הסדרי נגישות
עמוד הבית > מדעי הרוח > היסטוריה > שואה > ה"פיתרון הסופי" > יחידות ההרג הניידות (האייזנצגרופן)עמוד הבית > מדעי הרוח > היסטוריה > שואה > האוכלוסיות המקומיות > משתפי פעולה ורוצחים
יד ושם - רשות הזכרון לשואה ולגבורה



תקציר
קטע מספרו של שלום אילתי "לחצות את הנהר", בו מסופר על פעילותן של יחידות המוות שמלאכתם עלתה יפה הודות לליטאים אשר סייעו בשקיקה ובנכונות גדולה – ולמעשה היו המוציאים לפועל של התוכנית הגרמנית.



מזיכרונותיו של שלום אילתי על האוכלוסיות המקומיות
מחבר: שלום אילתי


פריט זה הוא חלק ממאגר מידע בנושא השואה שהוקם בשיתוף: בית הספר המרכזי להוראת השואה ומטח.

שלום (קפלן) אילתי נולד בקובנה שבליטא בשנת 1933 לאם אחות ומשוררת ואב מורה וסופר. אח לציפורה הקטנה ממנו בכמה שנים. ב-1941 נכלא עם משפחתו בגטו. שרד את האקציות השונות וב-1944 נמלט לבדו ביוזמתה של אימו וניצל. אימו ואחותו הקטנה נספו. אביו שהיה במחנות כפייה מחוץ לגטו ניצל, והם נפגשו לאחר המלחמה. אילתי עלה לארץ ב-1946 והקים משפחה. משמש כאגרונום, מורה דרך ועורך פרסומים.

ומה בעיירות? רבה הייתה דאגתנו לגורל בני משפחותינו שמה, ומאומה לא ידענו. מתברר כי בחודשי הכיבוש הראשונים סובבו במאות העיירות אנשי יחידות המוות, ה"איינזאץ-גרופע" (עוצבת מבצע) וניהלו הוצאה-להורג שיטתית של יהודי עיירות וערים, בזו אחר זו. ארבע איינזאץ-גרופע היו לכל מזרח-אירופה, ואנשיהן הוכנו לתפקידיהם בעוד מועד בחודשים שקדמו למלחמה, בכל אחת מהן ארבע פלוגות הרג ("זונדר-קומנדו"). מאות אחדות של גרמנים בלבד, והם שביצעו את קציר המוות הגדול הראשון. באזורנו הייתה זו הזונדר-קומאנדו 3 של איינזאץ-גרופה A, עשרות גרמנים בסך הכול, שניהלו את הרג רבבות יהודי העיירות. מלאכתם עלתה יפה הודות לליטאים אשר סייעו בשקיקה ובנכונות גדולה – ולמעשה היו המוציאים לפועל של התוכנית הגרמנית. ולא רק במקומותינו – יחידות מגויסות של ליטאים, לטבים ואסטונים שירתו במשך שנות המלחמה כקבלני רצח של יהודים במזרח-אירופה כולה.

את יהודי העיירה של סבא ריכזו ונעלו בבית-הכנסת, המעוז האיתן של ימים כתיקונם. עתה ניבטו אליהם מחלונותיו פנים לועגות ורוויות שנאה של שכניהם מאתמול. אלה הליטאים אשר בעת שאבותיהם עוד עבדו את אל הברק פרקונאס, כבר פרסם הרמב"ם את "היד החזקה" ו"מורה נבוכים". דורות חיו יחד, דלת מול דלת, סחרו עמם ושאלו לשלומם. עתה פרצה משטמה כבושה שלא ידעה גבול. בבית-הכנסת של סבא היה מדי פעם מישהו אחר מן הצרים נדחק אל החלון ומכריז באוזני הכלואים המבוהלים כי בקרוב יהרגו בהם אחד-אחד. ואכן, כעבור ימים אחדים נטלו את כל הגברים אל בורות מוכנים מראש בחורשה רחוקה, זו שליד תחנת הרכבת.

לקריאה נוספת:
מזיכרונותיה של מאשה גרינבאום על אוכלוסיות מקומיות ששיתפו פעולה עם הגרמנים
מזיכרונותיה של מאשה גרינבאום על אוכלוסיות מקומיות עוינות ליהודים

באתר יד ושם:
יומנים נוספים בנושא אוכלוסיות מקומיות
מערך שיעור בנושא יהודים וסביבתם – יחידים, חברות ומדינות
מבחר חומרים בנושא אוכלוסיות מקומיות



אל האסופה אוכלוסיות מקומיות3

ביבליוגרפיה:
כותר: מזיכרונותיו של שלום אילתי על האוכלוסיות המקומיות
שם  הספר: לחצות את הנהר
מחבר: אילתי, שלום
תאריך: 1999
בעלי זכויות : יד ושם - רשות הזכרון לשואה ולגבורה
הוצאה לאור: יד ושם - רשות הזכרון לשואה ולגבורה
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית