בעיות ההצלה בפולין הכבושה

פריט זה הוא חלק ממאגר מידע בנושא השואה שהוקם בשיתוף: בית הספר המרכזי להוראת השואה ומטח.

לא מעט נכתב על פעולות הצלה בפולין בשנות הכיבוש הגרמני בעת מלחמת העולם השנייה. הכתבים בנושא זה עיקרם עדויות ופרקי זיכרונות של ניצולים ולעתים של המצילים. לעומת זאת התפרסמו רק מחקרים מעטים העוסקים בכך והנושא עדיין לא נחקר בצורה יסודית ומקיפה.

אין אנחנו יודעים במדויק מה היה מספרם של היהודים אשר שרדו בפולין עם השחרור, במאי 1945. להוציא ניצולים אלה, אשר עברו את מוראות המלחמה בפולין וניצלו בדרך נס, ניתן להבחין בכמה קבוצות של יהודים פולנים שניצלו. הקבוצה הגדולה ביותר של ניצולים הם יהודים שהצליחו להימלט מאזורי הכיבוש הגרמני בראשית המלחמה, בחודשים ספטמבר – נובמבר 1939, ועברו את שנות הכיבוש על אדמת ברית-המועצות. מספרם מוערך ב- 250,000 – 200,000 יהודים. לא תמיד שפר עליהם גורלם; לא מעטים מביניהם נשלחו בתקופות שונות למחנות עבודה באזורים מרוחקים והיו שאף מצאו שם את מותם. אך בדיעבד עובדה זו יצרה את התנאי המוקדם להצלתם. רבים מביניהם אף התגייסו לצבא האדום או לצבא הפולני שהוקם על אדמת ברית- המועצות.

קבוצת הניצולים השנייה בגודלה היא של ניצולי מחנות הריכוז הנאציים. אלה הם היהודים שעברו את חיי המצוקה בגטו, עבודות הכפייה, מחנות הריכוז וצעדות המוות, אך הצליחו לשרוד עד נפילתו הסופית של הרייך השלישי. מספרם של ניצולי מחנות הריכוז מוערך בכ-50,000 יהודים. הקבוצה השלישית בגודלה היא זו של הניצולים בפולין הכבושה. ההערכות השונות לגבי מספרם נעות בין 20,000 ל- 30,000 נפש.

מי הם אותם שתיים ואולי שלוש רבבות היהודים אשר הצליחו לשרוד בפולין הכבושה? היו אלה יהודים אשר עלה בידם למצוא דרכים להימלט מהגטאות טרם חיסולם או בעת השילוחים למחנות ההשמדה. היו גם שהצליחו להימלט ממחנות שונים של עבודת כפייה. חומר ארכיוני חדש שנאסף בשנים האחרונות בארכיון "יד ושם" ובארכיונים נוספים בעולם מלמד כי בריחת יהודים מגטאות וממחנות ריכוז הייתה תופעה רחבת היקף הרבה יותר מכפי שהיה ידוע בעבר. הערכה זהירה, שכאמור אינה יכולה עדיין להתאשש במחקר, היא כי כרבע מיליון יהודים, בהם אלפי ילדים, נמלטו מגטאות וממחנות שונים וניסו למצוא מקומות מחסה ודרכי מילוט.

את היהודים שנמלטו כדי להינצל ניתן לחלק לכמה קבוצות משנה:

יהודים אשר הצליחו להשיג ניירות אריים ובאמצעותם להסתדר בצד הארי. יהודים אלה השתייכו ברובם לשכבה הצרה של יהודים בעלי אמצעים וקשרים כלכליים עם פולנים מלפני המלחמה. לקבוצה זו ניתן לשייך גם את היהודים שנמנו עם האינטליגנציה הפולנית. בדרך כלל הם שלטו היטב בשפה הפולנית והיו בעלי קשרים בחברה הפולנית. לפעמים גם שיחק מזלם וחזותם לא הסגירה את יהדותם.

יהודים אשר ביקשו את עזרתם וחסותם של מכרים ושכנים פולנים, שלצדם חיו במשך עשרות ומאות שנים לפני המלחמה. זוהי תופעה שהתקיימה בכל רחבי פולין, בערים הגדולות, בעיירות ובכפרים.

יהודים אשר נמלטו ליערות, בגפם או עם בני משפחותיהם ועמיתיהם. במקרים רבים הם ניסו לארגן במקומות מחבואם יחידות מזוינות, דבר שהיה תנאי הכרחי להישרדות במציאות ששררה ביערות שבהם פעלו יחידות פרטיזנים שונות.

הבריחה מהגטאות ומהמחנות הייתה פעמים רבות מאורגנת ופעמים אחרות ספונטנית ומקרית. היו בריחות של יחידים, של משפחות שלמות וגם בריחות המוניות. כך מתאר מרצין זובצ'אק (Marcin Zowczak), תושב פולני של העיירה לסקאז'ב (Laskarzew) שבמחוז לובלין את הבריחה ההמונית והבלתי מוצלחת של יהודים מהגטו בעיירה:

בלסקאז'ב היה גטו יהודי ואני גרתי על ידו. כאשר התחיל חיסול הגטו כותרה העיר לסקאז'ב בידי הגרמנים מיחידות ה-Selbsschtz ואס.אס. הייתי אז עד ראייה איך הגרמנים ירו ביהודים הנמלטים דרך השדות ליער הסמוך. ראיתי איך הם [היהודים] נפלו אחד אחרי השני. לאחר זמן מה כיתרו הגרמנים את היערות הסמוכים שאליהם הצליחו להימלט היהודים. הגרמנים התחילו להוציא את היהודים המסתתרים. במו עיני ראיתי איך הגרמנים הוציאו שיירה של עשרות יהודים והובילו אותם למטווח הקרוב. שמתי לב בין היתר לילדה קטנה שאחזה בידה איש זקן. פתאום מעדה הילדה ונפלה והדבר גרם גם לנפילתו של הזקן. ואז אחד מהמלווים הגרמנים התחיל להרביץ ללא רחם בילדה ובזקן, בעט והתעלל בהם ללא הפסק. ראיתי איך הוא עושה זאת בהתלהבות עצומה. היהודים שהובאו למטווח נורו למוות […] הגרמנים הכריחו את הכפריים מהסביבה להביא עגלות, להעמיס עליהן את הגוויות של הנרצחים ולהביא אותן למקום מרוחק ושם לקבור אותן בקבורה המונית.

(מתוך ארכיון הוועדה האזורית לפשעי הנאצים בלובלין, תיק 54/79D, כרך 2, עמ' 43)

מעדויות שונות שנאספו לאחר המלחמה עולה כי אך יהודים בודדים הצליחו לשרוד מאותה בריחה המונית של יהודי העיירה לסקאז'ב.

פולני אחר, פרנצישק קוטולה (Franciszek Kotula), מורה במקצועו, תיאר בצורה מפורטת את האירועים שהתרחשו בז'שוב (ריישא, בפי היהודים), במערב גליציה. אף על פי שלא היה נטול דעות קדומות כלפי היהודים, הוא רשם את העובדות ותיאר את האירועים, שהיו בלתי ידועים. כך למשל מופיע בתיאורו סיפור בריחתם של חברי המחתרת היהודית המקומית והתארגנותם ביערות ביחידות לוחמות מזוינות. הקבוצה כולה נפלה בהיתקלויות עם גרמנים ועם קבוצות של כפריים עוינים מן הסביבה. אירועים כאלה חזרו ושנו בעשרות מקומות אחרים.

בתנאים שנוצרו הצליחו לשרוד בפולין אך מעטים מבין הנמלטים. הכוחות הגרמניים אשר היו מופקדים על הגירוש מהגטאות עשו כמיטב יכולתם למנוע בריחות וללכוד את אלה שהצליחו להימלט. כל ניסיון של מרידה והתנגדות דוכא באכזריות. במקומות שהיו בהם בריחות אורגנו מיד סריקות לאתר את הנמלטים ליערות. בדרך כלל נהגו הגרמנים להטיל על אחת המחלקות של משטרת הסדר (Ordnungspolizei) להישאר בכוננות מתמדת ולמהר וללכוד את היהודים הנמלטים או המסתתרים ברגע שנודע על מקום הימצאם. בכל מקום ומקום אורגנה רשת של מלשינים, אנשי סודה של המשטרה הגרמנית, שתפקידם היה להודיע על כל מקום מסתור של יהודי או על חשד למקום מסתור כזה. החיפושים אחרי יהודים מסתתרים נמשכו בפולין בהתמדה ובקפדנות עד יומו האחרון של הכיבוש. לא אחת קרה, שב"צייד" אחרי יהודים שהסתתרו ביערות השתתפו סחטנים ומלשינים מקרב האוכלוסייה המקומית ולפעמים גם קבוצות מזוינות של חברי ארגונים לאומניים, פולנים ואוקראינים.

עונשים כבדים, לעתים אפילו עונש מוות, הוטלו על כל פולני, אוקראיני או ביילורוסי אשר נתפס כשהוא מסתיר יהודים או שהגיש ליהודי עזרה כלשהי. לעומת זאת חולקו מצרכי מזון או בקבוקי וודקה – מוצרים יקרי ערך בשנות המצוקה ההן - למי שהסגיר יהודי או מסר מידע שהוביל לחשיפת מקומות מסתור של יהודים.

מצב זה מובן שאך מעטים הצליחו לשרוד. רוב הניסיונות למצוא קרש הצלה נכשלו במוקדם או במאוחר. נבחן דוגמה אחת. במחקר שנעשה באחרונה בפולין נמצא כי בגליל ז'שוב (בדרום-מזרח פולין) היו ביולי 1945 757 יהודים שניצלו. יש לזכור כי מדובר בתקופה שבה טרם התחילו יהודי פולין לשוב מברית-המועצות ובטרם חזרו ניצולים ממחנות ריכוז בגרמניה לפולין. זהו אפוא מספרם של היהודים שניצלו במקום. על סמך נתונים שהצטברו במחקר ניתן להעריך את מספרם של הנרצחים בגליל ז'שוב בעת ניסיונות בריחה או לאחר הבריחה מהגטאות – מספרם הגיע ל-50,000 נפש. השוואת מספר זה למספר הניצולים – 757 -- מעידה יותר מכול על הסיכויים הקלושים לשרוד לאחר הבריחה מהגטו או מהמחנה. חשוב לציין עם זאת כי היו אזורים שבהם אפשרויות ההסתתרות וסיכויי ההישרדות היו טובים בהרבה מאשר בגליל ז'שוב. למרות התנאים הבלתי אפשריים ניצלו בפולין אלפי יהודים. ניתן להבחין ביניהם בכמה קבוצות:

המעטים אשר בילו את תקופת הכיבוש הנאצי בזהות שאולה, כפולנים.

כמה אלפי ניצולים מיחידות פרטיזנים וממחנות משפחתיים ביערות.

יהודים אשר זכו לקבל את עזרתם של פולנים, אוקראינים או ביילורוסים.

העזרה של פולנים ליהודים הנרדפים הייתה מאורגנת וגם אינדווידואלית. זו המאורגנת הייתה בעיקר של ה"מועצה לעזרת היהודים", הידועה בכינויה המחתרתי "ז'גוטה"

(Zegota). המועצה הוקמה בורשה סוף שנת 1942. פעלו בה נציגים של מפלגות וארגונים דמוקרטיים, סוציאליסטיים וקתוליים שהיו קשורים בפעילותם המחתרתית לנציגות הארצית של ממשלת פולין הגולה בלונדון. המועצה עמדה בקשרים עם נציגי המחתרת היהודית שפעלו בצד הארי, בעיקר בוורשה. ל"ז'גוטה" היו סניפים גם בקרקוב ובלבוב.

ה"מועצה לעזרת היהודים" סיפקה אלפי תעודות מזויפות (ניירות אריים), עָזרה ליהודים רבים למצוא מקומות מסתור, העניקה תמיכה כספית לכ-4,000 יהודים שהסתתרו, ומצאה למאות ילדים יהודים מקומות מסתור במנזרים. נעשו גם ניסיונות להעביר עזרה לאסירים יהודים בכמה מחנות לעבודות כפייה על אדמת פולין. במציאות ששררה באירופה הכבושה, במיוחד במזרח אירופה, היה זה ארגון יוצא דופן במסירותם של פעיליו למאמצי ההצלה והעזרה. "יד ושם" העניק לפעילי ה"מועצה לעזרת היהודים" את התואר חסידי אומות העולם.

אלפי יהודים, חלקם הגדול בעיירות השדה, זכו לעזרתם של פולנים שסייעו בידם מבלי שהיו קשורים לגוף כלשהו. היו פולנים אשר הסכימו להסתכן ולסכן את חיי משפחותיהם בכדי להסתיר יהודי נמלט. בדרך כלל הוסתר היהודי במחבוא שנבנה במרתף או מתחת לרפת, לפעמים בבונקר בקרבת הבית או ביער הסמוך. היו שהסכימו להסתיר את היהודי תמורת תשלום, אך כאשר אזלו הכספים של היהודי המוסתר לא השליכו אותו מביתם, והמשיכו להושיט לו עזרה. היו גם אלה אשר הסכימו מראש להושיט עזרה ללא תמורה כלשהי. היו שהסתירו יהודי שהכירו בעבר, לפעמים שכן או ידיד משנים עברו. היו גם שהסתירו יהודי אשר במקרה עבר ודפק על דלת ביתם. היו בין המצילים משכילים ופשוטי העם, אנשי אינטליגנציה וגם פועלים, איכרים, כמרים ונזירים. כל אלו שמו את נפשם בכפם בכדי להציל נפש מישראל. ברובם הגדול היו אלה "אידאליסטים", כפי שכינה אותם ההיסטוריון עמנואל רינגלבלום בחיבורו על יחסי יהודים ופולנים בתקופת המלחמה, אשר פעלו מתוך מניעים הומניים טהורים. היו ביניהם נוצרים אדוקים, אך גם בעלי השקפות ליברליות מובהקות וגם סוציאליסטים וקומוניסטים.

תואר חסיד אומות העולם הוענק עד סוף שנת 1997 ל- 5,134 בני העם הפולני. אין אנו יודעים מה הוא מספר היהודים אשר ניצלו על ידי אנשי סגולה אלה. יש לזכור כי היו מקרים שמשפחה פולנית הסתירה במחבוא בביתה משפחה יהודית שלמה ואף כמה משפחות. ולא מעטים היו המקרים שבהם הצלת יהודי אחד נתאפשרה רק במאמץ משותף של כמה משפחות פולניות.

לקריאה נוספת:
פולין
פנייה של המועצה לעזרת יהודים- "ז'גוטה", בעניין סיוע ליהודים והענשת הבוגדים
חסידי אומות העולם

באתר יד ושם:
מחקרים נוספים בנושא הצלה
המוזיאון החדש – התנגדות והצלה
אתר יד ושם: חסידי אומות העולם