאופולד מדגיש לא את הפרטים בקהילה, אלא "נוטה לשמור על השלמות, היציבות והיופי של הקהילה הביוטית".

הקהילה הביוטית היא המעגל החיצוני בסדרת מעגלים קונצנטריים המייצגים את הקהילות אליהן שייך האדם, החל מהמשפחה ועד לאנושות (שבט, מדינה , ארץ, אנושות). מבחינה מוסרית, מבחינת אתיקת האדמה, היא המחייבת ביותר. עם כל האהדה לליאופולד שבאמצע המאה העשרים, הקדים את כולם בגישה לא אנתרופוצנטרית, מופנית כלפיו בקורת מנקודות מוצא שונות. מנקודת מוצא מדעית עולות הסתייגויות מניסוחי ליאופולד בהמלצה שלו על שמירה על מצב סטטי של הקהילה הביוטית למשל, לעומת הידע הקיים בנושא דינמיקה של מערכות אקולוגיות - האם מגוון ויציבות הולכים ביחד? מנקודת מבט פילוסופית, יש המאשימים אותו בפשיזם, בהתייחסו לפרט כמשועבד באופן מוחלט לקהילה. מנקודת מבט מוסרית יש המאשימים אותו בדו-פרצופיות, בשל גישתו החיובית לצייד, פעילות של האדם שאינה מבטאת כבוד רב לניצודים. בראייה מעשית, יש המאשימים אותו (Dubos, 1972) בהתעלמות מכך שהאדם הוא יצור פעיל ויצרני שאינו יכול לשמור על המצב הטבעי. האדם אינו ו"מעולם לא היה צופה סביל בטבע. הוא משנה את הסביבה מעצם נוכחותו... הערצה לטבע צריכה להיות מלווה בנכונות ליצירה שלנו בתוכו*". על פי גישה זו "שימור אמתי פירושו לא רק הגנה על הטבע מפני האדם אלא גם פיתוח התנהגות ופעילות, שתאפשר יצירה ויחסים הרמוניים בין אדם לטבע*". לפי השקפה זו, התנהלות נבונה של האדם הפעיל והמשנה בטבע היא מטרה סבירה ומוצדקת יותר מבחינה מוסרית מאשר החתירה לשימור הטבע במצב סטטי. רעיון מרכזי של ליאופולד שרד והתפתח. זהו רעיון ה-partnership, החברות בחברה, השותף הפעיל ללא מעמד עליון, החותר לרווחת החברה, מול רעיון ה-stewardship המקנה לאדם מעמד גבוה מכל יתר יצורי הבריאה. מעניין שהרבה אנשי חינוך מדגישים כיום גישה דומה לזו של ליאופולד בכל הנוגע לתפקודו של האדם או לתפקיד האדם בביוספרה (או באקוספרה). החוקרת ג'ואן סלומון למשל (Solomon, 1994), אחת מהמובילים בהוראת המדעים בבריטניה בגישת STS (מדע, טכנולוגיה וחברה) טוענת שלאור שיעור האלימות שנוקט האדם כלפי הטבע והמידה הרבה של התערבות האדם בטבע, המאיימת איום קיומי על המערכות האקולוגיות, אין היום "מינים מועדפים": כולם תלויים באותן מערכות עדינות ורגישות של שיווי משקל ביולוגי שהפרתן היא אסון לכל המינים, כולל לאדם.

התנועות ה"סביבתיות", ביוצנטריות ואקוצנטריות כאחד, מציעות מערכת של שיקולים אתיים במגמה לקבוע אמות מידה ברורות המגבילות את התערבות האדם בטבע ומגדירות מה מותר ומה אסור לאדם לעשות בטבע הסובב אותו ומקיים אותו. תנועות סביבתיות אלה שניסו להקנות לישויות הביולוגיות ערך פנימי שווה לפחות לזה של האנושות, או לערער את מעמדה העליון של האנושות, נתקלו בהתנגדות עזה והואשמו באנטי הומניזם, בשנאת האדם, באלימות נגד החברה האנושית וכאמור לעיל, בפשיזם. התנגדות זו הביאו להתעוררותן של תנועות המדגישות היבטים חברתיים של הבעיות הסביבתיות. תנועות אלו, שהן בעלות גוון פוליטי רדיקלי-שמאלני בדרך כלל, טוענות שהמבנה החברתי של המדינות המתועשות הוא שורש הרע. התנהלותם של בעלי ההון והשררה היא הגורמת להתעלמות מוחלטת מההיבטים התרבותיים-סביבתיים של החברות האנושיות השונות ומצורכיהם האמתיים, בעיקר במדינות המתפתחות.

במקביל קמו גם תנועות אקו-פמיניסטיות הטוענות שהפגיעה בנשים והפגיעה בטבע מקורם זהה: חוקים המצדיקים את החברה הפטריארכלית (שבה הכוח מרוכז בידי הגבר) השולטת ומנצלת את האישה, את הילדים ואת המערכות הביולוגיות הטבעיות לצרכיה.

לסיום, ברצוני להאיר ולהדגיש תרומה פוטנציאלית נוספת של המגוון הביולוגי לקיום הטבע האנושי. מרכיב זה, המוצג במסגרת הגישה האנתרופוצנטרית (בנוסף למשאבים שנזכרו קודם לכן בכתבה - סחורות, שירותים וידע) הוא המשאב התרבותי-אסתטי. הטענה המרכזית היא שאם אין לנו היכולת להתפעל מהטבע, עולמנו אינו שלם. מי שהורס את הטבע גונב למעשה את עולמנו. בדיון על אתיקה סביבתית, קשה להתעלם מטעון זה. על פי ליאופולד, דברים טבעיים אינם פחות יפים ומעודנים מאשר דברי אמנות מעשה ידי אדם. הביולוג ווילסון (Wilson 1984) חש כלפי הטבע יראת כבוד, התפעלות ותחושת מסתוריות שהוא כינה "ביופיליה". כך גם רייצ'ל קארסון, מחברת הספר המפורסם** "האביב השקט" (Silent Spring, 1962). כושר ההתפעלות מהטבע נמצא גם ביסוד החוויה הדתית יהודית המשולבת בתפיסתו של הרב יהושע השל, אשר על שמו הוקם מרכז השל לחשיבה סביבתית בתל-אביב.

החוקר נורטון (Norton, 1989)טען שהיכולת להתפעל*** מיופיים של יצורים חיים ושל מערכות אקולוגיות שלמות ולחוש יראת כבוד כלפי הפלאים האין סופיים של הטבע, הופכת אותנו לבני אדם טובים יותר ושלמים יותר. לא מדובר רק ביופי החזותי, אלא בהתפעלות כנה מהמורכבות, מהמגוון של התהליכים הרלוונטיים ומכושר ההסתגלות וההישרדות של יצורים. נורטון מספר על ילדה קטנה האוספת קונכיות בחוף כדי למכור אותן. כאשר הוא אומר לה: "את יודעת, הן חיות*", היא עונה שהיא יכולה לקבל עשרה סנט עבור כל אחת. תחושתו של נורטון באה לביטוי בדבריו: "הילדה איבדה את הסיכוי שלה להתפלא ולהתפעל מעולם החיים של הקונכיות... גנבו מהילדה הקטנה חוויות יקרות; היא המירה אחר-צהרים של גילוי הטבע בעבור חופן דולרים*"; בדבריה מבטאת הילדה "את אותה גישה שמבטאים יזמים המסתכלים על החוף ורואים במקומו בתי מלון*".

חשוב להבהיר, שלמרות חילוקי הדעות יש הסכמה כללית לגבי שני עקרונות חשובים של שמירת המגוון הביולוגי: (א) יש לשמור על המגוון הביולוגי, אם בגלל ערכו הפנימי, או בגלל ערכו האינסטרומנטלי; (ב) התערבות האדם בטבע כפי שבאה לביטוי בימינו מאיימת על הקיום האנושי ויש לקבוע אמות מידה לוויסותה ולריסונה.

בהקשר לכך, כדאי להזכיר את אזהרתו של וילסון (Wilson 1992) "פלנטה אחת, ניסוי אחד", ולהתייחס ברצינות לשאלתו: אם מספיק מינים יוכחדו, האם המערכת האקולוגית תתמוטט, והאם בעקבות כך, תבוא, בתוך זמן קצר, הכחדתם של רוב המינים האחרים? אחרי הכל, אולי כדאי לנהוג מידה של זהירות, כי כאשר נגלה את התשובה, אולי יהיה מאוחר מדי....

אסיים בנימה יהודית, בציטוט ממדרש המתחבר היטב לאזהרה זו, ומקנה לאדם מעמד מיוחס של דייל (steward) אך בה בעת מייחס גם לטבע ערך בפני עצמו: למרות שהוא נברא בשביל אדם, הטבע אינו שלו, הוא של הבורא ועל אדם, הרואה כמה הוא יפה, לשמור עליו כי אם יקלקל אותו, לא יהיה מי שיתקן אותו...

"בשעה שברא הקב"ה את האדם הראשון, נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן ואמר לו: ראה מעשי כמה נאים ומשובחים הן וכל מה שבראתי בשבילך בראתי. תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי, שאם תקלקל אין מי שיתקן אחריך" (מדרש רבה קהלת).

* בנושא היחס לסביבה במקורות היהודים, ראה ספרם של שינובר וגולדברג ברשימת הספרות (וכן פרק שלם במקראה של מכון השל).
** הספר הזה מתריע נגד השימוש הלא מבוקר בחומרים כימיים, המכונים שם "שיקויי מוות". מדוע "האביב השקט"? הנה התיאור: "היה שקט מוזר. הציפורים, למשל, לאן הלכו? אנשים דיברו עליהם, נבוכים ומודאגים.... לא כישוף, לא פעולה עוינת, אנשים הביאו את זה על עצמם..." (תרגום חופשי).
*** על מושג הפליאה מומלץ לעיין במקראה מקום למחשבה, ראו ביבליוגרפיה.

מקורות
ג'רמי בנשטיין (עורך), 2001, מקום למחשבה - מקראה בחשיבה והגות סביבתית בת זמננו, הוצאת מכון השל, בשיתוף החברה להגנת הטבע והמשרד לאיכות הסביבה. הסימון (*) ליד פריט ברשימת הספרות אומר שהפריט מובא בחלקו או במלואו במקראה.
הרב צ' שינובר והרב י' גולדברג, תשנ"ד, איכות החיים והסביבה במקורות היהודים, הוצאת מופת, מרכז הדרכה פדגוגי נחלים.

Aikenhead, G., 1991, Logical Reasoning in Science and Technology, Chichester, W.Sussex: John Wiley and Sons
Dubos, R., 1972, Franciscan conservation vs benedictine stewardship, in: A God Within, Scribners
Leopold, A., 1949, A Sand County Almanac, Oxford, UK, Oxford University Press
Naess, A., 1989, Ecology, Community and Lifestyle, Cambridge, UK, Cambridge University Press
Norton, B.G., 1989, The cultural approach to conservation biology, in: D. Western and M.Pearl (Eds.) Conservation for the Twenty-first century, Oxford, UK, Oxford University Press
Schmidtz, D., 1997, When preservation does not preserve Environmental Values, V6 pp 327-339.
Solomon, J, 1994, Knowledge, values, and the public choice of science knowledge, in: J. Solomon and G.Aikenhead (Eds) STS Education. International Perspectives on Reform, New York and London, Teachers College, pp 99-110.
Takacs, D., 1996, The Idea of Biodiversity: Philosophies of Paradise, Baltimore and London, John Hopkins University Press.
Wilson, E.O., 1984, Biophilia, Cambridge, Mass: Harvard University Press. Wilson, E.O., 1992, The Diversity of Life, Cambridge, Mass: Harvard University Press.

ביבליוגרפיה:
כותר: המגוון הביולוגי בראי האתיקה הסביבתית
מחבר: דריפוס, עמוס (פרופ')
תאריך: אפריל 2003 , גליון 16
שם כתב העת: אאוריקה : כתב-עת להוראת מדעים וטכנולוגיה
בעלי זכויות : רמות; אוניברסיטת תל אביב
הוצאה לאור: אוניברסיטת תל אביב; רמות
הערות: 1. כתב העת יוצא ביוזמת למדע: מרכז מורים ארצי להוראת מדע וטכנולוגיה בבתי הספר היסודיים.
הערות לפריט זה:

1. פרופ' עמוס דריפוס הוא חוקר בהוראת המדעים ובחינוך חקלאי. עד ליציאתו לגמלאות בשנה שעברה, הוא ניהל את היחידה לחינוך חקלאי והדכה בפקולטה למדעי החקלאות, המזון ואיכות הסביבה באוניברסיטה העברית, ירושלים.


הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית