מותו של גדעון

כט וַיֵּלֶךְ יְרֻבַּעַל בֶּן-יוֹאָשׁ, וַיֵּשֶׁב בְּבֵיתוֹ. ל וּלְגִדְעוֹן, הָיוּ שִׁבְעִים בָּנִים, יֹצְאֵי, יְרֵכוֹ: כִּי-נָשִׁים רַבּוֹת, הָיוּ לוֹ. לא וּפִילַגְשׁוֹ אֲשֶׁר בִּשְׁכֶם, יָלְדָה-לּוֹ גַם-הִיא בֵּן; וַיָּשֶׂם אֶת-שְׁמוֹ, אֲבִימֶלֶךְ. לב וַיָּמָת גִּדְעוֹן בֶּן-יוֹאָשׁ, בְּשֵׂיבָה טוֹבָה; וַיִּקָּבֵר, בְּקֶבֶר יוֹאָשׁ אָבִיו, בְּעָפְרָה, אֲבִי הָעֶזְרִי.

(שופטים ח, 29-32)

התיאור בפסוקים אלה, על אחריתו של גדעון לאחר ישועת העם ולפני מותו, הוא חריג בסיפורי השופטים. סיפורי אהוד, דבורה ושמשון מסתיימים בתום המלחמה נגד האויב. רק סיפור יפתח אינו מסתיים בשלב הניצחון, ושם ההרחבה שבאה לאחר הניצחון בולטת עוד יותר מבסיפורנו, ועוד נעסוק בכך להלן. מהי, אם-כן, משמעותו של תיאור זה בסיפור גדעון?

פסוקים אלה מתארים סממני מלכות במנהיגותו של גדעון, כפי שהם מתוארים במקרא (דברים יז, 17; מלכים א יא, 1-3): נשותיו הרבות של גדעון, בניו הרבים – שבעים מספרם – ופלגשו של גדעון. לשאול, למשל, יש פילגש: שמואל ב ג, 7; וכן לדוד: שמואל ב ה, 13; טז, 21; ולשלמה: מלכים א יא, 3. באור זה נבין גם את הפסוק שנראה בתחילה סתמי: "וילך ירובעל בן יואש וישב בביתו" (ח, 29). ברור שמשפט זה אינו מתכוון להליכה חד-פעמית וסתמית של גדעון לביתו.

אפשרות אחת היא שלאחר שהציעו לגדעון את המלוכה והוא סירב, הוא פרש מתפקידו ושב לעסוק בחייו הפרטים; לפי פירוש זה, "ביתו" מסמל את חייו הפרטיים לעומת תפקידו הציבוריים.⁹² אפשרות זו אינה מסתברת, שכן נראה שגדעון ממשיך להיות דמות ציבורית, כפי שעולה מגינוני המלכות שהוא נוהג. סביר, על-כן, שמשמעות המילה "ביתו" היא "בית-המלכות". הבית מסמל את הממסד השלטוני של גדעון. משמעות המילה "ישב" היא כניסה לתפקיד, ומכאן – שגדעון הלך לישב על כסא המנהיגות שלו, שדמה – על-פי רמזי הכתוב – לבית-מלכות.

הסבר זה מתיישב עם הידיעה שגדעון נתן לבנו, אשר נולד מפילגשו בשכם, את השם "אבימלך". ברור שמטרתה של ידיעה זו היא להקדים את הפרק הבא בספר. סוף סיפורו של גדעון משולב בתחילתו של סיפור אבימלך. אך ידיעה זו שייכת, בראש-ובראשונה, לסיפור גדעון. קריאת שם בנו של גדעון "אבימלך" מציגה את גדעון כמי שרואה את בנו כבן של מלך, וממילא את עצמו – כמלך.⁹³ האירוניה בולטת לעין:⁹⁴ גדעון, שטבע את המשפט: "לא אמשל אני בכם ולא ימשל בני בכם ה' ימשל בכם" (ח, 23) – מכנה את בנו אבימלך, כלומר את עצמו מלך, ובנו – ימשול אף ימשול, כפי שנראה להלן בסיפור הבא.⁹⁵גינוני המלכות שנקט גדעון גרמו לפגיעה בפולחן ה'. גדעון הוא זה אשר העמיד את הסתירה בין מלכות אדם למלכות אלוהים, ואכן, מיד כאשר החל מתנהל בפועל כמלך, מסופר על פגיעה בעבודת ה': "ויזנו כל ישראל אחריו שם" (ח, 27).

עתה נבין גם את הסיבה לכך שגדעון מכונה בפסוק 29 בשם ירובעל. השימוש בשם ירובעל אינו מקרי, והוא מקבל תפנית בנקודה זו. עד כה הסברנו כי השימוש בשני השמות מבטא את המחלוקת בעם, בשאלת האמונה בה' או בבעל. ואילו כאן, בא השימוש בשם ירובעל לציין את מפלתו של גדעון, שהפך – בסופו של דבר – להיות "ירובעל", במקום להמשיך ולהיות "גדעון". השם "גדעון" מבטא, כאמור, את מלחמתו של גדעון בבעל בשם ה', והשם "ירובעל" מבטא את היחס של המתנגדים לגדעון, שקיוו והאמינו שהבעל יתנקם בגדעון. משמעות זו עולה באופן ברור מן העובדה שבסיפור אבימלך מופיע רק השם ירובעל, ואילו השם גדעון אינו מופיע שם אף לא פעם אחת. השימוש בשם ירובעל כאן בא לציין כי בסופו של דבר נכשל גדעון בניסיונו להביא את העם להכיר בה'. נראה שבסופו של דבר, כביכול, רב הבעל את ריבו נגד גדעון וגבר עליו, ועל-כן הוא מכונה כאן "ירובעל".⁹⁶

כשם שלאורך כל הסיפור מצאנו שילוב של תיאורים חיוביים ושליליים בדמותו של גדעון, כך גם פסוק החתימה משלב חיוב ושלילה: "וימת גדעון בן יואש בשיבה טובה ויקבר בקבר יואש אביו בעפרה אבי העזרי" (ח, 32). שלושה פסוקים לאחר שכונה "ירובעל", נחתם הסיפור תוך שימוש בשם "גדעון". הפסוק מציין גם שגדעון מת "בשיבה טובה"; ציון שרק עוד שני אישים זכו לו במקרא לבד מגדעון: אברהם (בראשית טו, 15; כה, 8); ודוד (דברי-הימים א-כט, 28). ציון שיבתו הטובה של גדעון הכניסה אותו, אם-כן, לקבוצה מכובדת.

מאידך גיסא, גדעון מכונה את "גדעון בן יואש". כינוי זה לכאורה לא בא להחמיא לו, שכן יואש נזכר בסיפור כמי שעובד את הבעל. נראה שהכתוב אכן בא להציג אותו כממשיכו של יואש, ולכן מצוין שהוא נקבר בקבר אביו. ציון זה – "ויקבר בקבר יואש אביו" – הוא ציון שמיוחס במקרא למלכים בדרך-כלל, ובא להציג את גדעון כחוליה בשושלת של מנהיגים, או מלכים, עניין שסותר שוב את התנגדותו להיות מלך על ישראל. אין עוד שופט, פרט לגדעון ולשמשון, שנקבר בקבר אביו או עם אבותיו. קבורה עם אב אינה מוכרת לפני תקופת המלוכה, אבל לגבי רוב המלכים מסופר שנקברו עם אבותיהם (למשל, ביחס לשאול ויהונתן, שמואל ב כא, 14; דוד, מלכים א ב, 10; שלמה, מלכים א יא, 43; רחבעם, מלכים א יד, 31; אבים, מלכים א טו, 8; אסא, טו, 24; ועוד). הצגתו כבן ליואש, וכאב לאבימלך שייסד מלכות מושחתת, באה להציג את הצד השלילי במנהיגותו של גדעון ובאישיותו.

לקריאה נוספת:
גדעון מסרב לקבל את המלוכה ומקים את האפוד בעפרה
לאחר מות גדעון
המבנה של סיפור גדעון ומשמעותו
המבנה של ספר שופטים ומשמעותו

הערות שוליים:

92. כך למשל סובר ברני (שופטים, עמ' 264), ולכן הוא סבור שמקומו של פסוק זה הוא לאחר סירוב גדעון לקבל את תפקיד המלך בפסוק 23. לדעתו, פסוק זה נדחה עד לאחר סיפור האפוד, כדי לספר על כך שבאותה הזדמנות שבה סירב לקבל את המלכות, הוא ביקש מהעם את השלל.
93. ג'ובלינג, סיפורת, עמ' 69; דישון, גדעון, עמ' 260; השוו: אברמסקי, הנהגת אבימלך, עמ' 170. אברמסקי מסביר כי השימוש במשפט החריג "וישם שמו אבימלך" מורה על כך ש"שימת שם מכוונת לתכלית של הגשמת מחשבה מיוחדת לגבי נושא השם". לדעתו, גדעון תכנן מלכתחילה שבנו אבימלך ימשול בשכם. אכן במקומות אחרים שבהם מופיעה הצורה החריגה "וישם שמו" הכוונה היא לייעד, ראו למשל: מלכים ב יז, 34; נחמיה ט, 7; דניאל א, 7. אך בניגוד לדעת אברמסקי, פסוק זה לא בא להצדיק את מלכותו של אבימלך, אלא להפך, להציג את גדעון באופן שלילי, שלמרות סירובו למלוך, הוא בכל זאת נוטה למלוכה. על משמעות השם "אבימלך" ומקורו, ראו: בולינג, שופטים, עמ' 163-162; סוג'ין, שופטים, עמ' 167-166. אף-אל-פי שמור (שופטים, עמ' 235) צודק אולי בטענתו שמשמעות השמות "אבימלך" ו"אחימלך" היא שהאל הוא המלך, אין להכחיש את האירוניה בכך שגדעון – אשר סירב למלוך- קורא לבנו אבימלך, ושבהקשר הנוכחי יש משמעות מיוחדת לנתינת שם זה.
94. בולינג, שופטים, עמ' 164.
95. פרופ' י' זקוביץ הסב את תשומת ליבי לאירוניה נוספת, אבימלך הוא אולי בן מלך, אך הוא לא היה אביו של מלך, כמשמעות שמו.
96. בדומה לכך, ראו: פולצין, משה, עמ' 169.