הסדרי נגישות
עמוד הבית > יהדות ועם ישראל > מקרא [תנך] > תקופת ההתנחלות > שופטים
ישראל. משרד החינוך. המינהל לחינוך התיישבותי ועליית הנוער


תקציר
המאמר עוסק במעשה חלום המדייני ופשרו (שופטים ז יג-טו), שהיוו אות לגדעון כי האל נותן את הניצחון בידיו. הכותב מסביר את פשר החלום ואת הקשר בינו ובין האופן שבו לחם גדעון מול המדינים.



ממאכל יצא האכל- על חלום ושברו
מחבר: יאיר זקוביץ


החלום במקרא הוא ערוץ מערוצי ההתגלות (לדוגמה: בראשית כ ו-ז; כח יב-טו), פן מפניה של הנבואה, כגון: 'כי נביא יקום בקרבך נביא או חלם חלום' (דברים יג ב-ו), אחד מאופני העברת מסר משמים לארץ: 'חלום פרעה אחד הוא את אשר האלהים עשה הגיד לפרעה' (בראשית מא כה).

פניו של החלום לעתיד (כמו בסיפורי יוסף ובסיפורי דניאל), והוא משמש כרמז מקדים ומעורר מתח וציפיות להתגשמותו, ציפיות הבאות אמנם על סיפוקן המלא.

במעשה חלומו של המדייני ופשרו (שופטים ז יג-טו), הסיפור שיעסיק אותנו בהרצאה זו, משמש החלום כאות לגדעון שאכן יתן ה' בידו את מחנה מדיין.

באות בטרם קרב חפץ גם יהונתן בן שאול (שמואל א יד ו-יב). כבסיפור גדעון גם יהונתן ונערו עוברים אל מחנה האוייב, גם יהונתן למד 'כי נתנם ה' ביד ישראל' (פסוק יב; השוו שופטים ז טו) ובשני הסיפורים תרבה המהומה במחנה האוייב: 'חרב איש ברעהר (שופטים ז כב; שמואל א יד כ). ביטוי זה אינו שב להופיע במקרא כולו! עם זאת, ניכר שוני בין המעשים: ה' הוא היוזם את ירידת גדעון למחנה מדיין כדי שישמע 'מה ידברו' (פסוק יא), והוא אפוא הניצב מאחורי אותו חלום. יהונתן, לעומת זאת, הוא יוזם האות, ולפיכך אין זה לובש צורה של חלום: 'ויאמר יהונתן הנה אנחנו עברים אל האנשים ונגלינו אליהם. אם כה יאמרו אלינו דמו עד הגיענו אליכם ועמדנו תחתינו ולא נעלה אליהם. ואם כה יאמרו עלו עלינו ועלינו כי נתנם ה' בידנו וזה לנו האות' (פסוקים ח-י).

החלום אינו רק אות, אלא גם חידה ויזואלית המצפה לפותרה. ה' מדבר אל הנביאים בחלומות. 'בחלום אדבר בו' (במדבר יב ו), אך משה הוא יוצא דופן: 'פה אל פה אדבר בו ומראה ולא בחידת' (פסוק ח), ומכאן שחלום וחידה חד הם. כשם שהפותר מגיד את החידה, כדברי שמשון: 'אחודה נא לכם חידה, אם-הגד תגידו אותה לי [...]' (שופטים יד יב), כן טמון פתרון החידה בחלום, כמו בכתוב שצוטט לעיל: 'את אשר האלהים עשה הגיד לפרעה' (בראשית מא כה). המראה הנבואי כחלום הוא אכן חידה ויזואלית, שפתרונה מיוסד לא פעם על משחקי לשון. ירמיהו רואה 'מקל שקד' ואלהים מפענח בעבורו את המראה 'כי שקד אני על דברי לעשתו' (ירמיהו א יא-יב); עמוס רואה 'כלוב קיץ', ואומר לו אלהים: 'בא הקץ אל עמי ישראל' (עמוס ח א-ב).

בעת המצור על צור חלם אלכסנדר מוקדון והנה סטיר (= שעיר עזים) מרקד על מגינו. פותר החלומות שבמחנהו מפענח לו את החידה: הסטיר (סטירוס =σάτυροξ ) בא לומר: סה טירוס - σή Τΰρξ, שלך צור. הפתרון עודד את המלך שכבש לאחריו את העיר (הדוגמאות האחרונות על פי ש"א ליונשטאם, 'כלוב קיץ – לטיפולוגיה של חזון הנבואה', תרביץ לד, תשכ"ה, עמודים 319-322).

במקרה של חלום המדייני, החלום 'מספר לרעהו חלום' (השווה ירמיה כג כח:'[...] אשר אתו חלום יספר חלום') 'ויאמר הנה חלום חלמתי' (השוו לדוגמה: 'חלום חלמנו ופתר אין אתו' בראשית מ ח), והמספר חד חידה לרעהו: 'והנה צליל לחם שערים מתהפך במחנה מדין, ויבא עד האהל ויכהו ויפל ויהפכהו למעלה ונפל האהל' (פסוק יג, שתי המילים האחרונות אינן מתועדות בחלק מנוסחי תרגום השבעים, ואפשר שהן כפל-גרסה למילים 'האהל [...] ויפל', לעיל). הרע פותר את החידה: 'אין זאת בלתי אם חרב גדעון בן יואש איש ישראל נתן האלהים בידו את מדין ואת כל המחנה' (פסוק יד), אך הפתרון מציב חידה נוספת בפני הקורא: חידת היחס בין החלום ופשרו, וכדברי אברבנאל: '[...] והנה הפתרון ראוי שיוחס אל החלום ויראה שאין בזה יחס כלל'. יוסף בן מתתיהו מנסה כוחו בהשלמת החוליה החסרה: '[...] והשני פתר את המראה ואמר, שפירושו אבדן הצבא, והוסיף כיצד נתחוור לו העניין: הכל מודים שהזול שבזרעים הוא הקרוי זרע שעורים; והבזוי שבזרע אסיה הוא עתה, כגלוי לעין-כל, זרעם של ישראל שהוא משול כזרע השערים. ואילו בימינו לא תמצא אנשים בישראל ההולכים בגדולות חוץ מגדעון והחיל אשר אתו. ומאחר שהנך אומר שראית את הצליל מהפך את אהלינו, הריני חושש שמא נתן אלהים לגדעון את הנצחון עלינו' (קדמוניות היהודים, ספר חמישי ו ד).

ננסח אף אנו את כוחנו בפתרון הבעיה השנייה, היינו, אופי היחס בין החלום לפשרו, תוך שאנו נכונים להכיר ברב משמעותם של רכיבי החלום (כעין התופעה של 'משנה הוראה' בשירת המקרא [ראו ד' ילין, לתורת המליצה התנ"כית, בתוך כתבי דוד ילין, כרך ו, חקרי מקרא, ירושלים תשמ"ג, עמודים 254-268]). בסופו של תהליך הפענוח ניווכח כי לחידה שפותרים אנו היה גם פותר סמוי נוסף, ונראה מה שימוש עשה הוא בפתרונו.

דבר החלום נפתח במילים: 'והנה צליל'. מילת 'צליל' יחידאית, ואפשר שנבחרה מילה יוצאת דופן דווקא משום שככזו אין מובנה חד-משמעי. יש המפרשים 'צליל' במשמעות קול, רעש (השוו והנה [...] קול [מלכים א יט יג)]. ועיינו, למשל, רד"ק בספר השרשים: '[...] רעש לחם שעורים ומזה 'מצלות הסוס' (זכריה יד כ) [...] וכן בהכפל הפ"א "ובמנענעים ובצלצלים" (שמואל ב ו ה) [...] ורמז בדבר למהומה שיעורר צבא ישראל במחנה מדין.

בפירושו מביא רד"ק גם אפשרות שנייה להבנת צליל: 'או יהיה מן "צלי אש" (שמות יב ח) שרשו צ-ל-ה, כמו מן שורש ה-ג-ה הגיג, ופירושו עוגת שעורים'. כך מתרגם אמנם הארמי 'חרר דלחים שעריך', כדרך שהוא מתרגם גם 'ועגת שערים' ביחזקאל ד יב: 'וחררא דלחם שעורין'. ושוב בספר השרשים מסביר רד"ק: 'נקראת כן לפי שהיא נאפית על גבי גחלים כמו הצלי ומפני זה נקראת גם חררה שהיא ענין שריפה'. ואברבנאל מבאר הקשר בין העוגה השרופה לבין פשר החלום: '[...] עוגת שעורים הצלויה באש שהיה מתהפך במחנה מדיין מפה אל פה, כאשר יתהפך הדבר היוצא מן האש בכוח החום [...] ולהיות הצליל שורף באש והאהלים מבד פשתן אמר ויכהו [...]'. לצד הרעש מבטאת אפוא מילת צליל את השרפה הצפויה במחנה האויב.

ועתה למשמעות נוספת הטמונה במילה: א' טל-רוזנטל מבין בעקבות דרשת חז"ל לכתוב: 'מהו צליל, ר' לוי אמר צלול כתיב, שהיה הדור ההוא צלול עליהן מן הצדיקים' (ויקרא רבה כח ו), שצליל הוא ריק. הפסוק המתאר את השבלים שראה פרעה בחלומו 'צנמות דקות שדפות קדים' (בראשית מא כג) מיתרגם בכתבי יד מעולים של התרגום השומרוני: 'צלילן דקיקן שדיפת קדים', רצנומות' אפוא 'ריקות' כפי שמתרגם גם אונקלוס. כנגד 'ובתהו ילל ישמימן' (דברים לב י) גורס תרגום ירושלמי כ"י נאופיטי: 'ובצללתא יליל ישימון', ותהו לשון ריק, וראה ישעיהו מט ד. (א' טל-רוזנטל, 'צליל לחם שערים', חקר ועיון במדע היהדות, חיפה תשל"ו עמודים 103-106). אם כן הדבר, רומזת מילת 'צליל' לעליבותם של ישראל שחמסו המדיינים את מזונם (ו ד-ה) וכל מה שנותר להם הם צנימי השעורים שהם משולים אליהם.

המשמע השלישי של מילת 'צליל' מתיישב אפוא יפה עם ההמשך 'לחם שעורים': ישראל, עובדי האדמה, משולים ללחם, וללחם שעורים דווקא, שהוא פחות מלחם החטים (ראה לדוגמה: 'כעת מחר סאה-סלת בשקל וסאתים שערים בשקל בשער שמרוך' (מלכים ב ז א), וזאת בשל דוחקם, ולא ללחם שעורים סתם הם משולים, כאמור, אלא לצליל, צנים לחם שעורים. במילים 'לחם שערים' ניתן גם לגלות משחק מילים בצירוף 'לחם שערים', המופיע בשירת דבורה: 'יבחר אלהים חדשים אז לחם שערים' (שופטים ה ח), והרי השורש ל-ח-מ מופיע הן בעסקי מלחמה והין בעסקי אכילה (כגון: משלי כג א, ו). לפיכך הנרמז כאן הוא גם קול מלחמה הנשמע בשערי המחנה המדייני.

מעניין כי זיקה בכיוון ההפוך משתקפת בכמה מעדי הנוסח לשופטים ה ח הגורסים 'לחם שערים' (כך חלק מנוסחי תרגום השבעים, וכן בוולגטה).

לחם השערים מתהפך, ופועל זה בצורת התפעל מזכיר את הכתוב בבראשית ג כד: '[...] ואת להט החרב המתהפכת [...]'. אם הנשוא 'מתהפך' רומז לנושא 'חרב', אזי 'לחם' הוא אכן 'מלחמה', מילה נרדפת לחרב, ראה לדוגמה: 'לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה' (ישעיה ב ד, עיינו עוד שם ג כה, שיר השירים ג ח). אם הלחם הוא אוכל הרי שלחרב פה (כגון שמות יז יג) שהיא אוכלת (כגון שמואל ב ב כו, ירמיהו מו יד). יוצא אפוא שמן המאכל – הלחם יוצא האכל – החרב.

פעולת החרב המתהפכת מלווה באש שורפת: 'להט החרב המתהפכת', והפכה מלווה בשרפה גם במעשה סדום ועמורה: 'וה' המטיר על-סדם ועל עמורה גפרית ואש מאת ה' מן השמים ויהפך את הערים האל [..]' (בראשית יט כד-כה).

קשר בין הפכה ובין אש מתיישב גם עם הפכה כמונח מתחום האפייה: 'אפרים היה עגה בלי הפוכה' (הושע ז ח), וזכור מה שהבאנו לעיל מפירוש אברבנאל על הצליל-העוגה המתהפכת במחנה מדיין ושורפת אותו. צליל לחם השעורים מכה, מפיל והופך את האוהל והאוהל הוא סמל למחנה המדייני, וראו בתיאור פלישתם של המדיינים: 'כי הם ומקניהם יעלו ואהליהם יבאו כדי-ארבה לרב [...]' (ו ה), וראה עוד חבקוק ג ז: 'אהלי כושן ירגזון יריעות ארץ מדין'. הפעלים המאפיינים את פעולת לחם השערים הולמים חרב: בחרב מכים (כגון יהושע יא י), ובחרב נופלים (ראו לדוגמה במדבר יד ג); שמואל ב ג כט). הפלת מדיין בחרב היא הענשתם במידה כנגד מידה על פלישתם. 'ומדין ועמלק וכל בני-קדם נפלים בעמק' (ז יב).

בדבר הפותר אפוא על 'חרב גדעון בן-יואש' דווקא, יש לו כמה לתמוך יתדותיו. חרב כורתת, כגון: 'תכריתך חרב' (נחום ג, טו) ושרש כ-ר-ת הוא נרדפו של ג-ד-ע (השווה לדוגמה שמות לד יג לדברים ז ה). בסיפור גדעון אכן נדרש שמו במדרש שם סמוי על כריתת (היינו גדיעת) האשרה (ו כה-ל). צליל לחם השערים הפיל, כאמור, את האוהל, ובכתובים רבים נרדפים השרשים נ-פ-ל וג-ד-ע, כגון: לבנים נפלו וגזית נבנה שקמים גדעו וארזים נחליף' (ישעיה ט ט); ונגדעו קרנות המזבח ונפלו לארץ [...]' (עמוס ג יד).

פותר החלום ער לכך שחרב גדעון מונחית על-ידי האלוהים הנותן ביד גדעון את הניצחון, נזאת, כנראה, בשל אופיה האלוהי של ההפכה. ההפכה מתבטאת, כזכור, הן בחרב המתהפכת והן בהפכת סדום ועמורה.

לאחר ששומע גדעון את שיחת החולם ופותרו, אצה לו הדרך לפעול: 'ויהי כשמע גדעון את מספר החלום ואת שברו וישתחו' וישב אל-מחנה ישראל, ויאמר קומו כי נתן ה' בידכם את-מחנה מדין' (ז טו).

לדעתי, בדרכו שלו גם גדעון פתר את חידת החלום, ופתרונו הוא שהכתיב לו את דרך פעולתו. דרך זו מיוסדת על הציוד שהוא נותן ביד חייליו: 'ויתן שופרות ביד כלם וכדים ריקים ולפדים בתום הכדים' (פסוק טז).

השופרות מעידים על הבנת 'צליל' כרעש, הכדים הריקים הם כדי לחם, כדי קמח (עיין מלכים א יז יב-טז), והיותם ריקים עולה בקנה אחד עם משמע "צליל" כצנים, לשון ריק. צליל מלשון צ-ל-ה (ועמו משמע הפועל ה-פ-ך) משתקף בלפידים שביד האנשים, לפידים שנועדו לשרוף את מחנה האויב (ראה שופטים טו ד; זכריה יב ו). בביצועו של צו גדעון לאנשיו נאמר: 'ויתקעו שלשת הראשים בשופרות וישברו הכדים [...]' (פסוק כ), ואף אלה הם חלק מביטויי הצליל והרעש, ולשון שבירה אף מתקשרת לדברי המספר הנוקט במילה היחידאית שבר לגבי פתרון החלום: 'ויהי כשמע גדעון את מספר החלום ואת שברו (פסוק טו)', ומסביר רד"ק את טעם המונה 'שבר': 'שברו-פתרונו כי החלום כמו הדבר החתום והסתום, והפתרון שובר אותו ומגלה אותו'.

כשם שהפתרון מגלה את החלום, כן שבירת הכדים והוצאת הלפידים מהם, חושפת את תכנית הניצחון אשר נשמרה כהפתעה עד אותו הרגע.

לשון 'שבר' אף מתקשרת לנושא המלחמה, כגון: 'קול מלחמה בארץ ושבר גדול' (ירמיה נ כב), ולא רק למלחמה אלא גם ל'לחם'. משמע 'שבר' הוא גם בר, אוכל, לחם, ואכן 'שבר' נרדף ל'לחם' בסיפור יוסף. בבראשית מא נד נאמר: 'ובכל ארץ מצרים היה לחם', ובראש הפרק הבא (מב א) מצינו: 'וירא יעקב כי יש שבר במצרים'. מלת 'שבר' הולמת אפוא חלום שעניינו ב'לחם שערים'.

קריאת הלוחמים 'חרב לה' ולגדעון' (ז כ; וראו גם פסוק יח לעיל) הולמת הן את תמונת החידה – צליל לחם השערים המתהפך, והן את הפתרון המדבר ב'חרב גדעון' ובניצחון שנתן האלוהים בידיו. יוצא אפוא מכאן, שלא הסתפק ה' בכך שעודד את גדעון להאמין בכוחו לנצח, אלא אף רמז לו לטכסיסי המלחמה שעליו לנקוט: אלוהים רמז, גדעון נרמז, ושיתוף הפעולה מצדיק אפוא את הקריאה 'חרב לה' ולגדעון'. ההרמוניה שבין הפועל האלוהי והפועל האנושי מתבטאת גם בכך שמעשה גדעון הוא מעין חיקוי לפועל אלוהי-נסי בנסיבות דומות, ראה מלכים ב ז ו-ז: 'ואדני השמיע את מחנה ארם קול רכב קול סוס קול חיל גדול [...] ויקומו וינוסו [...]' ועיין עוד בתיאור מעמד סיני: 'וכל העם ראים את הקולות ואת הלפידם ואת קול השפר ואת ההר עשן [...]' (שמות כ טו).

לסיכום הדברים ראוי לומר כי שלושה פתרו את החידה: רעו של החולם, הקורא החייב לטוות גשר בין החלום לבין שברו, וגדעון, המוצא בחלום מדריך לפעולה. החלום אינו רק השיקוף של קורות העתיד, אלא גם יוצרם ומעצבם. שפעת האפשרויות לבאר את מילות החלום: 'צליל לחם שערים מתהפך [...]' מעשירה את הקריאה ומעמיקה אותה, ואף מלמדת לנו כי, לפחות כאשר בחידות עסקינן, ריבוי המשמעויות אינו חיסרון כי אם יתרון, והוא לוז החידה.

ביבליוגרפיה:
כותר: ממאכל יצא האכל- על חלום ושברו
מחבר: זקוביץ, יאיר
שם  החוברת: מגוון דעות והשקפות על החלום בתרבות ישראל
עורך החוברת: כרם, דרור
תאריך: תשנ"ה
בעלי זכויות : ישראל. משרד החינוך. המינהל לחינוך התיישבותי ועליית הנוער
הוצאה לאור: ישראל. משרד החינוך. המינהל לחינוך התיישבותי ועליית הנוער
הערות: 1. חוברת חמישית בסדרה: מגוון דעות והשקפות בתרבות ישראל.
הערות לפריט זה: 1. המאמר לקוח מתוך חוברת: מגוון דעות והשקפות על החלום בתרבות ישראל, חוברת חמישית בסדרה.
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית