ארצות האסלאם היו מוקד לקרבות חשובים במרוצת מלחמת העולם השנייה. בצפון-אפריקה, ובמיוחד בלוב ובתוניסיה, התנהלו קרבות קשים ומרים שנמשכו עד מאי 1943. במזרח התיכון התנהלו קרבות קלים יחסית, והלחימה הסתיימה כבר ביוני 1941.
 |
הלחימה במזרח התיכון |
עבור צבאות בעלות הברית בכלל ובריטניה בפרט הייתה ללחימה במזרח התיכון חשיבות מרובה, וזאת משלוש סיבות: ראשית, יחסיה של איטליה עם גרמניה, שליטתה בלוב ובאתיופיה וכוונותיה להשתלט על אזורים נוספים. שנית, השאיפות לעצמאות של עמי ערב ורצונם לנצל את המלחמה כדי להשתחרר משלטון זר – בריטי או צרפתי. ושלישית, הנטיות הפרו-נאציות של גופים ומפלגות בעולם הערבי, ובמיוחד שיתוף הפעולה בין המופתי חאג' אמין אל חוסיני ובין גרמניה הנאצית. אלה היוו איום ישיר על נכסיה האסטרטגיים של בריטניה במזרח התיכון, כגון שדות הנפט והדרך להודו.
לאחר נפילת צרפת ביוני 1940 וכיבושה בידי גרמניה חולקה המדינה לשני אזורים: החלק הצפוני-מערבי היה אזור כיבוש גרמני תחת שליטה גרמנית ישירה. החלק הדרומי של צרפת היה אזור חופשי, אך תחת השפעה גרמנית. באזור החופשי הוקמה ממשלה צרפתית הידועה בכינויה ממשלת וישי, על שם העיר שנבחרה לשמש כמקום מושב לממשלה זו.
משטר וישי, שהיה פרו-נאצי, הוחל גם על סוריה ולבנון, שהיו פרוטקטורט צרפתי. בעקבות זאת התעוררה תסיסה חברתית ופוליטית, וזו הגיעה לשיא בראשית 1941, כאשר פרצו בסוריה מהומות ושביתה כללית. פוטנציאל ההשפעה הגרמנית בסוריה ובלבנון, נפילתה של כרתים לידי הגרמנים והמצב בעיראק הביאו את הבריטים לכלל מסקנה, כי רק מהלך צבאי יוכל לבטל את האיום על ההגמוניה שלהם באזור. במבצע צבאי קצר, שבו לקחו חלק גם כוחות צבא צרפת החופשית, השתלטו הבריטים על סוריה ביוני 1941. ההתפתחויות הפוליטיות והחברתיות שעברו על סוריה ולבנון הביאו לעצמאותן בשנת 1945.
שונה היה המצב בעיראק, שהייתה תחת שליטה בריטית עד 1932, ומשנה זו ואילך הייתה מדינה עצמאית הנתונה להשפעה בריטית. חוסר היציבות הפוליטית וההשפעות של גרמניה הנאצית ושל לאומנים פלסטינים (במיוחד המופתי) היו הסיבות למסע צבאי קצר ביוני 1941, שבמהלכו נכבשה עיראק מחדש בידי כוחות בריטיים. מעיראק התקדמו הבריטים לעבר איראן, וכבשוה בפעולה משותפת עם כוחות סובייטיים באוגוסט 1941.
במצרים שכנה מפקדת הכוחות הבריטיים במזרח התיכון. המלחמה במדבר המערבי לא הגיעה למצרים, אך תושבי מצרים קיוו כי המלחמה תוביל לסילוקם של הבריטים מארצם, והתסיסה החברתית והפוליטית שנתעוררה שם הדאיגה מאוד את הבריטים.
|
הלחימה במדבר המערבי ובצפון - אפריקה |
הקרבות בצפון-אפריקה ובמדבר המערבי החלו באוגוסט 1940 כאשר האיטלקים, ששלטו בלוב משנת 1911 ובאתיופיה משנת 1935, פתחו במתקפה על הכוחות הבריטיים במזרח התיכון. המתקפה החלה בסומליה, שבה הייתה נוכחות בריטית, ובאמצע חודש ספטמבר 1940 החלה המתקפה מלוב לעבר מצרים. במשך כמעט שנתיים וחצי, עד ינואר 1943, נמשכו קרבות בלתי פוסקים וקשים בין כוחות גרמנים ואיטלקיים בפיקודו של רומל, "שועל המדבר", לבין כוחות בעלות הברית, שהיו בעיקרם בריטיים ואוסטרליים, בפיקודו של הפילדמרשל מונטגומרי. במערכה זו נחלו שני הצדדים ניצחונות ומפלות זה בעקבות זה. כך, למשל, הוכתרה המתקפה הגרמנית הראשונה של רומל ב- 13 במרס 1941 בניצחון חשוב. לעומת זאת, בואו של מונטגומרי וההיערכות הבריטית הביאו לניצחונות ולהסגת הגרמנים חזרה ללוב. שיאם של הקרבות ב"מדבר המערבי", כך כונה אזור זה, היה בסביבות אל-עלמין, על גבול מצרים-לוב. מתקפת בנות הברית הסתיימה בהצלחה כבירה, ומחודש נובמבר 1942 ואילך החל מסע הכיבוש של לוב, שנמשך עד 23 בינואר 1943, המועד שבו נכבשה עיר הבירה טריפולי. עם כיבוש טריפולי באו לקצן 32 שנות שלטון קולוניאלי איטלקי בלוב, והחלו שמונה שנות כיבוש צבאי בריטי, עד קבלת העצמאות בשנת 1951.
בעוד הקרבות במדבר המערבי נמשכים, החלו בעלות הברית לתכנן את המהלכים הצבאיים הכוללים למיגור הצבא הגרמני. אחת האפשרויות שעמדו לרשותם הייתה נחיתה בחופי צפון-אפריקה והפיכתם קרש קפיצה לאירופה. הסביר זאת הגנרל האמריקני דוויט אייזנהאואר, לימים נשיא ארצות הברית, שעמד בראש המבצע:
המסע האפריקני נראה כפעולת הסחה, שהייתה מחויבת המציאות בתוקף הנסיבות של הרגע, ונעשתה מתוך תקווה, שנוכל להפיק ממנה תוצאות גדולות. התוצאה פחותת הערך ביותר תהא העובדה שנמנע מן הציר מלהשתמש בצפון-מערב אפריקה כבסיס צוללות ומטוסים. שנית, אפשר היה לצפות שעל ידי התקדמות מזרחה תיוושע מלטה. התקווה האחרונה שהובעה באותו מועד מוקדם הייתה, שאפשר יהיה לטהר את כל צפון-אפריקה מן הציר ושאפשר יהיה להשתמש בים התיכון, לפחות בחופיו הדרומיים, לשיירות בעלות הברית, ומתוך כך להימנע מן הצורך לעקוף את נתיב הים הארוך סביב כף התקווה הטובה כדי להגיע למזרח ולהודו (אייזנהאואר, עמ' 73-72).
בחודש נובמבר 1942 פלשו הכוחות האמריקניים לשלושה נמלי ים בצפון-אפריקה: קזבלנקה במרוקו, אוראן במערב אלג'יריה על הגבול עם מרוקו, ואלג'יר, עיר הבירה של אלג'יריה. בקזבלנקה ובאוראן נתקלו כוחות הפלישה בהתנגדות קלה, ובתוך יומיים-שלושה הושלם הכיבוש. לעומת זאת העיר אלג'יר נכבשה בלא כל קושי, שכן במשך 24 שעות החזיקו בעיר חברי מחתרת יהודית-צרפתית. מחתרת זו, הידועה בכינויה "מחתרת ה- 8 בנובמבר", בשל מועד הפלישה, נוסדה בידי צעירים יהודים אשר נפגעו מחוקי ממשלת וישי. לקבוצה זו נוספו כמה קצינים צרפתים בכירים, אשר סייעו בפיקוד על המחתרת ובתיאום הפעולה עם האמריקנים ועם כוחות צבא צרפת החופשית. זכויותיהם של יהודי אלג'יריה לא הוחזרו להם מיד, אך מצבם השתפר לבלי הכר יחסית לתקופת וישי, וכעבור שנה הוחזר להם מעמדם האזרחי.
כצעד הגנתי נגד השתלטות בעלות הברית על מרוקו ואלג'יריה כבשו הגרמנים את העיר תוניס, עיר הבירה של תוניסיה. במשך שישה חודשים (נובמבר 1942 – מאי 1943) הייתה תוניסיה זירת קרבות קשים ביותר בין בעלות הברית, שפעלו בתנועת לפיתה ממערב וממזרח, לבין הצבא הגרמני שהתקבץ בתוניסיה. תנועת בעלות הברית גרמה לנסיגת הצבא הגרמני מדרום תוניסיה צפונה, לעבר עיר הבירה. בהדרגה התכווץ שטחו של אזור הכיבוש הגרמני עד השחרור הסופי של תוניסיה ב- 7 במאי 1943. תאריך זה מציין את גמר הלחימה בארצות האסלאם.
לאחר המלחמה המשיכה צרפת לשלוט על צפון-אפריקה. בריטניה שלטה ישירות על לוב, מצרים, ארץ-ישראל, סוריה, לבנון ועיראק. ארצות מוסלמיות אחרות, כמו תימן ועדן בדרום חצי האי ערב ואפגניסטן במרכז אסיה, לא הושפעו במישרין מן המלחמה, ותהליכי המודרניזציה אשר אפיינו את מרבית ארצות האסלאם התרחשו בארצות אלו באופן שונה.
לחלקים נוספים של המאמר:
השפעות מלחמת העולם השנייה : המערכה הצבאית (פריט זה)
השפעות מלחמת העולם השנייה : הקהילות היהודיות בזמן המלחמה
השפעות מלחמת העולם השנייה : השפעת המלחמה על מצב היהודים בארצות האסלאם
השפעות מלחמת העולם השנייה : יחס המוסדות הציוניים ליהודי ארצות האסלאם
