קדוש החיים

פריט זה הוא חלק ממאגר מידע בנושא השואה שהוקם בשיתוף: בית הספר המרכזי להוראת השואה ומטח.

מונח בו השתמשו בתקופת השואה לציון התגובה הספונטנית וכן התגובה המתוכננת, של היהודים, על ידי התנגדות בדרכים שונות למטרות הרצחניות של גרמניה הנאצית ותומכיה. המונח מיוחס למנהיג הדתי הציוני, הרב יצחק ניסנבאום (1868-1942) בחודשים הראשונים לקיומו של גטו ורשה:

‘זוהי שעת קידוש החיים ולא קדוש השם בהליכה למוות. בעבר דרשו מאיתנו אוייבינו את נשמותינו והיהודי הקריב גופו בקידוש השם. עתה דורש האוייב את גופו של היהודי. לפיכך חייב יהודי להגן עליו ולשומרו.’

השיקולים והמניעים לתגובות של קדוש החיים היו שונים ומורכבים. אצל אחדים היו אלה מעשים שסייעו להרמת רוחו של הפרט, של המשפחה ושל הקהילה ואצל אחרים היה קדוש החיים צורה חדשה של תגובה יהודית מסורתית למשבר, או המשך טבעי ליראת שמים ולאמונה טהורים. הפסיכולוג ברונו בטלהיים, שהיה ב-1938 אסיר בדכאו ובבוכנולד, (ואשר השקפותיו הנחרצות על תגובתם הסבילה של היהודים עוררו תרעומת), מציין שביטויים של קדוש החיים היו נסיונות אינסטינקטיביים להגנה עצמית מצד הקורבן על ידי בידוד עצמו בגבולות ה'התנהגות הפרטית'. בצורה זו דוחה האדם כוחות טראומתיים המאיימים על השלמות האישית ויציבותה. תגובה זו נגד טרור מסיבי בנסיבות של אי-שוויון ונגד שיטותיהם של מבצעיו שרצו לחסל את היהודים, היתה הביטוי של הקורבן למיצוי החיים עד תום, וכפי שציין זאת חוקר השואה הישראלי שאול אש: 'לעיתים היה פירושו לחיות כיהודי'. במטרה לעודד את רוחם של בני קהילתו בזליכוב (Zelichowo) הפציר בהם הרב אברהם שלום גולדברג ביוני 1942: 'כול יהודי הנותר בחיים מקדש את השם ברבים'.

בתקופת השואה היו נסיונות רבים לשמור על חיי קהילה עצמאיים נוכח העויינות, הפחד והסכנה. אחד הביטויים הראשונים לשלמות קבוצתית ולכבוד עצמי היה המאמר 'שאוהו בגאון את הטלאי הצהוב!' שפירסם באפריל 1933 רוברט ולטש, עורך כתב-העת הציוני Judische Rundschau. אתגר נועז זה שקרא ליהודים לחזק את מחויבותם האתנית והלאומית, הגביר את מאמצי כלל הקהילה בגרמניה להעשרת המרקם היהודי הפנימי של כול קהילה וקהילה, לא רק במונחים של מאמצי הצלה פיסיים, אלא גם בתחום הרוחני, התרבותי והחינוכי. הוגברו פעולות במסגרת החינוך היהודי והכללי ברשתות בתי-ספר עצמאיים, במוסדות תרבות, במסגרת אירועים ופעילות של תנועות-נוער, למען קבוצות אוכלוסין שלמות שלפתע נשללו מהן זכויותיהם ללימודים ולעיסוק מקצועי בקהילותיהן. עיתונים שתחילה הותר להם להופיע ואחר-כך נאסר פרסומם, מילאו תפקיד של רשת תקשורת חשובה בניסיון לשקם חיי קהילה מכובדים.

מרי רוחני כלל כול סוג של מעשה לא אלים מצד יהודים, חילונים ושומרי דת כאחד, שהגיבו על-פי תפיסתם המסורתית. ואולם, התייחסות לקידוש החיים מתקשרת לרוב לעולם האמונה ולמעגלי החיים היהודיים. לוחות-שנה יהודיים, שהוכנו בחופזה, הבליטו את התאריכים היהודיים, את זמני הדלקת נרות בערבי שבתות וימים טובים. הם ציינו ימי מועד ואבל מסורתיים. בהעדר כלי קודש ומבני דת, נחוגו האירועים היומיים, השבועיים, החודשיים והשנתיים, וצויינו באופן סמלי. כוס מים היתה תחליף למיקווה הטהרה, פירורי לחם יבש שימשו במקום יין וחלות לשבת, קליפות תפוחי-אדמה סיפקו זמן קצר דלק לנרות השבת. קטעי תפילות וטקסטים מהתלמוד הופצו בקרב אסירי המחנות. המסורת עתיקת היומין של שאלות ותשובות בהלכה ובדיניה הניבה ספרות של שאלות ותשובות בענייני השואה. את המפורסמות שבהן ניתן למצוא בספריהם של הרב אפרים אושרי (ממעמקים, ניו יורק, 1949, 1963, 1969; דברי אפרים, ניו-יורק 1949), הרב צבי הירש מיזלס (מקדשי השם, שיקאגו 1955) והרב יחיאל ויינברג (ספרי אש, ירושלים, 1961-1969). חיבורים אלה משקפים את נסיונותיהם של יהודים מאמינים להמשיך ולדבוק במצוות מעשיות ובמסורת, למרות המטרות המוצהרות של גרמניה הנאצית לחסל לא רק את היהודים, אלא את היהדות כולה, ואולי אף משקפים נסיונות של יהודים מאמינים להמשיך ולדבוק באמונתם דווקא נגד המטרות הללו של הנאצים.

קידוש החיים, באמצעות מעשי גמילות חסדים כלפי הזולת ואמונה עיקשת באלוהים, הנראה סובל עם בני עמו, נתפס גם ביצירה נדירה של התיאולוגיה הרבנית החסידית שנכתבה בעת השואה, כגורם מזרז ל'תיקון' בתוך ההרס והחורבן. אחרי ראש-השנה 1941 כתב בגטו ורשה הרב קלונימוס קאלמיש שפירא, מנהיגם של חסידי פיאסצ'נה (Piaseczno):

‘כשאנו עומדים היום בייסורים... עלינו להאמין כי מתוך סבלותינו המרובים יקום עולם חדש על ידי תשובה חדשה ומעשים טובים.’

ה'תיקון' הוא נושא מרכזי אצל הרב יששכר שלמה טייכטאל, המפציר בפני ניצולים יהודים בהונגריה להתמסר לשיבה לארץ-ישראל ולבנייתה (אם הבנים שמחה, בודפשט 1943). רק על ידי יצירת בית לאומי יהודי אוטונומי – הביטוי הנשגב של קדושת החיים ליהודי, לעם היהודי ולאלוהי ישראל – תהיה משמעות לקורבנות הנרצחים של השואה.

לקריאה נוספת:
קידוש השם
ועדי רבנים
הרב קלונימוס קלמיש שפירא, האדמו"ר מפיאסצנה

באתר יד ושם:
ערכי לקסיקון נוספים בנושא חיי דת בתקופת השואה
טקס – שמירת שבתות וחגים בתקופת השואה
עדויות וידאו – מבט אל עולמם של היהודים החרדים בתקופת השואה