עמוד הבית > מדעי הרוח > היסטוריה > שואה > ההתנגדות הלוחמת
יד ושם - רשות הזכרון לשואה ולגבורהספרית פועלים



תקציר
אנטק צוקרמן, ממייסדי ה'ארגון היהודים הלוחם' בוורשה וממפקדי מרד גטו ורשה.



צוקרמן, יצחק (אנטק) (1915-1981)


פריט זה הוא חלק ממאגר מידע בנושא השואה שהוקם בשיתוף: בית הספר המרכזי להוראת השואה ומטח.

(Yitzhak [Antek] Zuckerman). ממייסדי ה'ארגון היהודים הלוחם' בוורשה וממפקדיו. צוקרמן נולד בוילנה למשפחה מסורתית. לאחר שסיים גימנסיה עברית בוילנה הצטרף צוקרמן ל'החלוץ' ולתנועת הנוער הציונית 'החלוץ הצעיר'. ב-1936 נקרא לוורשה כחבר מרכז 'החלוץ', וב-1938, עם ייסוד תנועת הנוער המאוחדת 'דרור החלוץ' מונה לאחד משני המזכירים הכלליים שלה. צוקרמן התעניין בספרות יידיש ועברית ובחינוך נוער ברוח ציונית-חלוצית וסוציאליסטית. הוא עבר בריכוזי יהודים בערים ובעיירות, בייחוד במזרח פולין, ועסק בארגון ובהדרכה של סניפים וקבוצות נוער.

בפרוץ המלחמה בספטמבר 1939 הגיע צוקרמן לוורשה, ועם חבריו, מפעילי 'החלוץ', עזב את העיר ופנה לשטחי המזרח שנתפסו בידי ברית-המועצות. שם עסק צוקרמן בארגון מסגרת תנועתית במחתרת. באפריל 1940 עבר צוקרמן לשטח הכיבוש הגרמני, כשליח תנועתו שהוטל עליו לפתח שם את הפעולה במחתרת. הוא הפך לאחד המנהיגים הבולטים של המחתרת בוורשה ובפולין כולה, נמנה עם יוזמי עיתונות המחתרת ועורכיה, ארגן סמינרים וכנסים חשאיים וכן ארגן את הגימנסיה של תנועת 'דרור', עיצב את דפוסי הפעילות של התנועה במחתרת, ביקר באורח לא חוקי בגטאות בשטח הכיבוש הגרמני, היה פעיל בהתארגנות ובהכוונה של הסניפים והתאים של תנועתו בערי-השדה ובארגון הכשרות בתנאי המחתרת, קשר קשרי ריעות עם אישי ציבור רבים, והשתתף בייסוד מסגרות תיאום עם פלגים אחרים של נוער הפעיל באורח לא חוקי, בייחוד עם ה'שומר הצעיר'. אותה עת התחזקו קשריו עם צביה לובטקין והיא היתה לרעייתו ולשותפתו למפעלים ולמאבק.

בזכרונותיו רשם צוקרמן שמסתיו 1941, כשהגיעו לוורשה הידיעות על רצח ההמונים בידי האיינזצגרופן בשטחים שנכבשו מידי הסובייטים, הועם טעמה של העבודה החינוכית במחתרת וחשיבותה: 'לא היה לה טעם... אלא עם בצדה ומכוחה היה קם כוח-הגנה יהודי חמוש'. צוקרמן היה מיוזמי המגעים בראשית 1942 בין הפלגים השונים של המחתרת היהודית בורשה במטרה לייסד תנועת התנגדות צבאית מלוכדת, אך היא לא יצאה לפועל. במרס 1942 הוקמה התלכדות חלקית של חלקי המחתרת במסגרת ה'גוש האנטי-פשיסטי'. צוקרמן היה אחד הפעילים הבולטים באותו גוף, אך ה'גוש' לא האריך ימים ולא הגיע להישגים ממשיים.

עם תחילת הגירוש הגדול מוורשה, ב-22 ביולי 1942, התכנסה בדחיפות קבוצה של פעילי ציבור בגטו, וצוקרמן תבע מהם בשם תנועות 'החלוץ' לצאת לרחובות ולהתנגד בכוח ללכידת היהודים. הצעת צוקרמן נדחתה. ב-28 ביולי השתתף צוקרמן בפגישה מצומצמת של ראשי שלוש תנועות חלוציות – ה'שומר הצעיר', 'דרור' ו'עקיבא' – ובה הוחלט על הקמת ה'הארגון היהודי הלוחם' (אי"ל), וצוקרמן מונה לחבר המטה שלו. הארגון לא הצליח לבצע פעולות התנגדות מקיפות בגטו בזמן הגירוש, אך שמר על גרעין פעילים נאמן והפיץ את רעיון ההתנגדות החמושה וההתארגנות לקראתה גם בגטאות אחרים. בדצמבר 1942 יצא צוקרמן בשליחות אי"ל לקרקוב לדון עם אנשי תנועת ההתנגדות שם על דרכי פעולה, ובליל 22 בדצמבר, אחרי מיבצע צבאי של הארגון בקרקוב, נפצע ברגלו ורק בקושי הצליח לשוב לוורשה. ב-18 בינואר 1943, כשהתחיל השלב השני של הגירוש מהגטו, עמד צוקרמן בראש קבוצה קרבית שהתבצרה בבית בגטו ופתחה באש על הגרמנים שניסו ללכדה. כחבר המטה המורחב של הארגון היה צוקרמן שותף להכנות האינטנסיוויות לקראת המרד שנערכו מסוף ינואר עד אפריל 1943. הוא מונה למפקד אחת משלוש הגזרות הקרביות המרכזיות בגטו. סמוך לפרוץ המרד נדרש צוקרמן לצאת לצד הפולני של ורשה בתפקיד של מיופה-כוח של ה'ארגון היהודי הלוחם' ואיש קשר עם ארגוני לחימה במחתרת הפולנית.

בימי המרד ניסה צוקרמן להעביר נשק ללוחמים, ובימי הקרב האחרונים עסקו הוא וחברים אחרים של הארגון בשיגור משלחת הצלה והיא חדרה דרך תעלות הביוב לגטו הבוער.

אחרי המרד היה צוקרמן פעיל עם אחדים מהניצולים ב'ועד היהודי הלאומי' (Zydowski Domitet Narodowy), שסייע ליהודים מסתתרים, קיים קשרים עם יהודים באחדים ממחנות העבודה הנותרים בפולין הכבושה ועם יחידות פרטיזנים יהודיות מעטות ביערות שבמרכז פולין. במרס 1944 חיבר צוקרמן סקירה מסכמת על הקמת ה'ארגון היהודי הלוחם' ופועלו. במאי 1944 הועבר המסמך ללונדון בצינורות המחתרת הפולנית. הוא ואישים יהודים אחרים שהסתתרו בין הפולנים חתמו על קריאות לעזרה ודיווחים על מצב שרידי יהודי פולין, שהגיעו בשנתיים האחרונות של המלחמה באמצעות המחתרת הפולנית ללונדון ולגורמים יהודיים מוסמכים. בימי מרד ורשה הפולני, באוגוסט 1944, פיקד צוקרמן על קבוצת לוחמים יהודים משרידי המחתרת וה'ארגון היהודי הלוחם'.

בינואר 1945 שוחררו צוקרמן ואשתו צביה בידי הצבא הסובייטי, ומיד נרתמו לעבודה בקרב 'שארית הפליטה' של יהודי פולין. צוקרמן נמנה עם משקמי התנועה החלוצית, והודות לקשרים שיצר במלחמה עם רבים מראשי המחתרת בשמאל הפולני הבטיחו הוא וקבוצת חברים קטנה את יציאת המוני יהודים מפולין בשנים 1946-1947, הקרויה ה'בריחה'.

בתחילת 1947 עלה צוקרמן לארץ-ישראל ובוועידת הקיבוץ המאוחד ביגור מסר דין-וחשבון מקיף ורב רושם על תנועת 'דרור-החלוץ' ותנועות אחרות במחתרת וב'ארגון היהודי הלוחם'. הוא היה מיוזמי הגרעין החלוצי שייסד את קיבוץ לוחמי הגטאות בגליל המערבי ומחבריו, והיה מיוזמי בית לוחמי הגטאות (ראו מוזיאונים ומכוני הנצחה) למורשת השואה על-שם יצחק קצנלסון, ועד מותו ליווה את המפעל והשרה עליו מרוחו, טיפל במפעלי הנצחה, כתוב וערך ספרים, וקיים קשרים עם ניצולים בארצות שונות. בעדותו במשפט אייכמן ב-1961 קרא צוקרמן את המכתב האחרון שקיבל ממרדכי אנילביץ, מפקד המרד, ב-23 באפריל 1943, בעיצומם של הקרבות.

לקריאה נוספת:

לובטקין, צביה (1914-1976)
מרד גטו ורשה
התנגדות חמושה בגטאות ובמחנות

באתר יד ושם:
ערכי לקסיקון נוספים בנושא ההתנגדות הלוחמת
עדות בוידאו- מרד גטו ורשה- מאשה פוטרמילך
מרד גטו ורשה- אוסף שטרופ



אל האסופה ההתנגדות הלוחמת3

ביבליוגרפיה:
כותר: צוקרמן, יצחק (אנטק) (1915-1981)
שם  הספר: האנציקלופדיה של השואה
עורך הספר: גוטמן, ישראל
תאריך: 1990
הוצאה לאור: יד ושם - רשות הזכרון לשואה ולגבורה; ספרית פועלים
הערות: 1. כרך א: א-ב
2. כרך ב: ג-ז
3. כרך ג: ח-מ
4. כרך ד: נ-צ
5. כרך ה: ק-ת
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית