מיכאל סגן-כהן (1944-1999) עסק הן במחקר תולדות האמנות והן בעשייה אמנותית. הוא למד פילוסופיה ותולדות האמנות באוניברסיטה העברית בירושלים, והמשיך את לימודי התואר השני והדוקטורט בלוס-אנג'לס ובניו-יורק. בניו-יורק התחזקה התעניינותו בתנ"ך ובקבלה, וביחס בין המלה העברית לבין משמעויותיה ודימוייה. (יונתן אמיר, בומבה של נביא) היצירות המופיעות באתר מקראנט משלבות טקסט ודימויים, ומשמעויותיהן נבנות באמצעות היחס בין טקסט לדימוי, ולפעמים באמצעות הטקסט בלבד והאופן בו הוא מוצג. יצירותיו "משתמשות" בטקסט המקראי הן כטקסט כתוב ומצוטט (לעתים אף בפונט מקראי), והן כמקור לדימויים חזותיים.
סגן-כהן היה אמן בעל מודעות פוליטית, וראה את עצמו כבעל תפקיד של נביא ומוכיח. פרופ' דוד הד מספר ש"סגן-כהן האמין כי בדור שבו אין עוד נביאים, תפקידו של האמן, כבן-דמות הנביא, להטיל את האמת בפרצוף קהלו." על הנבואות המקראיות בהן הוא משתמש בציוריו כתב סגן-כהן: "זכריה מדבר על הנביאים הראשונים שכבר אמרו את אותו הדבר. ההיסטוריה חוזרת על עצמה משום שהבעיה היא תמיד אותה הבעיה. מבחינת העיסוק בעניין המוסרי הקשה, אין מושג של זמן היסטורי". (יונתן אמיר, בומבה של נביא) ביצירות המופיעות באתר ניתן לראות כיצד יוצר סגן-כהן זיהוי בינו לבין הדמות המתוארת, בין אם מדובר במנהיג (משה) או בנביא (יונה, ישעיהו), באמצעים שונים – הכנסת אובייקטים השייכים לתקופתנו באמצעותם הוא "מעביר" את הדמות מימי התנ"ך אל ימינו אלה (שלט רחוב ביצירה "נחמו נחמו עמי"), הוספת שמו של האמן מתחת לדמותו של יונה ביצירה "לווייתן", ועוד. בדרך זו הוא "משתמש" בטקסט המקראי כדי לדבר על כאן ועכשיו.
ביבליוגרפיה:
יונתן אמיר, בומבה של נביא, http://www.notes.co.il/yonatan/17631.asp
