עמוד הבית > מדעי הרוח > היסטוריה > שואה > גרמניה הנאצית והיהודים 1933-1939עמוד הבית > מדעי הרוח > היסטוריה > שואה > העולם והשואה
יד ושם - רשות הזכרון לשואה ולגבורהספרית פועלים



תקציר
ספינת נוסעים גרמנית שמסע התלאות שלה ב-1939 עם הפליטים היהודים שעל סיפונה, היה לאחד מסמלי הטרגדיה של היהודים הנמלטים מהנאצים ומתקשים למצוא מקום מיקלט.



סנט לואיס


פריט זה הוא חלק ממאגר מידע בנושא השואה שהוקם בשיתוף: בית הספר המרכזי להוראת השואה ומטח.

(St. Louis). ספינת נוסעים גרמנית שמסע התלאות שלה ב-1939 עם הפליטים היהודים של סיפונה היה לאחד מסמלי הטרגדיה של היהודים הנמלטים מהנאצים ומתקשים למצוא מקום מיקלט. ב-13 במאי 1939 יצאה האונייה, שהיתה בבעלות חברת הספנות המבורג-אמריקה, מנמל המבורג לקובה, ועל סיפונה 936 נוסעים. מהם 930 יהודים בעלי רשיונות כניסה להוואנה. את הרשיונות הסדיר המנהל הכללי להגירה בקובה מנואל בניטס גונסלס, במקום אשרות ההגירה הרגילות. על-פי החוק הקובני לא היו הרשיונות הללו כרוכים בתשלום כלשהו, ואולם, גונסלס מכר אותם למטרת רווח אישי בסך 160 דולר לרשיון. קנאתם של פקידים קובנים ברווח הבלתי-חוקי של גונסלס, רגשות בקרב התושבים נגד בואם של פליטים יהודים ונטייתה הפרו-פשיסטית של הממשלה, חברו יחד וב-15 במאי 1939 ביטלה הממשלה את תוקף רשיונות הכניסה וקיצצה בסמכותו של המנהל הכללי. הממשלה החליטה שרשיונות הכניסה יכובדו רק עד 6 במאי. נראה שחברת הספנות המבורג-אמריקה והנוסעים עצמם ידעו על ההחלטה, אך סברו שהרשיונות שנרכשו זמן רב לפני קבלת ההחלטה יכובדו. רק 22 פליטים יהודים נוסעי סנט לואיס מילאו אחר הדרישות החדשות של קובה באשר לאשרות כניסה.


נוסעי האניה סנט לואיס עולים על סיפונה בהמבורג שבגרמניה

ב-27 במאי הגיעה האונייה להאוואנה, אך נאסר על נוסעיה לרדת לחוף ולהיכנס לקובה. ארגון הג'וינט שלח את נציגו לורנס ברנזון להאוואנה לשאת ולתת בדבר ירידת הנוסעים לחוף. ב-30 במאי הגיע ברנזון להאוואנה, אך נשיא קובה, פדריקו לרדו ברו, התעקש שהספינה תצא מנמל האוואנה. ברו טען כי חברת הספנות והג'וינט ידעו מראש שתוקף הרשיונות בוטל, וחייבים ללמדם לקח באשר לכיבוד של חוקי קובה. ב-2 ביוני יצאה סנט לואיס את האוואנה, ובעת שהתקיים המשא-ומתן ניווט אותה רב החובל, גוסטב שרדר, סביב באזורים שבין פלורידה לקובה.

פקידי הגירה אמריקנים הודיעו כי לא יותר לפליטים להיכנס לארצות-הברית. ב-5 ביוני הושג הסכם להתיר לפליטים לרדת לחוף ולהיכנס לקובה תמורת איגרת חוב בסך 453,000 דולר (כ-500 דולר לפליט) שתופקד ביום המחרת. הג'וינט לא הצליח לגייס את הסכום הדרוש במועד שנקבע, וב-6 ביוני הפליגה האונייה לאירופה. 29 נוסעים הורשו לרדת מהאונייה, 22 מהם יהודים בעלי אשרות כניסה לקובה בנות תוקף, נוסע אחד, מקס לווה, היה מאושפז בבית-חולים אחרי נסיון התאבדות ושישה לא היו יהודים.

בעת שהאונייה עשתה דרכה לאירופה הסכימו בריטניה, בלגיה, צרפת והולנד לקלוט את הפליטים: אחרי שב-17 ביוני עגנה האונייה באנטוורפן (Antwerp) נכנסו 287 לבריטניה, 214 לבלגיה, 224 לצרפת ו-181 להולנד. רוב הנוסעים שקיבלו, כאמור, מיקלט זמני במדינות אירופה, נרצחו בידי הנאצים במסגרת ה'פיתרון הסופי'.

לקריאה נוספת:
דפוסי ההגירה של יהודי גרמניה 1938-1933
מבצע ה"קינדרטרנספורט" להצלת ילדים יהודים באירופה
מעדותו של אהרון יצחק על הגירה מגרמניה בשנות ה- 30

באתר יד ושם:
המוזיאון החדש – גרמניה הנאצית והיהודים 33-39
ערכי לקסיקון נוספים בנושא גרמניה הנאצית והיהודים 1933-1939
מבחר חומרים בנושא גרמניה הנאצית והיהודים 1933-1939



אל האסופה גרמניה הנאצית והיהודים 1933-19393

אל האסופה הצלה3

ביבליוגרפיה:
כותר: סנט לואיס
שם  הספר: האנציקלופדיה של השואה
עורך הספר: גוטמן, ישראל
תאריך: 1990
הוצאה לאור: יד ושם - רשות הזכרון לשואה ולגבורה; ספרית פועלים
הערות: 1. כרך א: א-ב
2. כרך ב: ג-ז
3. כרך ג: ח-מ
4. כרך ד: נ-צ
5. כרך ה: ק-ת
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית